שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן לו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/36.htm">סימן לו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/37.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/35.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן לו</div></p> <p class=bodytext>הנה<a name="_ftnref_32" href="#_ftn_32" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_32')">*</a> בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט כ' להיתר אשה שהלך בעלה ונאבד בדרך ונתעלם מן העין ולא נודע ואח"כ מצאו הרוג באותו הדרך דתלינן שאותו היהודי שהלך על הדרך נהרג ונסתייע מתשו' הרא"ש שכ' לפרש האי עובדא דאבא יודן בן ציידן בישראל וגוי שהלכו בדרך ובא הנכרי ואמר חבל על היהודי שהיה עמי בדרך שמת והשיאו את אשתו דלא צוו לחקור מן הגוי אם היה זה אותו היהודי שידענו שנתלוה עמו כי שמא אותו היהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה עמו אחר אלא מכיון שידענו אותו היהודי שנתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת ה"נ תלינן שאותו היהודי שהלך על הדרך נהרג, ולכאורה אין הנדון דומה לראי' שהרי התם היתה עכ"פ אמירת הנכרי על אותו היהודי שנתלוה עמו אלא די"ל דסמיך אסיפא שברא"ש שם שכ' דלא מיבעי' אדם יחידי אלא אפי' חבורת אנשים כו' מכיון שידענו שאותו פ' ופ' הלכו על אותו הדרך כו' ומשמע שאינו מעיד כלל שנתלוו עמו אלא שהיו בדרך זה ומתו ואפ"ה התירו את נשותיהם וה"נ לא תהא שמיעה גדולה מראיי' כיון שמצאו הרוג באותו הדרך הרי ראו שמת האיש שהלך בדרך ותלינן שהוא הוא האיש שידענו בו שהלך בדרך זה (והא דלא הביא מהרי"ו ראי' מסיפא ה"ט משום שי"ל שידענו שלא הלכו בדרך זה אלא פ' ופ' וכמש"ש דלולי דברי הרא"ש הי' מפרש גם ברישא שידענו שלא נתלוה עם הגוי אלא זה אלא הרא"ש הוא דמפרש ברישא שלא ידענו אם נתלוה עמו אחר ה"ה דמפרש כן בסיפא ודו"ק) אך רבינו הג' אחמו"ר זצללה"ה ביאר בתשובתו דברי הרא"ש אלו דדוקא בשאין שיירות מצויות (דמעשה דאנטוכי' דומיא דמעשה דכרקום ביתר שהיתה במצור ושעת חירום לכל ישראל כדפי' הרמב"ן במלחמות שאז אין יוצא ואין בא) דלא שכיחי אחרינא דאזלי בדרך זה אבל במקום שהשיירות מצויות אפי' לא נודע שהלכו עוד אחרי' בזה הדרך חיישי' דלמא אחרים הוו ואהני לן רבינו בזה דלא מיירי אלא בש"מ ומ"ש הט"ז איך לא צוה לחקור לכתחלה המעיין ברא"ש יראה דמיירי שאמרו עדים ששמעו מן הגוי ובעד מפי עד א"צ חקירה, וגם דעת מהרי"ו י"ל כן דמיירי נמי בכה"ג וכמ"ש שם לעיל דהמעשה הי' שני ימים אחר יוה"כ דלא שכיח כלל שיהא אחר מעלמא והי' ביה"כ בלא מנין דמש"ה עלה ע"ד השואל להתיר מה"ט לחוד אלא דמהרי"ו חשש דילמא אינש אחרינא הוה ואזיל בגמלא פרחא (דהיכא דהוחזקו ב' יב"ש חייש רבא לגמלי פרחא וה"נ כמו שהוחזקו דמי מאחר דלא נודע כלל מי הוא) והיינו קודם שעלה ע"ד דברי הרא"ש אלו אבל כשנתן אל לבו דברי הרא"ש אלו חזר בו דלא חיישי' לגמלא פרחא אלא כשלא נודע כלל אם זה הלך בדרך זה אלא שלזה קרוב יותר ולהשני רחוק ולא נודע ממנו כלל תלינן בודאי באותו שנודע וכה"ג מצאתי בתשו' ושב הכהן סי' ל"א שכ"כ לפרש דברי התוס' דיבמות דקט"ו ע"ב ד"ה יצחק ע"ש (ובלא"ה הרי הרבה פוסקי' ס"ל דהא דאמר רבא חיישי' לגמלא פרחא לסניף בעלמא אמר כן וגם לפיר"ת שפי' הטעם דמתכוין לקלקלה זה הטעם לא שייך אלא גבי גט ולא גבי מיתה ואפי' לפי' הר"מ דכוותי' סתמו התוס' לעיל דקט"ו ע"ב ד"ה יצחק דרבא חייש לגמלא פרחא בהוחזקו אפי' גבי מיתה י"ל משום דרבא משוי מיתה לגט (וס"ל כרבה אפי' גבי גט) אבל הפוסקי' דס"ל לחלק בין גט למיתה כמ"ש הרא"ש לדעת הרי"ף דבגט ס"ל כר"ז דבעי' תרתי לטיבותא לא הוחזקו ולא שכיחא שיירות ובמיתה בחדא לטיבותא סגיא י"ל נמי דמחלקי' בהא דחיישי' לגמלא פרחי דגבי גט דוקא יש לחוש להכי ולא גבי מיתה) והיינו דוקא בשאין השיירות מצויות אלא דחיישי' לגמלא פרחי אבל כשהשיירות מצויות אפי' נודע שזה הקרוב הלך בודאי ע"ז הדרך והשני הרחוק לא נודע ממנו רק שיש זמן רב שגם הרחוק היה יכול לילך בודאי חיישי' דלמא אחרינא הוה. וכ"מ בהדיא בתשו' מ"ב סי' מ"ו במה שהשיג על מהר"מ איש חי שבתשו' שם סי' מ"ה שרצה להתיר אשה שנודע שבעלה נסע לגאליץ ועמו קרזיא"ה א' ושפתי בגדים שקורין בענדו"ר וב' ברילן יי"ש והי' רוצה לקנות לקרי"ץ והגלח העיד שנתאכסן אצלו בגאליץ יהודי א' והיה עמו כל פרטי הדברים ושהיה רוצה לקנות לקרי"ץ ואותו יהודי הכיר בעלותו מן המים וקברוהו דדמי למ"ש בתשו' הרא"ש הנ"ל שאם אמר הגוי שיהודי שנתלוה עמו מת אין חוששין שמא נתלוה עמו אחר וע"ז השיב המ"ב בסי' מ"ו דל"ד כלל דהתם ראינו וידענו שזה האיש נתלוה עם הגוי כו' משא"כ בנ"ד דאיכא למימר שמא אותו יהודי לא נתארח אצל הגלח כו' ואי איתא דל עדות הגלח מהכא כיון שידענו שאותו היהודי נסע לגאליץ ולא נודע מיהודי אחר שנסע לשם ה"ל למיתלי באותו יהודי שידענו שנסע לשם א"ו כיון דבגאליץ שכיחי הרבה יהודים מאן מפיס שזהו אותו היהודי שנסע מכן וה"ה לשיירות מצויות כיון דשכיחי הרבה עו"ש חיישי' לאינש אחרינא וכ"מ ממהרי"ט בס"ב חאה"ע סי' ל' והצ"צ סי' נ"ב והח"מ דמפרשי לההיא תשו' הרא"ש במכלוף בן מלול שהי' נודע להאשה שהלך לפאס או סביבותיה ואפ"ה לא התיר אלא מטעם הגדת שמו שלא הוחזק מכלוף בן מלול אחר בעיר ומשום דקיי"ל כרבא דל"ח לתרי יצחק היכא דלא הוחזקו אפי' שכיחי שיירות אבל בלא הגדת שמו לא הוה שרי אפי' נודע שהלך לפאס משום שהשיירות מצויות ושכיחי עו"ש הרבה אע"ג דלא נודע שנתעלם מן העין וכ"ש לפמ"ש הב"י בתשו' בדין מסל"ת ססי' א' דהרא"ש מיירי דוקא בידוע העיר שיצא משם דומיא דיצחק ר"ג שיצא מקורטבא שידוע שאותו יצחק הי' בקורטבא ויצא משם וכן ההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא ראו בצד קלוניא היה ידוע שהאנדורנילאי היה במקום שנכתב הגט בקולניא אבל בע"א חיישי' לאחר כיון שהשיירות מצויות.</p> <p class=bodytext>איברא שמהרא"י בפסקיו סי' רכ"ד כ' להתיר באשה שהלך בעלה והרחיק ממנה נדוד כמו י"ב שנה ולא נודע מקומו איה ושוב בא גב"ע שזה כמו שלש שנים שהוא תשע שנים אחרי הפרדו מת א' ששמו כשם הבעל בארץ אחרת רחוקה וכ' מהרא"י דדמי להא דתשו' הרא"ש במכלוף בן מלול כיון שלא נודע ממשה בן יונתן אחר שנתעלם מן העין ואע"פ שהעדים לא הגידו שם עירו שיצא משם ומה שאמרו שהיה אשכנזי ושאשתו נקראת צפורה אין זה מוציאנו מידי ספק וה"ל למימר תבדוק ארץ אשכנז בכללה אע"כ צ"ל דפי' דברי הרא"ש כפשטן שאע"פ שלא היה ידוע להעדים מקום שיצא ממנו אפ"ה כיון דלא הוחזקו תרי יצחק שנאבדו ונתעלמו מן העין אע"ג דכמה יצחק שכיחי בעלמא מ"מ מכיון שלא ידענו שנאבד א' מהם הרי זה כאילו לא הוחזקו בעיר א' ותולין אותו בזה יצחק הנודע לנו שנאבד ואין חוששין שמא הי' יצחק אחר ממקום רחוק שלא נודע לנו וכ"מ בקצת בק"ע סי' כ"ב ב' מהריק"ש וכ"כ בתשו' ושב הכהן סי' ל"א בפשיטות והשיג על הח"מ במ"ש איך יעלה על הדעת כו' וצ"ע שלא זכר גדולי הפוסקי' שהבאתי ה"ה הבי" ומהרי"ט והצ"צ שהם עמודי ההוראה גם לא נסתייע מדברי מהרא"י הנ"ל. ואמנם גם מדבריהם לא נשמע חידוש דין זה שבאם שידענו שנאבד א' על הדרך הידוע לנו שלא לחוש לאיש אחר ולומר דע"כ לא הצריכו הגדת שמו אלא בשאינו ידוע לנו כלל מקום הליכתו אבל בידוע לנו מקום הליכתו אפי' אינו ידוע שמו שרי דלדבריהם פשיטא דנודע ולא נודע שוין דאל"כ מנין להם קולא זו דבהגדת שמו אפי' בלא נודע מקום הליכתו ל"ח לאחר דהא בגמ' משמע שהיה ידוע יצחק דאזיל מקורטבא וכן ההוא גיטא מסתמא היה ידוע שאנדורנילאי נהרדעא היה בקלוניא מקום כתיבת הגט אע"כ צ"ל דס"ל דמכיון דשכיחי שיירות אפי' היה ידוע יצחק בקורטבא הוה חיישי' לאחר וכמ"ש הרא"ש וכי סגרו שערי קורטבא כו' אלא הא דל"ח בלא הוחזקו היינו בהצטרפות האבידה שנאבד ונתעלם מן העין וכן בגט וא"כ נודע ולא נודע שוין וא"כ כיון דאפי' לקולא אמרי' נודע ולא נודע שוין כ"ש לחומרא ואין להתיר אלא בשאין השיירות מצויות כדפי' רבינו ז"ל דברי הרא"ש כנ"ל. אמנן כן נלפע"ד דבהוכחה כל דהיא באיזה הבדל והפרש שיש בין שיירא לשיירא סגי דאזי אין נקרא עליה שם שיירות מצויות אלא שיירות שאינן מצויות מאחר שאינן מצויות באופן זה ובהכי א"ש לפע"ד דעת הרמב"ם גבי קולר ועשרה אנשים נושאים גמלים שהלכו ממקום למקום אף לפ"ד הט"ז דאמרו כן לסי' מ"מ כיון דודאי סימנים גרועים הם לפי דבריו וכ"ה הוא האמת כמ"ש רבינו ז"ל נ"ע (דלא כמ"ב) ובסימני' גרועים כ' הפוסקי' דאפי' סימנים טובא לא מצטרפי א"כ איך מוכח שעל האנשים האלה אמר א"ו הא דמהני הכא סימנים גרועים היינו משום דלענין זה דלא הוה שיירות מצויות בענין שהאנשים הללו הלכו שהיו בקולר או נשאו גמלים שבענין זה אינה מצויה שיירה אחרת שפיר מהני איזה הבדל והפרש כל שהוא והוכחה כל דהיא דבזה יצאה מכלל שיירות מצויות ונכנסה לגדר שאין שיירות מצויות וכיון שלא נודעו שלא הלכו אנשים בענין זה בקולר או נושאים גמלים אלא אנשים הללו תלינן שהם הם שנהרגו וכמ"ש מהרי"ו סי' ע"ט הנ"ל בשאין ש"מ שמכיון דידעי' שהיהודי הלך על הדרך כו' ומוכח כן ברא"ש כמ"ש רבינו ז"ל.</p> <p class=bodytext>עוד כ' מהרי"ו שם דמצרפי' סימני כליו לשאר אומדנו' והוכחות ונסתייע ממהר"ן מאיג"ר שמצא בס' מתי"ת ומהרא"י בפסקיו סי' קס"א השיג ע"ז דא"כ מאי פריך בגמ' ממצאו קשור בכיס או ארנקי או טבעת נימא דהתם ה"ט משום דאיכא אומדנא אחריתי שזה הגט של זה השליח כיון שזה האיש שואל הגט ויודע שאבד הגט כו' והכי מחלקי' התוס' בפ"ק דב"מ ובפ"ג דגיטין אליבא דאביי כו' ואיברא שכ"כ התוס' שם אבל ביבמות דקט"ו ע"ב חזרו בהו התוס' וכתבו דאביי ורבא פליגי בפלוגתא דרבה ור"ז וכוותייהו פסק הרא"ש בתשו' כלל נ"א והכי מוכח התם להדי' בגמ' דהא רבא מייתי ראי' מחבו בר ננאי וננאי בר חבו כו' ומאי קשי' לי' הא התם נקט שטרא בידי' ואביי גופי' לא מייתי ראי' אלא מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא כו' משמע דשוין הן דא"ל דמייתי ראי' מכ"ש מההוא גיטא דא"כ מאי משני לי' רבא דמשום כבודו דאבוה דשמואל כו' הא אכתי יש לחלק בין גט למיתה א"ו דגבי מיתה נמי כיון דידעי' שיצחק שהי' בקורטבא נאבד ואין אנו יודעין מיצחק אחר דמי ממש לגט ובהכי א"ש לשון הרא"ש דמעיקרא אייתי ראי' לעובדא דילי' מההוא גיטא דאשתכח בשוירי מתא כו' שבספ"ק דב"מ ופ"ג דגיטין ודחה כמו שתירצו התוס' שם ואח"כ חזר ואייתי ראי' מיצחק ר"ג וכ' דע"כ פליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור"ז ומנ"ל הא א"ו כיון דאביי אייתי ראי' מההוא גיטא ע"כ<a name="_ftnref_32" href="#_ftn_32" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_32')">*</a>.</p> <p class=bodytext>גם מ"ש עוד מהרא"י שם הטעם להתיר משום דכל הסי' להכיר שזה הנמצא הוא בעל האשה הוי תחלת עדות דאחמור בהו רבנן כו' צריך להבין כי הנה לכאורה דבריו תמוהין דהא בגמ' שלהי יבמות ובפ"ב דב"מ מוכח ממתני' דאין מעידין אע"פ שיש סימני' כו' דסי' לאו דאוריי' ואס"ד דהוה תחלת עדות לימא דסי' דאוריי' ואפ"ה אחמור רבנן אלא שי"ל דנהי למאי דבעי בגמ' למימר וכן לל"ק דרבא דסי' דאוריי' באבידה דהכרה דסי' הויא הכרה יפה וגם דל"ח לאתרמי לא אחמור רבנן בהא מילתא כלל כמו דלא אחמרו בתרי יצחק לרבא היכא דלא הוחזקו אע"פ שהשיירות מצויות וא"ל דש"ה שידוע שם עירו שהי' יצחק בקורטבא או מקום הליכתו דהא מהרא"י בעצמו בפסקיו בסי' רכ"ד פסק כהרא"ש אפי' לא היה ידוע כלל בעיר של משה בן יונתן ולא מקום הליכתו שלא ידעה האשה כלל אנה הלך וכדלעיל משום דכה"ג לא הוה כתחלת עדות דאחמור בה רבנן דלא אחמור אלא בהכרת העדים שיכירו יפה ולא שיאמרו מאומדנות והוכחות שלהם אבל באומדנות והוכחות הנראה לחכמים ע"פ שיקול דעתם דעת תורה ודעת נוטה לא החמירו וכמו שהוכיח הרא"ש מכמה סוגיות (ומה שלפעמי' החמירו ופעמי' הקילו אין די באר והדברים ארוכים ועתיקים וכבר ראיתי בזה א' מגדולי הספרדים וחבר ע"ז ספר שלם נקרא שמו עגונא דאיתתא מ"מ אין זה אלא לל"ק דרבא אבל אנן קי"ל כל"ב דרבא דסי' דרבנן והרי פי' הטור בדעת הרמב"ם שכתב ישראל שאמר מת יהודי עמנו כך וכך סימנין כו' אין אומרי' מאומד הדעת שזה הוא כו' דהטעם הוא משום דסי' דרבנן אלמא דלמאי דקיי"ל סי' דרבנן כל הסימני' הם רק אומד הדעת שלנו ואין זה מאודמנות והוכחות של חכמים ע"פ התורה לפי שאין הכרה זו של הסימני' הכרה יפה ואף לפמ"ש הרמב"ם בה' נחלות פ"ז ובה' גזילה פי"ח שבממון הולכי' אחר הסימני' מד"ת אלא דלגבי א"א חומר הוא שהחמירו חכמי עכצ"ל דהוה כתחלת עדות שהחמירו בו חכמים דהא בסופה אקילו מיהו כל זה אינו אלא לגבי סימנים בינונים אבל לגבי סי' מובהק דהכרה טובה ומעולה היא בודאי אלא דחיישי' לשאלה אף דחששו חכמים לכך והחמירו יותר מבתרי יצחק מ"מ כיון דהיא חששת חכמים בלבד ולא מגופה של עדות דהא לא שייכא כללא בהכרת העדים<a name="_ftnref_32" href="#_ftn_32" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_32')">*</a>.</p> <p class=bodytext>ומ"ש מהרא"י עוד ונראה דכל הסי' שהוא בעלה של אשה זאת בכלל תחלת עדות הוא כו' לכאורה דבריו תמוהין דהא מצינו דל"ח לתרי יצחק ובזה הקיל מהרא"י בפסקיו בסי' רכ"ד אפי' לא נודע מקום יציאתו ומקום הליכתו ופי' כן דברי הרא"ש כדלעיל ועוד דבגמ' שלהי יבמות ובפ"ק דב"מ בעיל מיפשט ממתני' דאין מעידין אע"פ שיש סימנים כו' דסי' לאו דאוריי' ואס"ד דהוה בכלל תחלת עדות מאי קשי' לי' אע"ג דסי' דאוריי' מ"מ אחמור רבנן ודוחק לומר דא"כ ה"ה שיש להחמיר בגט וכ"ש הוא לפמ"ש הרא"ש בדעת הרי"ף גבי תרי יצחק דבגט מחמיר יותר מבמיתה דלפ"ז כ"ש דקשה טובא מאי קמיבעי' לי' בגט אי סי' דאוריי' או דרבנן ונ"מ לאהדורי גט אשה דהא ודאי דבתח"ע מחמרינן במיתה כ"ש בגט אלא די"ל דהא בהא תליא דלמאי דבעי למימר דסי' דאוריי' (וכן לל"ק דרבא) כיון דסי' דאוריי' היינו שהסימן הוא היכר טוב ויפה ול"ח לאתרמי ה"ה מדרבנן ל"ח לאתרמי ומה"ט ל"ח לתרי יצחק דלא אחמור רבנן בתח"ע אלא בגופה של עדות שהעדים יכירו יפה ולא שיאמרו מאומדנו' והוכחות שלהם אבל אם העדים כיוונו יפה אלא דיש לנו ספק ממקום אחר דחיישי' דלמא אתרמי עוד אחר בשם זה או בסימן ההוא הלכו חכמים אחר אומדנא שלהם ושיקול דעתם דעת תורה ויש מהם שהקילו ויש מהם שהחמירו (אך באיזה מקום החמירו ובאיזה מקום הקילו אין די באר והדברים עתיקי' וכבר ראיתי לא' מגדולי הספרדי' המפורסמי' שחבר ע"ז ס' שלם נק' עגונא דאיתתא) ועל קוטב ויסוד זה סובבי' הולכים כל הסוגיות שהביא הרא"ש שאמרו חכמים להקל בעגונה משום שדומה להם דבר הגון אלא דעל הכרת העדים שיאמרו באומדנות שלהם חששו חכמים מאחר שיראה בעיניהם שיש אומדנו' המוכיחות יקילו ראש בדבר להעיד סתם שמת פ' (וכיוצא בזה שמעתי בימי חורפי מפי מורי אחי הרב זצללה"ה לתרץ מ"ש רמ"א בסי' קכ"ז דאין האשה נאמנת בדבר שיש בו צדדים להקל והמ"י הקשה בת"ח כלל מ"ו סי' ט' דהתם כ' רמ"א דהאשה נאמנת בברירת תולעי' משום שיש הרבה צדדים להקל ותירץ הוא ז"ל דמה שאין האשה נאמנת בדבר שיש בו צדדים להקל פי' שיש לה צדדים להקל ראש בדבר ע"פ דעתה אומדנא שלה אבל כשיש צדדי' להקל ע"פ הדין ודת של תורה ודעת חכמים האשה נאמנת) ומה"ט נמי לא חששו לתרי יצחק שכך הי' נראה בעיניהם ע"פ דעת תורה ואפי' לאביי דחשש לתרי יצחק מ"מ בסימני' מודה אי סי' דאוריי' כך משמע שלהי יבמות אבל ללישנא דסי' דרבנן אמרי' דאין זה סי' טוב כלל ואין זו הכרה יפה אלא דרבנן תקינו באבידה משום דניחא לי' כו' כדמפרש רבא שם בהדיא ודאי דהוה כתח"ע ומשה"נ כ' הטור בדעת הרמב"ם שכ' ישראל שאמר מת יהודי עמנו כך וכך סימניו כו' אין אומרי' באומד הדעת כו' דה"ט משום דסי' לאו דאוריי' ואף לפמ"ש פ"ז מה' נחלות דחומר הוא שהחמירו בא"א כו' ומדינא אמרי' סי' דאוריי' כמ"ש פי"ח מה' גזילה מ"מ האי חומר הוא משום שאין זה היכר יפה דהוה בתח"ע דהא בסופה אקילו ולא משום חשש דאתרמי דהא סי' עדיפי מתרי יצחק כדלעיל ומשה"נ א"ש הא דחיישי' אפי' לל"ק דרבא לשומא מצוי' בבן גילו ולעשוי' להשתנות לאח"מ אע"ג דבאבדה לא החמירו כה"ג כ"א במניינא ומתקלא דשוין וכן סי' העשוי לידרס הוי סי' לרבא ולרמב"ם דלעיל הוי סי' מד"ת ואפ"ה רבנן החמירו בא"א משום דהוה כתח"ע שמכיון שמצוי' בב"ג או שעשוי' להשתנות לאח"מ אין זו הכרה יפה ויש לחוש שהעדי' יאמרו ע"פ אומדנא שלהם וכל זה לא שייך אלא בגופה של עדות אבל אם הספק מבחוץ כגון אי חיישי' לתרי יצחק בהא אזלו חכמים בתר אומדנא שלהם להקל ולהחמיר לרבא כדאית לי' ולאביי' כדאית לי' ולפ"ז זכינו לדין דלענין חשש שאלה אע"ג דחששו חכמים בדבר להחמיר יותר מבתרי יצחק לרבא מ"מ אין זה מגופה של עדות רק דהוה כמו תרי יצחק לאביי דחייש אע"ג דלא הוה מגופה של עדות דדוחק לומר דאביי ורבא פליגי בהא דתרי יצחק אי הוה כגופה של עדות ותח"ע הוא או לא א"ו דתרווייהו ס"ל דלאו מגופה של עדות הוא ואפ"ה ס"ל להחמיר מסברא ושיקול דעת חכמים וה"ה בשאלה לכ"ע דהא לא שייכא כלל בהכרת העדים וא"כ שפיר יש לצרף אומדנות המוכיחות לסי' מובהק להקל ולומר דכה"ג לא גזרו רבנן וקצת ראי' מהא דמצרפי' אומדנו' לסי' לענין פקדון להוציא מן היתומי' לרמב"ם פ"ו מהל' שאלה ולהתוס' ורא"ש אפי' בלא עדי פקדון.</p> <p class=bodytext>הנה** בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט כ' להתיר אשה שהלך בעלה בדרך ונתעלם מן העין ואח"כ מצאו הרוג באותו הדרך אף שלא נודע מי הוא ונסתייע מתשו' הרא"ש (כלל נו"ן אל"ף סי' ב') בעובדא דר' אשר בן סיני שהביא הא דאמרי' בשלהי יבמות (דקכ"ב ע"א) אבא יודן בן ציידן אמר מעשה בישראל ונכרי שהלכו בדרך ובא נכרי ואמר חבל על יהודי שהיה עמי בדרך שמת כו' והשיאו את אשתו ושוב מעשה כו' ושוב מעשה כו' וכ' ע"ז הרא"ש מאלו המעשים יש לידע שהרבה הקילו חכמים בעדות אשה משום עגונה במעשה הראשון לא הכיר הגוי את היהודי ולא ידע את שמו אלא שאמר שיהודי נתלוה עמו ולא הזקיקו ב"ד לחקור מן הגוי אם היה אותו יהודי שידעו שנתלוה עמו כי שמא אותו יהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה עמו תלינן בודאי שאותו היה שמת ולא מיבעי' זה שהי' יחידי כו' אע"פ שלא הכיר אחד מהם אלא שידע שפלוני ופלוני היו מהלכין באותו הדרך כו' וה"נ כיון שידוע שזה היהודי הלך על זה הדרך תלינן שהוא הנהרג*.</p> <p class=bodytext>הנה<a name="_ftnref_33" href="#_ftn_33" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_33')">**</a> בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט סמך להתיר בסימני' בכליו בצירוף אומדנות והוכחות והוכיח כן מתשו' הרא"ש בעובדא דר' אשר בר סיני וגם ממ"ש מהר"ן מאיגרא שמצא בס' מתי"ת להתי' בס"ג בגופו עם סי"מ בכליו ע"ש ואולם מהרא"י בפסקיו סי' קס"א השיג על סברא זו מהא דפריך בגמ' ואס"ד ניחוש לשאלה א"כ מצא קשור בכיס כו' ואי איתא דיש לצרף אומדנו' והוכחות נימא דש"ה בגט דידעי' שאותו יב"ש אבד גט ושואל ומבקש ואין מכירין אחר שאבד גט כזה כו' והכי מחלקי' התוס' ברפ"ק דב"מ לחד שינויא אליבא דאביי דחייש לתרי יצחק (ביבמות פט"ו דקמ"ו ע"ב) אבל באמת הנה התוס' ביבמות פט"ו (דקט"ו ע"ב) ובפ"ג דגיטין (דכ"ז ע"א) לא ס"ל הך שינויא אלא דאביי כר' זירא ורבא כרבה וה"נ ס"ל להרא"ש בתשו' כלל נ"א סי' א' וכ"מ להדי' בגמ' דיבמות שם דאביי גופי' אייתי ראי' מההוא גיטא כו' וכ"ש לרבא דמייתי ראי' מההוא שטרא דחבו בר ננאי כו' ואי איתא הא התם נקיט שטרא בידי' והוה אומדנא דמוכח טפי דל"ח לנפילה דחד וכדפי' רשב"ם בפ' ג"פ ב' ר"ח שאילו מן האחר נפיל היה צועק כו' ואף שהתוס' כ' שם דרבא נמי ל"ח לנפילה גבי שטרא אלא דהוכיח מדל"ח דלמא מסר לי' כו' מ"מ הא כ' התוס' שם דרבא מדמי נפילה דגט למסירה דשטרא דדוקא בשטרי ל"ח לנפילה דמזהיר זהיר בי' משא"כ בגט אלמא דאי הוה אמרי' אומדנא דמוכח בגט דל"ח לנפילה ה"נ הוה אמרי' גבי מסירה דשטרי דאל"כ הא לא דמו להדדי א"ו דאביי ורבא לא ס"ל לחלק בהך אומדנא כלל, ואין לומר בזה דאדרבה מהא גופא שמעי' דאין לצרף אומדנות והוכחות מדלא מחלקי' בהכי לאביי ורבא (וע"כ צ"ל כן בדעת וכוונת מהרא"י דאל"כ תקשי לי' מיני' ובי' דאף התוס' בפ"ק דב"מ לא כ"כ אלא לאביי אבל רבא ודאי לא מחלק בהכי א"ו דמהא גופא משמע לי' דאין לחלק מחמת אודמנו' והוכחות דאומדנות והוכחות לא מעלין ולא מורידין) די"ל בפשיטות דהתם גבי תרי יצחק שייך נמי שפיר הך אומדנא לפמ"ש כמה פוסקי' דמיירי שידוע הי' שיצחק הי' בקורטבא (ומהרא"י אזיל לטעמי' בסי' רכ"ד) וכבר הבאתי לעיל דעת הב"י ומהרי"ט וצ"צ בתשובותיהם לפרש דע' הרא"ש בתשו' נמי בכה"ג ולכאורה משמע כדבריהם מלשון הרא"ש בתשו' הנ"ל בעובדא דילי' במכלוף בן מלול שמתחלה הביא ראי' מההוא גיטא דאשתכח בשוירי מתא שבפ"ק דב"מ ופ"ג דגיטין ודחה שיש לחלק בהך אומדנא שכתבו התוס' בפ"ק דב"מ הנ"ל ואח"כ הביא ראי' מיצחק ר"ג דאזיל מקורטבא דפליגי אביי ורבא וכ' דאין לומר דאפי' בלא הוחזקו ולא שכיחי שיירות פליגי דא"כ מ"ט דאביי הא תנן וכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר לכאורה הוא תמוה דהא יש לחלק ביניהם כמו שחילקו התוס' בפ"ק דב"מ וכמו שחילק בעצמו לעיל בההוא גיטא דאשתכח בשוירי א"ו דס"ל דגבי יצחק ר"ג אין לחלק בהכי משום דמיירי שהיה ידוע שהיה יצחק בקורטבא, מיהו י"ל דמש"ה הביא הרא"ש שם מאי דמייתי אביי ראי' לדבריו מההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא ומאי דאותיב לי' רבא א"כ תבדק כו' דלכאורה הוא שפת יתר אלא דבעי למימר דאין לחלק בהך אומדנא בין גט למיתה דהא אביי ורבא לא מחלקי' בהכי וא"כ י"ל בדעת הרא"ש דמיירי אף שלא היה ידוע שום יצחק שהי' בקורטבא ואפ"ה אין לחלק בין גט למיתה מחמת אומדנות והוכחות שהאומדנות והוכחות לא מעלין ולא מורידין ואיך שיהי' דעת הרא"ש מ"מ דעת כמה פוסקי' שפתם ברור מללו דמיירי בידוע שהיה שם יצחק בקורטבא וא"כ איכא התם ג"כ אומדנו' והוכחות שבגט ואזדא לי' השגה זו של מהרא"י דאדרבה מדבריהם מוכח מדכתבו דדוקא בידוע שהי' שם יצחק בקורטבא שיש אומדנא והוכחה טובה מכלל שאומדנו' והוכחות מועילין להתיר וה"נ מועילין לצרף לסי"מ שבכליו כדעת מהרי"ו, ועוד שלענין שאלה ודאי אין אומדנא והוכחה גבי גט יותר מבמיתה דהא בגט מיירי שלא נודע שאיבדו קשור בכיס וטבעת דאל"כ לא חיישי' לשאלה כמ"ש התוס' גבי תפסה וא"כ מה בכך שידוע שמיב"ש זה נפל גט היו לו כלים אלו הרי ה"נ ידוע שמאותו האיש אשר אנו מבקשים היו לו כלים אלו, ועוד נלפע"ד להביא קצת ראי' לדברי מהרי"ו מדברי הרמב"ם פ"ו מה' שאלה וכ"פ התוס' והרא"ש והר"ן והטוש"ע בח"מ סי' רצ"ז גבי פקדון דמצרפי' אומדנא דלא אמיד הנפקד לסי' מובהק שנותן בפקדון להוציא מיד היתומים אפי' בלא עדי פקדון דלא כרמב"ן ורשב"א וע"ש בש"ך שהשיג עליהם וכבר כ' התוס' בפ"ז דחולין (דצ"ז ע"א) דהיכא דמוציאין ע"י סי' מיד המוחזק ה"נ יש להתיר במיתה וכ"ה בתוס' ורא"ש פ"ה דב"מ (ד' ע' ע"א) וכ"מ בפט"ו דיבמות (דקט"ו ע"ב) גבי שומשמי ע"ש, אלא דמדברי הרמב"ם פ"ז מה' נחלות משמע דסימני כליו לא מהני אפי' לצרף עם אומדנות והוכחות שהרי אפי' בסימני גופו כ' דוקא אם אבד זכרו דהוה נמי אומדנא והוכחה כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' קל"ט ומשמע דוקא סי' בגופו ולא בכליו אפי' סי"מ וכ"מ בסמ"ע סי' רפ"ד (דלא כבעל נתיבות משפט שהוכיח מדברי התוס' שלא במשפט) מיהו י"ל כשנדקדק עוד בדברי הרמב"ם שם והכירוהו דהכרה בעי' וה"ט משום דבעי' עדי' וסי"מ גרע מעדי' ע' ש"ך ח"מ סי' רס"ז סק"ז אלא בצירוף הכרה ואפשר נמי דאפי' בעדי מיתה בעי' הכרה וכמו שדייק הטור גבי שומא דאינו סי"מ שהכיר על ידה כו' אבל אנן קיי"ל כהא"ז שבת"ה סי' רל"ט ועוד ראי' מרמב"ם פ"ג מה' גירושין דמצאו בכלל שהניחם שם מצטרף לט"ע לענין דל"ח לשאלה וה"ה לשאר אומדנות.</p> <p class=bodytext>גם מ"ש מהרא"י עוד ונראה דכל הסי' להכיר שזה המת הוא בעל האשה הזאת הוא בכלל תחלת עדות כו', הנה מלבד שיש רבים וכן שלמים גדולים חקרי לב דס"ל דלא קיי"ל כשינויא קמא דבכורות פי' יש בכור אלא כשינויא בתרא ואין לחלק בין תח"ע לסופה וכמו שהאריך בזה רבינו הגדול אחמו"ר נ"ע וכן ראיתי לגדול א' בתשו' הגאונים בתראי וגם נראה דלזה כיון הפ"י בכ"מ ברמיזותיו.</p> <p class=bodytext>עוד זאת אף גם לדברי ר"נ ור"ש שבהגמ"יי ומרדכי דקיי"ל כל"ק דבעדות אשה מחמרי רבנן בתח"ע ואחריהם נמשכו כל האחרונים מהרא"י ומהרי"ו בתשובותיהם גם הב"י ומ"ב וש"פ רבים וכן שלמים ומצאתי און להם בס' הישר לר"ת דס"ל כל"ק דפ' יש בכור וכ' דאע"ג דאיכא שינויא אחרינא מ"מ מדקאמר גמ' בהאי לישנא שאני עדות אשה כו' משמע דקושטא קאמר וכ"ד הרמב"ם פ"ז מה' נחלות כל"ק כמ"ש רבינו אחמו"ר נ"ע וכדלקמן וא"כ גם הטוש"ע ח"מ סי' רפ"ד נמי הכי ס"ל וכ"מ מדברי הש"ע כאן גבי ישראל וגוי שהלכו כו' יצא מכאן כו' ע' ט"ז מ"מ הא מהרי"ו בתשו' סי' ע"ט מתחילה צדד להחמיר ע"פ שטת ר"נ ור"ש ולבסוף נטה דעתו והקיל ע"פ דעת הרא"ש שא"ח שמא אחר נתלוה שזו היא קולא בתח"ע שאין כאן ידיעה ברורה כלל אלא א"כ אמר יצא מכאן עמי כמ"ש הרמב"ם שאע"פ שאין הגוי מכירו מצרפי' עדותו וידיעתו וכמו בתרי יצחק כנ"ל שכ' הרמב"ם שם הואיל ואנו יודעי' כו' כדלעיל וכן מהרא"י עצמו שבסי' זה החמיר ע"פ דעת ר"נ ור"ש ובסי' רכ"ד פסק כהרא"ש ומפרש דבריו לקולא אפי' לא נודע שהי' יצחק בקורטבא כמש"ל וכן הב"י בכמה תשו' נמשך להקל בעדות אשה ובכמה תשו' כ' דעת ר"נ ור"ש ואחריהם כל ישרי לב ש"פ בשו"ת הנמצאי' לא נמנעו מלחפש צדדי היתר וקולות להתיר אשה משום עגונה וכמ"ש הרא"ש אע"ג שכולם הביאו דע' ר"נ ור"ש דבתח"ע אחמור רבנן א"ו דס"ל דלא החמירו אלא בגופה של עדות בראיי' והכרה שלהם משום דאמרי בדדמי ועל קוטב ויסוד זה הולכים דברי ר"נ ור"ש דהחמירו חכמים בתח"ע דלא סמכי' אאומדנא בכל הני סוגיות שהביאו אפי' אומדנא דמוכח טובא אבל הא דל"ח לתרי יצחק לא משום אומדנא והוכחה הוא אלא שמכיון שהעדים ידעו מה שאמרו שמת בודאי והכירו יפה רק שאין אנו יודעים על מי העידו ומפשט דבריהם נראה שעל יצחק זה הידוע לנו אמרו לא נכניס עצמינו לבית הספק ולבקש חומרות לחוש לאחר וכן הגוי שאמר יהודי שנתלוה עמו מת או יהודים שהלכו בדרך זה מתו לא נכניס עצמנו לבית הספק לחוש לחששים ולהחמיר וזהו כל לשון חשש שבגמ' דחוששין שמא יש להחמיר בזה ובזה הקילו בעדות אשה שלא להחמיר עליה רק כמו שנראה מפשט לשון העדות כן יקום ודבר זה הבנתי ג"כ מתשו' הב"י במ"ש בדין מסל"ת בסי' ג' בהשגתו על החכם המשיב בסי' ב' ובמ"ש בדין משאל"ס בהשגתו על המבי"ט שהשיג עליו מדברי הרא"ש ע"ש ומוכח שנדון דהרא"ש בתרי יצחק לא הוי כתח"ע משום שאין ספק בדברי העדים כלל לא במיתה ולא בהכרה רק שאצלנו נולד חשש על מה העידו דדלמא אתרמי שמא כשמא או שאר חששים הא דלא חיישו להו חכמים אין זה מחמת אומדנא אלא שכך היה שיקול דעתם ע"פ דעת תורה ודעת נוטה וכמו שהאמינו ע"א בעגונה (וכן עד מפי עד ואפי' גוי מסל"ת) משום שהדבר הגון להאמין כמ"ש התוס' בר"פ האשה רבה דאין זה אומדנא בתח"ע מאחר שאין ספק בעדות עצמה מצד העדים אלא מצד הב"ד ע' לקמן וא"כ ה"ה והוא הטעם בחשש דשאלה אף את"ל דחששא גמורה היא וחששו לה חכמים אין חששא זו אלא כמו חששא דתרי יצחק לאביי דס"ל כר' זירא ואין זה ספק בתח"ע שהולכין בה להחמיר אפי' באומדנא דמוכח טובא אלא דאי איכא אומדנא דמוכח טובא בלא"ה יש לצרף להקל דכיון שאין הספק בגוף העדות מצד העדים אלא מצד חשש חכמים פשיטא שי"ל דבכה"ג לא חששו וכמו דל"ח אפי' לאביי ור' זירא אם אמרו העדים מעולם לא חתמנו כו' דל"ח דלמא אתרמי שמא כשמא ועדים כעדים והטעם משום דאיכא הוכחה טובא וה"נ בשאר אומדנו' והוכחות.</p> <p class=bodytext>מצד<a name="_ftnref_35" href="#_ftn_35" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_35')">*</a> הב"ד וכן הרא"ש פ"ג דגיטין ובתשו' מדמי להדי' להו להדדי חששא דתרי יצחק לעד מפי עד ע"ש והא"ש פשט הסוגי' דפ"ב דב"מ ודשלהי יבמות דלס"ד דסי' דאוריי' משמע דלא מחמרי בה חכמים כלל דאלת"ה נימא דסי' דאוריי' ושאני עדות אשה דאחמורי בה רבנן כמו דאחמרי בפ"פ מכלל דלא הוו כתח"ע דאחמור בהו אבל לל"ב דסי' דרבנן כ' הרמב"ם פ"ז מה' נחלות חומר הוא שהחמירו חכמים בא"א ועכצ"ל משום דהוה כתח"ע דהא בסופה הקילו וכן אפי' ללישנא דסי' דאורייתא חיישי' לשומא מצויה בבן גילו והרי אפי' את"ל דמצוי' בבן גילו הוה כהוחזקו מ"מ הא משמע מדברי התוס' בספ"ק דב"מ דאפי' בהוחזקו אם אין ש"מ אינה אלא חששא דרבנן כמו משאל"ס מדרבנן דהא לרבה הא דתנן וכל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר בש"מ מיירי וה"ה להוחזקו ואין ש"מ דשוין הן לרבה וכ"כ בתוס' דיבמות פט"ו דבממונא אפי' הוחזקו וש"מ לא חיישי' אלא באיסורא מחמרי' אבל במ"ש יתיישב הכל דודאי לל"ב דסי' דרבנן הרי הסי' אינו היכר טוב ויפה לסמוך עליו שיאמר כי הוא זה של בעל האבדה רק שבאבדה תקינו רבנן ואף דקיי"ל דמ"מ באבדה הוי סי' מדאוריי' מ"מ משום חומר דא"א לא סמכו חכמים ע"ז ואמרו שמא אין זה היכר טוב ויפה והוי ספק בתח"ע וכן בסי' העשוי' להשתנות לאח"מ חששו חכמים כיון שאין זה היכר טוב ויפה ובשומא מצוי' בבן גילו אפי' בשאין שיירות מצויות י"ל דרבא לטעמי' דחייש לגמלא פרחא היכא דהוחזק (אא"כ נודע שהלך איש כזה כדלעיל) אבל לס"ד דסי' דאוריי' שהוא היכר טוב ויפה וגם מדאוריי' ל"ח דאתרמי הה"נ מדרבנן ל"ח להכי כיון שאין ספק זה בגוף העדות מצד העדים שהכירו בהכרה טובה ויפה וספק דאתרמי אינו ספק אלא מצד הב"ד וא"כ ה"ה כו'<a name="_ftnref_35" href="#_ftn_35" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_35')">*</a>.</p> <p class=bodytext>הנה<a name="_ftnref_36" href="#_ftn_36" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_36')">**</a> בתשו' מהרי”ו סע"ט כ' להתיר באשה שהלך בעלה על הדרך ונאבד ונתעלם מן העין ואח"כ מצאו הרוג באותו הדרך דמאחר שידוע שהלך על דרך זה תלינן שהוא הוא הנהרג והוכיח כן מתשו' הרא"ש כלל נ"א בעובדא דר' אשר בר סיני שכתב בפי' הבריי' דאבא יודן בן ציידן במעשה שהלך גוי וישראל בדרך ובא הגוי ואמר חבל על יהודי שהי' עמי בדרך שמת והתירו את אשת דהגוי לא אמר שיהודי זה שיצא מעמנו עמו מת אלא אמר סתם יהודי שהי' עמי בדרך ואפ"ה התירו את אשתו דאנן תלינן שאותו היהודי שנתלוה עמו הוא שנהרג ול"ח שמא נתלוה עמו אחר ה"נ תלינן שאותו היהודי שהי' על הדרך הוא שנהרג ולכאורה אין הנדון דומה לראי' דהתם הגוי אמר עכ"פ שהיהודי שהי' עמו בדרך מת ואנן ידעינן שהי' עמו יהודי אמרי' דמסתמא על אותו יהודי אמר והכא אע"פ שמצאו הרוג באותו הדרך מנ"ל שהוא אותו יהודי דידעי' בי' שהלך על דרך זה דלמא אינש אחרינא נמי אזיל בדרך זה וכמו שחשש בעצמו מתחלה להחמיר אפי' באומדנא המוכיח שהי' שני ימים אחר יוה"כ ואינש אחרינא דאתא מעלמא איך היה ביוה"כ בלא מנין ואפ"ה כ' דיש לחוש שמא קרה לו איזו מקרה ששבת ביה"כ בלא מנין ועוד דחייש לגמלא פרחא וגם הביא ראיות דאפי' באומדנא דמוכח טובא חיישי' למיעוטא ומיעוטא דמיעוטא וכמו שהביא מההוא גברא דבשלהי הילולי איתלי נורא בגנני' ואמרה האשה חזו גבראי ואתו ואשכחו גברא חרוכא ופסת ידא דשדיא ואפ"ה חיישי' דלמא אינש אחרינא אתי לאצולי ואפי' לפירש"י דההיא פסת ידא היא לבדה לבר מגברא חרוכא ובע"כ אינש אחרינא הוה וכ"כ הרי"ו ב' הרמ"ה להדיא דאם הי' גברא חרוכא לבד או פסת ידא לבדה הוה שרי מ"מ הא מסיק עלה דה"ט משום שהיתה נאמנת האשה לומר שזהו בעלה מאחר דחזינן גברא חרוכא ועוד שאמרה חזו גבראי ומשמע להדיא דאם לא ידעה האשה כלום לא הוה שרי אפי' בנמצא גברא חרוכא לבד או פסת ידא לבדה ולא הוה תלינן האי גברא חרוכא או פסת ידא בבעל האשה הזאת, ותגדל התמי' הזאת ביתר שאת לפמ"ש הב"י ומהרי"ט והצ"צ בתשובותיהם וכ"כ בק"ע ב' מהריב"ש (וכ"ה בחמ"ח) לפרש האי עובדא דמכלוף בן מלול שבתשו' הרא"ש כלל נ"א דמיירי שהי' ידוע להאשה שבעלה הלך על הדרך הזה ואפ"ה לא התיר אלא מטעם שלא הוחזק מכלוף בן מלול אחר בעיר (והיינו בעיר שהלך שם כמ"ש מהרי"ט) אבל מטעם שידוע שהי' על זה הדרך לא התיר כלל מאחר שיש הרבה נוסעים על הדרך מאן מפיס דהא גברא בעל האשה הוא*.</p> <p class=bodytext>הנה<a name="_ftnref_37" href="#_ftn_37" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_37')">*</a> בתשו' מהרי"ו סי' ע"ט כ' באחד שהלך בדרך ונאבד ונתעלים מן העין ואח"כ מצאו הרוג באותו הדרך ומתחלה צדד להחמיר מההוא גברא דאיתלי נורא בגנני' וחזו גברא חרוכא כו' ומהגמ"יי ומהרדכי ב' ר"נ ור"ש דלא אזלי' בתר אומדנא דמוכח ומהא דחייש רבא לגמלא פרחא ואח"כ מסיק להיתר מתשו' הרא"ש בעובדא דר' אשר בר סיני שפי' הא דאבא יודן בן ציידן שהגוי אמר סתם יהודי שהי' עמי בדרך מת ולא צוו לחקור מן הגוי שמא נתלוה עמו אחר אלא מכיון שידענו שהיהודי נתלוה עמו תלינן שאותו היהודי שידענו בו הוא שמת וה"נ תלינן שאותו היהודי שהי' על הדרך נהרג עכת"ד. והנה לכאורה תרי תמיהי חזינא הכא חדא שלא סתר הראיות שהביא להחמיר מההוא גברא חרוכא דאפי' לפירש"י שהפסת יד היתה מאיש אחר הבא להצילו דע"כ היה שם איש אחר הא לא"ה ל"ח וכמ"ש הרי"ו ב' הרמ"ה להדיא דאילו הי' גברא חרוכא לחוד או פסת ידא לחוד הוי שרי מ"מ הא מסיק עלה דמטעם נאמנות האשה הוא דהאשה נאמנת לומר שזהו בעלה מאחר דחזינן גברא חרוכא ועוד שאמרה חזו גבראי ומשמע להדיא דאם לא היתה יודעת כלום לא הוה תלינן האי גברא חרוכא שנמצא שם בבעל האשה ולא עוד אלא אפי' לגמלא פרחא חייש מהרי"ו מתחלה דילמא אתא אחרינא בגמלא פרחא לכאן השתא דקא הדר בי' מהרי"ו מחמת תשו' הרא"ש ה"ל לתרוצי הנך סוגי' דאייתי מעיקרא להחמיר ועוד שגם מתשו' הרא"ש אינו ראי' דהתם הא קאמר הגוי שהיהודי שהלך עמו בדרך מת ואנו ידענו שאותו היהודי הלך עמו אבל הכא מאן לימא לן שאותו שהי' על הדרך נהרג מכיון שלא הגיד שום א' מהריגתו דהכפרי ששמע מגיות שהרוצחים הוליכוהו לא אמרו אלא מפי השמועה כדפי' בעצמו לעיל וגם הודאת הרוצח לא חשיב לי' הודאה על היהודי הזה ומאין נתחדש לו עתה שבודאי אותו היהודי הוא שנהרג ואדרבה לפמ"ש הב"י ומהרי"ט והצ"צ בתשובותיהם בפי' תשו' הרא"ש בעובדא דמכלוף בן מלול דמיירי שהי' ידוע להאשה שהי' בעלה הולך לפאס ואפ"ה לא התיר הרא"ש אלא מטעם דלא הוחזק מכלוף בן מלול אחר בעיר (והיינו בעיר שהלך לשם כדפי' מהרי"ט) וכ"כ בק"ע ב' מהריב"ש וכ"כ בחמ"ח וא"כ משמע בהדיא דהיכא דלא ידענו שם הנהרג כלל ליכא מאן דשרי ולא תלינן שאותו שהי' על הדרך שהלך לפאס הוא שנהרג איברא די"ל דש"ה שהשיירות מצויו' והרבה עוברים ושבים היו סביב עיר פאס שהלכו לשם ומהרי"ו מיירי במקום שאין השיירות מצויות ובפרט למ"ש מהרי"ו לעיל מינה שהמעשה הי' שני ימים אחר יוה"כ שלא הי' מצוי שיסע יהודי מעלמא באותו זמן אלא דחייש לגמלא פרחא ולבסוף חזר בו מחמת תשו' הרא"ש דכי היכא דל"ח שמא נתלוה עמו אחר ה"נ ל"ח לאיש אחר שבא לשם בגמלא פרחא אך כל זה דוחק דא"כ ה"ל למהרי"ו לפרושי וגם הא דחייש רבא לגמלא פרחא לא תירץ כלום<a name="_ftnref_38" href="#_ftn_38" class='ftnref' onmouseover="showComment(event,'_dyn_ftn_38')">**</a>.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros><div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_33> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_33" href="#_ftnref_33" class='ftn'>**</a>) עוד נוסחא מסימן כג הנדפס לעיל. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_35> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_35" href="#_ftnref_35" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_35> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_35" href="#_ftnref_35" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_36> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_36" href="#_ftnref_36" class='ftn'>**</a>) עוד נוסחא מסימן כג הנדפס לעיל. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_37> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_37" href="#_ftnref_37" class='ftn'>*</a>) עוד נוסחא מסימן כג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_38> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_38" href="#_ftnref_38" class='ftn'>**</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_32> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_32" href="#_ftnref_32" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_33> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_33" href="#_ftnref_33" class='ftn'>**</a>) עוד נוסחא מסימן כג הנדפס לעיל. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_35> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_35" href="#_ftnref_35" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_35> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_35" href="#_ftnref_35" class='ftn'>*</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_36> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_36" href="#_ftnref_36" class='ftn'>**</a>) עוד נוסחא מסימן כג הנדפס לעיל. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_37> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_37" href="#_ftnref_37" class='ftn'>*</a>) עוד נוסחא מסימן כג. </p> </div> <div class='ftndiv' id=_dyn_ftn_38> <p class='ftntext'> <a name="_ftn_38" href="#_ftnref_38" class='ftn'>**</a>) עד כאן נמצא בכת"י. </p> </div> </div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/37.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/35.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>