שארית יהודה - שו"ת יורה דעה - סימן ו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/index.htm">שו"ת יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/6.htm">סימן ו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/7.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/5.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ו</div></p> <p class=bodytext>ו (לסי' קפ"ג) ע' תוס' פ"ה דנדה (ד' מ"ב ע"ב) ד"ה מה שהוציא כו' מבואר מדבריהם שהפרוזדור למעלה מבית החיצון וכמ"ש מהרש"א שם ד"ה וכדרב אושעיא וא"ש נמי דהקשו ממתני' דפ"ב ולא ממתני' דהכא דקתני (ד' מ' רע"א) כל הנשים כו' (ולקושיי' מהרש"א י"ל דבית החיצון נמי בכלל פרוזדור וכמ"ש הרמב"ם פ"ה ובשעת גמר ביאה האבר נכנס לפרוזדור כו' והתם לעיל מינה כתב בית החיצון הוא מקום שיגיע אליו כו' וא"כ הא דקאמר חוץ לפרוזדור היינו נמי חוץ לבית החיצון ואפשר דמשמע להו דיצא חוץ לבית החיצון נמי מעובדא דרבא (נדה ד' מ"ב ע"ב) דהולד צויץ כו' והיינו כמ"ש המ"מ משום דכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום כו' (נדה ד' ל' ע"ב) וס"ל דלא נפתח הסתום עד צאתו חוץ לבית החיצון דהיינו לאויר העולם שאמרו אבל קודם צאתו מבית החיצון לא מקרי עדיין יצא לאויר העולם והא דפריך ברפ"ח דיבמות (ד' ע"א ע"ב) ומי קא חיי היינו משום דלא ידעי' שהוציא ראשו אלא משום דצוייץ ומשה"נ קאמר ברפ"ח דנדה וכדרבא כו' דאל"כ מנא ידעינן והיינו דמשני (יבמות שם) ה"מ כו' אבל כו' ולא קאמר הב"ע כו' ודו"ק. אבל כשהולד בפרוזדור הוא למעלה מבית החיצון ומש"ה קשיא להו ממתניתין דפ"ב) והא דלא קשיא להו מתניתין דפ"ב דקתני דם הנמצא בפרוזדור טמא אמתניתין דרפ"ה דקתני כל הנשים מיתטמאות בבית החיצון דוקא ולא בפרוזדור שלמעלה מבית החיצון משום די"ל דההיא מתני' דפ"ב לא מיירי אלא בטומאת הדם ולא בטומאת האשה וכדקתני ר' חייא (ד' י"ז ע"ב) חייבין עליו על טומאת מקדש וקדשיו ולא טומאת הנדה לטמא את בועלה דאע"ג דהאשה טהורה הדם טמא לטמא כל הנוגע בו (ולמסקנא דהתוס' דמיירי כשיצא לחוץ האשה נמי טמאה וז"ש הרמב"ם ברפ"ט לפנים בפרוזדור כו' משום שיצא לחוץ ע"י העד ומ"ש שחזקת הדם כו' היינו שבא בהרגשה מן הרחם עד שלא יצא מבין השינים ולכן טמאה כשיצא הדם וז"ש בתחלת לשונו עד שתרגיש כו' ויצא הדם כו' דתרתי מילי נינהו דהרגשה היינו כשיצא מן הרחם עצמו) (וכ"מ בתוס' (ד' ו' ע"א) ד"ה אבל היכא כו' רגילות הוא קצת כו' ומשה"נ לק"מ לשמואל (דנ"ז ע"ב) דבעינן שתרגיש כו' די"ל דהרגישה בשעה ששחתה אפי' את"ל שהרגישה ממש ואפ"ה לא היתה טמאה וכן י"ל בנמצא על שלה לאחר זמן דנתעכב בפרוזדור) וכ"מ בפרש"י אבל לפמ"ש בחי' הרשב"א רפ"ו דלטעמא דחזקה לא אמרי' א"א לה שתראה אא"כ תרגיש אלא שדרכה בהרגשתה ושמואל הא אית ליה טעמא דחזקה בקדושין (ד' ע"ט ע"א) גבי קדשה עצמה בעיר וקדשה אביה בדרך ע"ש וגם הא כל עיקר לישנא דמרגשת אמרי' בגמרא (ד' ג' ע"ב) דא"ב למרמי חבית ומקוה ולשמואל בלא"ה איכא למרמי וא"כ לית ליה טעמא דמרגשת אלא דמשום דדרכה בהרגשה אוקמה אחזקה חזקת טהרה וכמ"ש הרשב"א דמה"ט לא אמרינן ללישנא קמא חזאי ואתא כו' ע"ש ומשה"נ א"ש הא דלאחר זמן טמאה האשה דהא דאמרי' (בפ"ב די"ד ע"א) טמאי' מספק היינו למפרע ולטמא את בועלה אבל מכאן ולהבא האשה טמאה ודאי דלא כתי"ט דהא בגמרא שם רפ"ב (ד' ט"ו ע"א) אוקמיה סיפא ומודים חכמים כו' לרבנן במכאן ולהבא דסד"א הואיל וכתמים דרבנן מכלל דבדם ראייה ממש הוה ודאי דאל"כ הא כבר שמעי' מרישא דאין טמאין מספק אלא למפרע אבל מכאן ולהבא ודאי דמטמא את בועלה א"ו סד"א דשאני התם דהוה טומאת ראייה ודאי וא"כ האשה טמאה ודאי אע"ג דלא הרגישה לאחז"מ א"ו כמ"ש דמשום חזקת טהרה בלחוד הוא דמטהרינן בלא הרגשה אבל כשהדם לפניך ליכא לאוקמי בחזקת טהרה משא"כ בכל הני דמייתי התם ברפ"ח שפיר מוקמי' לה בחזקת טהרה: ולס"ד דהתוס' מיירי שלא הוציאתו בעד אלא בשפופרת וכה"ג או אפשר דס"ל דאפי' הוציאתו בעד האשה טהורה שאין זה דרך ראיה לפי' הר"ש והרא"ש פ"ג ומשה"נ כ' הרמב"ן בה' נדה שלו בזה"ז שאין בקיאות כו' דמשמע ומבואר להדיא דבזמן שהיו בקיאות אם בדקה בעד למעלה מבין השינים טהורה אף שודאי הוציאתו והרמב"ם לא ס"ל הכי. (מיהו אפשר לומר דפרוזדור דנקט הרמב"ם היינו נמי בית החיצון דמקרי נמי פרוזדור בלשונו בפ"ה וסמך על סתם בדיקה שאפילו עד בין השינים קשה הבדיקה מאד כמ"ש הב"י סי' קצ"ו וכ"ש למעלה) וכן המ"מ בפ"ה הביא דברי הרמב"ן לענין מן הלול ולחוץ דוקא ואפשר שפירש כן דברי הרמב"ן ומשום דמבין השינים ולמעל' דוקא איכא לספוקי במן הלול ולחוץ משא"כ למטה מבי השינים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה והאבר נכנס לפנים מן הלול כו' ואינו ר"ל לפנים ממש שהרי אינו נכנס אלא בבה"ח אלא ר"ל כנגד מן הלול ולפנים לפי שפתח הפרוזדור שממנו יוצאים דמים לכותלי בית הרחם הוא מן הלול ולפנים והדמים יוצאים מבין השינים ולחוץ ושם הוא מקום שיגיע אליו האבר כמש"ש) דאע"ג דהרמב"ם פסק כרבי דאמר (די"ד סע"א) מקור מקומו טהור היינו בדם מכה וכרבותינו דרפ"י (דס"ו ע"א) שהעידו כן אבל דם המקור עצמו טמא וכרבנן דר"ש דרפ"ה (דמ"א ע"ב) וכ"פ הרמב"ם כרבנן והיינו משום דלאו טומאת מגע היא אלא טומאת ראי' כמ"ש הר"ן שם והתוס' בפ' בתרא ולפ"ז י"ל דאף קרקע פרוזדור הוא למעלה מבית החיצון וז"ש הרמב"ם ברפ"ה ואינו מגיע לראשו שמבפנים דאף את"ל כמ"ש המ"ב דהיינו עד בין השינים שהוא רחוק מעט (ומ"ש לפי האצבעות היינו משום שבין השינים הוא באדם בינוני ובאשה בינונית כמ"ש התי"ט) מ"מ למה איכפל הרמב"ם לאשמועי' הא והלא כבר נתן סימן דבין השינים ותרתי ל"ל אלא ודאי לאשמועי' הא שאינו מגיע אפילו לקרקע פרוזדור והקדים זה למ"ש לקמן דהאבר נכנס לפנים מן הלול דל"ת דהיינו בק"פ אלא הק"פ הוא סמוך לראשו בין ראשו ובין מקום שבין השינים או בבין השינים עצמן והא"ש הא דס"ד דגמ' בפ"ב די"ז וי"ח דרמי ורב יצחק מיירי נמי בקרקע פרוזדור ומן הלול ולפנים ספיקו טמא ולא קשי' להו נדה דאורייתא היכי משכחת לה ועוד הא מתני' היא רפ"ה כל הנשים כו' ובגמ' יליף לה מקרא דמטמאה בפנים כבחוץ א"ו דאינהו לא מיירו בבית החיצון כלל והא דקשי' להו לתוס' (ד' י"ח ע"א) ד"ה כאן כו' לפירוש רש"י אליבא דאביי ללישנא דבתר חששא אם כן נמצא על שלו כו' על שלה כו' אף על גב דהאבר אינו דש אלא בבית החיצון כדאיתא ריש פרק ה' היינו משום דהא דמן הלול ולפנים אינו אלא ספק הוא משום דאימור אזדקרה ואף את"ל דאפי' ע"י דיקור אינו יורד אלא למעלה מן הלול ולפנים ממש דהיינו מבית החיצון דוקא מ"מ ע"י דישת האבר בכח יכול להיות שירד משם דרך הפתח או משום דבכלל זה דבין השינים אינו אלא באדם בינוני כמ"ש התי"ט וזהו שדקדקו בלשונם מי עדיף כו' כלומר דהסברא נותנת דלא עדיף והיינו דלא קשי' להו להתוס' מכל בדיקות בעלמא אלא מנמצא על שאלו או על שלה בשעת תשמיש ומהטעם שנתב' והא"ש נמי דלא תקשי בהאי סוגיא דאמר אביי (דף י"ז ע"ב) אימור שחתה דא"כ תטמא למפרע דאפי' בכתמי' הקלים שנינו שטמאה למפרע עד שתאמר בדקתי כו' משום שאין טומאת האשה בבדיקה זו אלא בשעת הוצאת העד וכמש"ל (או לפמ"ש דבטומאת הדם איירי והיינו אם לענין העד טמא שנגע בדם (ונכנס למקדש) והשתא הוא דנגע) אבל למפרע אינה טמאה כלל מכיון שלא הי' הדם אלא בפרוזדו' ולא יצא לבית החיצון וכנ"ל:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/7.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/5.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>