(כט)
בדיעבד. שאין הבשר יוצא מידי דמו עד שימלחנו יפה יפה משני צדדין משום שאין הדם שבצד הא' נגרר ונמשך אחר המלח שבצד הב' וכן אין הדם שבתוך חלל העופות נמשך אחר המלח שמבחוץ כיון שהם פתוחים למט' (שהרי נפתחו להוציא הלב והכבד ובני מעיים) ול"ד לחתיכה עבה שאין מקום לדם להתפשט בפנים ולכן נמשך ונגרר אחר המלח שמבחוץ (או"ה מ"י) ומ"מ במולייתא אם מלאו העוף בבשר ועדיין לא נמלחו לא מהני למלוח העוף שיפלוט גם דם הבשר שבפנים כדלקמן סי' ע"ז משום דהבשר נחשב כחתיכה אחרת ולא דמיא לחתיכה עבה שהוא גוף אחד ומטעם זה כתב הבה"י דאותן העופות שנופחים העורות שלהם בכדי למלאם (וכן אם העור נפוח מחמת מכה) אינו מועיל מליחה ע"ג העור להוציא דם העוף אפי' לא מלאו ואסור אפי' בדיעבד אם נתבשל כך. אבל אם מתחלה קרעו הניפוח עד שנשאר העור מושכב אצל הבשר בסמוך ממש נוהגין היתר אפי' לכתחלה למלוח ע"ג העור דאז נחשב כחתיכה אחת (ס"ל דלא כהגבה"י):