(ז)
אסור. בגמ' תניא הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר ובפסחים מסייעא מהא לרבה דאמר בצליי' כבכ"פ (ופי' רש"י דקס"ד דבצלי איירי דלצלי נמי בישול קרי לי') ודחי לה שאני לב דשיע (פירש"י חלק ולא בלע ואפי' לקדר' שרי אע"ג דל"ל כך פולטו דהא כל מה שנפלט הוא בקדרה) ולבסוף מסי' הגמ' והילכתא כדרבה. ויש בזה ד' שיטות: שיטה הראשונה היא שיטת רש"י דפסק הילכתא כשינוייא דלב שיע ולא בלע ואפילו לקדרה שרי וכ"כ הרשב"א דסתם בישול בקדרה משמע וכ' הר"ן דבקדרה של בשר צריך ס' להתיר שאר החתיכות לפי שהרוטב נכנס לתוכו ומוציא הדם ממנו ומוליכו בכל הקדרה שהרי הלב חלול ופתוח הוא בכמה מקומות להכניס ולהוציא דם והוא עצמו אינו חוזר ובולע דכי היכי דשיע מבפנים ה"נ שיע מבחוץ ומיהו אם נתבשל הלב עם בשר טרפה נאסר אפילו לפי שטה זו דלא אמרן דשיע ולא בלע אלא לגבי דם דשריק אבל שמנונית מסריך סריך ובולע ונאסר. שיטה הב' היא שטת ר"ת דלא קיי"ל כהאי שינוייא דלב שיע דדיחויא בעלמא הוא ולמסקנא הילכתא כרבה והוי טעמא דברייתא נמי כדרבה ואחר בישולו היינו אחר צלייתו כדקס"ד ומותר משום דכבכ"פ ולא הוי כשאר דם בעין דלא אמרינן בי' כבכ"פ כדלקמן סימן ע"ו דכיון שדם הלב מתייבש תוך חללו מה שזב הוי כדם פליטה (הגש"ד) (ועוד להבליעו מפליטו ג"כ לחוץ ומה שנשאר שם לא הגיע אליו הרתיחה כלל). וכתה טור דה"ה במליחה אמרינן כבכ"פ אבל בבישול אסור מאחר שאינו שיע ובולע ולא שייך כך פולטו. שיטה הג' היא שטת הרמב"ן דקיי"ל שינוייא דלב שיע אלא דאינו שיע אלא מבפנים ולא מבחוץ ולפיכך בצליי' (או מליחה) מותר דלא בלע הדם שבתוך חללו משא"כ בבישול שהרוטב נכנס לתוכו ומוציא הדם כדלעיל גם הלב חוזר ובולע ונאסר וברייתא איירי בצלי (גם למאי דמשני לב דשיע כמו לקס"ד. ושיטה הד' היא שיטת רש"ל דס"ל כשם שהוא שיע מבפנים כך הוא שיע מבחוץ כפירש"י ואפ"ה ברייתא בצלי איירי (גם לשינוייא דלב שיע) כמו להרמב"ן דלא מהני שיעתו דלב אלא בצליי' (או במליח') אבל בבישול לא מהני שיעתו כלל שהרוטב מלחלח ומבליע דרך שעיעתו. ונ"מ שאפילו נפל דם בעין על הלב מבחוץ בצליי' (או במליחה) אינו נאסר (לשיטה זו כיון דשיע הוא גם מבחוץ) (מ"י) וכתב הש"ך שהיא שיטה המחוורת בש"ס ומ"מ כ' המ"י דאין להקל נגד ר"ת (ורמב"ן) וסיעתו ובת"ח כ' דנוהגין כר"ת (ולכן סתם כן בש"ע):