סימן טז
טז ובענין השאלה השני' פצוע דכא קבלתי מרבינו הגאון אחמו"ר ז"ל לכתוב א' בסוף ולא ה' והטעם כי דכה בה"א הוא לשון נקבה כמו רכה דקה לבונה זכה משא"כ דכא בא' הוא שם דבר כמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא. תשב אנוש עד דכא וגם ידוע שהשם שסופו ה' כשהוא בא בלשון רבים על רבים מבני אדם נשמט הה' כמו זכים רכות דקות ושדופות קדים ובלשון דכא גם בלשון רבים בא בא' וכמו ולהחיות לב נדכאים ודכאי לב אלא שהניח בצ"ע מ"ש לב נשבר ונדכה בה' לבסוף ואפשר שאינו משרש דכא אלא משרש דך ומשרש הזה מצאנו ג"כ כי דכיתנו במקום תנים שנשמט הא' עכ"פ דכא ודאי בא' וכן צוה להגיה ס"ת שהיתה תחלה כתוב בה' וצוה לכתוב בא' דוקא:
(מהדורא בתרא על ענין הנ"ל בארוכה)