(ח)
מיניה. והלכך ל"א סגי בס' נגד דמו לבד ואפילו נמלח הלב תחלה שיצא ממנו דם של עצמו אפ"ה צריך ס' נגד כל הלב דא"א לעמוד על שיעור דם הכנוס בתוכו (ט"ז ש"ך לפ"ד רמ"א) אבל רש"ל כ' דאם נמלח הלב א"צ לשער אלא כנגד דם הכנוס בתוכו ואפילו לדידן דאמרינן חנ"נ בכל האיסורי' וכשהאיסור דבוק בחתיכה אמרינן חנ"נ שממהרת לבלוע כדלקמן ס"ג בהג"ה מ"מ לענין זה מהני שיעתו דלב אפילו לר"ת דלא נימא דממהר לבלוע דמו טפי משאר עוף ואע"פ שהדם דבוק וסמוך בלב מ"מ מתפשט בשוה בעוף כמו בלב עכ"ל וכ' הט"ז דדבריו מסתברים אלא שאין להקל למעשה נגד רמ"א והפר"ח הסכים למהרש"ל וכ' דמשערי' באומד יפה נגד דמו לבד. והמ"י הכריע דאם הלב דבוק בעוף גם העוף ממהר לבלוע כמו הלב וא"צ ס' בעוף הדבוק אלא כנגד דם הלב בלבד אבל כשאין הלב דבוק בעוף או שהוא דבוק בחתיכה שאין בה ס' אפילו נגד דמו חיישי' שמא היתה החתיכה פ"א עם הלב חוץ לרוטב או שהיו ברוטב לבדם בלא צירוף שאר בשר ולא הי' ס' נגדם ונאסר גם הלב ונעשה נבלה וצריך לשער נגד כולו: