שארית יהודה - שו"ת אורח חיים - סימן טו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/index.htm">שו"ת אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/15.htm">סימן טו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/14.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן טו</div></p> <p class=bodytext><b>הלכות יוה"כ</b></p> <p class=bodytext>(לסי' תרי"ז ותרי"ח) טו ביום אתמול יום ב' ה' תשרי לעת ערב תקע"ו קבלתי שני מכתבים הבאי' כאחד בדבר האשה שילד' בצ"ג ויו"כ הוא יום ח' דלפי פסק הש"ע אסורה לאכול אפי' אמרה צריכה אני אך אם יאמר הדאקטער שמוכרח מחמת חלישותה שתאכל פחות מכשיעור. אזי לענין שיעור צירוף שתיה אם כדי שתיית רביעית או כדי א"פ לפי מ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל בהלכות ברכות הנהנין ששיעור צירוף שתייה הוא כדי אכילת פרס ולא מזיגנא רישי עד שגמרתי עין עיוני:</p> <p class=bodytext>וע"ד אשר נסתפקת בענין שתיית טייא או קאווי חמין אם מצטרפין לקולא בכדי שתיית רביעית בינונית או בכא"פ לפי שמצאת בברכת הנהנין של רבינו אחמו"ר ז"ל (בפרק ח' הלכה ו') שהעיקר אם לא שהה בכא"פ מצטרפין. דע לך אהו' כי בפי' שמיע ליה מיניה דמר אחאי ז"ל שכ"כ לפי שלא סמך על מ"ש המ"א (סי' ר"י סק"א) דצירוף דלענין ברכה תליא בפלוגתא דהרמב"ם והראב"ד שבטוש"ע ה' יו"כ. אלא אפי' להרמב"ם דס"ל דאם שהה יותר מכדי שתיי' רביעית אינו מצטרף היינו דוקא כיו"כ ששיעורו מלא לוגמא. שהוא פחות מרביעית. אבל בברכה אחרונה ששיעורה ברביעית אין סברא כ"כ לשער שתיית רביעית שבמהרה בכדי שתיית רביעית בשתייה בינונית. ומשה"נ בנזיר ששיעורו ברביעית יין כ' הרמב"ם פ"ה מה' נזירות דשיעור הצירוף בכא"פ ומ"ש בפי"ד מהמ"א בשאר איסורים נמי דהצירוף בכדי שתיי' רביעית היינו משום דס"ל נמי דבכל האיסורין איסור השתיי' כאיסור האכילה בכזית. דלא כמ"ש הכ"מ בספ"ג מה' ברכות בפשיטות דכל איסורי משקין ברביעית בלי שום ראי' ואדרבה בפ"ו מהמ"א כ' גבי האוכל דם בכזית וסתם דרך אכילת דם היינו שתי' מדלא פי' דהיינו דוקא בהקפוהו ואכלו וכן בהמחה את הכלב וגמעו לא נתן שיעור אחר מבאוכל ולענין תרומה בפ"י מה' תרומות כ' הרמב"ם בהדיא דשיעור שתיי' כשיעור אכילה בכזית והיינו דלא כ' בפי"ד אלא רביעית של סתם יינם ומסתם יינם בלבד אין ללמוד לשארי ענינים. ע"כ הן הן הדברים ששמעתי מפיו הק'. וממוצא דבר נשמע דלענין יוה"כ יש לסמוך שפיר על הרמב"ם משום דלפמ"ש אדחי' לה ראיית הראב"ד מפסול גוויה דפסול גוויה נמי שיעורו ברביעית וממילא בעינן לצירוף שיעור גדול יותר וכמו בנזיר דלעיל (וע' בכ"מ פ"י מה' תרומות דלעיל בשם מהרי"ק שתירץ בע"א והוא נכון ג"כ ואף הפר"ח קלסי' קצת אלא שכ' ומ"מ אינו מחוור והביא ראיה מהגמ' ואין דבריו מוכרחים) משא"כ לענין יוה"כ. וא"כ כיון דכשל עוזר נפל עזור והדרין לכללין דקשה לסתור התוספתא המפורשת במקומה ועכ"פ גבי חולה דס' נפשות להקל ודאי דיש להקל כדעת הרמב"ם (ואפשר דגם הפר"ח יודה בזה): ולענין יולדת אחר ז' אין לי לחדש נגד בעלי ש"ע. ומדי דברי לא אוכל להתאפק עצור במילין מה דאגב עיוני קשיא ליה טובא בתה"ד סי' קמ"ח והביאו בש"ע (סי' תרי"ז ס"ד) בלי חולק דימים אלו אין מונין מע"ל (הגם שבנ"ד אין נ"מ כ"כ שבוודאי לא תאמר צריכה אני כמש"ל) וע"ש שנדחק לחלק בין שאר בריאת הגוף מחולי אחר ובין הבריאות מחולי הלידה. ואני בער ולא אדע מאין הרגלים לחלק. שהרי מצינו כ"פ בש"ס דחשבינן שעות להחיות המכה. כמו מכת בתולי' דר"פ תינוקות דבעי' לילה או יום או חצי לילה וחצי יום כדרך שאמרו ביי"נ ובטהרות ולא חילקו ביניהם. ולענין וסתות חידוש הוא שחידשו הפוסקים דלא ילפי' מהתם. לפי שמהלך הדמים תלוי בזריחת השמש וכמו שהביאו ראיה מהמדרש ע"פ אקרא לאלקים גומר עלי ע"ש. והראיה שהביא מהתוס' פ"ק דגיטין (דף ח' ע"ב ד"ה אע"ג) תמוה שבנה בנין קבוע על יסוד רעוע שאפשר לומר שאין כונת התוס' כמ"ש ודוחק לומר דקאי אמ"ש בתחלת דבריהם דבעי' מע"ל אלא אסוף דבריהם דצ"ל דעובדא הוה בתוך ז' דזהו באמת דוחק גדול דכל כה"ג ה"ל לגמ' לפרושי וכה"ג מצינו הסוגי' בתוס' בכמה דוכתי ואחת מהן בפ' כלל גדול (דף ע"ג סע"ב) במ"ש ואין נראה לומר דאף לרבנן כו' ובודאי זה אמת דלרבנן נמי אסור משום שבות כדאי' בפ' המצניע (ד' צ"ה ע"א). דאפילו רבנן דפליגי אר"א אפי' את"ל דפליגי נמי אחולב מ"מ הרי א' בהדיא א' זה וא' זה משום שבות אלא הא דכתבו דאין נראה לומר כו' קאי אסוף דבריהם דוק ותשכח דהכי הוא. וכיון דמהתוס' דגיטין אין ראיה והרא"ש (פ' מרובה סי' ט"ו) כ"כ בפי' (ומ"ש הרא"ש בפ' ר"א דמילה סי' ב' תירוץ אחר היינו משום שהיה דוחק בעיניו להעמיד סוגיא זו בענין זה דוקא וכמש"ל לדעת התוס') וגם הסברא נוטה לכך: והראיה שהביא בתה"ד מהבראת התינוק לענין מילה דממתינין לו ז' ימים מעל"ע (כדאמרינן בר"פ הערל ד' ע"א) היא ראיה גמורה שאין עליה תשובה אם לא מדוחק שנדחק בתה"ד לחלק ביניהם בלי סברא וראיה ברורה לזאת היתה דעתי נוטה דבעי' מעל"ע דוקא אך לפי שלא מצאתי לי חבר ולא רב שכל מפרשי הש"ע לא עמדו בזה מוכרח אני לבטל דעתי אא"כ יש עוד צד להקל כיון שנראה איזה חלישות אעפ"י שא"א להעמיד הדבר על בוריו לבי אומר לי בטח שהמיקל לא הפסיד ובפרט שמדברי הר"ן בשם רמב"ן י"ל דכל שאמרה צריכה אני אפי' אחר ז' מאכילין אותה כמו חולה דעלמא ואין חילוק בין אם אמרה צריכה אני מחמת חולה או מחמת לידה ואינו דומה למלאכה בשבת כי באכילה שייך לב יודע מרת נפשו טפי וע' מ"א בשם רדב"ז שמחלק ג"כ בין מלאכת שבת לאכילה אלא דעיקר החילוק בין תוך ז' לאחר ז' הוא בסתם בשלא אמרה א"צ דבתוך ז' מאכילין אותה ולאחר ז' אין מאכילין אותה כל שלא אמרה בפי' צריכה אני כחולה דעלמא אלא מאחר שהש"ע תפס ליה להרא"ש בשם רמב"ן ומפרשי הש"ע לא דברי בזה אין בידי להכריע אבל תוך ז' מעל"ע ויש צד אחר יש להקל לענין פחות מכשיעור על כל פנים:</p> <p class=bodytext>סליק אורח חיים</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/14.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>