שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן לג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/33.htm">סימן לג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/34.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/32.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן לג</div></p> <p class=bodytext>ע"ד א' שיצא ממולדתו ומבית אביו בקטנותו עם עניים המסבבי' עד שבא סמוך לכאן וניתגדל ונשא אשה ומת בלא בנים ולא נודע משפחתו ובית אביו איך לחקור אחריהם ובאיזה מקום תחנותם רק שיש ע"א ששמע מפי המנוח שהי' מספר לו איך שנשאר לבדו יתום מאביו ואין לו אח ולא אחות וככה הי' מספר מעת בואו לגבול זה טרם הי' בכלל שידוכין ונשואין.</p> <p class=bodytext>הנה יש לעורר בזה ג' ספיקות הא' אי חשבינן לי' הוחזק בלא אחין במה שלא נודע מולדתו כלל ואי חיישי' לאחין בכה"ג. והב' אפי' אי חיישי' לאחין אי מהני מה שהחזיק א"ע בלא אחין טרם ידיעתו מענין נשואין ושידוכין ולא הי' שייך בעדות כלל, הג' כיון שיצא מעירו בעודו קטן שמא אינו נאמן אפי' להעיד בגדלו מה שראה בקטנו ואפי' דרך שיחה וספור דברי' שהוא כמסל"ת שיחת קטן חשבינן לי' בלא דעת ולא דייק וכבר אמרו בגמ' בכיוצא בזה ודילמא קמצא בעלמא כו'. והנה על הספק הא' צריך ברר הסוגיא דקידושין (דס"ד ע"א) משנה מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן ומוקי לה בגמ' דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני, והנה רש"י פי' במשנה יש לי אחים זקוקה ליבם והיא היתה עד הנה בחזקת שאינה זקוקה עכ"ל, משמע דצריכה חזקת היתר דוקא ולא סגי לן במאי דלא אתחזק לא התירא ולא איסורא וכ"מ בקיצור פסקי הרא"ש וברי"ו דבמקום לא הוחזק באחי דבגמ' כתבו הוחזק בלא אחי כו' וע"כ מיירי מתני' שהוא דר בארץ מולדתו ולא אתחזק באחי דכה"ג דוקא שייך לומר דאתחזק התירא שאילו הי' לו אח ודאי הי' נודע לשכניו ומיודעיו ואפ"ה מיקרי בלשון הגמ' לא הוחזק באחי' ולא הוחזק באחי' משום שאין כאן עדות ברורה שמא נתגלגל לו אח במדינה אחרת ע"י איזו סיבה רחוקה ונפלאה משא"כ מי שבא ממדינת הים איזו חזקת היתר יש לאשה זו דילמא בארץ מולדתו הוחזק באחין וכ"כ מהרי"ט דבכה"ג לא הוי אתחזק התירא ונאמן ע"א לאסור (וע"ש מה שיישב דברי תשו' הרא"ש כלל י"ג שלא יהיו כסותרי' זה) וה"ה הוא עצמו הוה מהימן לומר יש לי אחים דהא דאינו נאמן היינו לאפוקי מחזקה וכ"מ בפרש"י ס"פ האשה שהלכה: ניתן לי יבם והיא הלכה בחזקת שאין לה יבם וכן בר"פ האשה בתרא גבי היה לה חמות דאמרי' עלה בגמ' (דקי"ט ע"ב) סיפא חזקה לשוק פירש"י שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה כו' הרי מכל זה משמע ומבואר להדיא מדברי רש"י שמפרש כל המשניות שהיו דרים בארץ מולדתם פה קודם שיצאו למד"ה והי' להם חזקה גמורה וזו היא החזקה שסומכין עליה משא"כ אם היו דרים במד"ה ושם היתה ארץ מגורתם אין זו חזקת היתר כמש"ל. אבל הרמב"ם רפ"ג מהל' יבום כתב האומר זה בני כו' אמר זה אחי או יש לי אחים אינו נאמן כו' היה מוחזק באחין כו' משמע דמיירי דוקא במוחזק באחין דהיינו שידוע שיש לו אחין מכלל דרישא אפי' סתמא אינו נאמן לומר יש לו אחין אע"ג דלא אתחזק התירא כגון שבא ממד"ה ותדע שהרי פתח דבריו האומר זה בני כו' דהיינו משנה דב"ב (דקל"ד ע"א) דמוקמי' בגמ' (שם ע"ב) אע"ג דמוחזק באחין ומש"ה סתם הרמב"ם כמ"ש ה"ה וא"כ הה"נ אמר זה אחי או יש לי אחים דסתם הרמב"ם מכלל דמיירי בסתמא אע"ג דלא הוחזק בלא אחי ובסיפא לא אשמועי' אלא הי' מוחזק כו' ובהדיא מבואר מסוף דבריו לא הי' מוחזק כו' אע"פ שאמר אין לי אח כו' משמע דבלא קול הוי מהני אמירתו. וטעם מחלקותם הוא ע"פ הסוגיא דר"פ האשה בתרא והכי איתא במשנה האשה שהלך בעלה וצרתה למד"ה ובאו ואמרו לה מת בעליך ה"ז לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע כו' היה לה חמות אינה חוששת ובגמ' פריך ארישא אמאי לא תנשא הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות כו' ומוקי כר"מ דחייש למיעוטא ופריך אימא סיפא היה לה חמות אינה חוששת הא כל היולדת יולדת מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות וחיישי' למיעוטא ומסקנא דרבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק וסמוך מיעוטא לחזקה כו' סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק וה"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא ולא חייש ר"מ כו' ולכאורה הא דקאמ' בסיפא חזקה לשוק לא איצטריך אלא לר"מ אבל לרבנן ברובא לשוק לחודי' סגי (אלא דברישא הא דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה היינו כי היכי תיקום מתני' כרבנן וכמ"ש הרשב"א ונ"י) ומשה"נ לא כתבו הרמב"ם והטור דהחמות יצאה מכאן ריקנית למד"ה ואדרבה פשט לשון דבריהם משמע דהחמות היתה דרה במד"ה ולישנא דהרמב"ם הכא דייק טפי ע"ש אלא דקשה על הרמב"ם שכתב הטעם דנעמידנה על חזקתה ואיזו חזקה היא כשהיתה חמותה דרה במד"ה מעולם והל"ל הטעם משום דרובא לשוק דהאי טעמא עיקר לכאורה וכמש"ל אך באמת הרמב"ם לטעמי' דפסק כת"ק דר"י דיצתה מלאה חוששת ולא אזלי' בתר רובא (דה"ט דר' יהושע רפ"ג דבכורות) ועכצ"ל דעיקר הטעם משום חזקה וביצתה מליאה איתרע חזקתה משא"כ דרה במד"ה מעולם הוי כמו חזקה להתירא משום דס"ל כמ"ש התוס' לחד שינויא וכ"כ בחי' הרמב"ן דלרבינא דאסיק בבכורות רפ"ג דלא אזלי' בתר רובא דתלי במעשה לא אמרי' רוב נשים מתעברות ויולדות ומש"ה אלים ליה האי חזקה דחמות דאוקי בחזקת שלא ילדה אפי' היתה דרה מעולם במד"ה ולא נודע כלל שהיתה בחזקת ריקנית ומקרי אתחזק התירא להרמב"ם ולא הוחזק באחין הוי כמי שהוחזק בלא אחין וכל זה הוא לשיטת הרמב"ם אך לשיטת הפוסקי' דאמרינן רוב נשים כו' ליכא חזקה מעלייתא בחמותה אא"כ היתה דרה פה והלכה מכאן בלא יבם ומאי דמשמע מהטור שגם הוא פוסק כהרמב"ם דאפי' היתה החמות כבר במד"ה אינה חוששת וכמש"ל (ומסתמא ל"פ אהרא"ש שהעתיק האי דרוב נשים כו') היינו מטעם רובא לשוק דהוא עיקר הטעם לרבנן דקיי"ל כוותייהו ומשום רובא לחוד לא הוה אתחזק התירא דלא יועיל נאמנות כדמוכח במשנה ס"פ האשה שהלכה ע"ש וע' ב"ש סי' קנ"ו אך א"כ קשה אמאי פסק ביצתה מליאה חוששת ולא אזלי' בתר רובא וביותר קשה דהא הרא"ש דהא הרא"ש בפ' אלמנה והטור בי"ד סי' של"א פסקו כרשב"י זכרים יאכלו דאין חוששין למיעוט משום דמחצה נקבות ומיעוט מפילו' וה"ל זכרים מיעוטא (וע' רא"ש שם שהביא ראי' מהי' לה חמות(ומשה"נ א"א לומר דס"ל כרמב"ן ורשב"א לחלק בין תפיל להפילה דהא מייתי ראי' מכאן) כו' ואיך לא זכר סיפא דיצתה מליאה) מיהו י"ל דאלים להו איסור א"א (וכה"ג אי' בב"ב דקל"ה ע"א ניקל באיסור א"ש כו' ע"ש) דחיישי' למיעוטא בכה"ג דיצתה מליאה עכ"פ דהוה ריעותא דאתחזק עוברה ומיעוטא דזכרי' הוה מיעוטא דשכיחא (ע' רשב"א בתה"א גבי תולעים תמרי דכדא דלא אסר אלא לכתחלה אבל בדיעבד מדמי לה לבא זאב ונטל בני מעיים מיהו י"ל דסרכות מצויות אבל אינו מצוי כ"כ שיהיו מטריפות) ועוד דהאי רוב דנקבות ומפילות הוי כעין ס"ס ובירושלמי אי' בהדיא בלשון שני ספיקות ובדאתחזק איסורא דא"א לא סמכי אס"ס משא"כ גבי תרומה מקילין ועוד דגבי תרומה לא הוי ריעותא כ"כ דלאחר שיולד בין שיהי' בן קיימא זכר או נקבה בין שתפיל לית לן בה אלא עיקר החשש בשעת העיבור דעובר פוסל משום חשש שמא יהי' בן קיימא והשתא הוא עובר לזה אמרי' שפיר דסמכי' ארובא או אס"ס כנ"ל הרי נת' הספק הא' דבמחלוקת שנויה. והספק הב' הנה בפ' החולץ גבי ואשתמודעינהו כ' הרי"ף דהטעם משום דמילתא בעלמא מסהדי ופי' הריב"ש סי' קפ"ב דלא מתכוין להעיד וכ"פ בהג"מ סוף ה' גירושי וה"ה והוא הטעם להאומר אין לו אחים ומכ"ש לראבי"ה בהג"מ שם וכ"מ ברמב"ם רפ"ג מהל' יבום ולהניחה זקוקה כו' לאסור את אשתו כו' דמשמע הא כדי להתיר מהימן וכדפסק לקולא גבי ע"א ביבמה וכ"מ מפירש"י בקדושין (דס"ד ע"א) ורשב"ם בב"ב (דקל"ד ע"ב) דאי אתי אח ואמר אחוה דמיתנא הואי (מיהו הא דאין האיש נאמן לומר מת אחי שאייבם כו' צ"ע) כו' אבל הרא"ש בקידושין שם כ' נ"מ דאי אתו סהדי כו' וה"ט משום דאזיל לטעמי' משום דפסק בעי' דע"א ביבמה לחומרא וכבר כ' האחרוני' שבשעת הדחק יש לסמוך גבי ע"א ביבמה לקולא וה"ה בנ"ד ובפרט לפמ"ש לכל הדיעות הרי רובא לשוק מדאוריי' ומדרבנן הוא דמחמרי' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ובדרבנן סמכי' לקולא ומהט"נ גם הספק הג' לית בי' בית מיחוש דבכל מילי דרבנן נאמן הקטן כמו עד כאן היינו מהלכים בשבת כו' מכאן יצא נחיל של דבורים כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/34.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/32.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>