שארית יהודה - שו"ת אורח חיים - סימן י

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/index.htm">שו"ת אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/10.htm">סימן י</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/11.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/9.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן י</div></p> <p class=bodytext>(לסי' תמ"ח) י להלכות מכירת חמץ שבסוף ש"ע ה"פ מרבינו הגאון אחמו"ר ז"ל נ"ע במ"ש שאינו מועיל למכור בהקפה ולזקוף המותר במלוה:</p> <p class=bodytext>כבר כתבתי לרופמעכ"ת בענין השאלה דשאילנא קדמוהי בנוסח שטר מכירת חמץ שיסד רבינו רשכב"ג אחמו"ר ז"ל נ"ע שלא מצאו אנשי חיל ידיהם להבין קריצת ורמיזת הקדמתו במ"ש דמה שנהגו לכתוב והמותר זקפתי עליו במלוה אינו מועיל לגדולי הראשונים ז"ל וישוטטו אנה ואנה לבקש דברי גדולי הראשונים ולא ימצאו וקיימתי בעצמי להשיב מפני הכבוד שלא יהו דברי רבינו אחמו"ר ז"ל כספר החתום. עם היות שאני לא שמעתי רק דרך רמז וראשי פרקים ואין להעלות עה"כ ובפרט לפני חכמים וסופרים וגדולים חקרי לב של עיר גדולה לאלקים כ"א דברים ברורים כשמלה וכמארז"ל ע"פ אמור לחכמה וגו' אשר שמעה אזני מפי קדשו ותבן שמץ מנהו לפי מיעוט הבנת שכלי ומה גם שסמכתי על כבוד רופמעכ"ת שהעיד עליהם שערבים עליהם דברי רבינו ז"ל עד לאחת לזאת די להם בפתח כחודה של מחט והמה יפתחו להם שערי אורה כגודל חכמתם וכעוצם בינתם לקיים דברי רבינו ז"ל ויבררו האוכל כו' ואת הטוב יקבלו בשם רבינו ז"ל ויאמרו שהדברים ראוים למי שאמרם ומה שיהיה בעיניהם מוקצה מן הדעת יתלו החסרון בי אני הכותב ובמיעוט הבנתי באולי לא ירדתי לסוף דעת רבינו ז"ל ובפרט שידוע שזהו הדבר הקשה מאוד שהדברי' הנאמרי' מפה לאזן שומעת מבלי עיון וחיפוש רק חוש השמע בחוש הזכרון המה תלויים כהררי' התלוי' בשערה ולבא אל ביאור הדברים אחר העיון והחיפוש כראוי לכל מעיין בצדק ולכוין אל השמועה היא מלאכה גדולה אף שאינה חכמה. ועל כן על כל דברי האמת האלה לא יתלו בוקי סריקי באשלי רברבי ח"ו: ולזאת לא אמנע טוב כי לאו מלת' זוטרתי הוא לדעת דעת רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע: והנה תחלת יסודו הוא על ס' שיטה מקובצת על ב"מ (ואמר כי לא לחנם הזכיר אותו בהקדמתו אלא שרמז רמז שמשם הוציא דבריו) וכנראה שהוא בפ' האומנין בשם תשו' לרי"ף שכתב בפי' שבריי' דרשב"ג (ב"מ דע"ז ע"ב) מלמדין אותו כו' והרינו נושה בו כו' אין קנין זה נגמר בכסף אלא בשטר שכותב לו שהכסף אינו קונה בענין זה מאחר דעייל ונפיק אזוזי לא ניתן העירבון לתחלת קנין אלא הרי היא כמלוה ביד המוכר עד שנגמר הקנין בשטר ופי' רבינו חננאל והובא גם בראש ונ"י וטור משמע דגם ברייתא שניה (פ' האומנין שם מכר לו בית או שדה באלף זוז ופרע לו מהם כו' דאוקמי' בלא עייל ונפיק אזוזי אין הקנין נגמר בכסף בלבד אלא בשטר או בחזקה והיינו דכתב מעידנא דאחזיק כו' וחשש רבינו אחמו"ר ז"ל לדבריהם משום דבהיות ידוע שבפ' הזהב (דמ"א ע"ב) וסוגיא דעירבון אי כנגדו הוא קונה או כנגד כולו דפליגי רב ור' יוחנן מתיב התם לרב מהא דרשב"ג דפ' האומנין (דע"ז ע"ב) מכר בית או שדה באלף זוז ופרע לו מהם כו' ובתר הכי קאמר לימא כתנאי וכו' ומוקים לה (שם מ"ט ע"א) דמאי אינו משמט דקאמ' רשב"ג להך פלגא כו' וכאוקימתא זו פסק הרמב"ם בפ"ט מה' שמטה ע"ש בכ"מ והוא דעה ראשונה שהובאה בסתם בש"ע ח"מ סי' ס"ז סי"ב ולפי כללי ההוראה בדרכי הש"ע היא העיקרית לדעתו. והנה לפ"ז קשיא דרשב"ג אדרשב"ג וקשי' הלכתא אהלכתא דההיא דרשב"ג דפ' האומנין נמי הלכה פסוקה היא וגם הא דקיי"ל כר"י בערבון דכנגד כולו הוא קונה והנה בש"מ פ' הזהב האריך בזה (ומביאו באו"ת סי' ס"ז בקצרה) ולבסוף הניח בצ"ע אבל לפי' ר"ח א"ש דלא מיירי רשב"ג מתחלת קנין משום דדמי לשמיטה דנגד החוב הוא דאינו משמט וה"נ אינו קונה אלא כנגד מעותיו אלא דבריי' דרשב"ג לענין חזרה נשנית דהקנין נגמר בחזקה דמעידנא דאחזיק קונה אלא דאי עייל ונפק אזוזי יכול לחזור בו ובדלא עייל ונפיק אזוזי אינו יכול לחזור בו וה"נ לר' יוחנן במטלטלין קאי במי שפרע דנקרא חוזר מדיבורו כנגד כולו והא דקאמר דר" ודאי תנאי היא היינו לקס"ד דס"ל דרשב"ג סבר אינו משמט בכולו וה"ה דקנה ממש תחלת קנין כנגד כולו ואין חילוק בין תחלת קנין לחזרה וכן ר"י הנשיא דפליג עלי' בתחלת קנין הה"נ לענין חזרה נמי ס"ל כנגדו בלבד קאי במי שפרע דכי היכי דלרשב"ג אין חילוק בין תחלת קנין לחזרה ה"נ לר"י הנשיא אין חילוק אבל למסקנא ע"כ צריך לחלק בין תחלת קנין לחזרה כי היכי דלא תקשי דרשב"ג אדרשב"ג. והנה לפי' ר"ח ודאי דההיא ברייתא דאידך דרשב"ג מלמדין אותו כו' והריני נושה בו כו' נמי לא מיירי בתחלת קנין שאין הכסף קונה בכה"ג (וכמש"ל בשם הרי"ף אלא דלא ס"ל כפי' ר"ח בלא עייל ונפיק אזוזי) וא"כ יש לחוש לדבריהם שאינו מועיל אם זקף עליו במלוה ובפרט מאחר שבסי' ס"ז סי"ב קבע הש"ע דעת הרמב"ם דאינו משמט כנגד החוב דוקא בסתם והטוש"ע וש"פ שכתבו בסי' ק"צ דבלא עייל ונפיק אזוזי נגמר הקנין בכסף בלבד אפי' לא היה שם קנין אחר הנה הטור וסיעתו אזלי לטעמייהו בסי' ס"ז כאוקימתא קמייתא דאינו משמט בכולו אבל הש"ע דס"ל כהרמב"ם שם ובסי' ק"ץ משמע דס"ל דנגמר הקנין בכסף בלבד שהרי לא הזכיר שם קנין אחר זולת הכסף וכל הסי' מיירי מביאור קנין כסף בלבד צ"ע לפ"ז (הגם שי"ל דרך אחרת כעין מ"ש בש"מ פ' הזהב דמשכון שאני אלא דמש"ש דבמסקנא כ"ע ס"ל דלזכרון דברי' נקטי' הוא נגד משמעות הגמ' וגם הא דקאמר מעיקרא דר"י ודאי תנאי היא העלה בצ"ע אבל באמת י"ל דה"ט דמשכון משום דהוה אסמכתא לפ"ד הגאונים רי"ף ורמב"ם דפסקי בקתא דמגלא דלא כשמואל אפי' בדפריש הא דקאמ' לר"י ודאי תנאי הוא היינו למאי דקס"ד דל"פ אלא בעירבון וכ"ע אית להו דשמואל דמשכון לית ביה משום אסמכתא ובפ"ו דשבועות דס"ד דפליגי בדשמואל קס"ד דכ"ע אית להו דעירבון קונה נגד כולו וע"כ צ"ל כן לדעת הר"ן דבפ' השולח פסק נמי כהרמב"ם דאינו משמט כנגד החוב דוקא ובפ"ק דקדושין כ' בפי' דמקצת דמים קונה בדלא עייל ונפיק אזוזי ע"ש) ואולי משום דשמיטה היא מלתא דאיסורא החמיר הש"ע וק"ו בחמץ שהוא איסור דאורייתא שהרי חמץ הנזכר אינו בכלל ביטול כידוע. ועוד אנהרינהו רבינו הג' ז"ל לעיינן שזה הפי' דר"ח מדוייק ומדוקדק מאד בדעת הרמב"ם מסידור לשונו בפרקיו בה' מכירה וכידוע שהרמב"ם ז"ל הי' מדקדק גדול מאד בלשונו ובסידורו והרי ברפ"א מה' מכירה ביאר תחלת כל הקנינים באיזה דבר נקנה הקרקע וכתב בכסף כיצד כו' ונתן הדמים כו' וסתמו כמשמעו דהיינו כל הדמים מדלא פי' דאפילו מקצת דמים מהני כמ"ש הטור והר"ן וש"פ ולא הזכיר הא דרשב"ג דפ' האומנין מכר את השדה באלף זוז ופרע לו מהם כו' בתחלת קנין הכסף כמו שזכרו הטוש"ע אלא ברפ"ח אחר שהשלים ביאור כל הקנינים הן דקרקע הן דמטלטלין שביאר דין חזרת מטלטלין לענין מי שפרע בפ"ז הרי מורה באצבע דפרק זה נמי לענין חזרה מיירי אם יכול לחזור בו אם לאו ומש"ה הקדים דין עייל ונפיק אזוזי דיכול לחזור בו קודם בריי' דרשב"ג דמיירי בדלא עייל ונפיק אזוזי דלכאורה בריי' דרשב"ג הו"ל לאקדומי והדר אוקימתא דגמרא דמוקמי' לה בדלא עייל ונפיק אזוזי אבל אי עייל ונפיק אזוזי ובפרט שעיקר החידוש דין הוא בבריי' דבדלא עייל ונפיק במקצת דמים שלא למדנו זה אלא מבריי' דרשב"ג ודין זה ה"ל להרמב"ם לאשמועי' ברישא והדר הל"ל בד"א בדלא עייל כו' אלא ודאי משום דס"ל דבריי' זו לא מיירי בתחלת קנין אלא לענין חזרה נשנית ומשום דאי עייל ונפיק אזוזי יכול לחזור בו אשמעי' רשב"ג דאי לא עייל ונפיק אזוזי אינו יכול לחזור בו ומש"ה נתחכם הרמב"ם לכתוב הא דיכול לחזור בו אי עייל ונפיק אזוזי ברישא והיינו דמסיים אעפ"י שכתב השטר או החזיק דעיקר הדין לענין חזרה הוא דאל"כ הל"ל ואפי' אם כתב כו' ולא תדוק מלשון אעפ"י איפכא דה"נ לענין מטלטלין כתב אעפ"י שמשך וכו' ובמשך דוקא מיירי דאל"כ פשיטא דלא קני אלא לענין מי שפרע ובפ' זה לא מיירי מדין מ"ש אלא מדין ק"ג (והיינו דקשיא ליה להכ"מ דלא הזכיר בפי' הרמב"ם שקונה בכסף בלבד במקצת הדמים ק"ג כמו שהזכיר במטלטלין לענין מ"ש דלא כמ"ל שם ובאמת לפמ"ש רבינו ז"ל איפכא שמעינן ליה) וניחא נמי מה שהשמיט הרמב"ם אידך בריי' דרשב"ג מלמדין אותו כו' והריני נושה בו כו' אלא שי"ל שרמזה במ"ש ואם לא הי' יוצא ונכנס כו' הדמים עליו כשאר חובות מכלל דאי קבל עליו בפי' בחוב מהני אך א"כ איך סתם כ"כ ותלי תניא בדלא תניא דמאחר דעדיין לא השמיע כזאת דין דאם קבל עליו בחוב מהני מהיכן פשיטא לן דבלא עייל ונפיק אזוזי הדמי' עליו כשאר חובות מאחר דעדיין לא ידענו הא מלתא גופא דזקף עליו במלוה מהני והא מלתא טעמא בעינן או דס"ל כמ"ש הרי"ף בתשו' שבש"מ הנ"ל דאינו קונה אלא בשטר ואין שום חידוש דין בברייתא זו דרשב"ג מלמדין אותו כו' אלא עצה טובה קמל"ן והרמב"ם לא נחית לאשמועי' עצות מרחוק אלא מאי דנ"מ לענין דינא. מכל הלין מוכח שעכ"פ בענין זקף עליו במלוה הר"ח והר"ף והרמב"ם שוין בדבר שאין הקנין נגמר בכסף בלבד אלא בשטר. ולענין מכירת חמץ אעפ"י שכתב לו שטר או שאר קנינים המועילים זולת הכסף אינו כלום כדמוכח מדברי מהרא"י בתה"ד סי' ק"ך דדמי למתנה ע"מ להחזיר מאחר שהחמץ חוזר לו בעין ומה לי זקף עליו במלוה דהוי כאילו כבר קיבל ממנו וחוזר ומלוה לו ומה לי אומר הריני כאילו התקבלתי ונותן לו: ובענין מתנה ע"מ להחזיר גופי' דמהרא"י שם נמשך אחר הג"מ בפ"ו מה' שבת דאינו אסור אלא משום חומרא דחמץ ואני שמעתי ממורי אחי רבינו הגאון ז"ל נ"ע שיש בו איסור ב"י וב"י מן התורה והיינו דכתב הרמב"ם והש"ע ולא יתן על תנאי כו' ואיני זוכר טעמו היטיב אבל באמת דעת לנבון נקל דמתנה ע"מ להחזיר דמהני היינו שאין בה ערמה שהיא טובת המקבל אבל כל שהיא טובת הנותן בלבד הויא כמו מתנת בין חורון דנדרים (פ"ה ד' מ"ח ע"א) ובחמץ עיקר המתנה ע"מ להחזיר היא טובת הנותן בלבד שהרי הא"י לא יגע בו כלל ולא יגיע לו שום ריוח והנאה מזה ואין מתנה זו אלא בשביל הנותן שלא יהיה ברשותו ולכן אינו מתנה כלל וא"כ כל שאינו קונה בכסף הוי כמו מתנה ודמי למתנה ע"מ להחזיר כמ"ש מהרא"י ומעתה מי חכם ויבן זאת שדברי רבינו ז"ל ראוי' אליו ותקנה קבועה היא יתד שלא תמוט הפוך בה והפוך בה ומנה לא תזוז ושלום מעכ"ת והנלוים אליו יגדלו כנפשו וכנפש תדרשנו לטובה:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/11.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/9.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>