סימן י
(לרסי' ק"ץ.) עמ"ש הרמב"ם פ"א מהא"ב ה"ב הטעם גבי כתמי' דטמאים דספק שמא מן החדר בא והכ"מ הקש' הא חזי ס"ס כו' והט"ז רסי' ק"צ סק"ב תירץ כיון דרוב דמים מן המקור לא נחשב זה לספק כו' ועי' ביאורי בדברי הרב ז"ל ע"פ פי' רש"י ותוס' אבל הרמב"ם ע"כ לא ס"ל הכי ע"ש. ובאמת קושיית הכ"מ מעיקרא לק"מ דהוי ס"ס משם א' דמה לי מעלמא או מעליי' ול"ד לס"ס דרמ"א סי' קפ"ז ס"ה דהתם יש מכה לפנינו לתלות בו משא"כ אם הוא ספק אם יש לה מכה בזה לא עלה על דעת רמ"א דהוי ס"ס וכן דם העליי' טהור שהוא כמו דם מכה בכבד וכוליא כמ"ש הרמב"ם בפ"ה דין ה' וא"א לתלות בזה אא"כ המכה ידועה וכיוצא בזה שמעתי מפי מו' הרב ז"ל גבי עצם המפרקת לדעת הרשב"א ומצאתי ג"כ כיוצא בזה בתשו' פמ"א:
אך צ"ע דנימא ס"ס שמא בלא הרגשה כו' ואפשר דמזה יצא לו להרמב"ם דחזקת הדם שבא בהרגשה והוכיח זה מפ"ה דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא ולא הוי ס"ס דאימא הרגשת עד הואי ולהתוס' צ"ל דטומאה זו גזירה דרבנן הוא ולא מחמת ספק וכ"מ בהדיא בתוס' (ד' נ"ח א') ד"ה מודה שמואל כו' דאפי' ברי לה שלא הרגישה כו' והא דמן הלול ולחוץ לק"מ לפמ"ש הרב דחיישי' להרגשה דכבר וכדחיישי' שמא כבר שחתה כו' וכיון דרוב פעמים מרגשת כמ"ש התוס' רפ"ק דף ג' ע"א ד"ה מרגשת לא הוי ספק (ועיין בדברי התוס' ר"פ הרואה כתם) ובזה א"ש הא דבר פדא ד"ס ע"ב (ע"ש בתוס') אפילו לדברי התוס' והא דפריך מנמצא על שלו היינו משום דמשמע ליה דקאי נמי על עדן של צנועות ועיין במאור ואף הרמב"ן במלחמות לא נחלק עליו בזה אלא דמתני' משמע לי' בכל ענין וכן הא דבדקה קרקע עולם מיירי נמי בכה"ג שבדקה עצמה קודם לכן והרמב"ם אפשר דס"ל דלמסקנ' בתר חזקה אזלי' ולא בתר חשש' כלל כיון שיש עתה הרגשה לפניך (ועיין ברש"י רפ"ק ד"ג והתוס' אזלי לשיטתייהו ע"ש) ול"ד להא דבר פדא (ד' ס' ע"ב) דהתם אין הרגשה לפנינו כלל והא דמן הלול ולחוץ ספיקו טמא מיירי דוקא בקרקע פרוזדור ולא בגגו וכמ"ש בפי' המשנה וס"ל דאוקימתא דגמ' (דמ"ח ע"א) לרמי בר שמואל ולר"י בר"י כאן שנמצא כו' הוא במן הלול ולחוץ דלא כרש"י ותוס' ואביי נמי ל"פ עלי' (די"ז ע"ב) בלישנא דבתר חזקה אזלת אלא דללישנא דבתר חששא אפי' בגג פרוזדור נמי כמ"ש התוס' ובזה מיושב נמי לשון רש"י ותוס' דמשני הכי ללישנא דבתר חששא כו' משום דעכ"פ ספק הוי ופליגא דר' חייא אבל לרמי ב"ש ולר"י בר"י מיירי ר"ח מן הלול ולפנים והא דלא ביאר כן בפי' בפ"ה דבגג פרוזדור טהור מן הלול ולחוץ י"ל דסמך עצמו אמ"ש שמא מן החדר בא דמשמע כדרכו וכן מ"ש מן העלייה שתת משמע מלמעלה למטה וכן בפ"ט גבי כתמים השמיט דין נזדקרה לגמרי ע"ש והא דנמצא על שלו טמאים וחייבים חטאת (די"ד ע"א) היינו משום דהאבר נכנס לפנים מן הלול וכין דע"י הרגשת שמש אמרי' שראתה דם הוי כאילו נמצא לפנים מן הלול וע' בגמ' (ד"ס ע"ב) במשל דר' אושעיא לאביי וכן עד שהכניסה לפנים מן הלול טמאה ודאי אע"ג דלא מצאה בראש העד אא"כ לא הכניסה העד אלא מן הלול ולחוץ וכן משמע מתוס' (די"ח) שכתבו דלא עדיף נמצא על שלו מנמצא מן הלול ולפנים כו' הכלל דעכ"פ שניהם שוים והא דבר פדא נמי כיון דחיישי' להרגשה דכבר מאחר שעתה אין הרגשה לפנינו כמש"ל הוי כאילו נמצא לפנים מן הלול ולא מספקי' במן הלול ולחוץ אא"כ ברי לה שלא הכניסה אלא עד חוץ מן הלול ויש לפניך הרגשה לתלות בו דאימור הרגשת עד הואי תלינן לקולא כמ"ש רש"י ר"פ הרואה ועיין בדברי הרב דהא דנמצא על שלו מיירי בהרגישה ממש ולהכי לא הוי ספק שמא מן הצדדי' ול"מ בדיקת שפופרת כו' (אך להרמב"ם בלא"ה ל"מ בדיקה בבעל ראשון ואפשר דהיינו דוקא אחר שנתחזקה אבל קודם שנתחזקה הוי ספק שקול לכ"ע) ולפי המסקנא בשבועות דנמצא על שלו מיירי בסמוך לוסתה א"ש טפי דל"ח לצדדים: