סימן ב
(לסי' ב') ב ע"ד השו"ב שאירע לו מכשול בבדיקת הריאה בקצת פשיעה והורה המורה דצריך העברת חדש וקבלת ד"ח ושבתחלה יקבל ד"ח. ואח"כ יותן לו ההעברה. ובאמת אינו כן דההעברה צ"ל תחלה. ואח"כ צריך לקבל ד"ח:
גיה"ט הגיעני. ושמחתני בחסד עליון. לשם ולתהלה. אך לא שמחתני בפעליך. במה שתקעת עצמך לדבר הלכה שבקבלת ד"ח סגי וא"כ איפוא למה הי' זה העברה על חדש ואם היה נראה בעיניך שצריך לתשובה ובזיון ובהעברת חדש סגי לא היה לך למהר הקבלה של ד"ח כ"א אחר התשובה כי הם שני ענינים נפרדים שהעברת חדש היא לבוא לתשובה על העבר וקבלת ד"ח הוא להזהיר על להבא וע' בדברי קדשו של רבינו הגאון אחמו"ר ז"ל (במ"ש בביאורו לש"ע י"ד ס"ב (ד' י"ד ע"ב) בפי' דברי ראבי"ה שהביא שם) וכך מבואר שם מלשון ראבי"ה וכ"כ כל הפוסקים שמתחלה יעבירוהו ויכריזו עליו סתם אלא שכ' שיעמוד כך חדש ימים ואח"כ יבא לב"ד ויתחרט ויקבל תשובה וגם יקבל ד"ח כו'. ואם היה לבזיון לפני ידידנו השו"ב הנה כך היא המדה וכך חובה לול ומוטב דליכסף בעלמא דין כו' (ובפרט לפי דברי צד שכנגדו שאף שאין נאמנים עפה"ד מ"מ יאמרו שלבם נוקפם ולא צייתי לרבנן דאמרו דמחנפי אהדדי) הן אמת שבמקום שאמרו דביצא מת"י טריפה בשפיעה לא סגי בקבלת ד"ח היינו דווקא ד"ח אבל תשובה מועלת (אם לא היכא דדיינינן ליה במזיד או בפשיעה דרך קלות ח"ו שאזי צריך תקנתא דפז"ב דוקא כמש"ש הגאון אחמו"ר ז"ל) והתשובה היא לפי ראות עיני הדיין כמ"ש שם לעיל בשם ראבי"ה ורמ"א וא"כ בהעברת חדש שהוא לבזיון כדי שתהיה התשובה באמת אפשר סגי מ"מ צ"ל התשובה קודמת וא"כ גם הבזיון צ"ל קודם ואח"כ יקבל עליו ד"ח להחזירו כבראשונה והיינו דנקטי לשון חזרה להחזירו אחר ההעברה כמ"ש התוס' שמתחלה יעבירוהו סתם משא"כ כשקיבל עליו ד"ח מתחלה הרי יודע שע"מ כן העבירוהו כדי שיחזור ואין התשובה אמיתית ובזיון בעלמא בכדי הוא. לזאת העצה היעוצה שיעמוד כך עוד חדש בהעברה סתם בכדי שיכנע לבו באמת. ואח"כ יבא לפני ב"ד לקבל תשובה ויחזירוהו בקבלת ד"ח: