(נו)
יום שלם דהיינו מעת לעת שאז הוי כבוש כמבושל ושוב לא מהני מליחה וצליי' ואף ע"ג דשיעור כבישה בציר הוא כדי שיתנו על האור וירתיח כדלעיל סימן ס"ט סי"ח ולקמן סימן ק"ה. היינו לענין שמבליע בכולו אבל מ"מ הוא יוצא ע"י מליחה אם לא נכבש יום שלם דאז הוי כמבושל ממש שאפילו כבוש במים הוי כמבושל בשיעור זה כדלעיל ר"ס ס"ט ושם סט"ו ובסימן ק"ה ובכמה דוכתי (ש"ך מ"י) והט"ז חולק על זה וס"ל דאין לחלק בין כבוש לכבוש מסברא בעלמא וכשם שכבוש אפילו במים מעל"ע הוה כמבושל גמור כך אם הוא כבוש בציר כשיעור שיתנו על האש וירתיח הוי כמבושל גמור וכ"מ בש"ע סי' ס"ט סי"ח (וגם הש"כ הניח בצ"ע) וכ' הב"ח הא דאסרי' בשיעור כבישה (למר כדאי' ליה ולמר כדאית ליה) היינו דוקא כשאין מקום לציר לזוב (כגון המולח בגיגית ע"ג עצים ונפלה חתיכה חציה לציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית דאין בזה משום מולח בכשא"מ. ש"ך) אבל אם יש לציר מקום לזוב אפי' נשרה בציר יום שלם מותר ע"י שידיחנה ויחזור וימלחנה והש"ך כ' דמיירי דוקא כשיש לציר מקום לזוב אבל אם אין לציר מקום לזוב אפי' בפחות משיעור כבישה נאסר (אפילו אין בו משום מולח בכלי שא"מ וכדלעיל) מה שבתוך הציר ואין לו תקנה ע"י הדחה ומליחה שנית כיון שנשרה בציר. והפר"ח כ' דבכשא"מ הוי שיעור כבישה כדי שיתנו על האור וירתיח כדלעיל סי' ס"ט סי"ח אבל בכ"מ לא נאסר בפחות מעל"ע וג"ז אינו מן הדין דמעיקר הדין אין כבוש אלא בכשא"מ אבל בכ"מ לא שייך כבישה אף אם שהה יום או יומיים (דאגב דאזיל הדם דרך הנקבים לא בלע):