שארית יהודה - שו"ת יורה דעה - סימן יד

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/index.htm">שו"ת יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/14.htm">סימן יד</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/15.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/13.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן יד</div></p> <p class=bodytext>(לסי' רס"ד) תינוק שמלוהו כראוי ואח"כ נדבק העור שעל הגויי' אל החוט הגבוה הסובב [שממנו מתחיל העטרה לשפע ומשפע והולך בשר הגיד הנק' עטרה] בענין שהעור מכסה ומודבק בכל גובה החוט ברוב המקיפו. אך על בשר הגיד שלמעלה אין העור מכסה והוא גלוי כשמתקשה. ופ"א תיקנו זה ע"י שדחקו העור מעל החוט בכח ואח"כ חזר ונדבק. אם צריכי' לחזור ולדחוק כנ"ל. כי הוא כאב להתינוק כי גם בפעם א' כשתקנו כמעט יצא דם:</p> <p class=bodytext>תשובה גיה"ק ושימחתני בעיונך הזך וחד נחית לעומקא דדינא. והנה בגוף הענין עובדא הוה כה"ג בשור עז אצל ידידינו ר' ליב ושאל את פי הגאון אחמו"ר ז"ל נ"ע וצוה לי לבדקו ומ"ש כ"ת מהבכ"ש ס"פ ר"א דמילה ד' ק"נ ע"א כבר אנהרינהו לעיינין רבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע בט"ז אה"ע סי' ה' שהשיג על הדרישה בפי' רש"י והטור שם ובמ"ש הבכ"ש הנ"ל. ובאמת מד' רש"י פ' החולץ (דף מ"ו ב) שהביא הבכ"ש לראי' הוא עזר כנגדו. שהרי כ' שמשם משפע למעלה ולמטה ולפי' הבכ"ש והט"ז אין כאן שפוע למעלה כלל. אבל מ"מ כל הסוגיא דפ' הערל ד' ע"ה ע"ב ורש"י ותוס' שם וגם ד' הטור מוכיחין להדיא כמ"ש הט"ז והבכ"ש הנ"ל. וגם החכם הספרדי שבב"י בי"ד סי' רס"ד דייק בלשונו עטרה דגבי מילה דוקא. ואף גם בזה מ"ש בפי' העטרה כל העטרה עד סוף הגיד היינו לענין רוב גובהה בלבד אבל לענין רוב הקיפה פי' בהדיא דהיינו היקף השורה בלבד. ויש רוב הקיפה שאינה רוב גובהה ויש רוב גובהה שאינה רוב הקיפה ע"ש. ועל קוטב זה סובב הולך דקדוק הש"ך שם סק"ט מה שדקדק בלשון רוב גובהה אפי' במקום א' דהל"ל אפי' רוב גובהה במקום א' דזהו עיקר החילוק בין רוב גובהה שהוא רוב גובה כל העטרה דוקא משא"כ רוב הקיפה ובחנם השיג עליו הבכ"ש. אבל מ"מ רבינו הג' אחמו"ר נ"ע הסכים לפי' הט"ז והבכ"ש דלא כהחכם הספרדי דלדבריו ק' למה לא הזכיר ר' אבינא (שבת קל"ז ע"ב) גם רוב הקיפה כיון שיש רוב הקיפה בלא רוב גובהה אמאי אשמועינן רבותא טפי ברוב גבהה מברוב הקיפה. א"ו דרוב הקיפה גדול מרוב גובהה. כההיא דחולין (ד' נ"ג) שהביא הבכ"ש. והיינו משום דרוב גובהה נמי בגובה החריץ קאמר. אלא דכ"ז אינו ענין אלא לענין המילה עצמה שיהיה נימול כהלכתו. (וכן דקדק הבכ"ש אזהרה למוהל כ' וגם רבינו הגאון אחמו"ר ז"ל הזהיר למוהלים ע"ז) אבל אם אין החסרון מצד המוהל אלא שנימול כהלכתו ואח"כ נתכסה בזה הקיל הת"ה ורמ"א והאחרונים ובאמת מ"ש הת"ה דאין לומר דרש"י קאי אאם אינו נראה מהול כשמתקשה משום שבמתניתין קתני צריך לתקנו משום מראית העין. ובגמ' (שבת שם) קאמר שמואל צריך למול. לכאורה מלשון מראית העין דייק וכוונתו דצריך למול משמע דאיסור חיוב מילה חיילא עלי' ולא משום מה"ע לחוד. ואי משום הא לא איריא דהא דצריך למול נמי הוא משום מה"ע שנראה כאינו מהול כמבואר להדיא מל' הרמב"ם פ"ב מה' מילה (ולקמן יתבאר שהוא תלמוד ערוך) וכן הכ"מ פי' להדיא דהא דכ' הרמב"ם באם אינו נראה מהול כשמתקשה ודבר זה הוא מד"ס כו' יצא לו מהא דקתני מתקנו משום מ"ע הרי דפי' דמתני' מיירי באם אינו נראה מהול. הן אמת דדבריו תמוהי' מאד דא"כ מנ"ל להרמב"ם דאם נראה מהול שמתקנו א"ו דלהרמב"ם מיירי מתני' בנראה מהול ומ"ש באם אינו נראה מהול ודבר זה הוא מד"ס הוא מתלמוד ערוך פ' הערל (ד' ע"ב ע"א) דאמר ר"ה ד"ת משוך אוכל בתרומה ולמסקנא דאיתותב רב הונא אפי' מדרבנן אוכל בתרומה אלא צריך שימול מדרבנן משום שנרא' כבלתי מהול וכ"פ הרמב"ם פ"ז מה' תרומות (וא"כ דינו של הכ"מ בפ"ב מה' מילה שכתב דהא דאינו מעכב מד"ת היינו בבעל בשר כו'. היינו לאפוקי אם לא נימול כהלכתו אבל אם נימול תחלה כהלכתו אפי' אינו בעל בשר אלא שנתכסה העור עד שהוא משוך גמור אינו אלא מדרבנן) אמנם אף אם הרמב"ם ודאי פי' דמתני' מיירי באם נראה מהול מ"מ ברש"י י"ל דפי' מתני' באינו נראה מהול וכמ"ש הכ"מ לדעת הרמב"ם אלא די"ל דכוונת הת"ה לדייק לשון מתקנו שבמתני' דתקון לאו היינו מילה מעלייתא אלא תיקון קצת שיהא נראה כמהול והיינו דכ' רש"י מתקנו באיזמל ומשפע באותו עובי מפני מה"ע שלא יהיה נראה כבלתי מהול עכ"ל הרי שאינו אלא משפע מאותו עובי שלא יהא נראה כו' וכ"פ הב"ח דאינו משפע אלא מקצת משא"כ בגמרא דקאמר שמואל צריך למול למול דייקא כדרך המילה וכהלכתה עד שתתגלה העטרה וכמ"ש הרמב"ם. וכך מבואר להדיא בלשון הטור שכתב אם נראה מהול כו' א"צ למול פעם שנית. ומ"מ משום מה"ע צריך לתקן ריבוי הבשר כו'. ופי' הב"ח דהיינו כפרש"י שצריך לתקן באיזמל וא"כ מ"ש א"צ למול היינו כדרך המילה וכהלכתה (משא"כ הרמב"ם כתב דאין צריך כלום כתב הב"ח דמשמע דאין צריך קציצה וחיתוך כלל) כו'</p> <p class=bodytext>[חסר 28-3, 28-4]</p> <p class=bodytext>וכן משמע הלשון דקאמר ואין כותבין על המטלית משמע שכותב על המטלית עצמו כו' וכ"ת מ"מ יקשה מ"ט דרשב"א דמכשיר לכתוב ע"ג המטלית עצמו דהא פשיטא דבס"ת בעינן שיהא כתוב על הספר ואפי' דיפתרא פסול (מגילה ד' י"ז ודי"ט ע"ב) וכ"ש ע"ג המטלית י"ל דכיון דפסול דמטלית לא שמעינן אלא משום דאיקרי ספר כו' א"כ פשיטא דה"ט דרשב"א דמשום האי פורתא דאיכתיב ע"ג המטלית לא פקע שם ספר מיני' כיון דעיקר הס"ת נכתב ע"ג הספר וראיה ברורה לפע"ד ממ"ש המרדכי בפ"ב דמגילה בשם ראבי"ה וז"ל (מגילה י"ח ע"ב) לא קשיא הא בכולה הא במקצתה פי' כיון דבמקצת כתובה כתיקון כשרה וקרינן ביה בספר עכ"ל הרי לך דאע"ג דהשמיט אותיות או פסוקים כו' כ"ש וכ"ש הוא כשכתוב ע"ג המטלית כו' ואין לחלק לענין זה בין ס"ת למגילה כו' ואע"ג דמשמע מלשון ראבי"ה דבפ"ב דמגילה דהיכא דחסר בס"ת אותיות או פסוקים דלא מכשרינן לקרות בו לכתחלה כו' פשיטא דהיינו משום דדברים שבכתב כו' עד וא"כ יש להביא ראי' למנהג דמאחר דאיקרי ספר אפי' חסר בו כל הפסוק שלם א"כ מאיזה טעם יפסול כיוצא בנ"ד דפשיטא דלא גרע משאם לא נכתב בו כלל וגם פשיטא דלא שייך לומר עליו דברים שבכתב כו' דכיון דקורא מתוך הכתב שע"ג הטלאי' פשיטא דלא הוי קריאה בע"פ אפי' היינו מחשיבין את הטלאי כתלוש מן הספר תורה עכ"ל מהרי"ק ז"ל בתשובתו והעתקתי כל דבריו בקצרה למען ירוץ הקורא במכתבי זה מ"ש ע"ז. ולמען ישכיל ויבין הקושיות הנופלות בדבריו ומתוכו יבואר שמה שפי' הט"ז בדבריו א"א לאומרו כלל ומתחלה חובה עלינו לתרץ את כל הקשה לנו בדברי מהרי"ק עצמו כי לכאורה הפלא ופלא פליאה רבה ועצומה עליו שהביא ראי' ברורה לדברי רשב"א משום ר"מ מהמרדכי בפ"ב דמגילה להכשיר בס"ת אפי' כתובה ע"ג המטלית דלא מיפסל בס"ת שחסר בה אותיות או פסוקים אלא משום דדברים שבכתב כו' א"כ מאי טעמייהו דרבנן דאמרי דאין כותבין ע"ג המטלית גם משמע דס"ל דודאי הילכתא כרבנן מדקאמר ויש להביא ראי' וסמך למנהג דע"כ לא מיפלגי רבנן כו' ולא הביא סמך מדרשב"א עצמו מכלל דס"ל דלית הלכתא כרשב"א לגבי רבנן דרבי' נינהו ועוד דברישא דמילתא דאין דובקין בדבק ודאי דקיי"ל כרבנן דהיכא דנתחלק גוף האות לשנים דאין דובקין כמ"ש הרא"ש והטור להדיא וא"כ בסיפא נמי דאין כותבין ע"ג המטלית הילכתא כרבנן לגבי רשב"א משום ר"מ וקשי' מ"ט וקשיא הילכתא אהילכתא דלפי הנראה פסק כראבי"ה שבמרדכי דפ"ב דמגילה ועוד שהרי כ' ועוד דמההיא דראבי"ה יש להביא ראי' אפי' בלא ההיא דמ"ס כו' ולא זכר שאדרבה מההיא דמ"ס הויא תיובתא דראבי"ה ועוד דגם מרישא דמילתא דמ"ס דודאי קיי"ל כרבנן דאין דובקין בדבק הויא תיובתא דראבי"ה וכי גרע הך פורתא שאינו מוקף גויל או אפי' שנחלק צורת האות משום לא נכתב כלל ומשום דברים שבכתב כו' נמי אין כאן דהא הקורא קורא כדרכו בחיבור האותיות יחדו ידובקו ע"י הדבק וקורא האות כצורתו וכבר תמה כה"ג הט"ז עצמו בססי' רע"ט על המרדכי דא"כ היו בה אותיות מקורעות ומטושטשות בס"ת ליתסר כמו במגילה והא ודאי ליתא ועוד שכבר האריכו הראשונים בס"ת שחסר בה אות אחת שהס"ת ודאי פסולה ואפי' נחלקו האותיות שצריכו' להיות גולם א' ולא נחלקו (עבא"ח סי' קמ"ג) אלא אם קורין בה בצבור דלמ"ד קורין הטעות בע"פ ולמ"ד צריך להוציא ס"ת אחרת אלא שהב"י בשם רבו מהר"י בי רב מיקל לענין ברכה שלפניה שיוצא במה שבירך על הס"ת הפסול בדיעבד ובהא שייך שפיר מילתא דראבי"ה [המיקל לקרות הטעות בע"פ] דלענין קריאה אין לאסור בדיעבד אלא משום דברים שבכתב כו' אבל לא לענין פסול הס"ת עצמה שהיא פסולה ודאי אפי' בלא ה"ט דדברים שבכתב כו' ואסור לקרות בה לכתחלה לכ"ע כמו שאסור לקרות בס"ת פסולה ולא משום שקורא בע"פ וא"כ אין כ' מהרי"ק שאין עליה שם ס"ת פסולה והאיסור הוא אינו אלא מצד הקריאה לכתחלה ואינו אלא משום דברים שבכתב כו' והא ליכא למ"ד לכאורה אך כדי ליישב דעת מהרי"ק ולהצילו מהקושיות הגדולות האלה נלפע"ד דס"ל בדעת ראבי"ה דהא דפסלו בס"ת שנחלק צורת האות או אפי' נפסק אחת מהאותיות שצריכות להיות גולם א' או שאינו מוקף גויל היינו משום דכתי' וכתבתם ובעינן כתיבה תמה אבל חסרון אותיות או פסוקים אינו נפסל מה"ט וראי' לזה מהמתירין (בא"ח סי' קמ"ג) לקרות בצבור בס"ת פסולה שחסר בה אות אחת שהביאו ראי' מחומשים שהיה מותר לקרות בהם לולי כבוד הצבור כו' משום דלא מיקרי חסר במילתי' וה"נ ס"ת שחסר בה אות א' לא מיקרי חסר במילתי' כו' ע"ש וכיון דלא מיקרי חסר במילתי' שפיר קרינן בה כתיבה תמה ואין הפסול בחסרון אותיות או פסוקים להאוסרי' אלא משום דלא מיקרי ספר וכמ"ש הרשב"א (הובא בב"י סי' קמ"ג) להוכיחו דאסור לקרות בצבור בס"ת שיש בה חסרון אות מההיא דפ"ק דב"ב (טו ע"א) אפש' ס"ת חסר אות אחת וכתי' לקוח את ספר כו' וע"ז הביא ראי' מהמרדכי דבפ"ב דמגילה דשפיר אקרי ספר כיון דנכתבה במקצתה כתיקון מכלל דלא ס"ל כהרשב"א אלא דאהא קשי' ליה מהא דמשמע מראבי"ה דס"ת שחסר בה אותיות לא מכשרינן לקרות בה לכתחלה כו' ופי' דמשמע דלא איקרי ספר ואהא תירץ דלעולם איקרי ספר אלא עיקר הפסול משום הקריאה דדברים שבכתב כו' והיינו בחסרון אותיות שלימות אבל שאר פסולי ס"ת כגון שנחלק צורת האות או שאינו מוקף גויל או שנפסק אחת מהאותיות שצריכים להיות גולם א' בהא אפי' ראבי"ה מודה דהס"ת פסולה אע"פ דנקראת ספר מ"מ הא בעינן כתיבה תמה וליכא ולכך אע"ג דגבי מגילה תניא (ד' י"ח ע"ב) היו בה אותיות מטושטשות או מקורעות כשרה לא גמרי' ס"ת מינה משום דבעינן כתיבה תמה ומשה"נ קיי"ל כת"ק דמ"ס ברישא דמילתי' דאין דובקין בדבק וגם בסיפא דמילתי' דאין כותבין על המטלית משום דלא נקרא ספר קיי"ל כוותי' דלכתחלה ודאי אין כותבין אפי' מקצת ס"ת שלא על הספר אלא דאם כבר נכתב היה מותר לקרות אם לא משום דדברים שבכתב כו' ולא בא הראבי"ה להכשיר לכתוב לכתחלה אלא לענין הקריאה כמש"ל אלא דאהני לן מהרי"ק דאפי' לרבנן א"צ שיהא החסרון אות נכתב על אותו ספר כל הס"ת מאחר שהחסרון אות אינו גורע מעלת הס"ת דמ"מ נק' ספר אפילו בחסרון אות והאות עצמו גם הוא נכתב בספר כדין ס"ת א"כ אינו מעלה ולא מוריד מה שנכתב על הקלף בפני עצמו רק שדבוק בדבק לס"ת ומשה"נ כ' בראי' אחרונה דאפי' מחזיקין הדבק כתלוש לית לן בה לדעת ראבי"ה אלא שמ"מ צ"ל כתוב בדבק בקלף משום שצריך לכתוב על ספר לכתחלה והנה אחר הדברים והאמת האלה הרואה יראה לעינים שדעת מהרי"ק שאין להקל לכתוב מקצת האות על הטלאי ומקצתו על הקלף כמו שעלה ע"ד הט"ז דמ"מ האותיות שבקלף הס"ת אינם מוקפות גויל [דאפי' להב"י וש"ע א"ח סי' ל"ב בעינן קודם הכתיבה עכ"פ שיהא מ"ג] ומכ"ש אם נחלק צורת האות או שאינו נעשה גולם א' לולי הדבק דבזה לא מטעם ספר אתינן עלה אלא מטעם כתיבה תמה כמש"ל ומ"ש הט"ז דכיון שנעשה הדבק קודם הכתיבה נעשה גוף א' כו' זה אינו במשמע בדברי מהרי"ק כלל לא מיבעי' לראי' אחרונה דכ' בהדי' אפילו מחזיקין הדבק כתלוש אלא אפי' לראיה ראשונה לא שמעינן ליה דהדבק עושה גוף א' אלא אע"פ שנכתב בקלף בפ"ע שרי כמש"ל וממקומו הוא מוכרע דהרי אפילו לדברי מהרי"ק לא שמעינן בהדיא לת"ק דמתיר לכתוב על הדבק אלא דמדרשב"א דמתיר לכתוב על המטלית נשמע לרבנן דע"כ ל"פ אלא במטלית אבל בדבק בקלף מודו וכי היכא דלרשב"א לא הוכשר מטלית אלא לכתוב עליו אותיות שלימות כמו שהוכחתי למעלה ה"נ קלף הדבוק לרבנן דעד כאן לא שמעינן ממהרי"ק אלא דמשוה המדות דקלף הדבוק לרבנן כמו מטלית הדבוק לרשב"א אבל לומר דעדיף קלף הדבוק לרבנן ממטלית לרשב"א זו לא שמענו ויפה כתבו הב"ח והש"ך דלת"ק דאמר אין דובקין היכא דנחלק גוף האות ואע"פ ששפתי היריעה עצמה נוגעות זו בזו ה"ה אם נתחבר האות ע"י הטלאי' ומ"ש הט"ז לחלק בין אם נכתב ואח"כ נקרע שנקרא שם פסול עליו [ואזיל לטעמי' בא"ח סי' ל"ב שהשיג על הב"י ומסכים למהרי"ק] ובין אם נדבק קודם הכתיבה הנה לדבריו יש לחלק ג"כ בלא טלאי היכא ששפתי היריעה עצמה נוגעין זה בזה דאם נקרע קודם הכתיבה דמותר לדבק ולכתוב עליו וכ"ש הוא מטלאי וכל כה"ג ה"ל למהרי"ק לפרושי וגם התנא ה"ל לפרושי ואדרבה מסתימת דברי מהרי"ק משמע דאין חילוק ועוד שהרי הרא"ש כ' בהדיא בהא דס"ל דמותר לדבק בקלף ול"ד להא דפליגי במ"ס (פ"ב) ת"ק ורשב"א דלת"ק אין דובקין כו' משום דא"צ לכתוב על הדבק משמע בהדיא דס"ל דפליגי בהיכא דצריך לכתוב על הדבק וס"ל כת"ק דאסר ולמהרי"ק שמקיים המנהג דמותר אפי' לת"ק כדי שלא יסתור דברי הרא"ש בע"כ צ"ל דס"ל דהרא"ש מיירי שכותב מקצת האות על הטלאי דבהא אפי' מהרי"ק מודה כמש"ל אבל להט"ז קשה וגם עיקר הסברא של הט"ז דנעשה גוף א' ע"י הדבק כי טוב הוא הוא תמוה מאד דהא קיי"ל במזוזה שכתבה על שני עורות פסולה אפי' תפרן כדאי' בי"ד בסי' רפ"ח וה"ה אם דבקן דאין דבק מועיל יותר מתפירה כדמוכח ברא"ש וטור ע"ש וכן בגט אם כתב על שני עורות ודבקן כמ"ש בא"ע סי' ק"ל ס"ז בהג"ה ומש"ש בד"מ בשם א"ז צ"ע אם יש להכשירו דמשמע שאינו פסול אלא מספק היינו דמספקא ליה שמא קיי"ל כמ"ש התוס' במנחות (ד' ל"ב ע"א) דאפשר דבמזוזה נמי מהני אם תפרן [ע"ש שכ' דהירושלמי מיירי כשלא תפרן ולפ"ז מ"ש בירושלמי דף א' על שני עורות גם בשאר ספרים אין נכתבי' מיירי נמי כשלא תפרן ולא דיבקן ובחנם הרעיש המפרש בעל קה"ע שם על מהרי"ק די"ל דנמשך אחר דעת התוס' ועמ"ש לקמן עוד ישוב אחר על דברי מהרי"ק] אבל אנן קיי"ל דבמזוזה לא מהני תפרן ה"ה בגט שהרי התוס' בגיטין ובסוטה ובמנחות מדמה להדדי [ומש"ש הב"ש דדיבוק קוד' הכתיבה מהני במזוזה כדאי' בסי' רפ"ח לא נזכר שם רמז ורמיזה לחלק בהכי ומ"ש דדיבק שברי שופרות שאני דניכר התוס' והביא ראי' מדברי התוס' דפ"ב דסוטה (ד' י"ח ע"א) הוא תמוה דהא התוס' כתבו הטעם מפני שמתחלתן לא היתה ברייתן בבת אחת וניכר התוס' ולא מהני חיבורו ודומה כאילו גט שכתבו על שני דפין ותפרן יחד הרי אדרבה מדברי התוס' מוכח דגט דמי לשופר דניכר התוס' מפני שתחלת ברייתן לא היתה כאחת ובלא"ה אין סברא לחלק שיהא נעשה כאילו ספר א' וגוף א' בין אם נדבק קודם הכתיבה ובין נדבק לאח"כ ולומר שהתוספת ניכר אם נדבק לאח"כ ולא בשנדבק קודם] ובאמת נראה דה"ט דמהרי"ל האוסר בתשו' מהרי"ק דמדמי לדיבק ש"ש ובחנם הרעיש עליו מהרי"ק דפשיטא דדיבק ש"ש ה"ט משום דשופר א' אמר רחמנא אלא דס"ל למהרי"ל דה"נ גבי ס"ת יש לפסול מה"ט דספר א' אמר רחמנא וכדפסלינן במזוזה וגט מה"ט אפילו תפרן או דיבקן אלא די"ל דמהרי"ק נמשך לשיטת התוס' דמנחות ואגודה שהביאו האחרונים דבמזוזה נמי מהני כשתפרן וכמש"ל ומ"מ ה"ל לבאר הכל טעמא מאי מ"ש דדיבק ש"ש פסול משום דשופר א' אמר רחמנא ומ"ש במזוזה דמהני תפירה וה"ה דיבוק בס"ת נמי דמהני גם מה שהקשה עליו דבנסדק השופר פסול ופירש"י משום דשופר א' אמר רחמנא ואפ"ה בנקרעה היריעה באמצעיתה משמע דלכ"ע דובקין בדבק כהירושלמי שהובא בסה"ת וסמ"ג וסמ"ק ס"ל נמי הכי וא"כ לדברי מר קשיין אהדדי עכת"ד הוא תמוה מאד דארכבי' אתרי ריכשי דהא דפירש"י (ר"ה כ"ז סע"א) בנסדק פסול משום דשופר א' אמר רחמנא פי' התוס' והרא"ש לדעתו שנסדק ונשבר לשנים דאל"כ שופר א' הוא ובאמת כ"ה להדיא בפ"ב דגיטין (ד"כ ע"ב) גבי ה"ז גיטך והנייר שלי דהיכא דמעורה הגט ומחובר במקצת מיקרי ספר א' ולא שנים ושלשה ספרים והתוס' והרא"ש (בר"ה שם) דפירשו דנסדק מצד א' הא פירשו הטעם משום דאין שם שופר מליו ולא משום דשופר א' אמר רחמנא ואף גם זאת דוקא בנסדק לגמרי מראשו ועד סופו ולא נשתייר אפילו כל שהוא ובכה"ג בס"ת ודאי פסולה ולא מהני תפירה ולא דיבוק וכדאמרינן [מנחות ל"א] קרע הבבא בתוך ג' כו' ואפילו להרא"ש דמהני דיבוק יותר מתפירה בקרע הבא בתוך ג' י"ל דס"ל כדעת רמ"א דוקא תוך ג' ולא תוך ד' ואפילו להפוסקים דאין חילוק בין ג' לד' או יותר כמ"ש בנה"ק סימן ר"פ מ"מ בנקרעה כולה ורובה ככולה אפשר דמודו ועוד בירושלמי אי' בהדיא דף א' על שני עורות אף בשאר ספרים אין נכתבים ולהפוסלי' דבק במזוזה וגט מיירי נמי הירושלמי כשדבקן [דאל"כ ליתני הא יש בתו"מ משא"כ בשאר ספרים] וא"כ בנקרעה כולה ודאי לא ס"ל להירושלמי דדובקין גם ביתר הדברים שהשיג מהרי"ק על מהרי"ל יש להאריך בהם הרבה ולא עת האסף פה כי הוא לא איש ריב בנ"ד שלא באנו אלא על דברי הט"ז במה שכתב להקל יותר במה שלא עלה ע"ד מהרי"ק מעולם ונעשה בנין חדש וסברא חדשה שע"י הדבק נעשה גוף אחד שכבר הארכנו בזה בראיות ברורות דאינו כן גם מדברי מהרי"ל בתשו' מוכח ודאי דאינו כן שהרי מדמה לדיבק ש"ש ואף גם מהרי"ק שהשיב עליו ל"פ עליו בזה ואדרבה מדכ' על מהרי"ל מאי דאייתי מר מדיבק ש"ש לא ידענא מאי קאמר דפשיטא דהתם ה"ט משום דשופר אחד אמר רחמנא כו' משמע בהדיא דדעתו ודאי דהוי ב' וג' ספרים אלא דבס"ת לא איכפת לן בין אם כתובה בספר אחד או בשנים ושלשה ספרים והירושלמי דקאמר דספר אחד על שני עורות כו' מיירי כשנקרעה כולה כמש"ל והכל הולך אחר החיתום ובגמר דבריו אדם נתפס שכתב מהרי"ק בהדיא בראי' האחרונה ואפילו אם היינו מחזיקין הדבק כתלוש מכלל דס"ל דלא הוי חיבור גמור דלא כהט"ז ואפשר להליץ בעד מהרי"ק דהא דלא עלה על דעתו לפסול הס"ת משום ס' אחד אמר רחמנא משום דבלא"ה הס"ת עשוייה מיריעות הרבה והיינו מ"ש בירושלמי הלמ"מ שיהו תופרין בגידין וא"כ באה ההלכה להכשיר ב' וג' ספרים וה"ה לדבק בקלף באמצע היריעה [ומהרי"ל ס"ל דאין למדין מהלכה] והיינו כשנשאר שם ספר על הקלף הנשאר שהוא כל היריעה כולה דהיינו בחסרון אותיות שלימות שאין הפסול אלא משום דבעינן כספר אבל לכתוב מקצת אותיות על היריעה ומקצת על הטלאי זה ודאי דלא עלה על דעתו דאין זו כתיבה תמה דאינו אומר לדבק טוב הוא:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/15.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/13.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>