(ב)
מליחה. בגמ' א"ל אביי לרב ספרא כבדא מהו אתון ביה (מותר לבשל בקדרה או אסור מפני שפולט דם) למיסר נפשה (שיהא דם הנפלט ממנ' חוזר לתוכ' ואוסרה) לא קא מבעיא לי (דפשיטא לי דכיון שטרודה לפלוט ולהוציא כל שעה לא בלעה) כי קא מיבעיא לי למיסר חבירתה (אם דם היוצא ממנה אוסר בשר אחר המתבשל עמה) א"ל תנן (תרומו' פ"י) הכבד אוסרת ואינ' נאסרת מפני שהיא פולטת ואינה בולעת א"ל דלמא התם בכבדא דאיסורא (כגון דטרפה) ומשום שמנוניתא (קאמר דאוסרת המתבשל עמה לפי שבולע מן הטרפה ואינה נאסרת אם של הית' היא ובישל' עם הטרפה אינה נאסרת לפי שטרודה לפלוט כל שעה ואינה בולעת כלום) משום דמא מאי (אי אסיר אחרינא אי לא דאיכא למימר דמא דהיתרא הוא שהרי עיקרה דם וכל זמן שלא פירש פשיטא לי דמותר וכי פירש מבעיא לי) עכ"ל הגמ' ופירש"י וקיי"ל לחומרא וכתב הרא"ש דמתוך פירש"י משמע דלבשלו אחר מליחה (נמי) קמבעיא ליה לפי שיש בו ריבוי דם ואין כח במלח להפליט כל הדם אבל ר"ת כתב דלא מספקא ליה אם מותר לבשלו אחר צלייה (והיינו ע"י חיתוכה ש"ו וחיתוכו למטה) דמליחה מפלטת כמו צלייה ולכך כתב בה"ג דשיעור מליחה כמו שיעור צלייה (כדלעיל סי' ס"ט ס"י) אלא קמיבעיא לי' אי שרי לבשלו עם בשר בלא מליחה ואפילו נאסור דם היוצא ע"י מליחה מדרבנן משום מראית העין מ"מ בבישול מיבעיא ליה לפי שאין ניכר הדם בעין יהא מותר ולא נגזור בישול כבד אטו בישול בשר אחר בלא מליחה (או דילמא גזרינן ולמיסר נפשה לא מיבעיא ליה כיון שאינה בולעת לא שייך למיגזר) עכ"ל וכתב הטור דלכתחלה אין לו תקנה במליחה מפני ריבוי הדם שבו כפירש"י ואפילו בלא בשר אין להתיר לכתחלה שאע"פ שהכבד אינה בולעת אין לסמוך ע"ז לכתחלה (ת"ח) וגם מפני שאוסר את הכלי ושמא יבא להשתמש בכלי זה אח"כ (שערים ב"ח) ועוד דגם הכבד עצמו נהי דלא בלע ואינו נאסר לגמרי הדחה מיהא בעי משום שנגע ברוטב איסור וחיישינן שמא ישכח ולא ידיחנו דמבושל לאו אורחיה בהדחה (מ"י):