אור תורה - ויגש - נו

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/magid/index.htm">ספרי הרב המגיד ממעזריטש </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/magid/ot/index.htm">אור תורה</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/magid/ot/10/index.htm">ויגש</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/magid/ot/10/56.htm">נו</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/magid/ot/10/57.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><div class=parent_heading>ויגש</div></p> <p class=bodytext><div class=pagenumber>נו</div></p> <p class=bodytext><b>ויגש</b> אליו יהודה ויאמר בי אדוני וגו' <span class=small>[כי כמוך כפרעה]</span>. הנה אמרו רז"ל אין הגשה אלא לשון תפלה. ונ"ל לזה רמז הפסוק ויגש אליו יהודה, (נאמר) כלומר איש ישראל הנקרא ע"ש איש יהודי, בעומדו להתפלל לפני השי"ת ככה יתנהג, ר"ל שיהיה כל כוונת תפלתו להשפיע בשכינת עוזו. וז"ש רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, היינו כובד של רישא דכל רישין. ואף שמבקש בקשת צרכי עצמו, יהיה כוונתו שלא יחסר הדבר לעילא ח"ו, כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל, והיא אבר מאיברי השכינה, וזהו עיקר הבקשה שימולא ויושפע לעילא. ובודאי בזה תפלתו <span class=small>[נ"א: תפלה כזו]</span> רצויה ואין שטן מקטרג <span class=small>[נ"א: וקיטרוג]</span> עליה, ולא כאותן דעבדין לגרמייהו וצווחין הב הב כדאיתא בספר הזוהר הקדוש <span class=small>[ובתקונים]</span>. גם ידוע שהדבור נקרא יהודה, כי המחשבה הנקרא י"ה מיהודה ממשיך לקול הנקרא ו', והו' משפיע לד' ונעשה ה'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> פי' ויגש לתפלה, ויאמר עשה <span class=small>[דבר]</span> הבקשה למענך, כי הרי אני חלק אלוה ממעל, וזהו בי אדוני, ואז <span class=small>[בודאי]</span> אל יחר אפך <span class=small>[בעבדך]</span> ולא יקטרגו עלי, כיון שכל כוונתי הוא להשפיע לעילא לחלק הבורא שהוא בי, וזהו בי אדוני. כי כמוך כפרעה, ר"ל פרע"ה הוא לשון התגלות, הוא כמוך שהוא הפנימיות, ומה גם שעולם הדבור הוא המדבר בי. וזהו ידבר נא עבדך דבר, שהיא המדה הזאת הנקראת דבר, והיא עולם הדבור.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'>----- מקורות ומראה מקומות -----</p> <p class='ftntext'><b>לקו"י לד, ד (סי' רסט).</b></p> <p class='ftntext'><i>ויגש אליו גו'</i> – ויגש מד, יח.<i> אין הגשה אלא כו'</i> – תנחומא וירא ח.<i> איש ישראל הנקרא ע"ש איש יהודי</i> – ראה בר"ר צח, ו. וראה מג"ע פ' ויגש ד"ה ויגש אליו (הג').<i> אין עומדין כו'</i> – ברכות ל, ב.<i> רישא דכל רישין</i> – זח"ג י, ב. שם יא, א ורפט, ב. תקו"ז תי"ג כז, ד ושם תל"ט עט, ב.<i> חלק אלוה ממעל</i> – איוב לא, ב.<i> והיא אבר כו'</i> – זח"ג יז, א. ושם רלא סע"ב. תקו"ז תכ"א נב, א (וראה שם נ, ב).<i> דעבדין לגרמייהו כו'</i> – תקו"ז ת"ו כב, א.<i> שהדבור נק' יהודה</i> – ראה מאו"א ערך יהודה וש"נ. קהלת יעקב, ערך יהודה בן יעקב אות א.<i> המחשבה הנק' י-ה כו'</i> – זח"ג רכט סע"ב. שם קכא, ב.<i> ממשיך לקול הנק' ו'</i> – ראה זח"ג (ר"מ) קכא, ב. וראה זח"א עד, א.<i> והו' משפיע לד' ונעשה ה'</i> – תקו"ז תכ"א נח רע"ב. זח"ב קכג, ב. ראה פרדס רמונים ש"כ פי"א.<i> אל יחר גו' כי כמוך כפרעה</i> – ויגש מד, יח.<i> פרע"ה הוא לשון התגלות</i> – ראה זח"א רי, א. רש"י סוטה ח, א ד"ה ופרע.<i> המדה הזאת הנק' דבר</i> – (ר"ל מלכות) תקוזו"ח קה, ג. זח"א קמה סע"א. זח"ג רכח, א.</p> <p class='ftntext'>----- הערות וציונים -----</p> <p class='ftntext'>עיקר הדרוש הובא בעבודת ישראל ר"פ ויגש.</p> <p class='ftntext'><i>וז"ש רז"ל אין עומדין כו'</i> – עיין לקמן סי' תנ, ועיי"ש בהערות. ועיין לקו"י סי' קכג.</p> <p class='ftntext'><i>ראש . . רישא דכל רישין</i> – ראה סוף סי' רו.</p> <p class='ftntext'><i>כל כוונת תפלתו להשפיע בשכינת עוזו כו'</i> – ראה סי' שפז-ג. תיח. תקב. כש"ט סי' כ, סא, פ, פא, קכו, קעו, קפב, רסא, עדר (רפב-ב), רצו, שצה-א. ובהערות שם. להעיר מסנהדרין מו, א. תנחומא אחרי יב. שמ"ר ל, יג. ויק"ר ט, ג (וש"נ במהדורת מרגליות). מדרש תהלים י, יב וש"נ. ועיין בהערות לסי' שפה.</p> <p class='ftntext'>כאן המקום להעיר מדברי הבעש"ט בסוף ס' דמ"א (באלה הדברים אשר שמעתי מפי אא"ז זללה"ה): ביאר קושיא בזוהר [תקו"ז ת"ו כב, א] כתיב צווחין ככלבין הב לן מזונא וכו' ובמאמר א' [זח"ב סב, א] מפורש מאן דלא מתפלל על פרנסה בכל יום הוא מקטני אמונה, ותירץ כי כל דבר חסרון שיש לאדם מרגיש החיות, נמצא כשמתפלל על איזה חסרון, דרך משל שחסר לו פרנסה, ומי מרגיש החסרון הלא החיות שלו, והחיות הוא מן השכינה, ולכן יתפלל על צער החיות שהיא השכינה ממש, ובזה מתורץ קושיא הנ"ל.</p> <p class='ftntext'>ועיין היטב דברי כ"ק אדמו"ר זי"ע בביאור האי קושיא בלקוטי שיחות חכ"ג ע' 217 ואילך. וכן שם חי"ט ע' 191 ואילך וחל"ד ע' 73.</p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/magid/ot/10/57.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>