שארית יהודה - שו"ת אורח חיים - סימן ט

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/index.htm">שו"ת אורח חיים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/9.htm">סימן ט</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/10.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/8.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ט</div></p> <p class=bodytext>(לסי' תמ"א) ט עמ"ש רבינו אחמו"ר ז"ל בק"א טעם המתירין בא"ח סי' רמ"ו ס"ד משום דס"ל דרבא רפ"ז דיבמות (ד' ס"ו ע"ב) פליג על רב ספרא שם דמחוסר גוביינא ברשתי' קיימא דהוה כדידי' ממש ולא משום דחייב באחריותו שהרי חמץ מפקיע מידי שיעבוד אפילו כשאין האחריות על המשעבד דהא בלא הרהינו אף שהאחריות על האינו יהודי אסור לרבא (פסחים דל"א) כשלא א"ל מעכשיו כו' ומ"ש הרא"ש במסקנא דבלא הרהינו אסור משום האחריות היינו כשאמר לו מעכשיו עכ"ל וע"ש ברא"ש דבמעכשיו אפילו בלא הרהינו קני האינו יהודי ולא מפקיע מידי שיעבוד וה"ט דס"ל כמ"ש התוס' פ"ד דגיטין (ד' מ' ע"ב) דה"ט דרבא דס"ל דמפקיע מידי שיעבוד משום דאזיל לטעמי' דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה וא"כ במעכשיו מודה דאינו מפקיע וצ"ע דהא עכ"פ הוי מחוסר גוביינא אא"כ צ"ל דמחוסר גוביינא לאו כדידי' דמי ממש אלא משום דחייב באחריות ומה שהוא מפקיע מידי שיעבוד בלא מעכשיו אף בלא ה"ט דאחריות דהיינו אף כשאחריותו על האינו יהודי היינו משום דאז הוה שלו ממש משום שמכאן ולהבא הוא גובה ולא משום מחוסר גוביינא לחוד אלא דמחוסר נמי קנין דעדיין לא קני האינו יהודי להיות יוצא מרשות הישראל לרשותו ואינו ענין להא דמחוסר גוביינא בלחוד דמיירי נמי במעכשיו ולהרא"ש ע"כ צ"ל דה"ט משום אחריות ולא משום דהוה כשלו ותדע דהא גבי שום שהכניסה לו ע"כ הבעל משועבד לה מעכשיו שהרי אינו יכול למכור ובגמ' (יבמות שם) מדמי לה להא דרבא דמפקיע מידי שעבוד וע"כ צ"ל דרבא מיירי במעכשיו נמי ומשה"נ פירש"י (רש"י שם) דהא דתנן (פסחים ד' ל' ע"ב) אין יהודי שהלוה כו' מוקי לה רבא כשהרהינו כו' משום דס"ל דרבא מיירי במעכשיו נמי אבל מ"מ י"ל דהטעם משום אחריות בלבד כמו להרא"ש וכן יש לדקדק מדברי רש"י (יבמות שם) בד"ה מי לא מודה כו' שהרי כתב דהא אם נאנסו או נאבדו כו' וכ"כ הנ"י שם ע"ש אלמא דטעמא משום אחריות בלחוד. ולא משום דמחוסר קנין ועוד שהרי גם הרב אומר כן דהיינו טעמא דהמתירין דמיירי בקיבול אחריות בלחוד אלא שי"ל דאה"נ דודאי טעמא משום אחריות בלחוד הוא אלא דמשום ה"ט הוא דהוה מחוסר גוביינא ומכיון דמחוסר גוביינא משום אחריות אף שאינו מחוסר גוביינא ומכיון דמחוסר גוביינא משום אחריות אף שאינו מחוסר קנין מ"מ הוי ברשות המקנה להיות כשלו ממש לענין חמץ ואין האיסור משום אחריות בלחוד דהיינו משום איסור לא ימצא בלחוד אלא שהאיסור של אחריות גורם איסור אחר להיות כשלו ממש במחוסר גוביינא אפילו בלאו קרא דלא ימצא וזהו שטרח רבינו ואייתי קרא דלא ימצא לרבות כשאחריו' על הישראל וכפל הענין במלות שונות לאורויי הא מילת' והוכיח במישור מדאיתמר הא דרבא דמפקיע מידי שיעבוד אף כשאין אחריותו עליו והתם ודאי דמפקיעו מידי שיעבוד אף כשאין אחריותו עליו והתם ודאי דמפקיעו מידי שיעבוד דהוה כשלו ממש א"כ במעכשיו נמי דהטעם משום אחריות היינו כשהאחריות גורם במחוסר גוביינא להפקיע מידי שיעבוד להיות כשלו ממש ובמעכשיו בלא אחריות לא מקרי מחוסר גוביינא כלל ומש"ה לא מפקיעי מידי שיעבוד דהוה כפקדון או שאלה דכל היכא דאיתי' ברשותא דמרא איתא. מיהו כל זה לא צריכנא אלא לדעת הרא"ש דס"ל כהרז"ה דשיעבוד במעכשיו קני לרבא כמו לאביי בלמפרע אבל הרמב"ן במלחמות שם ס"ל וה"נ ס"ל לרבינו בסי' תמ"א דאפי' שיעבוד במעכשיו לא קני דאין מעות קונות אלא א"כ הרהינו אצלו דקונה במשיכה ע"ש וטעם פלוגתתן דאזלי לטעמייהו ברפ"ד דב"ק ע"ש במאור ומלחמות ודו"ק וע"ש בתוס' ורא"ש דס"ל כהרי"ף ולא מטעמי' ודו"ק ולפ"ד הדבר פשוט דהיכא דמפקיע מידי שיעבוד הוה של לגמרי מאחר דאין עליו אלא שיעבוד ולפ"ז צ"ל בשם שהכניסה לו כיון דהבעל מקבל עליו בנצ"ב הרי הוא כאילו הוא לוה שלה ומה שאינו יכול למכור הוא מחמת שיעבוד בעלמא דאל"כ מאי מדמי להו בגמ' ודו"ק. ומ"ש התוס' פ"ד דגיטין הנ"ל דרבא לטעמיה דמכאן ולהבא כו' אינו סותר דעת הרמב"ן דהא הרמב"ן ה"נ קאמר דטעמא דרבא במכאן ולהבא אילו הוה ליה זוזי כו' שייך נמי במעכשיו וכ"מ שם בתו' להדיא. אך קשה דמ"מ מי איכא למ"ד דהוי כשלו כשאין לו רשות להוציאה דהא בגמרא דפסחים מבואר להדיא לרבא דמכאן ולהבא כו' דאי אקדיש מלוה וזבין מלוה לאו שפיר אקדיש ולאו שפיר זבין אשתכח דהשתא הוא דקני (וה"ט דרמב"ן אפי' במשעבד מעכשיו והרז"ה דפליג אזיל לטעמיה ברפ"ד דב"ק ועבמש"ל שכ"ה דעת התוס' והרא"ש) ואע"ג דהלוה נמי אינו יכול למכור מ"מ כיון דבדיעבד מכרו מכור שפיר הוה ברשותיה וכ"כ התוס' בגיטין (דף מא:) דה"ט דאיצטלא דמיתנא משא"כ אם אין לו רשות כלל להוציא דשאר נצ"ב ל"ד לאיצטלא לפי שבידו לבלותם כמ"ש התוס' שם ואפי' לפ"ד הרשב"א ורא"ש וריב"ש בשם כל האחרונים דגבי שום שהכניסה לו נמי מכרו בטל מ"מ ש"ה דבידו לבלותם משא"כ בשאר נצ"ב (ותדע דהא בקרקע לכ"ע מכרו בטל משום שאין בידו לבלות) אלא שי"ל דש"ה דגבי מלוה הוה מחוסר גוביינא אא"כ הרהינו אצלו ובהרהינו אצלו אפילו את"ל דאי אקדיש מלוה או זבין מלוה לאו שפיר אקדיש ולאו שפיר זבין והלוה יכול להוציא ולסלוקי בזוזי אפ"ה קני למפרע לכ"ע והיינו משו' דלא הוה מחוסר גוביינא והא דאיצטריך להו להתוס' בגיטין גבי איצטלא דמיתנא לומר דבדיעבד מכרו מכור או משום דבידו לבלותו היינו משום דהתם לא מצי לסלוקי בזוזי והוה ס"ד דקני למפרע אפילו במחוסר גוביינא אבל היכא דמצי לסלוקי בזוזי ודאי במחוסר גוביינא תליא מילתא:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/10.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/8/8.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>