שארית יהודה - שו"ת אורח חיים - סימן ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/index.htm">שו"ת אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/3.htm">סימן ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/4.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/2.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ג</div></p> <p class=bodytext>(לסי' קנ"ג) ג נדרשתי לאש' שאלני שלוחו דמע"ל בנידון האה"ק של כסף שרוצה להתיכו ולעשו' ממנו כלים של הדיוט הנה מדברי המ"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ג משמע דכשם שיכול היחיד למכור תשמישי ס"ת למ"ד הכי ה"נ מפקיע קדושת התשמישים שישתמש בהם הלוקח כל מה שירצה ומש"ה כתב דאף הריב"ש לא אסר אלא בס"ת כו' ואף שבהדיא כתב הריב"ש סי' רפ"ה הטעם באיסור הס"ת דכמו שאין זט"ה במא"ה יכולין להתנות ולהוריד ס"ת מקדושתה כך אין יכולין להתנות בדמים להורידן כו' וה"נ י"ל בתשמישים א"ו ס"ל להמ"א דבאמת דבתשמישים נמי יכולין להתנות ולהוריד מקדושתן ול"ד לס"ת אבל באמת אפילו את"ל שכ"ה דעת המ"א דבריו תמוהין מאד דהא בהדיא תניא (מגילה כ"ו ע"ב) תשמישי קדושה נגנזין ובהכ"נ שאני ל"מ לדעת הרמב"ן דס"ל דתשמישי מצוה נינהו אלא אפילו לדעת הר"ן שם דס"ל דהטילו חכמים חומר קדושה מ"מ אינו חמור כ"כ כתשמישי קדושה עצמן ובע"כ צ"ל כן דלא תקשי ליה מהתוספתא אבני מזבח שנפגמו כו' שהביא לעיל מזה וכה"ג איתא בפ"ד דעבודת כוכבים שגנזו חשמונאי אבני מזבח ששיקצום כו' אע"ג דחיללוה מ"מ כיון דאשתמש לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי להדיוט ואפילו אחרי שבירתן כדאיתא שם וה"ה כסף וזהב אפילו לאחר שהתיכן כדמוכח התם ולפ"ז דברי הש"ע ביו"ד סימן רפ"ב סעיף י"ח הם כפשטן דמאן דמתיר בס"ת הוא דמתיר בתשמישי' ושם היתר א' להם שישארו בקדושתן אצל הלוקח וגם טעם אחד הוא דהא ל"ש אלא שלא מכרו כו' (מגילה שם) קאי אכל הני דמתני' ומאן דאוסר בס"ת משום דלא קאי אלא אבהכ"נ לחודיה הה"נ דלא קאי אתשמישי ס"ת וחד טעמא לתרווייהו דכמו שא"א להתנות להוריד מקדושת עצמו כך א"א להתנות על הדמים כמ"ש הריב"ש משא"כ הרא"ש ונ"י ס"ל דנהי דא"א להתנות להוריד מקדושת עצמן גם בתשמישים ליכא למ"ד ולזאת לא מצאתי לו היתר אלא לעשות מזה טסין או כתר לס"ת דעילויא הוא ואפילו למכרה בשביל כך כגון להקהל יש לסמוך ע"ד המתירין בס"ת ובפרט כי לפי מה ששמעתי שמתנה היא ביד מע"ל והרי היא כאילו כבר עבר הנותן ומכר ע"מ למכור מאחר שידע שאין למע"ל ס"ת כמדה זו או שמדומה לקבל בחובו דבזה יש להתיר המכירה לכ"ע ובזה אצא ואומר שלום מאדה"ש:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/4.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/2.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>