שארית יהודה - שו"ת יורה דעה - סימן ט

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/index.htm">אוצר החסידים</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/index.htm">שארית יהודה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/index.htm">שו"ת יורה דעה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/9.htm">סימן ט</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/10.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/8.htm>>></a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=pageno>סימן ט</div></p> <p class=bodytext>ט (לסי' קפ"ח ס"ג) אחת שאלתי מעמו יען היות שעוררני בדין עקירת המקור וכבר שפכתי כמה דיואות. ומצאתי איזה כתבים פעם כה ופעם כה שלא כסדרן. אך כעת שמעתי שבא למחניהם ק' ה"ה ידידנו הדאקטער המפורסם אמרתי אם יש את נפשו לעמוד עמו על חקירה א'. והוא ע"ד מ"ש במ"ב סי' מ"ט שהמקור מלא דם. וכ"מ לכאורה ברא"ש (פ' המפלת רסי' ג') גבי שפופרת כגון שנגע השפופרת עד המקור דכיון שהכניסה שם ממילא הדם יוצא לפי שהדם נאסף שם באם. שהיא מקוה לדם. וכ"מ בטור (סי' קפ"ח) שהשפופרת במקור מדכתב ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת. וס"ל ג"כ כמ"ש לדעת הרא"ש. ובפרט לפמ"ש רבינו הג' אחמו"ר ז"ל נ"ע (סי' קפ"ז ס"ק ט') דכל עיקר הטעם של הר"ש שברא"ש דאין דרכה כו' היינו משום דהחתיכה הוציאתו. ודכוותה גבי שפופרת שהשפופרת הוציאתו. הן אמת דבלא"ה לא עמדתי על סוף דעתו הרמה ולא זכיתי להנות מאורו. דהא ר"א דס"ל (ד' כ"א ע"ב) הטעם משום חציצה ע"כ אפי' לא הכניסה אלא בפרוזדור טהורה וכמ"ש הרמב"ם דהא מבבשרה ממעטי' ליה. ומבשרה גמרי' נמי שמטמאה מבפנים כבחוץ ומבפנים דמטמאה היינו אחר שיצאה לבה"ח ובהא הוא דאמרי' נמי (שם) בבשרה ולא בשפופרת. ורבנן ל"פ עליו דר"א בשפופרת להחמיר דבעינן שתכניס עד המקור. גם בלשון הרא"ש דפליגי בטעמא דקרא משמע דאותה שפופרת עצמה דמטהר ר"א משום חציצה מטהרי רבנן משום דאין דרכה כו'. ומ"ש הרא"ש כגון שהכניסה עד המקור. הא נקט לשון כגון. ואדרבה משמע דאיכא נמי גווני אחריני ומ"מ כ' הטור שפיר דומיא דשפופרת משום שבהכניסה עד המקור נמי מיירי וכמ"ש הרא"ש. ורבינו אחמו"ר ז"ל נ"ע נמשך אחר הט"ז שכ' שהמקור הוליך כו'. וע"ז בנה דיק לפרש גם הסוגיא לפיר"ש. ובאמת גם דעת הט"ז חידוש הוא (דלא משמע הכי בטור ורי"ו ולא היתה פוסקת לראות כ"ז שהחתיכה בביה"ח) ואכמ"ל. מ"מ דעת הרא"ש והטור נראה ברור שע"י שהשפופרת במקור יוצא הדם ממילא כמ"ש המ"ב. וכ"ז הוא לכאו' נגד גמ' ערוכה (ד' מ"א ע"ב) גבי מקור שנעקר דם אמר רחמנא ולא חתיכה. אלמא דבמקור שנעקר הוי חתיכה ולא דם. (ע' ב"ח) וגם מל' הב"י גבי מעשה דר"ש לפי הבנתו שנעקר המקור ונפל תלתי תלתי. כמ"ש הכי"פ (דלא כמהרש"ל) דחתי' זו שנקרש דם הנדה ונעשה חתי' דהא דם יבש הוא. ואיכא למ"ד (ראב"ד ורשב"א והוא דעה א' שבש"ע סי' קפ"ח ס"ו) דמטמא אפי' לא נימוח. ועוד דאין זה ענין לעקירת המקור. ואפ"ה כ' די"ל דדוקא חתיכות מבוקעות והדם בבקעים. ולא כמ"ש הטור ורי"ו ולא היתה פוסקת כו'. דלדעת המ"ב דברי הטור ורי"ו מוכרחים דמאחר שנעקר מקורה ע"כ שזב ממנה הדם ואדרבה לדבריו י"ל דמש"ה נקט הר"ש נעקר מקורה משום דם בעין דוקא. ועוד דעכצ"ל כמ"ש הב"י שבשעה שעקרה לא היה דם אלא בחתיכה (או אפי' ע"ג חתיכה להט"ז) אבל לא הדם שיצא מלמעלה להדיא בשעת נפילתה. דמשום דראתה ע"י סיבה של עקירת המקור אין לטהר. דהא אפי' דם דרך דופן אצטריך למעוטי מקרא (ד' מ"א ריש ע"ב) ואין לך סבה גדולה מזו. אלא דעיקר ההיתר דכאן דאין דרכה כו' היינו מה שהוא בתוך החתיכה ויוצא מתוכה. ומש"ה אצטריך קרא למעוטי דרך דופן דעכ"פ יוצא הדם להדיא מן המקור (ומ"ש בס"ט בזה הוא (פלאי ולדברי המ"ב צ"ע איך יצוייר שיהיה דם מובלע בבקעי החתיכה או ע"ג החתיכה דוקא ולא יצא ממנה דם בעין להדיא ממקוה המקור שהדם כנוס שם. גם לכאורה ל"מ הכי בפ"ד (ד' ל"ה ע"ב) גבי פלוגתא דרב ולוי בדם טוהר. דרב אמר מעיין א' הוא. ולוי אמר ב' מעיינות הם נסתם הטמא כו'. ומה בכך דנסתם מעיין הטמא הא נשאר במקור מקוה הדם הטמא. והיה צריך עכ"פ לשהות עד כדי שירד כל הדם הטמא הכנוס במקוה הטהור. ובגמ' משמע דלא בעי' אלא הפסק משהו. ומשמע נמי דלא קפדי' אלא על המעיין ולא על המקוה. וגם מהלכות הרופאים בספריהם הוא שנפתח המקור בשעת תשמיש לקבל הזרע ואיך לא תפלוט הדם (ורמ"ת מיעוטא הוא. ומלאה ונופצת מיעוטא דמיעוטא הוא). וא"ל איידי דטריד למבלע לא פליט בדם שבעין. והראי' שהביא המ"ב מהמדרש התם קאי על הולד שבשעת העיבור נעכר דם נדות לצאת שאז בודאי הוא שדם היוצא מהמעיין מתכנס והולד מעכבו. משא"כ שלא בשעת העיבור. שדם וסתה נוזל ממנה לחוץ שכשנסתם המעיין לא נשאר בפנים כלל. ככל הדברים האלה ויותר מאלה מצאתי בתוך כתבי אך לא העתקתי רק בקצרה מה שנוגע לענין שאלה וחקירה זו. ובקשתי מאד מאד לעמוד על אמיתת חקירה זו. מה יענה אהובינו הדאקטער הנ"ל ומה בפיו גם הוא. הגם שיש לי עוד חקירה בענין הניתוח להבין דברי הרמב"ם בפ"ה על בוריין. אך בזה כבר המתקתי סוד עמו ולא העלה דבר ברור. כי ד' הרמב"ם אין נחשבים בעיניו. ואם באולי מע"ל ימצא חן בעיניו שיפרש לו היטב ד' הרמב"ם שם ובספ"ד ובפי' המשניות בפ"ב במשנת משל משלו כו'. ורפ"ה בפי' ביה"ח בודאי ינוח דעתי מאד. ואענדנו עטרה לראשי:</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/10.htm><<</a></td> <td width=10% style="text-align:left"><a title='press < for prev page' id=goprev href=http://www.chabadlibrary.org/chasidim/shye/9/8.htm>>></a></td> </tr></table> </span> </body>