(יח)
בדיעבד. פי' אחר שנמלח אפי' נזכר קודם שנתבשל וא"צ הדחה ומליחה שנית אפי' בלא הפ"מ שהעיקר הוא כדעת הסמ"ק שההדחה אינה אלא משום דם בעין שעליו ובהדחה מועטת שמעביר הדם סגי (אלא שבהפ"מ סומכין ע"ד הרא"ש ולא הוי כתרי קולי דסתרי אהדדי מכיון שאין סומכין עליו אלא בשעת הדחק דהיינו בהפ"מ ובלאו הכי הרי דעת מהר"ם להתיר בדיעבד אפי' לטעם הסמ"ק דס"ל דמשום דם בעין אינו אסור כ"א לכתחילה אבל בדיעבד שרי דמדמי לה לכבדא עלויי בישרא ואפי' בלא הדחה ומליחה שנית שרי לדידי') מיהו לא מהני אפי' בדיעבד מה שרוחצין הטבחים הצלעות שלימות כמו שרגילים לשפוך עליהם בהעברה בעלמא לנאותן ואפי' לא חתכן אח"כ לשנים דאינו קרוי חללי' בי טבחי עד שהדיחו קצת כדרך שמדיחים בשר כשרוצים למלחו אבל הדחה מהני וא"צ לשרותו בכלי (ש"ך) והמ"י כתב דאין להקל אא"כ שראו קצת בכלי: