שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן לד

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/34.htm">סימן לד</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/35.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/33.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן לד</div></p> <p class=bodytext>(תשובה מהרה"ג הרה"ח וכו' נחמי' ז"ל מדובראוונע<a name="_ftnref_32" href="#_ftn_32" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_32')">*</a>)</p> <p class=bodytext>מ"ש מעל' כבר הוכיח רש"ל שחזר בו הרי"ף כו'. הנה ס' אינו תח"י ואיני מבין איך שייך חזרה תוך כ"ד בפרט על הרי"ף כו'. והראי' שהביא ממ"ש</p> <p class=bodytext>הרי"ף הולד השני אינו ממזר אינה מוכרחת לפמ"ש הכ"מ פ"י מה"ג ה"ג ב' מהרי"ק דמספק קדושין דאוריית' ג"כ אין הולד ממזר הביאו הב"ש סי' ל"א סק"י להלכה, והטעם מבואר דהיכא דאיכא חזקת פנוי' הוי ספקא דאורייתא ג"כ דרבנן לבד אף גם להרשב"א וסיעתי' לפמ"ש הפר"ח ביו"ד בכללי ס"ס כלל א' ומש"ה ניחא מה שסיים הרי"ף וכן הטוש"ע בסי' קנ"ה צריכה גט מדרבנן (דלא כב"ש שם). ואין זה סתירה ולא חזרה למ"ש תחילה הוי ספק קדושין (וה"ז כלשון הגמ' קדושין ד"ה בספקא הוי וחיישינן מדרבנן ע"ש בפ"י דמתרץ קושיי' הר"ן שם בכה"ג, וכיוצא בזה הן דברי הפר"ח שם, ומ"ש הפ"י שם אבל הרי"ף כו' ז"א לפמ"ש הפר"ח דבכה"ג לכ"ע הוי דרבנן כנ"ל) ומשה"נ ניחא מה שהקילו בספק נישרו וקראוהו ספק דרבנן וכעין מ"ש הב"ש דהוי ס"ס (ומ"ש הב"ש דבעי' דלא איפשיטא לאו ספק הוא ע' תב"ש ביו"ד סי' למד ופר"ת שם ובסי' נ"ט הסכימו כהריק"ש וב"י דהוי ספק דלא כפ"ח שם ובכללי ס"ס, וגם הפמ"ג בכללי ס"ס במחודשים א"ו ב' נראה כמסכים להקל וכ"כ בהדיא בסי' נ"ט סק"ב וסי' ק"ד סק"ד ואף להב"ש והפר"ח עכ"ז הראי' שכתב מעל' בשם רש"ל אינו מוכרח דלענין זה מודו דהוי דרבנן לבד עכ"פ דאינו ממש כמו ס' חיסרון ידיעה כמ"ש פר"ח שם כלל א' וכלל ה' וסוף כלל י"ז וע"כ הגם שבס' חיסרון ידיעה י"ל דהוי הולד ס' ממזר ע' ב"ש סי' ל"א שם ומהרי"ק שם וכן ראיתי שמיישבים דבהכי מיירי מ"ש הרמב"ם פט"ו מהא"ב ה"י וטוש"ע סי' ד' סכ"ד אשר לכאורה שם מפורש דלא כס' מהרי"ק הנ"ל כו' ע"ש אבל מ"מ בספק בעי' דהוי דרבנן כנ"ל הרי הוא כשאר ס' לענין זה עכ"פ אף להפר"ח וב"ש ולפ"מ שתי' בע' המגי' במ"ל בהל' א"ב שם בלא"ה אין סתירה מהתם להכא כלל דבכאן מיירי דקידשה השני כו') ומה שהפליא אדמו"ר ז"ל בתשובה על הח"מ בסי' ל"ז ב' מהרי"ק צ"ל בדוחק דהיינו לפי שבח"מ מ' שיש סברא לו' דהוי ודאי דאורייתא וכמו שבאמת כ"כ מהרי"ק בשם סמ"ק ע"ש ומ"ש מעל' לעיין היטי' בתשובה הנ"ל דס"ל דאף דרבנן ל"א גדלי דלא כב"ש כו' אלא כדפרש"י בנדה דמ"ו כו' שיטתא דמר לא ידענא בזה מאי נ"מ בין גדלי דרבנן שכ' הב"ש ובין מ"ש רש"י שם הלא גם בעודה קטנה תפסי בה הקדושין דרבנן ולא גדלי אלא לענין דאינה ממאנת בלבד ומטעם גזירה אטו בעי', כמ"ש מהרי"ק לדעת הראב"ד או מטעם כיון שלא מיחה שעה א' כו' כמ"ש רש"י שם דנ"ב, ורמב"ן שם ור"ן בפ' המדיר. וע' שם ברש"י ור"ן סיימו ג"כ וחלו קדושין קמאי כו' אלא שמ"מ מאחר שהטעם משום גזירה כנ"ל או משום שלא מיחה כנ"ל ודאי דאין סברא לומר דגדלי למפרע אין זה שייך לנ"ד בזנו' דקטנו' וכ"ש בקטן ודאי דלא גדלי כלל לדעתם דמה יגדל. וכמ"ש הב"ש בסי' ל"ז וכ"ה במהרי"ק לחלק בכה"ג בקטנה גופה כמ"ש מעל' אמנם מה שהי' לדון בזה בנ"ד לו' גדלי למפרע היינו לדעת הרי"ף כנ"ל וכנ"ל דגם הטוש"ע ס"ל כן דמה שצריכה גט מדרבנן היינו משום דלא איפשטא בעיין דפ' ב"ש אי גדלי למפרע דאורייתא כו' כנ"ל וכ"ה בפרישה סיקנ"ה וא"כ לדידהו ודאי דיש סברא לחוש ג"כ לזנות דקטנות מאחר דאי גדלי מדאוריי' ודאי אסורה לבעלה א"כ גם בס' גדלי הוי ס' דאורייתא (ולחומרא מדרבנן עכ"פ) אף אם בדרבנן לא נאסרה לבעלה כו') וכמו באנדרוגנס דס"ל להרמב"ם דהוי ספק כמ"ש בפ"ד מהל' אישות ובכמה דוכתי ועכ"ז אשתו שזנתה אסורה לבעלה כמ"ש בפ"ב מסוטה (אלא שבאמת צ"ע לכאורה מאחר דלהרמב"ם ספקא דאורייתא לחומרא מדרבנן א"כ למה חשיב אשת אנדרוגנס בפ"ב דסוטה דמ' דהוי דאורייתא כו' וכן באשת הקטן לפי הנ"ל כו') וזה ודאי דלהרי"ף וסיעתו אין לחלק ג"כ בין קטנה לקטן מטעם שכ' בסי' ל"ז כנ"ל שהרי מהרי"ק כ' בהדיא שם דז"א אלא להראב"ד וסייעתו דגדלי מדרבנן בלבד מטעם גזירה כו' וכהנ"ל אבל להרי"ף וסייעתו מה מועיל תקנתא דרבנן דקטנה לענין חשש גידול דאורייתא כו' ע"ש א"כ הו"ה בין קטנה לקטן אין לחלק מטעם זה לדידהו. ובאמת י"ל דבזה תלוי סברת הב' דעו' שהביא רמ"א בסי' ל"ז שם שגם שניהם הוא ממהרי"ק הנ"ל רק שדעה א' הוא כמ"ש מהרי"ק לדעת הרי"ף דאין לחלק לדידה כנ"ל, ודיעה ב' הוא כמ"ש מהרי"ק גופי' לדעת הראב"ד דלדידי' יש לחלק כמ"ש הב"ש (ומ"ש הב"ש כמ"ש הרי"ף בפ' ב"ש כו' צ"ל דלשיטתו אזיל בסי' קנ"ה דס"ל דהוי דרבנן בלבד כנ"ל וליתא וכנ"ל) ובזה אש"נ שרמ"א שם כ' דיש להחמיר כדיעה א' וע"כ לחוש לדעת הרי"ף כו' וכנ"ל דאל"כ מאן דיעה זו ומה טעמה הלא גם מהרי”ק לא כ"כ אלא להרי"ף ולא להראב"ד כו' וכנ"ל ואמאי הרי בסי' קנ"ה בספק נשרו לא הגי' כלום לחוש לדעת הרי"ף כו' והיינו לפי שגם הרי"ף ס"ל דהוי ספ"ק דאורייתא ולחומרא מדרבנן וכנ"ל שאין נ"מ בזה לדינא אלא כהדין שבסי' ל"ז שם בקטנה שיש לה אב כו' (וע"כ גם אדמו"ר ז"ל לא תמה בתשובה הנ"ל כ"א על הח"מ ולא על רמ"א כו'), אמנם האמת שכל הנ"ל לא כתבתי אלא לפלפולא בעלמא אבל גם אני ידעתי שכ"ז אינו ענין לנ"ד שודאי בקטן ל"א גדלי למפרע בכה"ג בלא בעיל לכ"ע דמשנה שלימה היא קדושין ד"נ ע"ב דקטן שקידש אין חוששין לסבלונו' והיינו ששלח לכשנתגדל כפרש"י וכל הפוסקי' (וע"כ יש לחלק בין קטן לקטנה לדעת הרי"ף מטעם שכ' מהרי"ק דבאיש בעינן אמירה ונתינה כו' ע"ש) והגם שהגאון בעל ס' הפלאה בסי' מ"ג הבין שב' הדיעות שברמ"א סי' ל"ז הנ"ל גם שניהם ס"ל דמדאורייתא גדלי (או ספק עכ"פ) וע"כ לפי דעה ב' יש חילוק בין היכא שיש לה אב ליתומה כו' ועפ"ז מחלק ג"כ בהדיא בקטן בכה"ג דאם השיאו אביו בשנת הי"ג דלדעת הב"ח דתפסי בה קדושין דרבנן גדלי נמי מדאורייתא כו' (או ספק עכ"פ) וכ"ש לדיעה א' אשר ברמ"א שם כו' ע"ש אשר לזה הי' כוונתי כשכתבתי בפרט בן י"ב שנה כו' מלבד מה שיש לדון גם בקדושין דרבנן כמשי"ת, גם לפ"ז הי' אפשר דבעינן עדי' כשרים שלא הי' י"ב שנה כו' אך האמת הנראה אשתמטתי' לפ"ש כל דעת מהרי"ק בזה ע"ש ואין להאריך, ובפרט באמת עיקר בנין יסודי הוא על דעת הרמב"ם בפ"ב מסוטה ומדבריו פי"א מהל' גירושין ה"ו משמע בהדיא דס"ל כהראב"ד וסייעתו דקיי"ל לגמרי כרב דפ' ב"ש וכסוגי' דנדה שהרי כ' צריכה גט מד"ס כו' שהרי לא בא עליו כו' ותהי ס' כו' ע"ש הרי דאפי' ספ"ק לא הוי כו'.</p> <p class=bodytext>ומ"ש מעל' וגם אי גדלי דרבנן כו' אכתוב לקמן כי כאן אין נ"מ בזה כנ"ל, ומ"ש ומה להאריך שכבר יצא מהמלך שהיתיר בת מו"ה הילל כו' עד ולא חש למהרי”ק אין ראי' כלל דלכל הסברו' דגדלי קדושין היינו כשלא מיחו אחר שנתגדלו אלא הוסכמו לקיים הקדושין או הנישואין דקטנו' ובפרט למהרי”ק מטעם איגלאי דזכות כו' בס' מהרי"ט בהדיא דבעינן שינהוג מנהג אירוסין ולמ"ד מגר דבעינן שיגדולו כדת משה כו' משא"כ בנידון דאדמו"ר ז"ל הרי הבעל נפרד מבי' חמותו בפירוד לריחוק ולא לקרב כו' (ואף כי היא סברת מהרי"ט שיכולה לחזור קודם שנתגדל כו' ע"ש) ומ"ש גם במהרי"ט בהביאו החוששין שמכללם הראנ"ח אלפ"ס באיסור לאו היקל כו' עיינתי שם שמהראנ"ח אינו מהחוששין אלא מהר"י מינץ ודעימי' כו' ע"ש וכ' שגם מהרנ"ח לא היקל אלא באיסור לאו. וע' מ"ל פ"ו מה"ג רצה להעמיד דעת הטור בסי' קמ"א ב' הר"פ ג"כ בשיטה זו וע' ג"כ שו"ת רב משולם בן הח"ץ מסיק דלפי' מהרנא"ח שהוא כפי' מהרי"ט בדברי מהרי"ק מתוקמ' שפיר דעת הטור בקמ"א בהכי דלפ"ז לק"מ זה שהקשה המ"ל ע"ז ע"ש שמיישב ג"כ בזה לשיטת הרמב"ם וטוש"ע בענין שהשיאו אביו הוי כאמת בכף הסמוך בלבד כו' לפי שתלוי אם ימתין כשיגדל - ומ"ש מעכ"ת גם הב"י בסי' מ"ג דחה דבריו בשתי ידים היינו לפ"מ שהבין בפשיטו' לשונו דגם בעודו קטן חלו הקדושין וזה באמת תמוה מאוד וא"כ מצינו אשת לקטן מדאורייתא והוא נגד הסוגי' דקדושין י"ט כמ"ש מהרי"ט והארך בראיו' - אבל אחר דארכבה לן מהרי"ט וכן מהרנא"ח כוונת מהרי"ק ב' רבינו יצחק בר"י בטוב טעם ומראה פני' לסברתו מהגמ' דכתובות וגם הב"י יודה בכה"ג ולא הי' מדחה בשתי ידים. ומה שדחה מעל' ס' מהרי”ק ומהרי"ט מן הדין שבסי' כ"ז ס"ה כו' עד ולחלק בין אב לאחר אינו במשמע בכ"מ כו' מי יתן ואדע אותן מקומו' אבל עתה הרי גם הרשב"א שהביא מעל' מחלק ביניהם לעיקר הדין שכן מוכרח ע"כ לדעת רש"י וסיעתו בסוגי' דנתרצה הבן וכה"ג יוכל לו' בפשיטות יותר סברת מהרי"ק דדוקא בבן אצל אביו אמרינן איגלאי דזכות הי' מעיקרא וניחא לי' מעשה אביו אבל לא באחר שמקדש לו אחר שלא מדעתו כו', דאנן סהדי דלא ניחא לי' והוי חוב גמור וע"כ אף דצוח אח"כ שמתרצה וזכו' הוא ולא מהני וה"ז דומה לגט כשעשה הבעל שליח לקבלה כו' וכדאיתא בהדי' בירושלמי הביאו הפוסקים ר"פ התקבל וע' נ"י ספט"ו דיבמות וכ"פ הטוש"ע סי' ק"מ, אבל כשאביו קידש לו דמסתמא דעת הבן קרובה אצל אביו וסומכת עליו וניחא לי' במעשיו (עד שהי' ה"א לחוש שמא נתרצה כו') ע"כ כשיתרצה אח"כ אמרינן איגלאי מלתא למפרע כו' והרי זה ממש כמו בגר אשר משם מקור סברת מהרי"ק לפמ"ש מהרי"ט דמשמע בהדיא בגמ' דכתובות די"א דאף לולי דברי ר"ה הוי ס"ד דגר קטן בהפקירא ניחא לי' וחוב הוא לו להתגייר מ"מ בגר שנתגיירו בניו עמו ניחא להו במאי דעביד אבוהון וזכות הוא להן ע"ש. וחילוק זה נראה ג"כ מוכרח לפמ"ש הר"ן בהא"מ דהטעם דאם נתרצה האב כששמע האב מהני משעת קבלתה לדעת רש"י היינו מתורת זכי' דאיגלאי מלתא אח"כ דזכות גמור הי' (וכעין הס' דמהרי"ט ממש) ומ' ודאי דגם בנתרצה הבן כששמע מהני ג"כ למפרע לרש"י הוא ג"כ מטעם זה ע"ש בסוף הסוגי' ועכ"ז בפ"ק בההיא דהילך מנה הביא ג"כ פירש"י ופי' הרמב"ם הרי ע"כ לחלק בין אב לאחר מטעם הנ"ל וע' תוס' דמ"ו ד"ה בין היא מ' בהדיא דמפרשין ג"כ כהר"ן (דלא כמשמעו' הרא"ש) (ובאמת לפירושם יש מכאן סעד גדול לעיקר ס' מהרי"ט דמאחר דאם נתרצה הבן אח"כ חיילי הקדושין למפרע מטעם זכו' א"כ מה לי בין גדול או קטן להפוסקים דיש לקטן זכי' ד"ת). ועוד נראה דגם לפי' הרשב"א לדעת רש"י וכן אף גם להרי"ף והרמב"ם דנתרצה האב או הבן לא מהני כלום מ"מ אין ראי' לסתור דין דמהרי"ק ומהרי"ט דיש לחלק ג"כ בין בן גדול לבן קטן לענין זכות דדוקא בגדול שיש בו דעת לבדוק אשה בעצמו י"ל דודאי לא ניחא לי' לסמוך גם על אביו שלא מדעתם ונחשב לו חוב גמור ע"כ אף דצווח אח"כ שמתרצה לא מהני כמו בגט כו' כנ"ל (אלא שמ"מ גלוי דעתי' מהני משא"כ באחר כו') וכן האב אצל בתו למסקנא דאין חוששין היינו משום דודאי לא ניחא לי' לסמוך על הקטנה שתתקדש א"ע להישר בעיניו בלא דעתו וכמ"ש הר"ן שאין דרכו של האב כו' ע"כ גם שמתרצה אח"כ לא מהני כנ"ל אבן בן קטן נגרר ונמשך לדעת אביו מאחר שאין לו דעת לבדוק בעצמו, וגם הרי הקטן א"א לו בע"א עתה כ"א להמתין עד שיגדל כו' משא"כ בגדול שלא בפניו כו' וכעין סברא כ' מהרי"ט לד' ר' אליעזר בפ' מי שמת דס"ל זכין לקטן ולא לגדול דלהפוסקים זכין מדאוריי' היינו דלקטן זכו' הוא ולא לגדול ע"ש הטעם כעין הנ"ל (ואף לר"י י"ל דשאני מתנה מקדושין דגברא דייק כו') וכ"מ שם בסוף התשובה שכ' ועוד כו' ע"ש דר"ל דווקא השיאו אבל קידש לו בלבד מה הנאה יש לו אם ירצה לקדש בעצמו כשיגדל כו' א"כ כ"ש בגדול שיכול לישא עתה בעצמו כו' ובאמת נ' חילוק זה מוכרח להפוסקי' הנ"ל דאל"כ היא גופה קשה למה באמת בנתרצה הבן בקדושין לא אמרינן ניחא לי' וזכות הוא לי' מאי דעביד אבוה ובגר אמרינן ניחא להו במאי דעביד אבוהון אף אם בלאה"כ חוב הוא ובהפקירא ניחא להו כו' וכנ"ל - ולכאורה בזה אש"נ מה שצ"ע גם להר"ן לדעת רש"י מ"ש כאן דלא חיישינן עכ"פ לשמא יתרצה הבן כשישמע ומ"ש בגר דגם בעודו קטן מחזקינן לי' בגירו' אפי' לקולא רק שיכול למחות לכשיגדל כו' אלא דלהר"ן גם כאן לאו חוב גמור הוא אלא נוטה לחוב ע"כ קודם דידעינן דעתו דיינינן לי' לחוב לו (אפי' לקולא כי רובא דאורייתא כו') וכשמתוודע אח"כ שמתרצה מהני עכ"פ ואמרינן איגלאי כו' דעכ"פ אינו דומה לגט כו' אבל בגר קטן חשבינן לי' לזכות גמור רק שמ"מ קצת צד חוב אית בי' ע"כ יכול למחול לכשיגדל וכמו במתנה לגדול שלא בפניו דיד המקבל על העליונה אם אינו רוצה ואינו מקבל כמ"ש בח"מ רסי' כ"ז שלא הגדיל כו' ומ"ש מגר וצ"ל דדוקא גבי גר קטן ע"י אביו (וכן ע"י ב"ד לר"ה דלא טעים איסורא כו') חשבינן לי' כזכו' גמור מסתמא כ"ז שלא הגדיל (רק צד חוב כו') משום דניחא לי' לכנוס תחת כנפי השכינה בקטנותו להתחייב במצות כו' אבל בקדושין גברא בדיק כו' קרוב יותר דניחא לי' להמתין עד שיגדל לבדוק בעצמו כו' (ע' מהרי"ט) ומ"מ כשישרה בעיניו ומתרצה אחר שנתגדל אגלאי דהיא היתה ראוי' לו וזכות גמור הי' ואינו דומה לגט דהתם חוב גמור הוא לאשה ע"כ אפי' צווחת אח"כ שמתרצי' לא מהני כו' כנ"ל (ובכ"ז מתורץ התשובה הא' והב' מה שמפקפק מהרי"ט שם בספר מהרי"ק גם לפירושו ע"ש וכן גם מ"ש שם עוד מדברי התוס' ר"פ סורר אינו והרי התוס' לא כ"כ רק לתרץ גם אי נימא דבעלמא אין זכין לקטן ד"ת ולא קיי"ל כן כמשי"ת בסמוך וכמ"ש מהרי"ט עצמו מקודם לזה דגם התוס' גופא ס"ל דיש זכי' כו' וצ"ע). (עו' יש לחלק בין נדון דמהרי"ק ומהרי"ט לבין סוגי' דנתרצה הבן דלא מהני לדעת הרי"ף ורמב"ם י' כשנאמר דגם מהרי"ק לא אמר אלא כשקידש מדעתו ורצונו של הקטן ג"כ עכ"פ, וכמו בגר דבעינן ג"כ מדעתו כמ"ש הב"ח וש"ך בי"ד סי' רס"ח).</p> <p class=bodytext>ומ"ש מעל' ועוד אפי' למהרי"ק י"א דזכי' מדרבנן כו', כבר האריך בזה מהרי"ט שם והביא כמה גדולים ד' ראשוני' (ובכללם הרמב"ם דס"ל דזכי' מדאורייתא יש לו דלא כרשב"ם ור"ן וכ"מ בטוש"ע סי' רל"ה ס"ז (לפמ"ש מהרי"ט על ל' זה ברמב"ם) וכ"מ בסי' רמ"ג וט"ו בהגה וע"ש בש"ך דס"ל אפי' במציאה זוכה מן התורה (וע' בנה"כ סי' ל"ה) וגם הפנ"י אף שחלק עליו במציאה בפ"ק דמציעא ובפ' השולח ובפ' התקבל מ"מ בדעת האחרת מקנה עכ"פ כ' בהשולח דאין לזוז מדעת כל הפוסקים שהסכימו כהתוס' בזוכה מדאורייתא (וע"ש שכתב מילתא דפשיטא הוא אליבא דכ"ע וצ"ע) וכ"מ באו"ח סי' תרכ"ח שהעתיק תחילה ל' הרמב"ם בסתם ואח"כ דעת הר"ן בשם יש מי שאו' כו' וכמ"ש בבד"ה שם דהרמב"ם פליג על הר"ן וחזר בו ממ"ש בכ"מ בהל' לולב שם וס"ל הר"ן דפשוט הוא כו' וע' לח"מ שם. וכנ"ל קבע כן אדמו"ר בשולחנו בהדיא בהל' הפקר ס"ח וכ"מ בהל' מכירה ס"י. ומ"ש מעל' שהב"ח כ' אך להקל נגד דעת רש"י מה בכך עכ"פ פשיטא שאין להקל ג"כ נגד דעת התוס' וסייעתם אדרבה מ' העיקר כדעת התוס' גם שם אין ראי' כלל מרש"י די"ל כטעם הא' שבב"ח דאסור בישראלית משום שמא ימח' ויהי' לגוי למפרע אלא שבמגע יין דרבנן סמכינן שלא ימחה וכמו בקטנה שנתקדשה לדעת אבי' ונישאת שלא לדעתו דאף דלרב אוכלת בתרומה מ"מ מודה דאינו יורשה (ואינו מטמא לה ע' רשב"א בפ' ה"א מ' שם) וכן מ"ש מעל' וע' ריטב"א בפ"ד דסוכה אין משם הכרע כלל די"ל לדברי האו' כן קאמר ע"ש. ורש"מ פ"ק דב"מ די"ב ע"ב הביא בשמו שם בהדיא דמאי דאמרינן דאין לו זכי' מדאורייתא היינו במציאה כו' אבל כו' ע"ש וכ"כ שם עוד בא"נ בשם ריטב"א (או רשב"א) דבכולא תלמודא משמע דזוכה מדאוריי' (ופליג על רמב"ן שם) וכ"מ בהדיא בחי' קדושין דף מ"ב ובשו"ת פמ"א חלק א' סי' נ"ט והביא מ"ש בחי' כתובות בהדיא דזוכה ד"ת וכן הרשב"א בת' ס' תתקצ"ז כ"כ בפשיטות.</p> <p class=bodytext>והנה גם להפוס' דזכין מדרבנן יש לדון במ"ש מעל' דאין לאוסרה לבעלה דהן אמת דהראי' שכ' ידידינו מסי' קע"ח וכן הראי' של מעל' מיבמה לכאורה נכונים הן וראוים למי שאמרם ומתאמרא ג"כ מ"י דגברא רבא כוותייהו ע' מ"ל פי"א מהל' אשות ה"ח בשם הרב מו' יחיאל באסאן ע"ש בהגה שהביא לשונו אך מ"מ הרי כ' שם שהדבר צריך תלמוד וכן המ"ל בד"ה ואכתי אני תמה מ' דלא סבירא לי' ע"ש במ"ש עוד כו' והנה באמת לפמ"ש הב"ח בסי' קע"ח בפי' מ"ש הרמב"ם שם שאין לה רצון כו' ע"ש א"כ משם ראי' להיפוך והגם שבאמת דעת הב"ח לכאורה אינם מובנים כ"כ במה יועיל שאין לה רצון להתירה לבעלה כהן אך ראה זה מצאתי במהרי"ט בחי' לכתובו' בפ"ק בסוגי' דפ"פ שפי' דעת הרמב"ם הנ"ל ג"כ בכה"ג בטוב טעם דמ"ש שאי לה רצון להאסר דהיינו דהוי כמו מיאון ע"ש שהכריח פי' זה גם מהירושלמי וכ' בהדיא דהוצרכו לטעם זה דאל"כ הי' אסור מדרבנן. אמנם מיבמה שהביא מעל' צע"ג לחלק וצ"ל בדוחק דשאני יבמה דאינה כאשתו לכל דבר ויבמתו נק' ולא אשתו עתוס' בסוטה שם בשם ירושלמי מעיני אישה כו' משא"כ קטנה הרי קיי"ל כר' יהושע יבמות ק"ח דהרי היא כאשתו לכל דבר ע"ש דפ"ט ב' וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כו' (ומ"מ לר"ע דמשוה ליבמה כערוה אגידא בי' יותר כו') ולכאורה נראה ראי' לאיסור עלי' ממה דקי"ל בס"ס קנ"ה בקטנה שהגדילה כו' כרי"ף ורמב"ם דאם בא עלי' שני קודם שגירש ראשון תצא מזה ומזה כו' אך י"ל דשא"ה דבלא"ה אסורה לראשון מטעם הגט דשני ויאמרו החזיר לגרושתו כמ"ש שם אלא שבביאת הב' נאסרה גם עליו משום קנסא ודוקא לדידי' דעביד איסורא קנסוהו רבנן כו' אבל לראשון לא היתה נאסרת גם מטעם קנס כו' וע' רי"ף ורמב"ם שם שדימו זה לאשה שהלך בעלה למדה"י כו' וע' מ"ל פ"י מה"ג ה"ד דשם פליגי הרמב"ם עם שאר פוסקים בטעם איסורא לראשון דלהרמב"ם מטעם מחזיר גרושתו ולש"פ מטעם קנס דקנסוהו לדידה כו' וע"ש שכ' דנ"מ בין הטעמי' היכא דזינתה כו' א"כ י"ל דהו"ה כאן בקטנה שהגדילה (וכן בשאר קדושין דרבנן) מטעם קנס דהיינו דקנסינן לדידה דעבדא איסור' כו' וע' ב"ש סי' מ"ב ס"ק ב' דגם באשת חרש שנשאת לאחר אף דלא חיישינן בי' לחשש מחזיר גרושתו כמש"ש מ"מ ס"ל להב"ש דאסורה גם לראשון (מטעם קנס כו') וא"כ מ' ודאי דהו"ה בזינתה כו' ולהג"ה שם לא קנסינן כו' ועסי' ל"א ס"ד בהג"ה וסי' ס"ו ס"ה בח"מ וב"ש שם מ' בהדיא דגם לראשון אסורה משום ונטמאה לבעל' כו' גם זולת טעם חשש מחזיר גרושתו כו' ע"ש מכל הנ"ל נראה דעכ"פ מידי ס' לא נפקא אמנם לכאורה הי' נ' ראי' ברורה להתי' מגמ' בפ' ב"ש שם מההיא עובדא דהוה בנרש איקדש כשהיא קטנה וגדלה כו' ואתי אחרינא וחטפה כו' תינח דקדיש בכספא קדיש בביאה מאי שוינהו לבעילתו כו' ע"ש ומשמע דמותרת לחזור לראשון כמו בקדיש בכספא וכ"כ הטור בהדיא הרי דכל שלא בעינן גט משני לא נאסרה לראשון גם כשבא עלי' הב' בעיל' זנות כו' אך י"ל דהתם חטפה באונס גמור מיירי ובעלה ישראל כו' וכ"מ לשון הטור דרך אנס כו' וא"ל דא"כ למה ל"ל בגמ' שם דשוי' לבעילתו כו' ואפקיעינהו לקדושין כו' בלא"ה אין אשה מתקדשת שלא מדעתה כדאיתא ריש קדושין דבאמת מה שאינה מתקדשת באונס היינו ג"כ מטעם הוא עשה שלא כהוגן כו' ואפקיעינהו רבנן כו' ולא מעיקר הדין וכמ"ש בב"ב דמ"ח ב' ע"ש ברשב"ם וכ"ה בב"י וב"ש ר"ס מ"ב והמקשן וכן ר"פ דס"ל דאי לא בעיל הי' צריך גט משני ע"כ שי"ל כאמימר בב"ב שם דתלו' וקדיש קדושיו קדושין ורבינא ור"א לשיטתייהו אזלי ע"ש בב"ב (אלא דלפ"ז צע"ג מ"ש הב"י בסס"י קנ"ה בטעם שהשמיטו הרי"ף וש"פ לההיא עובדא משום דהוי ס' כו' ולפי הנ"ל ודאי קי"ל כשנוי' דר"א וכמ"ש הרי"ף וש"פ בב"ב ובלה"כ ניחא שהשמיטוהו דלא אצטריכו ואין זה ענין לסוגיא דהתם וסמכו עמ"ש להא דר"א ורבינא בב"ב בתלוי' וקדש דחד דינא הוא ודוחק גדול לומר דהאי דרך אונס שכ' הטור היינו לגבי הבעל ראשון בלבד ולא לגבי דיד' כו' ואולי להב"י מיירי שתחילתה באונס וסופה ברצון דלענין קדושין קי"ל גמר ביאה קונה כו' ואש"נ דלא נאסרה לבעלה מחמ' הבי' דשני וע' ס' הפלאה רס"י מ"ב ומ"מ צ"ע דגם אי בכה"ג מיירי ודאי ראוי לפסוק כשנוי' דר"א דקאי בשיטתי' וא' דגם בכה"ג שייך לומר היא עשה שלא כהוגן כו' ומה שנתרצים אח"כ יצר אלבשה כו' וצ"ע).</p> <p class=bodytext>ומה שהפליא מעכ"ת עלי בפי' השיאו אביו, האמת שגם אני העירותי בזה אבל מ"מ מילתא דפשיטא לי' למר קמבעי' לי עכ"פ דאם עיקר הכוונה בהשיאו אביו הוא רק שלפי שאביו נתן הכסף משלו ומזכה לו האשה בלא מחיר ה"ז כמתנה כו' כמ"ש מעל', א"כ אין לחלק בין אב לאחר בזה וכן בין בן קטן לגדול וא"כ יהי' נסתר עיקר שיטה זו מהדין שבסי' כ"ט ס"ה כמ"ש מעל' וגם א"כ מצינו אישות לקטן גם ע"י עצמו כשמקדשה בשטר או בביאה דזוכה בה ג"כ בלא מחיר וגם א"כ למה לא יחילו הקדושין גם בעודו קטן כמו במתנה כו' וא"כ מצינו אישות בקדושי יעוד שבפ"ק דקדושין שהרי הוא מיעדה באותו הכסף שנתן האב בתחילה משלו), א"ו אף שהכסף משל האב או אחר (וכן אם קדש בשטר או בביא') מ"מ הרי כבר כ' הרשב"א וש"פ בקדושין פ"ק ופ"ב וכן מהרי"ט עצמו דהקדושין לקטן אינו זכו' ברור עכ"פ מפני שנאסר בקרובותי' כו' וע"כ כשמקדשה ע"י עצמו וכן כשאחר מקדש לו (וכ"ש לגדול שלא בפניו כו') י"ל דלכ"ע הוי חוב גמור וע"כ אף כשמתרצה לא מהני כמו בגט כנ"ל בשם הירושלמי ר"פ התקבל, אלא שכשמקדשה ע"י אביו דווקא חידש לנו מהרי"ק ומהרי"ט דהוי קרוב לזכו' וכשמתרצה אח"כ אגלאי כו' וכמו בגר שנתגיירו בניו עמו כו' וכנ"ל וא"כ אין חילוק בזה בין כשהכסף משל האב או משל הבן כו' אמנם לכאורה הי' נ' לצדד אולי תרתי בעינן דהיינו דגם ע"י אביו לא מהני כ"א כשהאב הוא הנותן הכסף משלו דווקא דאז הוי כמתנה כו' דבכהנ"ל דווקא הוא דזכו' לקטן כמ"ש מעל' מדעת המ"מ פכ"ט מה' מכירה אך ודאי שפיר יש די להשיב ע"ז במ"ש מעל' שם הי"א וכן הובא בטוש"ע חו"מ סי' רל"ה ס"ב להלכה, וא"כ מ"ש המ"מ הא' ע"כ די"ל דהיינו במטלטלין לבד. והטעם צ"ל דהכל תלי במה שזכו שהוא זכו' דמתנה ודאי הוי זכו' ובמקח יש חילוק בין מטלטלין לקרקעות דקרקעו' ס"ל דמסתמא הוי זכו' לקנותו משא"כ מטלטלין (סמך לזה ע' בחו"מ סי' ר"ץ באפטרופס ע"ש בסס"ע ס"ק ט"ו דמטלטלין מוכר לכתחילה כדי להרויח בסע"ו משא"כ קרקעו' והטעם תלוי במה שהוא זכו' להיתומים כמ"ש ריטב"א רפ"ב דקדושין דמ"ב וכדאמרי' בעלמא סוף מוכר אחוזתו ע' רש"י).</p> <p class=bodytext>ומה שדחה מעל' תשובה זו ממ"ש המ"מ שם שהקטן יכול לחזור איני מבין מה בכך הרי גם כאן אני או' שאין הקדושין נגמרי' עד שיגדיל ויתרצה כמ"ש מהרי"ט והרי גם בקנין קרקע כשמתרצה אחר שיגדיל פשיטא דשוב אינו יכול לחזור וקונה לו בקנין שעשה בקטנותו ואדרבה הרי התם אף בעודו קטן כ"ז שלא חזר בו נקנה המקח ואין המוכר חוזר אלא שהקטן יכול לחזור והיינו ע"כ דחשבינן לי' כזכו' גמור רק שיש בו צד חוב ע"כ יד הקטן על העליונה כמ"ש בחו"מ רסי' רמ"ג במתנה לגדול שלא בפניו והרי קטן כלא בפניו דמי (ונראה דהו"ה גם במתנה לקטן בפניו אלא שזה דלא כמ"ש בעל ההפלאה בכתבו' י"א וע' ריטב"א ק' רפ"ב מ' ג"כ דאף דכל שאין בו רק מקצת צד חובה יכול הקטן למחות אף בלא טענה מספקת רק כמו בהר ניחא לי כו' א"כ הו"ה במתנה שונא מתנות כו').</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros><div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> </div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/35.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/33.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>