----- מקורות ומראה מקומות -----
אוה"א לג, ב.
זאת התורה גו' – חקת יט, יד. ודרשו רז"ל אין כו' – ברכות סג, ב. זח"ב קנח, ד. והעיקר הם הנה"י – ראה ע"ח ש"ח פ"ב. מי נקרא הבינה – זח"ב קיז, א. תקו"ז תי"ג חכ, א. שואל מ"י זאת – זח"א א, ב. צריך ללמוד בקול ודיבור – עירובין נד רע"א. זח"ג לט, א-ב.
----- הערות וציונים -----
נכפל לקמן סי' תעג. והובא באוה"ת להצ"צ פ' חקת ע' תתיח בתוס' הגהות.
לכל דבר צריך י' מדות כו' – ראה תניא, אגה"ק סי' טו.
וכן להבנה צריך י' מדות והעיקר הם הנה"י – ראה אורח לחיים ס"פ פנחס ד"ה והעמדת: שמעתי בשם הרב הקדוש בוצינא קדישא החסיד המפורסם מהו' דוב בער זללה"ה שהתלמיד הלומד אצל הרב ואין יכול לקבל שכל הרב רק שמקבל דיבורים כמו שאמר הרב ונמצא הדיבורים הם לתלמיד בחי' מוחין ואף אם הרב מסביר לתלמיד שיבין בשכלו עם כל זה אינו משיג שכל הרב ובחי' נה"י של הרב הם נעשין מוחין לתלמיד וע"כ תראה תמיד שבחי' נה"י של עולם עליון הם נעשין מוחין לעולם התחתון וזהו ענין הנסירה ששמעתי כי כל זמן שהתלמיד אין לו בחי' מוחין גמורין להבין שכל הרב אז אי אפשר לו לנטות ימין או שמאל מן הדיבורים של הרב ונמצא הוא דבוק עם הרב בחי' נה"י בחי' אחוריים ואי אפשר לו לנסור מן הדיבורים ולאמר בענין אחר כיון שאינו מבין שכל הרב למה דיבר כך ועל כרחו הוא צריך להיות דבוק עם הדיבורים כמו שאמר הרב והוא דבוק עם הרב בבחי' אחוריים דהיינו נה"י שלו אבל כשמשיג התלמיד מוחין ומשיג שכל הרב אשר בתוך הדיבורים אז יכול לנסור עצמו מן הדביקות שהי' לו עם הדיבורים דהיינו בחי' נה"י של הרב ויכול לשנות ולדבר זה השכל בסיגנון אחר כיון שמבין שכל הרב וע"כ כשבא לבחי' מוחין הוא ננסר מן העובדא בחי' נה"י עכ"ד. ועיין היטב לקו"י סי' קנח.
ומי נק' הבינה כי כו' – ראה אוה"א כא, ב: מי נקרא בינה ע"ש אם אני שואל על דבר מי מוכח שכבר יש לו הבנה מעט ושואל יותר.