(יג)
קודם בישולה. משום שהכבד יש בו ריבוי דם ואינו יוצא ע"י מליחה כפירש"י דלעיל ואפילו נתבשלה לבדה אסור משום דאיכא מ"ד בגמ' שלוקה (מבושלת הרבה) אוסרת ונאסרת (שאחר גמר פליטתה חוזרת ובולעת) ואנו אין בקיאין בשיעור שלוק ולפיכך כתב הרי"ף דלא שרי למיכל כבדא שליקא אלא בתר דמטוי ליה וכתוב בהגש"ד דאם אירע שהורה המורה כר"ת להתי' הכבד עצמה אפי' בלא מליח' וכן אפי' הבש' שעמו ע"י קריעה ומליחה) שרי ולא מהדרי' עובדא (ת"ח ש"ך בשם רש"ל) והט"ז כתב דאם נמלח הכבד כדינו (ע"י קריעה) יש להתיר אפילו הבשר שעמו אפילו לא נעשה מעשה ע"פ אותו חכם אלא שיצא הוראה מפיו להיתר דאחר שנמלח הרי הוא כשאר בשר כר"ת אבל אם לא נמלח כדינו אלא שנתבשל בלא מליחה אפילו לבדו אין להתיר ע"פ הוראת חכם אא"כ נעשה ג"כ מעשה על ידו וחלה הוראתו (משום דאין אנו בקיאים מהו שלוק ומהו מבושל) (גם הש"ך בשם הת"ח חילק ביניהם) כבד שכבוש במי' מעל"ע הרי הוא כמבושל ואסור אפילו הכבד עצמו לפי המנהג שכ' רמ"א (צ"צ מ"י) והפר"ח כ' דאין להחמיר כלל לאסור הכבד עצמו דאפילו בשלוק העיקר כמ"ד בגמ' דמותר ולא דיינו שבאנו להחמיר בשלוק וגזרי' נמי במבושל אטו שלוק אלא שבאנו להוסיף לאסור גם הכבוש דגרע אפילו מסתם מבושל. ויש לסמוך עליו בהפ"מ (ס"ל):