שארית יהודה - שו"ת יורה דעה - סימן יז

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/index.htm">שו"ת יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/16.htm">סימן יז</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/17.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/15.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן יז</div></p> <p class=bodytext>יז ע"ד השאלה שהקשית לשאול בדין ס"ת שיש בה טלאי ונכתבו חסרון אותיות שלימות או מקצתם על הטלאי שראית אצלי בכתובים שאין דעתי להכשיר ס"ת כזו ובקשתני להודיעך מפני שראית ס"ת רבות כתובות מקצתם על הטלאי. הנה באמת היה קשה עלי לכתוב לך כי שמא יעמדו רבים נגדך ובפרט שיש אילן גדול (שהוא הט"ז) לסמוך עליו ואפילו כשמקצת האות על הטלאי. ומכ"ש בחסרון כל האות שהוא מפורש ברמ"א (סעיף א') ע"פ מהרי"ק אך לפי מ"ש שגם המורה הוא מבקש כמוך והוא אהוב ידיד נפשי וידעתיו כי ירא שמים הוא ויכלכל דבריו במשפט ולהזהיר את הסופרים שבעירו ובגבולו שימנעו מזה עכ"פ מכאן ולהבא ולימרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מניה. ואת צנועים חכמה להזהר בעצמם למנעו לברך על ס"ת כזו אך שלא לפסול הס"ת הישנות בכדי שלא יבא לידי מחלוקת ח"ו והנח להם לישראל כו' שהרי רבים המתירים לקרות אפילו לכתחלה בשעת הדחק אפילו בס"ת פסולה ולברך עליה. ועפ"ז אשיב כאשר עם לבבי. הנה מש"כ הט"ז בי"ד סי' ר"פ סק"ד בכוונת מהרי"ק שרש קכ"ב לחלק בין אם נחלק האות אחר הכתיבה דנקרא שם פסול עליו מחמת שאינו מוקף גויל. אבל דיבוק קודם הכתיבה שהדבק עושה גוף א' יכול לכתוב מקצת אותיות על הטלאי כו'. אין לזה זכר ורמז ורמיזא כלל בדברי מהרי"ק שאינו מחלק אלא בין אם נחלק גוף האות דלא מהני דבק ובין אם הקרע בין אות לאות דשרי לדבק וכמ"ש רמ"א שם ס"א. ואדרבה לפמ"ש מהרי"ק והט"ז טעם האוסר במקצת האות משום שאינו מוקף גויל הרי מבואר בש"ע א"ח סי' ל"ב סט"ז דאין מ"ג פוסל אלא דוקא כשנעשה הנקב קודם הכתיבה שנכתב תחלה בפיסול כו' אבל לא כשנכתב בכשרות. (ורמ"א לא הגיה שם כלום). אלא דהט"ז אזיל לטעמיה שהשיג בא"ח שם ס"ק י"ד על הש"ע ולא ס"ל חילוק זה ע"ש. ולדעת הש"ע נמי י"ל דמיירי אחר הכתיבה אלא שאין האיסור משום שצ"ל מ"ג רק משום שנחלק צורת האות ואנן בעינן כתיבה תמה וכמ"ש הרא"ש והטור רסי' ר"פ גבי קרע הבא בב' שיטין כו' ע"ש. (אבל אין להוכיח מדנקטי הש"ע ורמ"א ה"ט דנחלק האות ולא נקטו טעמא דמ"ג מכלל דאחר הכתיבה דוקא מיירי. די"ל דה"ה קודם כתיבה ומלתא פסיקא נקט נחלק האות דפסול בין קודם כתיבה ובין אחר כתיבה) [אלא דמ"ש מהרי"ק הטעם שאינו מ"ג לא ידעתי מה ראה על ככה לשנות טעמו מטעם הרא"ש והטור הנ"ל. וגם ממ"ש ונלע"ד לחלק כו' נראה כאילו אומר ראה זה חדש הוא שחידש מדעתו ובאמת כבר היו לעולמים ברא"ש וטור שקדמוהו] אבל אם נחלק גוף האות משמע שאין לחלק בין דיבק אחר הכתיבה שנקרע או אם מדבק קודם הכתיבה וכותב מאחר שמחלק האות. דבנחלק גוף האות כתב הטעם שנמצא שאין כתב אלא ע"י הדבק וה"נ י"ל בדיבק קודם הכתיבה דהא סוף סוף אין כתב אלא ע"י הדבק שהוא הגורם להיות צורת האות עליו ע"י שמחבר הטלאי לגוף היריעה להיות לאחדים. ומ"ש הט"ז להכשיר משום שהדבק עושה גוף א' ומש"ה כותבין על הדבק אפילו מקצת אותיות. זה אינו לדעת מהרי"ק שהרי בראי' אחרונה שהביא מהרי"ק מדברי ראבי"ה כתב בהדיא ואפילו אם היינו מחשיבין את הדבק כתלוש מן הס"ת ובודאי שכך היתה כוונתו גם בראי' ראשונה שהביא ממ"ס ופירשה ע"פ דעת ראבי"ה. אלא שנראה מדבריו שמחלק בין אם נחלק האות דפסול ובין חסרון אותיות שלימות דכותבין על הקלף הדבוק כמ"ש רמ"א. וממה שמכשיר הדבק אף אם נחשב כתלוש בחסרון אותיות שלימות אין ללמוד לחסרון מקצת אותיות דחסרון אותיות שלימות יליף לה מדברי ראבי"ה שבמרדכי פ"ב דמגילה שאין פסולו אלא משום דבעי' ספר (וה"נ משמע קצת בספ"ק דב"ב (ד' ט"ו ע"א) אפשר ס"ת חסר אות אחת כו') וכמ"ש בהדיא כיון דמטעם פסול ספר אתינן כו' וכיון דבמקצתו כתובה כתיקונו שפיר אקרי ספר כמש"ש. דאפילו חסרו מקצת תיבות מ"מ עדיין נקרא שם ספר על הס"ת אפילו בלבא טלאי אלא דאסור לקרות בה משום דדברים שבכתב כו'. ולא נקרא חסר במילתי'. משא"כ בחסרון מקצת האותיות דלאו מדין ספר אתינן עלה אלא משום דבעינן וכתבתם כתיבה תמה וכיון שהדבק הוא כתלוש אפילו כתב מקצת האותיות על הדבק אין זה כתיבה תמה ומקרי חסר במילתיה. (ואל תתמה דבחסרון מקצת אותיות פסולה ובחסרון כל האות כשרה דה"נ אמרי' כה"ג פ"ה דגטין (ד"ט ע"א) גבי חומשים דל"ד לס"ת שחסר בה יריעה דמיחסרא במילתא וחומש לא מיחסר במילתיה. וה"נ י"ל כאן דחסרון אותיות שלימות לא מקרי גבי שאר אותיות הכתובות חסרון במלתייהו ומקרי שפיר כתיבה תמה אבל חסרון מקצת אותיות מיחסרי במילתייהו ולא מקרי כתיבה תמה) אלא שי"ל דהט"ז אזיל לטעמיה בססי' רע"ט שהשיג על ראבי"ה וכתב מי דמי ס"ת למגילה. כו'. [ולא ס"ל לחלק בין חסרון אותיות שלימות למקצת אותיות ע"ש] וס"ל דהעיקר כראי' ראשונה שהביא מהרי"ק דאפילו רבנן (במ"ס פ"ב) מודו בדבק בקלף דכשר. וס"ל דרבנן דרשב"א ודאי לא ס"ל כההיא דראבי"ה מדפסלי במטלית אלא הא דמודו בדבק בקלף היינו משום שהדבק עושה גוף אחד וא"כ אין חילוק בין חסרון אותיות שלימות לבין חסרון מקצת אותיות. אבל פשט לשון מהרי"ק לא משמע הכי שהרי לא מכשר דבק בקלף לרבנן טפי ממטלית לרשב"א ובמטלית לרשב"א ודאי דאינו מכשיר אלא חסרון אותיות שלימות ולא במקצתן דאין ללמוד ס"ת ממגילה לענין זה [וכמ"ש הט"ז ססי' רע"ט] דהא אפילו רשב"א דס"ל דדובקין אפילו נחלק גוף האות מ"מ מודה דבלא דיבוק נפסלה מחמת הקריעה דאל"כ מאי קמ"ל דדובקין. [וכה"ג דייק מהרי"ק עצמו בפלפולו בדברי מהר"ם ע"ש] דהתם לא שייך לאסור משום דדברים שבכתב כו'. וא"כ מ"ט דמכשר במטלית א"ו דמחלק בין אם נחלק גוף האות דאע"ג דלא פקע שם ספר מן הס"ת מחמת מיעוט הנקרע מ"מ פסל משום דבעינן ספר וכו' וכן אח"כ כתב ואין לחלק בין מגילה לס"ת לענין זה כו' לעני זה דייקא דהיינו לענין פסול דמחמת ספר אבל לא לענין ס"ת קרועה דבהא לא דמי כלל ס"ת למגילה. ובזה מיושב מ"ש הט"ז ססי' רע"ט על ראבי"ה ע"ש. ומדרשב"א נשמע לרבנן בדבק בקלף דלא מכשר אלא בחסרון אותיות שלימות לדעת ראבי"ה דלא מיתסר אלא משום דדברים שבכתב כו' והא דפסלי במטלית י"ל נמי דס"ל דה"ט משום דדברים שבכתב כו' דכיון דבעינן שיהא כתוב בכתב צ"ל שיהיה כתוב כתקון ס"ת והיינו דלא אכשר ראבי"ה לקרות לכתחלה בס"ת שיש בה חסרון אותיות משום דדברים שבכתב כו' כמ"ש מהרי"ק לדעתו ולא אשכח תקנתא לקרות הטעות מתוך החומש ואפילו בחומשים שלנו הנדפסים על נייר הי' מותר כמו מטלית לרשב"א א"ו דהא דמכשר רשב"א במטלית היינו משום דדבוק לס"ת והו"ל כאלו קורא בספר דאותו המיעוט דמטלית בטל לגבי כל היריעה [והשתא א"ש הא דאמרי' בספ"ק דב"ב (דט"ו ע"א) אפשר ס"ת חסר אות כו' דלא תקשי לפ"ד מהרי"ק בדעת ראבי"ה דכיון דעכ"פ לא מקרי דברים שבכתב אין זה נכתב בספר אע"ג דלא פקע שם ספר מהנשאר מ"מ האות אחת לא נכתבה] ורבנן דלא ס"ל הכי מ"מ דבק בקלף דעדיף מודו. וכן דייק לשון מהרי"ק אבל לא לומר דלרבנן שרי בדבק בקלף אפילו אי לא ס"ל כראבי"ה. זה לא עלה ע"ד מהרי"ק מעולם. וכן משמע עוד שם בראי' אחרונה שהביא מהרי"ק מראבי"ה שכתב ועוד דמההיא דראבי"ה כו' אפילו בלא ההיא דמ"ס כו' דמשמע דגם ההיא דמ"ס לא פליג על ראבי"ה אלא דגם בלא ההיא דמ"ס יש ראי' ואי איתא למ"ש הט"ז בדעת מהרי"ק הרי אדרבה ההיא דמ"ס אליבא דת"ק פליגא על ראבי"ה. ומאי קאמר אפילו בלא ההיא דמ"ס כו' ועוד דאדמייתי סייעתא מההוא דראבי"ה ליתיב לנפשי' מהא דמ"ס דבודאי הלכה כת"ק דרשב"א מדכתב בראי' ראשונה דמכאן ראי' וסמך למנהג דע"כ לא מיפלגי רבנן כו' ולא כתב סמך למנהג מדרשב"א עצמו א"ו דס"ל דאין הלכה כרשב"א לגבי רבנן וא"כ היכי מייתי סייעתא מראבי"ה א"ו כמ"ש דמהרי"ק סמך על ראבי"ה בכל כחו וס"ל דת"ק ורשב"א תרווייהו ס"ל כראבי"ה ומחלק בין חסרון אותיות שלימות לחסרון מקצת אותיות ואי חילוק בין ראי' ראשונה לראיה אחרונה אלא דבראשונה ר"ל דמחמת הדבק דקלף שנדבק ובטל לגבי היריעה אין לאסור משום דדברים שבכתב כו' כמש"ל. ובראי' אחרונה כתב דאפילו היינו מחשבין הדבק כתלוש מן הס"ת לא הוי קריאה בע"פ ומ"מ דוקא בקלף דמקרי ספר דהוי כאלו קורא בס"ת אחרת אבל מטלית דלא מקרי שם ספר עליו הוי כמו קריאה בע"פ. והשתא מכיון שבחסרון אותיות מכשר משום דהס"ת כשרה בלא"ה מכלל דהא דפסיל בנחלק האות היינו משום דהס"ת נפסלה ואין הדבק מחבר להכשירה וא"כ מה לי קודם הכתיבה ומה לי אחר הכתיבה סוף סוף ע"י הדבק באנו להכשיר ול"ד לחסרון כל האותיות דהתם אין הדבק בא להכשיר הס"ת כלל (דהא הס"ת כשרה בלא"ה) אלא דבלא הדבק היה אסור לקרות בה משום דדברים שבכתב כו'. וזהו עיקר טעם של מהרי"ק וכמו שביאר להדיא כנ"ל משא"כ לדבק מקצת האות למקצת שהוא בא להכשיר הס"ת. וכמ"ש כך הוא כוונת מהרי"ק בלי ספק: אבל באמת גם דברי מהרי"ק בעצמו תמוהים במה שסמך ע"ד ראבי"ה דחסרון אותיות אינו פוסל בס"ת אלא משום דדברים שבכתב כו' והוא היפל כל הפוסקים הראשונים דס"ת שחסר בה אפילו אות אחת פסולה מצד הכתיבה עצמה כמו אות שאינה מ"ג או שאינה נעשית גולם א'. וכ"פ רש"י בהדיא במנחות (דכ"ט) דחסרון אות פוסל מחמת כתיבה תמה ולא משום דבעינן ספר. ולא עוד אלא שמהרי"ק בראייתו מההיא דראבי"ה סותר דברי עצמו שבשרש ס"ט האריך והביא לשון הפוסקים דס"ל דס"ת בחסרון אות אחת או שנחלק האות בשעת כתיבה שלא נעשית כגולם א' פסולה וגם כ' שם דראבי"ה דמכשר בחסרון אותיות או תיבות הוא מן המתירין לקרות ולברך בס"ת פסולה וא"כ קשיא דידי' אדידיה בתרתי דהתם כו' דעכ"פ הס"ת פסולה דל"ד למגילה כלל אלא דהקריאה מותרת דלענין הקריאה בע"פ מדמי למגילה ומשום דס"ל דבס"ת פסולה נמי מותר לקרות ולברך אבל לא לענין פסול הס"ת עצמה ובשו' קכ"ב כתב בהיפך אליבא דראבי"ה דהס"ת כשרה אלא דאסור לקרות בה משום דדברים שבכתב כו' והוא תמוה שמהפך הדברים ועשה את הטפל עיקר והעיקר טפל שהרי בס"ת פסולה אם הי' מתיר לקרות בה לא הי' קשה עליו כ"כ שכן מצינו ג"כ מגדולי הראשונים והרמב"ם בתשו' מכללם כמ"ש בכל בו ואבודרהם (ע' טושו"ע א"ח ססי' קמ"ג) אבל לאסור לקרות ולהכשיר הס"ת זה לא חשב אנוש. ועוד דכאן מחלק גם אליבא דראבי"ה בין חסרון כל האות ובין אם נחלק האות והתם כתב דנחלק האות לא גרע מחסר. ואין לי לומר ולהפוך בזכות מהרי"ק אלא דשם כ' מצד הדין וכאן נדחק לקיים המנהג ומצא סמך בדברי ראבי"ה די"ל דס"ל דבחסרון אותיות לא מיפסל אלא משום דבעינן ספר כמו במגילה ובהשמיט מקצת כשר וא"כ הבו דלא לוסיף עלה ולהקל גם במקצת אותיות על הטלאי דודאי גם לראבי"ה פסולה כמו שהאריך מהרי"ק בשרש ס"ט בס"ת שלא היו נוגעין העיינן והצדין וסיים שם בעניותי לא מצאתי סמך שלא יפסל כו' ומצד הדבק לא נזכר כלל בדברי מהרי"ק להכשיר כמ"ש ובלא"ה אין סברא כלל לומר דהדבק עושה גוף א' ממש שהרי במזוזה קיי"ל (מנחות ל"ג ב') דאם כתבה על שני עורות פסולה אפילו תפרן וה"ה אם דיבקן דדבק לא מהני לעשות חיבור יותר מתפירה (כמ"ש הטושו"ע רסי' רפ"ח) ואפי' להרא"ש בהלכות ס"ת הובא בב"י סי' ר"פ דמיקל בדבק בקרע הבא תוך ג' יותר מבתפירה היינו משום דלא מיגניא כ"כ כתפירה אבל לענין חיבור זה וזה שוין וכן בגט אם כתב על ב' עורות ודבקן לא מהני כמ"ש בא"ע סי' ק"ל ס"ז בהג"ה משום דבעי' ספר א' ולא ב' וג' ספרים. ומ"ש בד"מ שם בשם א"ז צ"ע אם יש להכשירו דמשמע דאינו פסול אלא מספק היינו משום דמספקא לי' שמא קיי"ל כהתוס' דמנחות (דל"ב א') ד"ה דלמא) דאפשר דבמזוזה נמי מהני אם תפרן (ע"ש שכתבו וה"ה דירושלמי מיירי כשלא תפרן וצ"ע דהא הלמ"מ בס"ת נמי תופרין בגידין ביריעות לחבר אחת אל אחת) ואגודה שהביאו האחרונים אבל למאי דקיי"ל במזוזה כהרמב"ם וטור וש"ע יו"ד סי' רפ"ח דפסלי בב' עורות אפי' אם תפרן הה"נ בגט והנה הב"ש שם סק"ח הניח בצ"ע דין זה שכתב הרמ"א דלא מהני דיבוק בגט. אך כל ד' הב"ש שם תמוהים וכל ראיותיו נגדו דמ"ש מתפילין ש"י (מנחות ד' ל"ד) אליבא דר' יהודה דאם כתבו על ד' עורות יצא וצריך לדבק דבעי' אות א' מבפנים כמו מבחוץ הרי דדיבוק מהני לדבריו תקשה אמאי קתני ואם כתבן על ד' עורות יצא אדרבה לא יצא אא"כ דבקן מבעי' לי' כיון דצריך לדבק וע"י הדבק נעשה גוף א' ואם נאמר דא"צ לדבק אלא לכתחלה אבל בדיעבד אפילו בלא דבק יצא א"כ פשיטא שאין ראי' משם להכשיר דבר הפוסל מדאורייתא אפי' בדיעבד משום ב' וג' ספרים. ומה שהביא ראי' מתוס' מנחות (ד' ל"ב ע"א) והאגודה הוא תמוה דהא ה"ט דרמ"א דכתב דפסול מספק משו' דלדעת התוס' והאגוד' יש להכשיר אבל לדעת הרמב"ם והטוש"ע בי"ד סי' רפ"ח פסול. ומ"ש שביו"ד סי' רפ"ח משמע שיש לחלק בין קודם הכתיבה בין אחר הכתיבה לא ראיתי שום משמעות לזה ואדרבה לענ"ד מוכח מהתם איפכא דהא בירושלמי אי' שתפילין ומזוזה אין נכתבין על ב' עורות. וכיון דס"ל דב' עורות היינו אפי' אם תפרן או דבקן הרי מפשט הלשון מבואר שעל ב' עורות שדבקן תחלה אין כותבין וכן ל' הש"ע ואפי' תפרן משמע דאפי' מתחלה (אבל ל' הטור ואפי' אם ידבקם צ"ע) וכן משמעות האחרונים בסי' ר"צ דלא אשכחו לכתוב מזוזה בס"ת שבלה אלא שכותב פ' והי' א"ש בגליון שמע ולכאורה זהו דוחק דהא היינו הך דהגליונים דסיפא (בסי' ר"צ) ולא אשכחו ברווחא כגון שתפר קודם כתיבת הפ' והי' א"ש א"ו דאין חילוק דאפי' תפירה ודיבוק דקודם כתיבה לא מהני. ומ"ש שם עוד דדיבק ש"ש שאני שניכר התוספת כמ"ש התוס' סוטה (די"ח ע"ב) לא עיין שם יפה דלא על דיבק ש"ש כתבו כן אלא על שופר של קרן פרה דקיימו גילדי דהוי כב' וג' שופרות ד"ל דהוי כמו שמוסיף ממקום אחר וכמו דיבק ש"ש) וביאור דבריה' דכל שמוסיף ממקום אחר בודאי מוסיף הוא אלא דבקרן פרה אע"ג דמתחלת ברייתו הוא מ"מ מאחר דמוסיף בכל שנה ניכר התוספות והוי כמוסיף ממ"א. אדרבה מדברי התוס' הנ"ל מוכח איפכא שהרי כ' דניכר התוס' מחמת שלא הי' תחלת ברייתן בבת אחת ועוד דכתבו וכן בגט שכתבו על ב' דפין ותפרן כו' משמע שכל שלא הי' תחלתן בריה אחת ניכר התוס' ולא הוה חיבור ובלא"ה אין סברא לחלק לענין חיבור ושלא יהא ניכר התוס' בין אם דיבק קודם הכתיבה או אח"כ דכך יכול להיות שניכר התוס' קודם כתיבה כמו לאחר כתיבה ועוד דכל שמוסיף במקום אחר ניכר התוספת דא"א שיהיה לאחדים ממש כגוף אחד וה"ט דרמב"ן בשופר דס"ל דווקא חממו באור) ובאמת נראה דה"ט דמהרי"ל האוסר בתשו' מהרי"ק שם דמייתי ראי' מדיבק ש"ש שבודאי ידע גם הוא דהתם ה "ט משום דשופר א' אמר רחמנא כו' אלא דס"ל דבס"ת נמי שייך ה"ט דספר א' אמ"ר ולא ב' וג' ספרים (ע' גיטין ד"כ ע"ב) ואף דס"ת ושאר ספרים נכתבין על שני עורות (והתפירה שתופרין בגידין היריעות אחת אל אחת שהיא הלמ"מ מ"מ אינה חיבור להיות נק' ספר א' במזוזה וגט) מ"מ דף א' על שני עורות גם בשאר ספרים אין כותבין כדאי' בירושלמי בהדיא וס"ל דהיינו מה"ט שהדף צ"ל עכ"פ ספר א' ובחנם הרעיש עליו מהרי"ק: גם מ"ש עוד דלדברי מר דמדמי להו להדדי א"כ גבי שופר שנסדק ודבקו פסול דפרש"י (ר"ה ד' כ"ז סע"א) דהטעם משום דשופר א' אמ"ר כו' תיקשי לי' הירושלמי (דפ"ק דמגילה) דדובקין דמיירי ביריעה שנקרעה לסה"ת כו' אין כאן אפילו קצת קושיא לא מיבעי' לפירש"י דפי' התוס' והרא"ש (שם) דבריו דר"ל שנשבר ונחלק לשנים דאל"כ לא הוה ב' וג' שופרות לק"מ מיריעה שנקרעה דמיירי שהקרע באמצעיתה כמ"ש בסמ"ג וסמ"ק שהביא מהרי"ק בעצמו דבריהם ואפילו לפי' התוס' (שם) דנסדק מצד א' הא כתב דנסדק לגמרי מראשו ועד סופו ובכה"ג בס"ת נמי פסולה כדאי' להדיא בירושלמי דדף א' על שני עורות אף בשאר ספרים אין נכתבים ומשמע דמיפסלי בהכי דומיא דתפילין ומזוזות דמיירי התם (ומכ"ש להאומרים ערסי' ר"פ ס"א בהג"ה) דאין חילוק בין עפיצן ללא עפיצן אלא בקרע הבא תוך ג' ולא תוך ד' ולמ"ד דאפילו דבק לא מהני) אלא דמהרי"ק ס"ל דבס"ת לא שייך כלל לאסור משום ספר א' אמ"ר כמו שמבואר מתוך לשונו וההיא דדף א' בשני עורות שבירושלמי ס"ל דאין הטעם משום ס' אחד אמ"ר כו' אלא משום שאינו אומר לדבק טוב הוא כ"כ בס"ת שנקרעה כולה לפי שזה מושך אילך כו' כמ"ש מהר"מ שברא"ש ואף הרא"ש ל"פ אלא במקצת היריעה ולא בכולה לתפור בגידין נמי לא שרי דס"ל דאף במקום שאמרו לתפור היינו תוך ג' ולא תוך ד' וא"נ ס"ל דתוך ד' נמי ואפילו טובא מ"מ כולה לא וכל זה לא שייך במטלית שבאמצע הס"ת כמ"ש בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תרמ"ז (אלא דמ"ש דהלכה כרשב"א דמ"ס משום דבירושלמי איתא הלכה דדובקין ביריעה שנקרעה ונחלק על הרא"ש וריב"ש ואין זה כדאי לדחות דברי גדולי הראשונים די"ל דהירושלמי מיירי במקום שא"צ לכתוב על הדבק כמ"ש הרא"ש או שנקרעה אחר הכתיבה כמ"ש בסה"ת ומיירי שלא נחלק האות כמ"ש הרא"ש וטור ומהרי"ק) ואיך שיהיה בדעת מהרי"ל ומהר"ק עכ"פ מדברי שניהם נלמוד דאין הדבק עושה גוף א' ממש כמ"ש הט"ז שהרי אף מהרי"ק לא התיר אלא משום דלא שייך בס"ת פסול משום ס' א' אמר רחמנא ומש"ה ל"ד לדיבק ש"ש דפשיטא דהתם ה"ט משום דשופר א' כו' כמ"ש בהדיא מכלל דאין הדבק עושה גוף א' ממש להיות נק' עליו שם ספר א' דבהא הוה דמי לדיבק ש"ש וא"כ במקצ' האות על הטלאי כו' דצ"ל דהדבק עושה גוף א' להיו' נק' ע"י צירוף הטלאי שם אות אחת ודאי דלא מהני דל"ד לחסרון אותיות שלימות כיון שנכתבו על הדבק בקלף שנק' עליו שם ספר ולא שייך לאסור בזה אלא משום דספר א' אמ"ר כו' וכיון דס"ל למהרי"ק דאין לאסור בס"ת מה"ט משום דנכתבי' על ב' עורות אע"ג דהוה ב' וג' ספרי' הה"נ דיכול לכתוב על המטלית אבל האות עצמו ודאי דצ"ל על גוף א' וספר אחד ממש והדבק לא מהני לעשות ספר א' וגוף א' כמש"ל ואפי' אם דיבק קודם כתיבה כיון שאין הדבק חיבור כלל ובר מן דין הנה מדברי הרא"ש מבואר בהדיא דפלוגתייהו דרבנן ורשב"א כשצריך לכתוב על הדבק וס"ל כת"ק דאסר ומשום דכיון שצריך לכתוב על הדבק גרע ולמהרי"ק י"ל דמיירי שנכתב מקצת אותיות על הטלאי אבל להט"ז קשה דהא ס"ל אדרבה כשצריך לכתוב על הטלאי אבל להט"ז קשה דהא ס"ל אדרבה כשצריך לכתוב על הטלאי שרי טפי משום שנדבק קודם הכתיבה והנה בתשו' הב"ח סי' קל"א האריך להקשות מדברי הרא"ש אלו על מהרי"ק דאי אין דובקין מיירי כשצריך לכתוב על הדבק למה נקט תו ואין כותבין על המטלית דחדא קתני אין דובקין בדבק לכתוב על הדבק משום דאין כותבין על המטלית והאריך בזה לומר שי"ל שגם דעת סה"ת וסמ"ג כן הוא כמ"ש הרא"ש ואין לעשות מחלוקת בחנם ביניהם והן אמת דדעת הרא"ש משמע כשצריך לכתוב על הדבק אין דובקין אפילו אותיות שלימות בענין שלא יתחלק צורת האות שהרי בענין דפוסל כשצריך לכתוב על הדבק מכשיר כשא"צ לכתוב דהיינו שקורע אחר הכתיבה והתם בודאי מיירי שלא נתחלק האות כמ"ש הרא"ש שם בהדיא ובכהאי גוונא ודאי דפוסל כשצריך לכתוב על הדחק אך מה שכתב הב"ח דהא דקתני אין דובקין ואין כותבין חדא קתני לדעת הרא"ש הוא דוחק גדול כמ"ש מהרי"ק אלא נראה דהאי אין כותבין מילתא אחריתי היא ופסול מטלית אתא לאשמועינן דאין כותבין ס"ת על מטלית ולא קאי כלל אס"ת שנקרעה דמה שהאריך מהרי"ק בטעמא דרשב"א דלא תקשי עליו היאך כותבין על המטלית הא קיי"ל (שבת דף ע"ט ע"ב) כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה ודחק למצוא טעם דמשום האי פורתא דאיכתיב על המטלית לא פקע שם ספר כו' אשתמיטתי' מ"ש התוס' פ"ח דשבת (דף ע"ט סע"ב ד"ה אלא) דס"ת שכתבה על הנייר כשרה דלא אימעוט במ"ס אלא נייר מחוק כו' ע"ש וא"כ י"ל דבמטלית ס"ל לרשב"א דכשרה אפילו כל הס"ת נכתבה על המטלית כמו על נייר ורבנן פליגי עלי' וס"ל דאין כותבין ס"ת על מטלית וזה נסתר כל בנין מהרי"ק. עוד הב"ח בתשו' חיזק ראיית מהרי"ל ממהר"ם דאסר לדבק הקרע במטלית ופי' ודובקין בדבק דבירושלמי דקאי אתפילין וכן פי' המפרש קה"ע שם בירושלמי והן אמת דהכי משמע פשטא דלישנא דמהר"ם דלא מצינו דבק כ"א בתפילין דאיכא מ"ד כו' מכלל דס"ל דובקין בדבק שבירושלמי לא קאי אס"ת דאל"כ הא מצינו בס"ת נמי ומש"כ מהרי"ק ראי' מסמ"ג וסמ"ק וכן המרדכי והמרדכי הולך תמיד בשטת מהר"מ מכלל דאיהו בקי בדברי מהר"ם טפי מינן כו' הנה אדרבה מדכ' הסמ"ג וסמ"ק ומרדכי האי דדובקין בדבק בה' תפילין אלא שכ' וי"מ דקאי אס"ת ובה' ס"ת לא כתבו מזה הירושלמי כלום משמע דלא ס"ל כהי"מ שכ' בה' תפילין ומ"ש בדע' מהר"ם לחלק בין מטלית לקלף אשתמיטתי' לשון הרא"ש כ"א יתן עליו קלף מבחוץ כו' וגם לפי הטעם שכ' מהר"ם כי זה מושך לכאן כו' אין חילוק בין מטלית לקלף כלל וכן מבואר ממ"ש מהר"מ ראי' שלו מהגמרא דלא משכח תלמודא תקנתא כו' אלא אי קשיא הא קשיא דהא מהר"מ כתב הטעם כי זה מושך לכאן כו' וה"ט לא שייך במטלית כמש"ל בשם הרדב"ז ואפשר דסמכו על מ"ש מהר"ם ראיה מהא דלא משכח תלמודא תקנתא אחרינא כו' משמע דליכא תקנתא כלל ואי איתא הא איכא להרחיב הקרע ולעשות בו חסרון ולדבקו במטלית ועוד דהא גם להרא"ש גרע היכא דצריך לכתוב על הדבק ואיכא למימר דגם מהר"ם כך עלה בדעתו וזו סברא פשוטה היתה בעיניו ולא היה צריך להשמיענו אלא דגם בקרע שאין בו חסרון דס"ד דהרא"ש להתיר אהא השיב לו מהר"ם שגם זה אסור כי זה מושך לכאן כו' מיהו להמתירין בקרע שאין בו חסרון עכ"פ כמו סה"ת והרא"ש וסיעתם י"ל דלא חש להו סברת מהר"ם שזה מושך לכאן כו' וגם ראיית מהר"ם מהא דלא משכח תלמודא תקנתא כו' י"ל דס"ל דאדרבה מדקאמר בגמרא (מנחות ל"א ב') אבל בגרדין (בחוטין) לא דדוקא למעוטי קאתי שהחוטין שלהם עבים יותר מגידים וה"ט דסה"ת דמתיר לתפור הקרע במשי שהוא דק יותר מגרדין וכן בשם ר"ת כתב שם דמספקא ליה שמא גם במשי ובחנם השיג הב"י עליהם (ברסי' ר"פ) מהא דקאמר ה"מ בגידין כו' ע"ש: וע"פ כל הנ"ל דאפילו קודם כתיבה אין הדבק עושה גוף א' אין להכשיר בנחלק האות או שאינו מ"ג דלא כט"ז וקורא אני עליו על הראשונים אנו מצטערים כו' ודיינו ב</p> <p class=bodytext>קולא שהקיל מהרי"ק ורמ"א בחסרון אותיות שלימות שהוא ג"כ קולא יתירה כי הרא"ש אוסר בהדיא ומסמ"ג וסמ"ק וסה"ת אין ראיה כמש"ל וגם בדעת ראבי"ה סותר דעת עצמו בסימן ס"ט ועוד דראבי"ה יחידאה הוא כמש"ל. ובאמת נראה מד' מהרי"ק כמ"ש לעיל שלא בא אלא לקיים המנהג ע"פ ראבי"ה ולא מצד הדין כי כמ"ש לעיל שלא בא אלא לקיים המנהג ע"פ ראבי"ה ולא מצד הדין כי מצד העיקר הוא כמ"ש בשרש ס"ט שראבי"ה הוא מן המתירין לקרות בס"ת פסולה. וכן רמ"א ס"ל מצד הדין דלא כראבי"ה כמבואר מדבריהם בסימן רע"ט אלא דכאן כתב מצד המנהג. וכל בעל נפש יזהר מזה. וכבר יישר כחם וחילם של הסופרים המובהקים דסביבותינו שנזהרים בזה ת"ל:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/17.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/15.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>