שארית יהודה - מלואים והוספות - סימן ח

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/index.htm">מלואים והוספות</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/8.htm">סימן ח</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/9.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/7.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ח</div></p> <p class=bodytext><b>שו"ט כנהוג לכבוד הרב המופלג הותיק</p> <p class=bodytext>כו' מוהר"ר יצחק אייזיק שי'</b></p> <p class=bodytext>בדבר השאלה ששלח אלי וכתב שכבר נשאלה ממני ויצאה בטהרה וביקשה נפשו לדעת טעמו של דבר. והנה ראיתי תוכן השאלה באריכות המענה שהאריך מעל' למאד בכל הסבות ומאורעות גם הבדיקות אשר היו לה במ"ר ובשפתי כותלי בית הרחם מבחוץ וכל זה אך למותר שהרי לא עלתה לה שום בדיקה מאחר שמצאה על המוך שהכניסתו בפנים הן אמת שאותה הבדיקה של המוך לא היתה יפה שראוי הי' לה לעשות כמ"ש רבינו הגדול אחמו"ר זצללה"ה נ"ע בתשובה שנדפסה בפתח השער שלפני ספרו מ"מ בין כך ובין כך עכ"פ אין לה הוכחה ברורה דלאו מן המקור ומכ"ש שאין סימן המ"ר מועיל מאחר שנמצא על העד כמ"ש רמ"א (ססי' קצ"א) שיש להחמיר כמהר"ם שבמרדכי והג"מ דלא כר"ן בתשו' סי' מ"ט. אבל באמת כשהתרתי לא התרתי מחמת המ"ר ולכן לא התרתי הטיפין הגדולים כעדשה שמצאה על המטלית רק הטפין הקטנים והקרטון מקובלני מפי רבינו הגדול אחמו"ר נ"ע וזי"ע שראיתי כמה פעמים שהתיר עכ"פ אם הי' דיהה ביותר ואמר שבאין מן הצדדים כמ"ש בתשו' עה"ג סי' כ"ב ואף שהח"צ בתשו' סי' ע"ג השיג עליו כבר בא אחריו בס' סדרי טהרה ססי' ק"צ וקיים את דבריו ע"ש הטעם משום דאף לפ"ד הח"צ מידי ספיקא לא נפקא וכיון דאין אנו בקיאים במראית הדמים הוה ס"ס והאריך להוכיח דבכה"ג מקרי ס"ס ויותר י"ל לפמ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל בסי' קפ"ח סק"ב בהא דאין אנו בקיאים דאע"פ שנראה לעין כל שדיהה הרבה גזרת חכמים או הגאונים הוא כו' והנה ע"פ הרוב נראה לעין כל שהוא דיהה הרבה ולא הוי אלא ספק דרבנן מגזרת חכמים או הגאונים ואזלי' לקולא ומה גם שיש יותר לתלות בדוחק הצדדים מבמקור שאינו נוגע שם שאינו מכניסו בעומק כ"כ שאף הבדיקה עד מקום שהשמש דש היא בדיקה קשה לנשים כמ"ש הב"י סי' קצ"ו וגדולה מזו כ' בהגש"ד ובתשו' א"ש סי' א' ברואה מ"ת שבדקה בשפופרת ולא נמצא כלום דטהורה לבעלה אף אם תראה אח"כ מ"ת משום דכיון דחזינן שע"י מגע ודוחק בא הדם יותר יש לתלות בדוחק הצדדים מבמקור, והובאו דבריו בשו"ע של רבינו הגאון אחמו"ר ז"ל ססי' קפ"ז סק"ח וכתב שכן דעת הב"ח והט"ז. ואף דרבנו אחמו"ר ז"ל (שם) לא סמך עליו למעשה באיסור כרת לטהרה לבעלה בלי ספירת ז"נ וטבילה אלא שלא להחזיקה ברואה מ"ת דוסתו' דרבנן מ"מ היינו דוקא ברואה מ"ת שגם מן המקור בא ע"י מגע ודוחק האבר סמוך למקור אפי' לפד בעל הסמ"ע שבמ"ב סי' מ"ט דבאורך תליא מילתא וכ"ש לפ"ד המ"ב וכ"ד הב"י דבעובי נמי תליא מילתא משא"כ בבדיקת העד שאינה מכניסתו בעומק כ"כ ודאי תלינן בדוחק הצדדי' לכ"ע. איברא דמתוך דברי מהרא"י ובפסקי' סי' מ"ז נראה לכאורה דלא ס"ל לחלק בהכי שהרי הביא ראי' לבדיקת העד מרואה מ"ת ע"ש ואע"ג דאיהו נמי ס"ל שאינה מכניסתו להעד בעומק כ"כ כמבואר מדבריו בסי' ע"ח אך י"ל דלא ס"כ אלא לדחות סברת השואל דאין סברא לומר תמיד לעולם הרגשת עד הוא אבל מהא דיש לתלות בדוחק הצדדים בהא לא אסיק אדעתי' התם אלא לתלות במכה ומהא דלא אסיק אדעתי' לתלות בדוחק הצדדים אין ראי' דלא ס"ל סברא זו, דדלמא אותן כתמים ושערות אינן רגילות לבוא מדוחק הצדדים, וכמה פעמים מצינו שהאחרונים המציאו דין חדש מאי דלא איתמר בדברי הראשונים ואפי' אי לא ס"ל הכי מ"מ יש לסמוך על הגש"ד בכה"ג במראה דיהה עכ"פ ועוד דמהרא"י לטעמי' דלא ס"ל האי סברא דרגלים לדבר מדלא הרגישה ממש כו' כמ"ש רבינו הגאון אחמו"ר נ"ע בסי' קפ"ז סקל"ג אבל דעת הש"ע ביאר התם דס"ל ה"ט הה"נ דיש לתלות בכה"ג בדוחק הצדדים והא דבעי' התם שמוצאת בצד א' תמיד אפשר דהיינו משום דאותן כתמים אינן רגילות לבא מן הצדדים אלא מן המכה כמש"ל, אבל טפין קטנים והקרטין שרגילות לבא מדוחק הצדדים הרי בכל צד שתדחוק תמצא ובפרט בנ"ד שהיו לה שומות ואף אחר שנתרפאו נשתיירו בקעי' היוצאים מהם דם לפעמים ואף שלפעמים שאין יוצא מהם דם מ"מ הרי אף במכה שא"י אם מוציאה דם תולין לפ"ד הש"ע סעי' ז' אם מוצאת בצד א' וקרוב הדבר שאם היתה האשה מדקדקת בבדיקתה היתה מוצאת באותה צד של השומות גם שמעתי מרופא מומחה שיכול להיות דם קרוש ישן נושן מונח בא"מ מימים ימימה שאין האשה מכבדת את הבית להיות מנוקה מכל וכל ובפרט החורין וסדקין וחדרים עקומים גם יש נשים שדוחקין את העד עד שמסרטת בשרה מבפנים ומוציא דם או לכלוך אדום מכל הלין טעמי התרתי הטפין קטני' הנבלעי' בבגד וכעין טפי זבוב והקרטין הקטני' ובפרט שראיתי מעשה רב.</p> <p class=bodytext>אבל מ"ש מעל' לתלות בכאב שבבטנה ובצדי' לא ידענא מאי אידן בי' שהרי ידוע שרבינו הגדול אחמו"ר ז"ל נ"ע בסי' קפ"ז ס"ק ל"ד החמיר בזה שלא לסמוך ע"ד הט"ז בססי' קצ"א בכאב כזה כי שמא הכאב הוא מחמת המקור והדם גורם לכאב ולא הכאב גורם לדם או שמא הכאב גורם לדם המקור לבא מחמתו מאי נעני אנן אבתרי' הא בתר רישא גופא גריר וא"כ כיון שמעל' כתב שבהיות מוצאת טפת דם ממש ושבשעה שמוצאת הדם הוקל הכאב וא"כ נראה שהדם בא מן הכאב וגם העדים שבדקה בהם ששלח מעל' אלי ראיתי שנים מהם שאין המראה דיהה כ"כ (ובשנים לא מצאתי שום מראה אדמומית ובשנים הי' המראה דיהה מאד) וגם הדם אינו כמו טפה קטנה ויש בו סמיכות קצת שנראה קצת שלא בא מן הצדדים אלא מן הכאב כמ"ש מעל' וכיון שהכאב למעלה בבטנה כמדומה לי שלא יועיל אפי' בדיקת המוך באיזה אופן שתבדוק שבודאי גם המוך לא יהי' נקי מאחר שהכאב הוא למעלה וכמעט שמרגשת שמשם הדם יוצא ובפרט שכתב מעל' באשה זו שדם וסתה עצור אצלה קצת א"כ יש לחוש יותר שיוצא טפין טפין מדם הוסת אך לפי שגדול השלט כמ"ש מעל' שבעלה רוצה לגרשה והוא שעת הדחק הגדול שא"א לה לטהר זה זמן רב אומר אני באימה וביראה שדבר זה צריך לשאול לרופאים באיזה מקום הוא הכאב שיש להם סימנים אם הוא כאב הכליות וכה"ג ויש להדם מקום לצאת לבית החיצון דרך לול העלי' וכמ"ש הרמב"ם פ"ה שדם הבא מן העלי' הוא דם מכה שבכבד ובכוליא כו' וכיון שכאב הזה מצער אותה יותר וכענין אחר ממה שהמקור מצער אותה בשעת וסתה לא מקרי הרגשת המקור שהרגשת הכאב משונה הוא עיי' מהרי"ו סי' כ"ה וא"כ דמי לאשה הרואה מכה ומרגשת שהדם יוצא ממנה דל"ח שמא בא גם מן המקור ובפרט שהיא רואה דם מן המקור בשעת וסתה אלא שאין לה וסת קבוע ולא שייך לומר דאל"כ לא תטמא לעולם לכ"ע ואעפ"י שהכאב הוא למעלה בבטנה והוא סמוך למעין המקור שיש לחוש שמא הכאב גורם לדם המקור שיבא מחמתו ואפשר דה"ט דמהר"ם שבמרדכי והג"מ ורמ"א בסי' קצ"א דלא ס"ל כמ"ש הר"ן בתשו' סי' מ"ט לטהר בנמצא במ"ר בתוך הספל ועל שפת הספל אלא דחיישי' מ"מ דלמא בתר דתמו מיא בא הדם גם מן המקור ולא תקשי עליו ג"כ מ"ש מהרי"ו סי' כ"ה דהא ממקום מ"ר ודאי ומן המקור ספק ואין ספק מוציא ודאי וה"ט משום דהמעיין ומקוה השתן קרוב וסמוך למעין המקור ואפשר שזה גורם לזה כדאשכחן בפ"ג דברכות ונראה בחוש שכדוחק א"ע לגדולים מוצא עצמו בקטנים ותנן נמי ספ"ח דמקוואות בעל קרי שטבל ולא הטיל מים לכשיטיל מים טמא שצחצוחי הקרי יוצאי' עם המ"ר ואע"פ שבבירור שני נקבים מובדלים הם כדתניא בפ"ד דבכורות (מד, ע"ב) וכן אומרות הנשים שזיבת דם וסת גורם להתעוררות מעין של מ"ר לצאת וכן ראיתי בס' הרפואות שהרגשת השתן גורם לדם המקור שיבא מחמתו מ"מ אין זה ענין למצטערת ומשה"נ גם מהרי"ו לא הקיל אלא במצטערת ומהרי"ל שהחמיר הא כתב טעמו בצדו דאל"כ לא תטמא לעולם ובנ"ד לא שייך זה, ומדברי כולם נלמוד דבמצטערת ל"ח שיבא דם המקור מחמת הכאב אך לפ"ז צריך עיון מש"ש מהרי"ל דאין כאן מכה מבוררת והן אמת שרבינו הגדול אחמו"ר ז"ל בספרו סי' קפ"ז ס"ק ל"ד כ' דה"ט דמהרי"ל משום דס"ל כר"ח דחיישי' דלא הדור מ"ר למקור ואייתי דם וכ"נ מלשונו סי' קצ"א סק"י אבל מה אעשה שלא בינת אדם לי להבין זה שהרי מהרי"ל לא הביא אלא דעת מהר"ם דחיישי' דלמא בתר דתמו מיא אתי דם כי אורחי' (גם מהרי"ו סי' כ"ה כ' דל"ח דלמא הדור מ"ר למקור אלא במצטערת קודם הטלת מ"ר וביותר מ"ש בסי' קצ"א צע"ג שמהרי"ו כ' דלה"ט לא מהני בדיקה כלל דה"ט דר"ח א"ז שהחמיר ע"ש היטב אלא שי"ל בזה דמהרי"ו לטעמי' דס"ל דבדיקה מעלייתא היא משא"כ לדע' מהרי"ל י"ל נמי דהדור מ"ר למקור וצ"ע) וחששני דלמא ס"ל למהרי"ל כמ"ש לדעת מהר"ם דחיישי' שמא בא דם מן המקור מחמת מ"ר דגם כאב זה לא מעלה ולא מוריד ומ"מ י"ל דדוקא בענין שי"ל דאל"כ לא תטמא לעולם החמיר בכה"ג לחוש לדם המקור שיבא מחמתו אבל במקום דלא שייך ה"ט ל"ח כלל בכאב, ובענין אם יש לסמוך ע"ד הרופאים בכה"ג הלא ידוע כי רבו הפוסקים המפרשים מ"ש בפ"ג דנדה דכ"ב ע"ב באשה שהיתה מפלת כמין קליפות ושערות ושאלו לרופאים כו' ומסיק בגמ' תטיל למים כו' דלא לבחון דברי הרופאים באו דודאי סמכי' ארופאים בכי האי גוונא וכדבריהם נלפע"ד עיקר שהרי הרשב"א בתה"א לא העתיק כלל מאי דמסיק בגמ' תטיל למים כו' מכלל דס"ל דהא דמסיק בגמ' תטיל למים כו' קאי דאכל הנשים דעלמא דהרופאים לא אמרו אלא אשה זו כו' (והיינו משום דלא נימוחו ואין ללמוד מזה לכל הנשים שלפעמים דרך מקרה מפלת דברים יבשים מן המקור ולכן אמרו חכמים להורות הדין בכל הנשים תטיל למים כו' ולא כיוונו להורות כלל באשה זו שאמרו בה הרופאים, ולא עוד אלא שהוסיפו על השמועה והתירו אפילו במפלת כמין עפר ויבחושית, ואף שהרופאים לא אמרו אלא שומא ומכה וכפרש"י דדרך שומא לגדל בה שער ודרך מכה להוציא קליפות גלדי מכה מ"מ שמעו חכמים והוסיפו לקח דלאו דוקא בשני המעשים האלו אמרי' דברי' הוא אלא אפילו בכל כיוצא בזה וכ"מ להדיא מלשון הגמ' (נדה שם) דפריך ומי איכא כה"ג ומשני אין והתניא כו' משמע להדיא דמשני המעשים האלה למד לכל כה"ג ואפי' לדעת הרז"ה והרא"ש דמטהרין בכל דם יבש שלא נימוח היינו נמי משום דס"ל דדם יבש נמי בכלל כה"ג הוא וכמבואר בדבריהם להדי' דא ודא אחת היא כו' הלא המפלת כמין עפר כו' פי' דכמו שלמדו חכמים במפלת כמין עפר משומא ומכה הה"נ שי"ל שלמדו דם יבש ובהא פליגי דהראב"ד והרשב"א ס"ל דטעמן של הרופאי' הוא משום שצורתן ג"כ מוכחת עליהן ולא למדו חכמים אלא לכל כה"ג שי"ל צורתן מוכחת עליהן אבל הרז"ה והרא"ש ס"ל דטעמן של הרופאים הוא רק משום שלא נימוח וא"כ כל דם יבש נמי וכל זה הוא דלא כמו שעלה ע"ד הכו"פ והס"ט ע"ש, ומשה"נ כ' מהרי"ק ש' קנ"ט בפשיטות דמסוגיא זו מוכח דסמכינן ארופאים אפילו באיסור כרת מבלי זכר המחלוקת שבין הראב"ד והרשב"א ובין הרז"ה והרא"ש משמע דכ"ע מודו בהא דבעיקר סמיכת חכמים היתה בשביל מאמ' הרופאים אלא שכתב דיש לדחות שלא ללמוד מסוגיא זו לענינים אחרים דשאני הכא שיש ידים מוכיחות שאין דרך אשה לראות דם נדה בכה"ג ומ"מ בנ"ד נמי י"ל דאין דרך אשה לראות בבדיקתה כה"ג ובפרט לראות תמיד שלא תוכל לטהר ובפרט שלא הרגישה מן המקור כלום ול"ד להמפלת כמין קליפות כו' שבסוגיא זו במשנה דר"פ המפלת ודי"ל שהפילה ג"כ מן המקור אלא שהי' דם מכה או ברי' בפ"ע אבל בנ"ד יש לתלות במן הצדדים ובפרט שהצער משונה מצער הרגשת המקור כמש"ל ב' מהרי"ו וא"כ יש ידים מוכיחות שבא מן הצדדי'. מכל מ"ש נלפענ"ד לסמוך על הרופאים בכה"ג ואם יאמרו שהוא מן הכליות יש לטהרה אך וכי בשביל שאנו מדמים כו' לכן אם יסכימו עוד שני בעלי הוראה המפורסמי' מוטב, ואם לאו יהיו דברי בטלין. ואמנם אם הי' אפשר להמציא אצל הרופאים שיבררו ע"י בדיקה מבחוץ באיזה כלי אומנות שלהם הייתי מורה ובא בפשיטות להתיר, אבל בבדיקות הנמצאות אצלנו ואפי' החמורה שבחמורות הנזכרת בדרז"ל שהיא בדיקת השפופרת קשה להבחין בה דם המקור או דם העלי' אף שהמכחול נכנס לפנים מן הלול שהרי הוא כמדת האבר והאבר נכנס לפנים מן הלול כמ"ש הרמב"ם פ"ה מ"מ אינו אלא להבחין בין דם המקור ובין דם הצדדין אבל לא בין המקור לעלי' שהוא בעומק הרבה ובפרט שלא בכל פעם היא רואה אלא לפרקים וצריך להשהות שם עד שיהי' הכאב ויקל ממנה ותמצא הדם בצד העלי' וכולי האי ואולי לא תמצא דם כלל בעת ההיא או שתמצא בראש המוך ואפילו תמצא בצדו הרי הוא סמוך לראשו ולא תבחין כלל בין ראשו לצדדיו.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/9.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/13/7.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>