(ב)
ולהוציא דמו. ז"ל הרשב"א בתה"א הלב שני מיני דמים יש בו דם של עצמו (הנבלע בבשר הלב כשאר דם הנבלע באברים רש"י) ודם הנכנס בתוכו בשעת שחיטה (אותו שנמצא בחלל הלב) שהבהמה או העוף מתאנחים והלב שואף אליו הדם מחוצה לו דם של עצמו כשלא פירש מותר כשאר דם האיברים ומליחתו מכשירתו אפילו לקדרה מאותו דם אבל דם שבתוך חללו הבא מחוצה לו אינו יוצא ע"י מליחה וצריך הלב קריעה ואפילו לצלי מפני הדם הכנוס בתוכו עכ"ל והיינו משום שאין כח במלח להפליט דם הכנוס כמ"ש בסי' ס"ה גבי חוטין האסורי' משום דם וכשם שאין המליחה מפליטו כך אין הצליי' מפליטו ואפילו אם מלחו וצלאו הוי כמו מליחה אחר מליחה ודם הכנוס אינו כשאר דם הנבלע באיברי' אלא כדם בעין וצלול (או"ה):