סימן ה
(יו"ד סי' קפ"ז)
ה' יענה את שלומו ויהי' עמו אה' ידידי הרב המפורסם ושנין הותיק ונחמד מו"ה נחמן שי'
ע"ד האשה אם לא פסקה מלראות אפי' פ"א מ"ת ומרגשת כאב הדבר פשוט בש"ע ורמ"א ססי' קפ"ז שלא לאסרה על בעלה שתולין בדם בתולים אלא שצריכה ספירת ז' וטבילה, אלא דבשאינה מרגשת כאב בשעת תשמיש הרי היא ככל הנשים כמ"ש מהרמ"פ ורמ"א ומ"ב ומינה דאם פסקה מלראות פ"א אפי' מרגשת כאב נמי כמ"ש הא"ש ועי' במ"ש רבינו הג' אחמו"ר נ"ע בביאוריו לש"ע ובק"א שהסכים לכל זה. וכל זה לענין להתירה לבעלה אבל לטהרה לגמרי בלי ספירת ז' וטבילה אשר חתר מעכ"ה לתלות בהאיש ולא עלתה בידו ושמעתי ממוכ"ז שהנשים אומרות כן בקהלתכם ובאמת אין חכמה לאשה כי היא סבה רחוקה באמת ואדם א' מאלף לא מצאתי שיש לו מיחוש. וממה שגירש את הראשונה אין ראי' כל עיקר כי מאן מפיס איזו סבה היתה גם לאשה ההיא או שמא באמת גירשה בחנם, ולבי אומר לי שלפי שהאשה עדיין לא ראתה דם וסתה אף שהגיע זמנה לראות מ"מ כיון שלא נפתח מקור דמי' עדיין רחמה צר ובפרט כאשר אמר מוכ"ז שהיא כחושה בטבעה והוא גבר בגוברין לזאת הוכו הצדדים מ"ת, ועובדא כזו ממש בא לידי ונבדקה האשה אצלי ע"י מילדת בקיאה בבדיקה שעשיתי לה וכאשר ית' ויצאה בטהרה ומ"מ צויתי שלא ימהר הבעל לבעול על הדם וימתין כל מה שאפשר לו ואח"כ יבחין שלא יכניס כל האבר בפ"א והיא גם היא תמשח א"ע ביני לביני בדברים המרככים ומחליקי' את הבשר כגון בשמן זית או בחלב תישי' שעי"ז יפתח הרחם בלי כאב וצער ובעזהש"י עלתה לה עצתי שעי"כ פסקה מלראות מ"ת לגמרי ונעשית ככל הנשים וכל אנשי ונשי עירה ששמעו את הדבר נבחנו בעיניהם דברי ונתאמת להם שהאמת אתי כי א"א להכחיש המוחש. וכך אני אומר באשה זו שבודאי יש לה דוחק הצדדי' ובפרט בכניסת האבר לפנים מהעצמות הקטנ' הסוגרות דלתי בטנה וא"כ ודאי הוא שמרגשת כאב וצער וגם ודאי הוא שלא פסקה לראות פ"א והילכך לבעלה ודאי שמותרת ואפי' לטהר לגמרי יש לה תקנה בבדיקה שית' אף אם באולי פסקה מלראות פ"א, כי י"ל אין הכחות שוות כי אולי לא בעל כ"כ בכח ובקושי בפעם ההיא או שלא הכניס כל האבר וכמ"ש הב"ח ולא השיגוהו הפוסקים אלא במ"ש דלא שייך כחות ואצבעות במקור כלל אבל במ"ש דשייך בצדדי' ל"פ עלי' כלל. ואף דכ' הא"ש והמ"י דאם פסקה פ"א מלראות מ"ת אפי' מרגשת כאב אין תולין במכת בתולי' היינו שאין תולין ליזהר לגמרי בלי בדיקה אבל ע"י בדיקה י"ל דמהני וכ"מ בא"ש שהרי עיקר ראייתו מהגמ' דבעי' בדיקת שפופרת בכאב מכלל דבלא בדיקה לא תלי' בכאב כבמכה ומינה דעכ"פ בבדיקה שרי. והנה בתשו' א"ש כ' בשם חכם א' שבתחלה בדק שלא ע"י שפופרת רק ע"י מוך ועץ כעובי ואורך אבר בינוני אולי יהי' הדם מן הצד כו' וסיים וישר בעיני והגון כדי שלא תאסור אשה לישא בעל לעולם ח"ו בבדיקת שפופרת עכ"ל. והמ"י בסי' קפ"ז סק"ח השיג עליו וכ' דהבדיקה היא שלא לצורך דאף שהוא מן הצדדי' בוודאי יתלכלך ראש המכחול ע"כ. ובאמת מ"ש בודאי יתלכלך כו' ודאות שלו אינן אפי' ספיקות שאם עשה העץ כתמונת האבר ועטרה שלו שמשפע ועולה עד ראשו שנעשה דק באמצע שנמצא שאמצע ראשו הוא רחוק מהצדדי' ומאין יתלכלך ע"כ צריך גם הוא עצמו לסברא זו לפמ"ש בדעת הרמב"ם בשפופרת שהיא חלולה מלמטה ומכנסת השפופרת עד מקום שהיא יכולה בלבד ואח"כ מכנסת המכחול עד צואר הרחם וא"כ אם ימצא דם בצדדי השפופרת אין השפופרת מפקת כ"כ שלא יתלכלך ראש המכחול בהגיעו סמוך להשפופרת אע"כ כיון שראשו משופע נעשה רחוק וה"נ י"ל כן גם בלי שפופרת רק שצריך זהירות יתירה שתכניס לה אשה אחרת מילדת בקיאה באימון היד שתל'* במישור ולא תטה לצדדי' ובפרט בהוצאת המוך עם המכחול שמאחר שיש כבר דם על הצדדי' וגם על צד המכחול בקל תוכל להעביר הדם ע"פ כולו ומ"מ גם בזה יש להבחין מאין בא עיקר הדם ע"י כמה בחינות אשר א"א לבאר הכל במכתב רק החכם מבין מעצמו ובלבד שייגע שכלו ביד ה' הטובה עליו לטוב ולחסד וזהו עיקר חסידותו של דהע"ה שאומר לא חסיד אני שידי מלוכלכות כו' לטהר אשה לבעלה לטהר דייקא ובפרט אם תרגיש מקום הכאב שהוא בצדדי' דוקא וכמ"ש שלפי הנראה תרגיש הדוחק בעצמות הקטנות שאז אפ' אם תמצא דם בראש המכחול ג"כ הרי לא גרע מבדיקה דעלמא שאם ידוע לאשה שרואה (בכת"י חסר).
עוד זאת אדרוש דלפמ"ש הג' אחמו"ר זצללה"ה בסי' קפ"ז סקי"ב בדעת בעל הסמ"ע וש"ך (בסי' קפ"ז) דלא קפדינן אלא על ארך האבר שנוגע במקור משא"כ העובי נוגע בצדדי' כו' יעו"ש, הרי בכאן יכול הוא מתחלה לבדוק במכחול דק וארוך ואם לא יוציא דם מן המקור הרי אותו המכחול ודאי לא יוציא הדם מן הצדדי' ואח"כ יבדוק במכחול עב שיגע בצדדי' וימצא דם ואזי אף אם יהי' ג"כ בראש המכחול נמי אין קפידא מכיון שלא נמצא מתחלה בראש מכחול הדק. אך להכניס עץ קשה קשה הוא לאשה, ויש לחוש שתקלקל עצמה ויותר טוב העצה היעוצה בס' סדרי טהרה (ואמרתי לפני רבינו הג' אחמו"ר ז"ל והוכשר בעיניו וצוני לבדוק בה בענין עובדא אחרת שלא מענין אשה זו) לעשות כיס ארוך ממטלית לבן ולמלאותו מוך דחוק עד שיהי' משושו קשה מעט ומ"מ לא כעץ ותמונתו כדרך שעושות הנשים לשולי ארבליך ולייבליך שלהם הנק' טשו"ע רק שיהא עב וארוך כמדת אבר בינוני ומדת הארך ידוע לנשים שמרגישו' עד היכן מגיע המקום שהשמש דש ומדת עביו קבלתי מאחמו"ר זצללה"ה שהוא ב' אצבעות כסתם שפופרת שבגמ' וכן האשה שנבדקה בפני נבדקה בבדיקה זו וכבר כתבתי שיצאה בטהרה, כה תהי' האשה הזאת, אך כל אשר צויתי תשמור גם היא ובטוח אני שבודאי אם דברי אלה יבחנו באמת גם לאשה הזאת שתצא בטהרה, ולזאת במוכ"ז הדבר תלוי רק חזק ואמץ להיות לאיש ויחזק במעוזו יעשה שלו' בין איש לאשתו שזהו דבר גדול כמארז"ל, ועכ"פ שלא לאסרה על בעלה ח"ו כי קשין גירושין ולא יחמיר כ"כ בענין הכאב והצער כי לא נתנו דבריהם לשיעורי' ובפרט בענין וסתות דרבנן בשגם כי ראיתי את הדם שאינו אדום אלא מעט בקצותו שבודאי נעשה אחר שנתייבש וידוע שהח"צ מיקל בזה, ואף גם אינו אלא דיהא שעם היות שמחמירין בו באיסור כרת שלא לטהר הדם לגמרי בלי ספירת ז' וטבילה מ"מ לענין לאסור אשה על בעלה שהוא מחשש וסתות בעלמא וקיי"ל וסתות דרבנן אין לאסור ומכ"ש בצירוף איזה כאב וצער שמרגשת בשעת תשמיש וכל זה אם לא יעלה בידו לטהרה לגמרי ע"פ בדיקה הנ"ל אבל אם יעלה בידו לטהרה לגמרי ע"פ בדיקה הנ"ל בודאי תהא רוח חכמים נוחה הימנו כי טפי עדיף כחא דהיתרא וד"ל.
וע"ד הכוליא דמליא מוגליא דלא מטי' למקום חריץ הי' נוהג אחמו"ר ז"ל להכשיר בפשיטות ובפי' שמיעא לי מיני' שאין ספון וחשוב בעיניו רשב"ח נגד הרי"ף וסיעתו.
וע"ד הבליטה הנעשה בבהמות מנגיחת השוורים אמת שהי' רעש גדול שהרעיש אחמו"ר ז"ל בזה משום חשש נקיבת הכרס אבל אח"כ בדק בכמה בהמות ולא מצא כ"א מקצתם חלב החופה כי באמת החלב החופה הוא עב ומפסיק בין עור לכרס ולכן הכשיר החלב בדיעבד אא"כ הבליטה גדולה וקשה מאד שניכר שנכנס בתוכה גם חתיכת כרס אבל אם היא רכה או שהיא נפוחה או שהיא קטנה אין לחוש ומ"מ לכתחלה הזהיר שלא לקנות מן הנכרי בהמה כזו במקום שאפשר אם לא לשחוט מיד.
את כל זה ראיתי להשיבו דבר דבור על אופניו אפס בקצרה כי אין להאריך בדברים פשוטים ד' ידידו לנצח דש"ת וטובתו כל הימים
יהודה ליב באאמו"ר מו"ה ברוך זצללה"ה
*) בתוכן ענין זה ראה לעיל ע' לב, ד.
*) בתוכן ענין זה ראה לעיל ע' לב, ד.