שו"ת אורח חיים
סימן א
הלכות ציצית
הלכות ציצית סימן ה' דצריך לברך על הציצית קודם העיטוף (ודלא כמשמעות הט"ז סימן תרמ"ג):
א עיין ט"ז א"ח סי' תרמ"ג סק"ב בפי' הירושלמי דס"פ הרואה נתעטף אומר ברוך כו' להתעטף בציצית דדוקא אחר שנתעטף מברך בכדי שיהי' עובר לעשייתו שיש עיקר המצוה אחר העיטוף דהיינו לאחוז הציצית כו' וצ"ע דלא מצינו מצוה לאחוז הציצית אלא בשעת ק"ש (כמ"ש בב"י סי' כ"ד ס"ב בשם מדרש שוחר טוב וירושלמי) גם מ"ש דעיטוף שמזכיר בברכה היינו לפי שהוא מעוטף ועומד צ"ע מ"מ אין מצות אחיזת ציצית רמיזה בברכה גם מדברי התוס' פ"ג דסוכה דף ל"ט ע"א והרא"ש פרק ד' שהביאו הירושלמי לא קאמרי אלא אע"פ שכבר נתעטף מברך ולאו דוקא אחר שנתעטף מיהו באמת לשון הירושלמי מוכיח קצת כהט"ז ולכאורה י"ל דס"ל להתוס' והרא"ש דהירושלמי לטעמיה כמ"ש בהג"מ ובהג"א ספ"ג דסוכ' בשמו גבי קטן היודע להתעטף (סוכה מ"ב ע"א) לא סוף דבר להתעטף אלא שיודע להשליך ב' כנפות לאחוריו והיינו טעמא דלהשליך ב' כנפות לאחוריו הוה מכלל העיטוף דס"ל דעיטוף היינו כעטיפת הישמעאלים כדעת הגאונים ועטיפת הישמעאלים היינו כמ"ש האר"י ז"ל שכורך הטלית סביב גרונו ומשליך ב' הכנפות של צד ימינו לאחוריו לצד שמאלו והתוס' והרא"ש ס"ל דמפשטא דגמ' דילן משמע דעיטוף היינו כיסוי וכמ"ש בעה"ע והטור ולכן לא העתיקו האי ירושלמי בספ"ג דסוכה גבי קטן אלא דא"כ קשה היכי מוכחי התוס' והרא"ש (סוכה ל"ט ע"א) מהירושלמי דס"פ הרואה דכל זמן שהוא מעוטף ועומד מקרי עיטוף דילמא שאני הכא שיש עיטוף אחר לפניו דהיינו עטיפת הישמעאלים מיהו אפשר לומר דס"ל להתוס' והרא"ש דלהשליך ב' כנפות לאחוריו שבירושלמי ספ"ג דסוכה גבי קטן אינו מכלל העיטוף ואפ"ה מברך אחר שנתעטף משום שהעיטוף הוא תחלת המצוה ומשום שיש להעיטוף משך זמן כל זמן שהוא מעוטף ועומד טפי עדיף לברך אחר ההתחלה (ובהכי מתיישב מ"ש על הט"ז לשיטתו דיש מצוה אחרת לפניו לאחוז ציצית אע"ג דמצות אחיזת הציצי' אינה רמיזה בברכ' דעיקר הברכ' על העיטוף שהוא תחלת המצוה) אלא דהתוס' והרא"ש לא ס"ל הכי דאין השלכת ב' כנפות לאחוריו מצו' כלל ולא שייכא כלל לגבי עיטוף וקטן היודע להתעטף לבד נמי חייב בציצית אע"פ שא"י להשליך ב' כנפות לאחוריו ולכן לא הוכיחו מן הירושלמי אלא אע"פ שכבר נתעטף כו' אך כל זה דוחק דמאחר שהברכה היא על העיטוף שהיא תחלת המצוה צריך לברך עובר לעשייתן ומה בכך שיש עוד מצוה אחרת לפניו כיון שאין מברך אלא על העיטוף אלא י"ל דהתוס' לטעמייהו בפרק האשה רבה (ד' צ ע"ב) דמצות ציצית הויא שב וא"ת משום דלא מחייב בציצית אלא אחר העיטוף וא"כ י"ל דס"ל דה"ט דירושלמי דאין לברך קודם העיטוף וברכת להתעטף היינו לפי שהוא
מעוטף ועומד אך התוס' בעצמם לא ניחא להא הא סברא וכמ"ש בפ' האשה רבה שם ומיהו קשה מדמברכינן להתעטף אלמא דהעיטוף הויא המצוה ור"ל תחלת העיטוף דאל"כ לא מקשו מידי ומ"מ הוכיחו מהירושלמי אע"פ שכבר נתעטף כו' וכ"כ בתשובת שאגת אריה סי' ל"ב דצריך לברך קודם העיטוף דוקא: