הלכות מליחה - סי' סט
(א)
בבית. בגמ' אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אא"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. אתמר רב הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ולא פליגי הא דחללי' (פי' רש"י כל רחיצת הבשר מתרגמינן חילול) בי טבחא הא דלא חלליה בי טבחא עכ"ל. והרבה טעמים נאמרו בהדחה זו שמדיחו בתחלה הר"ן כתב כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו ע"י מליחה שאם יהא נקרש על פניו לא יהא כח במלח להוצי' דמו עכ"ל וכ"נ מדברי הרא"ש כמ"ש לקמן בס"ב. והמרדכי כת' משום שלא יתמלא המלח מדם שעל פניו ולא יוכל להפליט דמו. והרשב"א במ"ה כת' כדי ללחלח הבשר שיהא המלח נדבק בו ויהא נוח להפליט אבל הסמ"ק כתב הטעם להעביר דם בעין שעל פני הבשר משום דכח המלח מבליע דם בעין שעליו לתוכו דכשם שהמלח מפליט דם הנבלע כך מבליע דם בעין שנמצא על הבשר ואין בשום חתיכה ששים נגד הדם שעליה ונאסר. ואף שמעשי' בכל יום שמולחים הרבה חתיכות זו ע"ג זו ולא אמרינן שהתחתון בולע מעליון משום דאמרינן דמא משריק שריק במליחה כמו בצליי' (שע"י צלייה אינו נוח ליבלע אלא מחליק ונופל. רש"י) או איידי דטריד התחתון לפלוט דמו לא בלע דם העליון או אפי' בולע אמרינן כבכ"פ כמ"ש כל זה לקמן בסי' ע' מ"מ כל זה לא שייך אלא בדם פליטה שנפלט דם הבלוע ע"י מליחה (או צליי') אבל גבי דם בעין לא שייך לומר כן כמש"ש בסוף הסי'. ולכתחלה יש לחוש לכל הפירושים כמשי"ת כאו"א במקומו. אבל טעם הסמ"ק הוא עיקר להלכה כמשי"ת לקמן בס"ב. ולכן נהגו המדקדקי' ליזהר שלא לתת שום בשר שלא הודח מתחלה לא על שום דף ולא על שולחן שאינו מיוחד לכך (אף שעכשיו רוצה לייחד למלוח עליו בשר או שהדף הוא של איסור דאין לחוש משום שהבשר שלא הודח הוא אסור ואסור ליתן איסור אפי' צונן בכלי של היתר צונן כדלקמן סי' צ"א ומשום הבשר ודאי דאין לחוש כיון דאורחיה בהדחה כדלקמן שם) (מ"י) כי שמא יש מלח על השלחן או על הדף ולאו אדעתיה והמלח מבליע דם בבשר. (רש"ל ט"ז). ומטעם זה ג"כ יש ליזהר שלא לתת מלח על מקום המיוחד לתת שם בשר כשמביאין מבית הטבח (ט"ז):