תורת שמואל - תרכ"ט - ויבז בעיניו כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/11/index.htm">ויבז בעיניו כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ויבז בעיניו כו'</h3><div class=pageno>פז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>(בס"ד, פ' תשא ופורים).</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>משל דהמן רשיעא לעוף כו' ויחל משה</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>תשא פורים</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויבז</span> בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, וארז"ל במד"ר משל דהמן רשיעא לעוף שעשה קן על שפת הים ושטף הים את קנה אמר איני זז משם עד שנעשה הים יבשה והיבשה ים, מה עשה נטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים, בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר ביש גדא וטמיע מזלא סוף סוף במה את יכיל, כך אמר לו הקב"ה להמן הרשע אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכולתי שנא' (תלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד כו' חייך רישך מתורם חלף רישיהון, דאינון לשיזבא ואת לצליבא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה יובן ע"פ מ"ש במד"ר פ' כי תשא פמ"ג ע"פ ויחל משה עשה את המר מתוק, וכן ת"א ע"פ מה מתוק מדבש מה חלי מדובשא, ושם במד"ר אמר ר' ברכי' בשם כו' כיון שבאו ישראל למרה כו' התחיל משה מהרהר בלבו ואמר המים למה נבראו מה הנאה יש לעולם מהם וידע הקב"ה מה שמשה מחשב אמר לא תאמר כן ולא מעשה ידי הם יש דבר בעולם שלא נברא לצורך כו' אלא אני מלמדך שנא' ויורהו ה' עץ כו' וימתקו המים אין ויורהו אלא לשון לימוד, וכשבאו ישראל למדבר וביקש האלקים לכלותן כו' </p> <p class=bodytext><div class=pageno>פח</div></p> <p class=bodytext>אמר משה רבש"ע בקשת לאבד את ישראל כו' לא כן אמרת לי במרה עשה את המר מתוק, אף עכשיו חלי מרירותן של ישראל ורפא אותן הוי ויחל משה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה הנה איתא בזהר בראשית ענין מהפך מחשוכא לנהורא ומרירא למיתקא, הנה כתי' ויקרא אלקי' לאור יום ולחשך קרא לילה, וצ"ל ד' לשונות אלו אור וחשך ויום ולילה, שלכאו' אור ויום הוא א' וחושך ולילה הוא א'. והענין דהנה אור וחשך הם בחי' מדות עליונות חו"ג, אור הוא בחי' חסד, וחשך הוא בחי' גבורה, והנה מדת החסד מאיר ביום כמ"ש חסד אל כל היום, וכמשארז"ל אידלי יומא אידלי קצירא, לפי שביום מאיר בחי' מדת החסד בחי' אור כו', אכן בלילה הוא בחי' חשך בחי' גלות שנמשל ללילה, ולכן בד"כ נק' העוה"ז בשם לילה והעוה"ב בשם יום כו'. וזהו מ"ש להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, פי' כי בבוקר שהוא בחי' יום מאיר בחי' מדת החסד, אכן בלילה בחי' חשך עז"נ ואמונתך בלילות, פי' אמונה כי הנה יש ב' בחי' ברכה והודאה, פי' הודאה הוא רק בחי' הביטול מחמת ההודאה אף שאינו משיג איך ומה, שזהו בחי' החשך וההעלם שאינו מבין הענין כמו שהוא דאם הי' מבין בטוב אינו שייך לאמר לשון הודאה, של' מודה משמע הגם שאינו מבין מ"מ הוא מודה לדבריו. ויובן ענין זה למעלה כי הנה כדי שיהי' מאתו ית' בחי' מל' ש' אלקי' מקור כל העולמות הוא ע"י גבורות וצמצומים רבים וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, שכדי להיות בחי' מלכותך מכ"ע זהו ע"י גבורתך להתלבש בבחי' דבור כו' כמ"ש במ"א בד"ה תקעו בחדש שופר (תרט"ז), ובריבוי ההשתלשלות נעשה ונתהוה בחי' העלם גמור שאינו יכול להשיג כלל כ"א בחי' הודאה שמודה שכן הוא אף שאינו משיג מחמת החשך וההעלם כו', וזהו ואמונתך בלילות בזמן הגלות שנמשל לחשך שאינו מושג גילוי אלקותו ית' וזהו רק בבחי' אמונה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הנה כתיב נר הוי' נשמת אדם שנש"י נמשלו לנרות כמו שהנר מאיר את החשך כך נש"י הם הממשיכים בחי' ש' הוי', כי הנה כל אדם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פט</div></p> <p class=bodytext>מישראל חייב לברך מאה ברכות בכל יום, וע"י הברכה ממשיך בחי' ש' הוי' באמרו ברוך אתה הוי' ברוך הוא בחי' המשכה שממשיך בחי' ש' הוי', והנה פי' ש' הוי' הוא מקור התהוות האור והגילוי וגם בחי' ההעלם הנעשה מריבוי הצמצומים דש' אלקים הנה קודם שנתצמצמו בבחי' אותיות הדבור הם כלולי' בשם הוי' ושם הם ג"כ בבחי' הגילוי, וה"ז עד"מ שאנו רואים באדם שיש בחי' מחשבה ודבור והיינו שבתחלה הדבור הוא כלול במחשבה ואח"כ יוצא מהעלם אל הגילוי בדבור, וכמו"כ למעלה יש ג"כ כמה בחי' השתלשלות, אכן ש' הוי' הוא מקור ההשתל' וראשיתן שהוא האור המאיר בכללות ההשתל', ולכן באמרם ברוך אתה הוי' ממשיכי' בחי' אור הוי' וקדושתו להיות מאיר גם במקום החשך כו', וזהו נר הוי' נשמת אדם שנש"י ע"י הברכות ממשיכי' בחי' ש' הוי'. אך הנה כתי' כי אתה תאיר נרי והוי' יגי' חשכי שמשמע שהוא ית' מאיר נר דנש"י, ובאמת שניהם אמת כי כדי שיהי' כח בנש"י להמשיך בחי' נר הוי' זהו ע"י שניתן להם כח מלמעלה להאיר החושך שזהו בחי' כי אתה תאיר נרי להיות נר הוי' נשמת אדם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין להפך חשוכא לנהורא היינו להיות מאיר ש' הוי' גם במקום החשך וההעלם, ובעבודה זהו מ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקי', והיינו כאשר יתבונן שביום כלול בכלל מדת הלילה והחשך וע"י שם הוי' מאיר את הלילה שזה"ע מדת היום שכולל מדת לילה, כך והשבות אל לבבך שיש ג"כ ב' לבבות כו' כמ"ש במ"א, כי הוי' הוא האלקי' שבשרשו למעלה הוא בחי' הוי' ואלקי' ובאמת ע"י העבודה מאיר ש' הוי' בשם אלקים כו' להיות יחוד הוי' אלקי' בחי' מחשוכא לנהורא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> מרירא למיתקא, הנה יש שקדים המרים ושקדים מתוקין ואין לך עשב שאין לו מזל כו', ובשרש למעלה יש ב' השפעות כי שקד הוא ל' השפעה כמו שוקד אני על דברי כו', והיינו שבבחי' ההשתל' יש ב' מיני המשכות חו"ג, חסד הוא בחי' מתיקות וגבורה הוא בחי' מרירות, והנה כתי' שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, וצ"ל מה שבכל משנה תורה אמר משה לשון ה' אלקיכם, ובק"ש אמר ה' אלקינו שכלל גם עצמו ג"כ בבחי' זו, הנה ארז"ל ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד אטו האידנא לאו אחד הוא, ותירצו על מ"ש הוי' אחד לא כעוה"ז העוה"ב בעוה"ז על הטוב מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת, אבל לע"ל כולו הטוב והמטיב, ועל מ"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צ</div></p> <p class=bodytext>ושמו אחד תירצו, עכשיו לא כמו שאני נקרא אני נכתב, נכתב בשם הוי' ונק' בשם אד' ולע"ל נק' בשם הוי' ונכתב בשם הוי'. ולהבין זה הנה בעוה"ז יש ב' מיני השפעות חו"ג ולכן על הטובה מברך הטוב והמטיב על השפעת החסד והטוב, ועל ההיפך מברך כו' שהוא בחי' השפעת הגבו' כו' ולכן לא כמו שאני נכתב אני נקרא נכתב בשם הוי' ונקרא בשם אד', כי אדנ"י הוא א' דין, והיינו שבחי' הדינים והגבורות נמתקים ע"י האלף בחי' א' דאהי' בחי' מופלא פלא כו', אבל לע"ל כולו הטוב והמטיב כי לית שמאלא בהאי עתיקא שאין שם בחי' גבורות כלל והגבורות הם ג"כ חסדים כו', ולכן לע"ל נכתב בשם הוי' ונק' בשם הוי'. והנה בק"ש אומרים הוי' אלקינו הוי' אחד, ופרש"י מה שלע"ל יהי' הוי' אחד כו' כעת הוא הוי' אלקינו, והיינו שנש"י יכולים להמשיך בחי' זו עכשיו ג"כ, וזהו ענין טעמין מרירין למתיקין, שאפי' המרירות יבין שזהו מתיקות וחסד וכמ"ש חושך שבטו שונא בנו וכמ"ש ודרך חיים תוכחת מוסר שזהו בחי' זיכוך וחסדים, וזהו טעמין מרירא למיתקא שיבין ויטעום המרירות כאילו הם השפעות המתיקות והחסדים כי חושך שבטו שונא בנו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> עיקר הממשיך המשכה זו זהו משה שזהו ענין מ"ש ויחל משה שהמתיק הגבורות כמו שהם למטה שימתקו ויהיו מתוקים, כי בחי' טעמין מרירא למיתקא זהו רק שמבין שכך צריך להיות ונדמה לו ממש כאלו הם השפעת החסדים כי זהו כדי לזכך כו', אבל משה הי' ממשיך למטה ממש שלא יהי' מרירות כלל כ"א מתיקות וכמ"ש וימתקו המים שהמתיק אותם למטה ממש והיינו כי משה הי' מן המים משיתיהו מן המים העליונים שלמעלה מהפרסא הא' שהוא בחי' מו"ס אשר לית שמאלא בהאי עתיקא, וזהו ענין הציץ ג"כ שהוא בחי' אסתכלותא דעלמא עילאה בעלמא תתאה כו', והארה מבחי' זו הי' ג"כ נחום איש גם זו שהי' אומר גם זו לטובה כנודע, ולכן נעשה לו נס בגילוי שהעפר שהביא היו יקרים יותר מאבנים טובות שלכן מלאו לו אבנים טובות תמורת העפר כמשארז"ל בתענית דך"ג ע"א, אך העיקר הוא משה כמארז"ל בשגם זה משה, בשגם גימ' משה שמשה הוא המשיך בחי' זו למטה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צא</div></p> <p class=bodytext>שזהו ענין ויחל משה חלו מרירותן של ישראל שהצדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר, וזהו לולי משה בחירו כו', כי הנה ארז"ל כ"מ שנא' לולי אינו אלא זכות אבות שנא' לולי אלקי אבי אברהם, ולכן אמר משה זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב בזכות אבות כו', והנה לולי ביו"ד ולולא באל"ף הם פי' אחד, וענין לולא באל"ף הוא לו לא, לו בוא"ו ולא באל"ף, והנה מצינו בהרבה מקומות שלו בוא"ו הוא אחד עם לא באל"ף, כמ"ש כי אל דעות הוי' ולא נתכנו עלילות, כתי' באל"ף וקרי בוא"ו, וכמ"ש הוא עשנו ולא אנחנו, כתי' באל"ף וקרי בוא"ו, בכל צרתם לא צר כתי' באל"ף וקרי בוא"ו. והענין כי וא"ו הוא בחי' המשכה כמ"ש במ"א בענין קדש וא"ו שהוא המשכה מבחי' קדוש כו', וזהו ענין מדת חג"ת אברהם יצחק ויעקב שהעולם מתנהג ע"פ המדות מרירות ומתיקות כנ"ל, והנה לא באלף פירושו אשר להתם אינו נוגע כלל כו', ואעפ"כ ע"י לו בוא"ו מגיע לבחי' האל"ף כמ"ש בזהר להתם מטי עקתא דישראל שאע"פ שאינו נוגע כלל עכ"ז ע"י התעוררות רח"ר מגיע לבחי' אל"ף אשר לית שמאלא שמשם יומשך למלאות כל הפגמים כו' כמ"ש באורך במ"א בד"ה והפכתי אבלם לששון בסוף הדרוש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן המד"ר מה שהמן רצה לאבד את ישראל ואמר לו הקב"ה אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי ואתה אמרת כו', הנה כתי' ואלה המלכים אשר מלכו לפני מלוך מלך לבנ"י, שז' מלכים קדמאין דתהו קדמו לבחי' התיקון, וזהו ענין ראשית גוים עמלק שעמלק הוא ראשית הז' מלכין קדמאין כו', ולכן רצה המן שבא מעמלק שיכרע לו מרדכי באמרו שגם זקינו יעקב כרע והשתחוה לעשו זקינו, והיינו לפי ששרש עשו הוא מעולם התהו שקדם לתיקון בחי' יעקב כו', אך מרדכי השיב לו זקיני לא השתחוה לזקניך גם אני לא אשתחוה לך כי בנימין לא נולד עדיין בעת שכרע יעקב לעשו כמ"ש במד"ר באורך וכמ"ש ביפ"ת ע"ש, ובאמת אם הי' נולד בנימין לא הי' צריך יעקב להשתחוות לעשו כו'. והענין הוא דהנה טענת המן הי' מפני ששרשו מעולם התהו שקדמה לתיקון, אכן באמת הנה תהו ותיקון שניהם הם רק הארה, שעולם התהו הוא ג"כ רק הארה בעלמא כו', ולכן לגבי בנימין שהוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צב</div></p> <p class=bodytext>בשרשו יותר נעלה משניהם כו' כי עולם התהו הוא רק מבחי' יו"ד דשם ס"ג שנפל בשבירה כו', אכן הנה כתי' כי גאה גאה ותרגום אתגאה על גאותא שהמן שהוא בחי' גיאות בחי' חוצפה אתגלאה עליו, וכמ"ש ואם זרוע כאל לך עדה נא גאון וגובה, משמע שכדי להשפיל בחי' גיאות זהו ממקום גבוה מאד, ולכן אמר לו אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד חייך רישך מתורם הם לשיזבא ואת לקטלא שנמשך מבחי' גאה גאה, וכאשר נמשך מבחי' גבוה מאד אזי נדחה הקליפה והרע דעמלק והמן (כי אפי' במקום אשר אם צדקת, הנה זהו רק בבחי' החיצוניות ממקום ההוא, אבל בבחי' הפנימיות נש"י הם העיקר שזהו ענין אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו עאכו"כ וכמו שארז"ל ולא תהא כהנת כפונדקית כו' כמ"ש במ"א).</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולשון</span> המשל במד"ר לעוף שעשה קן על שפת הים שטף הים את קנה, פי' ים ויבשה הוא בחי' ב' דעות ד"ע וד"ת, ים הוא בחי' עלמא דאתכסי' בחי' ד"ע בחי' נש"י, ויבשה בחי' ממכ"ע בחי' ד"ת שלמטה היש שזהו בחי' עמלק והעוף עשה את קנה על שפת הים (פי' קנה י"ל ע"ד ואם בין כוכבים שים קינך כו'), שטף הים את קנה שזהו בחי' דחיית הקליפה דעמלק, וזהו שנא' בהמן ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו, דהנה בירושלמי ספ"א דפיאה ארז"ל שמה שאמרו מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומח' רעה אינה מצרפה, הני מילי בישראל אבל בעכו"ם בהיפך שמחשבה טובה אינה מצרפה ומחשבה רעה מצרפה כאילו כבר עשה, ומביא ראי' מקראי, והובא ירושלמי זו בתוס' בקדושין דל"ט ע"ב. ומאחר שהמן חשב מחשבה רעה ה"ה כאלו כבר קיימה, וה"ז כמשל העלוקה שלאחר שמוצצת הדם מתה, וכך כתי' עת אשר שלט האדם באדם לרע ששליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו בכדי להוציא הניצוצות מה שנבלע בו, ומאחר שבמח' חשב המן על היהודים להשמיד להרוג ולאבד הקב"ה מצרפה למעשה כמו שכבר עשה ונמצא ע"י שליטה זו של אדם בליעל באדם דקדושה כבר יצאו ממנו כל הניצוצות שהיו בו ולכן תלו אותו ואת בניו על העץ כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמרה</span> איני זז מכאן עד שאעשה מים יבשה ומיבשה ים היינו להשמיד את כל היהודים, אמר הקב"ה אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי ואתה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צג</div></p> <p class=bodytext>אמרת כו' חייך הם לשיזבא ואת לקטלא, ובזה יובן מ"ש במאו"א בשם דברי הגדה, ויאמר המן זו מדה"ד למלך אחשורוש שראשית ואחרית שלו, והיינו כי מדה"ד הוא בחי' אני אמרתי להשמידם שהוא בחי' מדה"ד בשורש, וכמו"כ המן למטה רצה ג"כ לעשות כזה אמר לו הקב"ה חייך הם לשיזבא ואת לצליבא, והיינו כי ע"י שנש"י מהפכין מחשוכא לנהורא וממרירא למיתקא עי"ז ממשיכים מבחי' אוא"ס דלית שמאלא בהאי עתיקא, לכן גם כשמגבי' א"ע לקבל מבחי' אם תגביהי כנשר ובין כוכבים שים קנך גם משם אורידך נאום הוי' שבפנימי' העיקר שיומשך לנש"י כו', לכן הם לשיזבא ואת לצליבא כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>