שארית יהודה - שו"ת אורח חיים - סימן יד

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/index.htm">שו"ת אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/14.htm">סימן יד</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/15.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/13.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן יד</div></p> <p class=bodytext>(יד) (לסי' תמ"ח סעיף ה') כתב הרא"ש בפכ"ש (סי' ד') וישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח מן הדין הוא מותר דכיון דביטלו לא עבר על ב"י וליכא למיקנסי' ובירושלמי (פ"ב הלכה ב') פליגא בה דגרסי' התם הפקיר חמצו בי"ד אחר הפסח מהו ר"י אמר אסור ר"ל אמר מותר ר"י חייש להערמה ר"ל לא חייש להערמה. כלומר שמא לא יפקירנו ויאמר הפקרתיו עכ"ל. והנה האחרונים יש מהן שמקילין בהפקיר בפני עדים (וא"ל דמסתמא בהפקיר לפני ג' מיירי דאל"כ אינו הפקר כלל לר"י דס"ל הפקר בפני ג' בעינן ז"א להמעיין בסוגיא דס"פ אין בין המודר (דמ"ה ע"א) ולק"מ ואדרבה משם ראיה דמיירי בלא עדים דא"כ אפי' לר"י לא בעי' דאתי לרשות זוכה</p> <p class=bodytext>והיאך אמרי' בל"ק דרי"ו כר"י וע"ש בפי' הרא"ש אך י"ל דלטעמי אזיל כדלקמן ויש מהם שמקילין אם בדק וביטל כתקנת חכמים (וכבר כ' הרב דלשון הרא"ש וישראל שמצא כו' דכיון שביטלו כו' לא משמע הכי) וכולם תלו זייני בלשון הרא"ש אבל הרב נר"ו בא בתלמוד ערוך בפי' בש"ס פ"ו דעירובין (דס"ד ע"ב) גבי ר"ג שמצא חמץ בדרך אחר הפסח ונתנו לא"י וקאמר דלמדנו הולכים אחר רוב עוברי דרכים ורוב עוברי דרכים הם א"י וחמץ של א"י שעבר עליו הפסח מותר בהנאה הרי להדיא דאילו היה חמץ של ישראל זה שמצא בדרך היה אסור בהנאה ואע"ג דאין לך הפקר גדול מזה שמונח על אם הדרך ואנן סהדי דודאי מתייאשי בעליו שהרי המוצא נוטלו לעצמו וא"צ להחזיר וגם יצא ידי תקנת חכמים דמאי ה"ל למעבד אפ"ה אסור וכ' הרב דהיינו מטעם הירושלמי דחיישי' שמא יבאו להערים בפ"א (ע' בא"ז) וכן גבי (פסחים ל"א ע"ב) חנות של ישראל ומלאי חמץ בתוכה והפועלים אין יהודי כו' או להיפך חמץ הנמצא בתוכה תלינן בבעלים לדעת רש"י ולדעת ר"ח תלינן בפועלים והרי נאבד מהם ומתייאשי ואעפ"כ אם של ישראל אסור והנה מדבריו ק' וכי קצור קצרה יד הרא"ש להביא תלמוד ערוך והביא הירושלמי ואם להשמיענו טעמו של דבר שהוא משום הערמה דבגמ' לא מפרש טעמא ה"ל לאתויי גמ' דילן ולכתוב ובירושלמי מפרש טעמא וגם לשון הטור (סי' תמ"ח) אוסר בירושלמי וכתב הב"י דמשום דהלכה כר"י כתב סתם אוסר בירושלמי ש"מ דס"ל דבגמ' דידן לא רמיזא מהא (וגם דלא מותיב לר"ל מברייתו' אלו ואין לומר דמוקים להו כרבי יהודה וכר' אחא בר יעקב (דף כ"ט ע"א) דס"ל דחמץ של אין יהודי מותר אפי' לר"י חדא דהא הדר ביה רב אחא ב"י ועוד כי היכי דאימעוט דאין יהודי מדמקשינין שאור דאכילה לשאור דראיה ה"נ אימעוט דהפקר) ובאמת שאין ראיה משם דהא אפילו הניחו בשגגה או באונס דלא עבר ב"י אפ"ה אסור ומטעמא שכ' המ"מ דקנסא דקניס ר"ש משום דעבר על ב"י ל"ד עבר אלא ראוי לעבור קאמר וכל חמץ שבעולם ראוי לעבור ולא אימעוט אלא דאין יהודים בדוקא עכ"ל וביאור דבריו דחמץ דאין יהודים כיון דממעטי' (שם) שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים כו' ליכא למיקנסי' על חמץ של אחרים וא"א למיקנסיה כי אם על חמץ שלו שהיה ראוי לעבור עליו וא"כ בחמץ שביטל והפקיר נמי לא מקרי ראוי לעבור וכמה שכתב הב"ח דלא כפר"ח משא"כ באבידה אע"ג דמייאש ל"ד להפקר כמ"ש התוס' בב"ק (דס"ו) דייאוש אינו הפקר גמור וא"כ מקרי ראוי לעבור והא דמייתי ראיה בירושלמי מייאוש להפקר דקאמר ר"י לר"ל אי אתה מודה לי משש שעות ולמעלה שהוא אסור א"ל תמן איסורו גרם לו פירש דאי אתה מודה לי משש שעות ולמעלה דמטא זמן איסורו ומייאש כדאי' בב"ק (ד' ס"ו) ואפ"ה אסור וא"כ אפי' הפקירו קודם שש נמי יהא אסור ואהא תירץ לו ר"ל תמן איסורו כו' (דלא כס' מקום שמואל שפי' פי' זר ע"ש) היינו משום דמדאוריי' אין חילוק ונ"מ בין ייאוש להפקר (ואע"ג דר"י מדרבנן קאמר כדמסיק טעמא דהערמה מייתי ראיה מאחר שש שהוא דאורייתא דמיהו לענין ייאוש הוי ייאוש גמור אם הי' אחר רוצה לקנו' כדמוכח בב"ק שם ואפ"ה עשאו הכתוב כו' וה"נ הפקר לא יועיל) לענין ב"י דאינו עובר על ב"י בשניהם אלא דמדרבנן יש חילוק ונ"מ דיאוש מקרי ראוי לעבור משא"כ הפקר וההפרש שבין ייאוש להפקר הוא שייאוש הוא שמסלק רשותו מחמצו וההפקר הוא שמוציא מרשותו (ומש"ה קאמר בב"ק (ד' ס"ו) כיון דמטא זמן איסורו מייאש ואילו גבי הפקר וביטול אמרינן דלאו ברשותי' קאי דליבטלי') ואע"ג דכ' הר"ן דחמץ לפי שאינו ברשותו של אדם ועשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו בגילוי דעתא דלא ניחא ליה סגי מ"מ עכ"פ גילוי דעת בעי' בפירוש וכמ"ש הרב גבי שלוחו יכול לבטל ע"ש ועוד דהגילוי דעתו הוא דלא ניחא ליה (וכמ"ש הרמב"ם ישים בלבו כו' וכדבר שאין בו צורך ואע"ג דלהרמב"ם הוא מדין השבתה האמורה בתורה מינה נשמע לש"פ דס"ל דביטול הוא מדין הפקר ונוסח שלנו הוא כעפרא דארעא) ובאבידה הרי מינח ניחא לי' אלא דוי לחסרון כיס וגם אין כאן גילוי דעת אלא דמסתמא יאושי מייאשי (ומש"ה הפקר לא בעי' דמטי ליד זוכה כר"מ בנדרים כיון דנפיק מרשותי' אבל יאוש משמע בב"ק (ד' ס"ו) דלא הוי יאוש עד דמטי ליד זוכה מדקאמ' וזה אינו רוצה לקנות ואי הוי יאוש ממילא קונה כיון שגזל מתחלה ואע"ג שעכשיו חוזר בו דמי לשתק ולבסוף צוח דפ' י"נ ואף רשב"ג מודה הכא דל"ל הוכיח סופו על תחלתו וגם י"ל דחייל אפי' בע"כ וכמ"ש הרב לענין ירושה ע"ש) ואע"ג דגם מן הסתם אמרי' איסורא לא ניחא ליה דליקני דליקני דייקא משא"כ להוציא מרשותו צריך גילוי דעת בפירוש אבל יאוש סתמא לא מהני ובאבדה מקרי עכ"פ מיהא ראוי לעבור ול"ד להפקר וא"כ אין ראיה מגמ' דידן כלל ולהכי בעי בירושלמי בהפקר שאינו נקרא ראוי לעבור כלל ואינו אסור אלא משום הערמה לר"י ולפ"ז יפה עשו כל הראשונים והאחרונים שלא הזכירו מש"ס דידן וכלהו בחדא שיטה שייטו בירושלמי לבד והא דקאמר בירושלמי (קודם שמסיק טעמא דהערמה והי' ר"ל טעם אחר) נהיר כד הוי אמרי ר"י כר' יוסי דאמר בנדרים הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתי ליד זוכה אף הפקר כן (ופי' וכיון שמצא לאחר הפסח שלא זכה בו אדם אינו הפק') ור"ל כר"מ לא היא ר"י חייש להערמ' ר"ל ל"ח. מאי נפיק מביניהון מפולת למ"ד משום דלא מטי ליד זוכה מפולת אסור למ"ד משום הערמה מפולת לית ביה הערמה הרי דס"ל דמפולת הוי כהפקר לל"ק ואע"ג דלא הפקיר בפי' אלא שנפלה עליו מפולת וממילא מייאש התם ע"כ בביטל מיירי ואפ"ה למ"ד משום זכיי' אסור דס"ל דמדאורייתא צריך ביטול כדעת הסמ"ק ואינו כמבואר מדאורייתא (וגם מדעת הסמ"ק מוכח דיאוש ל"ד לביטול דאל"כ ביאוש סגי ואפילו לדעת רש"י ור"ן מוכח דעכ"פ מדרבנן יש חילוק) או דס"ל דאפילו בדרבנן בעי' דמטי ליד זוכה וכ"מ מהרא"ש שמפרש כן ואפי' אי מיירי בלא ביטול י"ל דמיירי בגל גדול שאבוד מכל אדם דלא קרינן ביה שלך ומותר אפי' בלא ביטול. (כמ"ש הרב) דזה הוי יאוש גדול ודמי לאבידה ששטפה נהר דדמי להפקר כדמשמע בתוס' דב"ק שם (ובזה י"ל מ"ש בס' מק"ש לל"ק איך יחלוק ר' יוחנן על מתני' ולפמ"ש דמיירי בלא ביטל ניחא ועי"ל דהא גם ר"ח קאמר אמתניתין וצריך שיבטל כו' מפני שאינו כמבוער לגמרי ממש אי מדאורייתא אי מדרבנן ור' יוחנן ס"ל דלא מועיל הביטול למר כדאית ליה ולמר כדאית לי' גם בלא"ה אין מקום לקושייתו דלל"ק רבי יוחנן כר' יוסי ומתניתין כר"מ דהלכתא כוותיה וסתם משנה ר"מ) גם מ"ש בפי' הערמה שמא יערים ויפקיר ע"מ לזכות בו ולהכי לא מהני עדים מלשון הרא"ש לא משמע כן (ועוד גבי מפולת למה ל"ח להערמה בכה"ג) שכתב וז"ל שמא לא יפקרנו ויאמר הפקרתיו עכ"ל גם מ"ש להכנה"ג ור"מ מרקנטי דעדים מהני א"כ לימא א"ב עדים י"ל כיון דס"ל דמפולת הוא מטעם אנן סהדי א"כ היינו הך ועדיפא מיניה דאפי' בליכא עדים א"ב אלא שי"ל דדעת הרא"ש כהר"ן דהיכא דמדרבנן צריך לבעורי ואינו ראוי לעבור עליו מותר בהנאה לאחר הפסח וא"כ כיון דמפקיר ע"מ לזכות אינו אסור אלא מדרבנן כמ"ש הוא עצמו משום חשש הערמה לא היה לאסור בהנאה משום זה ובזה י"ל דעת בעה"ע דס"ל בפי' הערמה כמ"ש במק"ש או שמא יסמוך על ביטול הפקר לחוד ולא יבער חמצו כלל ומיעקרא תקנת חכמים ואם הוא עובר על דרבנן מותר בהנאה כמ"ש הר"ן וריב"ש גבי חמץ נוקשה ומ"ש הר"ן גבי חמץ של ישראל המופקד אצל א"י דמדרבנן צריך ביעור ולאחר הפסח אסור בהנאה היינו משום דהתם מקרי ראוי לעבור וכמ"ש בפר"ח אלא דהפר"ח נמשך לשיטתו דגם בביטול מקרי ראוי לעבור וכבר כתבתי דליתא וכמש"ל בשם הב"ח ומ"ש לל"ק דירושלמי לר"י הפקר כמתנה צ"ל דהוי מדרבנן (כמשמעות הר"ן בנדרים והרא"ש אזיל לטעמיה) ואינו אסור בהנאה וכמ"ש במק"ש גבי מפולת ולהכי לא קאמר דאיכא בין הני תרי לישני איסור הנאה):</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/15.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/13.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>