סימן ח
ח ובענין היתר עד למדידה פשוט הוא שאינו דומה לקבלת אחריות כלל דמה שאינו יכול לתבוע את האין יהודי אם לא יהיה ההיזק והחסרון ניכר אין זה דומה לאחריות שמקבל עליו היזק וזה אינו מקבל עליו כלום אלא שאינו יכול לברר שהזיק ונחסר (והגע עצמך דבלא"ה אפילו אם ידוע ההיזק והחסרון וכי יתבע את האין יהודי הלא דל הוא ואין ידו משגת ואדעתא דהכי מכר לדל ואביון דסבר וקיבל וכבר נתחבטו בזה האחרוני' במכירה שלנו דהוי הערמה דמוכח ע' בכ"ש ר"פ כ"ש ומה שתירץ שם אינו מתקבל ואכמ"ל: מיהו בס' מק"ח ססי' תמ"ח ביאר שאין כאן הערמה וכ"ש לפמ"ש אחמו"ר זצ"ל דצ"ל ע"ק דוקא עבור האינו יהודי א"כ ליכא שום הערמה) ועוד דמי לא עסקינן שיהי' ההיזק ניכר. לא מבעי' אם מכר לו כלים מלאים דהחסרון ידוע בכל שהוא אלא אפילו בכלים שלא נתמלאו לגמרי יכול להיות החסרון ידוע. כענין שאמרו (שבועות פ"ו משנה ו') בזה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון דאינו יכול לומר מה שהנחת אתה נוטל ע"ש. ולכתחלה ודאי נכון הדבר ללמד דעת את העם. וכמדומה שכן נהגו מאליהם משנים קדמוניות שהחבי' יי"ש שאינה מלאה מדדו בקנה לראות עד כמה מגיע החסרון. וכן שאר כלים של קמח אבל הזאקרימש א"צ למדוד כלל ובאומד בעלמא סגי. בשגם כי אין התבואה מחומצת אלא המכירה הוא מפני איזה חשש בעלמא ומש"ה אין להחמיר בזה חומרא יתירה: