שארית יהודה - שו"ת יורה דעה - סימן יח

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/index.htm">שו"ת יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/17.htm">סימן יח</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/16.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן יח</div></p> <p class=bodytext>יח (סי' ש"ט ס"ב) ע' מע"מ ול"ח ר"פ על אלו מומין שיש מחלוקת בין רש"י והטור להרמב"ם. דהיינו דלרש"י (משפת) העור היא האליה רכה שהיא בשפת האזן למטה בתחתית האזן סמוך לגוף כמו אליה רכה שבאדם אבל למעלה בגובה האזן כל ההיקף שמגובה האזן ומהצדדים עד למטה הוא בכלל הסחוס דמתני' וכן מבואר להדיא בגמ' לגי' רש"י גבי מומי אדם שאין רוצעין במילת פי' רש"י אלי' רכה אבל בגובה של אזן רוצעין והיינו משום דהגובה הוא בכלל הסחוס והה"נ בבהמה אבל הרמב"ם ס"ל דכל היקף שטח גוף האזן מגובה האזן ומהצדדי' הכל נכלל בשפת העור וכן מבואר להדיא בפי' המשניות קצה העליונה כו' ונק' בשם הסחוס עכ"ל. משמע שכל גובה האזן וצדדי' אע"פ שיש בהן הסחוס קצת אין זה אלא שנק' בשם הסחוס אבל אינו הסחוס ממש דמיירי מתני' דמתני' מיירי בהסחוס הקשה כמ"ש בפסקי מהרא"י סי' רמ"ד וכדאי' בפי' המשניות להרמב"ם פי"ד דנגעים משנה ט' גשם יוצא על שטח האזן ומה שימשך ממנו ולפנים כאשר יגע בו האדם ימצא חזק ומבחוץ בשר הרך מקיף כו' מבואר להדי' דכל גובה האזן והצדדי' אינן בכל תנוך שהוא הסחוס דמתני' והכי איתא (בת"כ הובא בר"ש שם) דהתנוך שהוא גובה של אזן אינו כשר להזאה ונק' תנוך מלשון נכה רגלים לפי שהגשם המקיף את תנוך האזן אינו עומד זקוף ביושר בשוה אלא נכפף קצת כאדם נכה רגלים שאין רגלו ישרה ומאחר דסחוס דמתני' הוא התנוך א"כ כל גובה האזן וצדדי' אע"פ שיש בהם הסחוס רך הן בכלל שפת העור ולא נכללו בסחוס וגבי רציעת עבדים מבואר ברמב"ם פ"ג מה"ע ה"ט דהיא בגופה של אזן ומשמע דה"ג בגמ' בגופה במקום בגובה וכ"מ בתוס' דס"ל דסחוס דמתני' היינו דומי' דהסחוסין שבפ' כיצד צולין והתם איתא שאינו נאכל בשור הגדול מחמת קשיותו וכן ממה שהביאו התוס' הפסוק בדל אזן דת"י הסחסי' היינו שנשאר מן הארי שאינו אוכלו מחמת קשיותו וכפי' הרד"ק שם ואלו בפ' א"מ (ד' לח ע"א) גבי עובד כוכבי' שחרך כו' אפי' מריש אודני' מוכח שראש האזן הוא רך להתבשל יותר משאר בשר וראש האזן הוא גובה האזן והצדדי' א"ו שכל הגובה והצדדי' שסביב שטח האזן אינו בכלל סחוס (ואפשר דאף לדעת רש"י יש לחלק בין אדם לבהמה דבבהמה כל הגובה והצדדי' הן רכין ומ"ש רש"י והאי עור היינו אליה רכה היינו לאפוקי דלא נימא עור ממש אלא דכל הרך שבאזן בכלל זה וכן לשון הטור משפת האזן (י"ל) כל הקצה בהיקף נק' שפה והא"ש שמהרא"י לא הביא שום מחלוקת) והנה באדם ניכר ההבדל שבין (שטח האזן שהוא) תוך האזן ובין התנוך שהוא תכלית קערורית האזן בגשם המקיף את התוך סמוך לקערורית האזן וכן ניכר ההבדל בין התנור המקיף את קערורית האזן ובין גובה האזן שהוא המקיף את התנוך שנמשך לפנים אבל בבהמה אין ההבדל ניכר בכל זה לכך נתן מהרא"י סימן זה שהוא קשה במישוש ויש לו גובה בפנים ואין ר"ל מקום שמתחיל להיות חריצין ותלוליות שיש גובהת בתלוליות נגד החריצין ולפי שהחריצין הם שוים לגובה האזן לכך לא הזכיר אלא מקום הגבוהת חדא דלשון גובה הוא לשון יחיד והל"ל תלוליות או מקומות גבוהות קצת דהא אינו מקום א' גבוה ועוד דהא נראה לעינים דגם במקום התחלת החריצין ותלוליות אינו קשה בחוש המישוש אלא ר"ל כי מהעצם הסותם את פי האזן למטה עד מקום התלוליות יש בו מקום עמוק ונראה שהוא כנגד תוך האזן שבאדם ולמעלה ממנו מתחיל להיות גובה משפע ועולה ומ"מ נראה עכ"פ שהוא למעלה קצת מעצם הסותם פי האזן שהרי כנגדו באדם אפי' תוך האזן הוא למעלה מהעצם הסותם פי האזן ומכ"ש התנוך שהוא תוך נוך כדאיתא (בת"כ) ועוד לשון מהרא"י דקשה במישוש משמע שהוא כאשר ימשש מבחוץ והעצם הוא מבפנים למטה שאין כנגדו מבחוץ והא"ש הא דגדיא באוני' כפשטי' כי בגדיא השיעור שמהעצם הסותם את פי האזן עד הגובה שהוא כנגד תוך האזן שבאדם הנה התוך הזה יותר גדול וכ"ש אם נאמר שכל מקום הפנוי משערות הוא בכלל סחוס א"ש טפי. גם מהא דתניא (מ' ע"ב) גבי אזן הגדי שהיתה כפולה בחסחוס אחת כו' בשתי חסחוסות כו' משמע דחסחוס הוא בהיקף האזן ולא בעצם האמצעי שבאזן אלא דלשון הרמב"ם ובלבד שיהי' לו שתי חסחוסין אפשר לומר דהיינו ב' עצמות בפנים ומ"ש אבל אם אין לו אלא חסחוס א' והרי הוא כגוף כו' תרתי קאמר חדא שאין בו אלא עצם א' מבפנים ועוד שגם בהיקף נראה כאילו הוא גוף שנכפל (ורמב"ם לטעמיה בפי' במתני' ולא כפירש"י תנוך) אבל לשון סמ"ג אבל אם אין לו אלא חסחוס א' הרי הוא כגוף כו' א"א לפרש כן אלא די"ל דחסחוס הוא שם המושאל ולכן דקדק הרמב"ם בפי' המשנה ר"פ ולא מן הקצה העליונה כו' ונקרא בשם חסחוס ור"ל דגם קצה העליונה נק' חסחוס אבל אין זה אלא לענין קריאת שם בלבד אבל לא לענין הדין והתם נקט בברייתא לענין קריאת שם בלבד (ומינה נראה (די"ל) דאפי' רש"י דפי' במתני' דאזן הגדי כגון תנוך העליון כו' אינו אלא לענין קריאת שם דנקרא תנוך אבל לא לענין דינא דמתני' מן הסחוס ולא מן העור דהיינו סחוס ממש ולא כל מה שנק' תנוך בכלל זה) (וכדלעיל בהג"ה דגם לרש"י י"ל דבבהמה גם גובה האזן הוא בכלל העור דר"פ):</p> <p class=bodytext>סליק יורה דעה</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/16.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>