ויבז בעיניו כו'
פז
(בס"ד, פ' תשא ופורים).
משל דהמן רשיעא לעוף כו' ויחל משה
תשא פורים
ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, וארז"ל במד"ר משל דהמן רשיעא לעוף שעשה קן על שפת הים ושטף הים את קנה אמר איני זז משם עד שנעשה הים יבשה והיבשה ים, מה עשה נטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים, בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר ביש גדא וטמיע מזלא סוף סוף במה את יכיל, כך אמר לו הקב"ה להמן הרשע אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכולתי שנא' (תלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד כו' חייך רישך מתורם חלף רישיהון, דאינון לשיזבא ואת לצליבא.
ולהבין זה יובן ע"פ מ"ש במד"ר פ' כי תשא פמ"ג ע"פ ויחל משה עשה את המר מתוק, וכן ת"א ע"פ מה מתוק מדבש מה חלי מדובשא, ושם במד"ר אמר ר' ברכי' בשם כו' כיון שבאו ישראל למרה כו' התחיל משה מהרהר בלבו ואמר המים למה נבראו מה הנאה יש לעולם מהם וידע הקב"ה מה שמשה מחשב אמר לא תאמר כן ולא מעשה ידי הם יש דבר בעולם שלא נברא לצורך כו' אלא אני מלמדך שנא' ויורהו ה' עץ כו' וימתקו המים אין ויורהו אלא לשון לימוד, וכשבאו ישראל למדבר וביקש האלקים לכלותן כו'