תורת שמואל - תרכ"ט - וידבר כו' זאת חקת כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/12/index.htm">וידבר כו' זאת חקת כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וידבר כו' זאת חקת כו'</h3><div class=pageno>צג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ ויק"פ, פ"פ, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>פרה אדומה ופסח</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>ויק"פ פ"פ</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> ה' כו' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' כו' ויקחו אליך פרה אדומה כו', וצ"ל מ"ש ב"פ הוי' הלא נא' תחלה שהוי' דיבר אל משה והי' צריך לאמר זאת חוקת התורה אשר אני מצוה, או סתם זאת חוקת כו' ויקחו, ולמה נא' פעם שני אשר צוה הוי'. וגם צ"ל לשון חוקה הנאמר במצות פרה אדומה. הנה כתי' (תלים קי"ט) יהי לבי תמים בחוקיך וארז"ל במד"ר פ' בא פי"ט זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה למה ששניהם דומים זל"ז, בזה נא' זאת חקת הפסח ובזה נא' זאת חוקת התורה, ואי אתה יודע איזה חוקה גדולה מזו משל לשתי מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות מי גדולה מזו אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה והולכת אחרי' כך בפסח נא' בו חקה, ובפרה נא' בה חקה ומי גדולה הפרה שאוכלי פסח צריכין לה שנא' ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. ולכאו' צ"ל מאחר שאמר תחלה למה ששניהם דומות זל"ז ומה שאמר אח"כ ואי אתה יודע איזהו חוקה גדולה מזו </p> <p class=bodytext><div class=pageno>צד</div></p> <p class=bodytext>הלא הם דומות, אך הענין שהכוונה שהם דומות ששניהם הם חוקות כי יש במצות שהם צוויים ויש שהם חוקות, ובזה הם שניהם שוים ששניהם הם חוקות אך איזהו חוקה גדולה מחברתה אותה שחברתה מלוה אותה, כך אוכלי פסח צריכי' לפרה כו'. אך עדיין צ"ל הלא ארז"ל במד"ר ר"פ תצא ע"פ אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותי' לא תדע (במשלי ה') אר"א בר כהנא אמר הקב"ה לא תהא יושב ושוקל מצותי' של תורה כענין שנא' ושקל בפלס הרים לא תהא אומר הואיל ומצוה זו גדולה אני עושה אותה ששכרה מרובה והואיל וזו מצוה קלה איני עושה אותה, מה עשה הקב"ה לא גילה לבריות מתן שכרן של מצות מנין שנא' נעו מעגלותי' לא תדע כו', חוץ משתי מצות החמורה שבחמורות והקלה שבקלות, חמורה שבחמורות כיבוד או"א ומתן שכרה אריכות ימים, והקלה שילוח הקן ומתן שכרה אריכות ימים, ונמצא כי לא יאות לחשוב איזהו מהן גדולה, ומפני מה אמרו איזהו גדולה מזו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> כ"ז צ"ל שורש ענין מצות חוקת הפסח שהי' על ענין יצ"מ אשר נצטוינו לזכור יציאת מצרים בכל יום כמ"ש למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך ודרש בן זומא ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות והיינו שגם בלילות צריך לזכור ענין יציאת מצרים וכ"ש בימים כו', והענין הוא דשורש ענין גלות מצרים הי' בכדי שיהי' גילוי שם הוי' וכמ"ש בתחלת סיפור גאולת מצרים וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, רק ע"י שעבוד מצרים זכו לגילוי שם הוי' כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי' והוצאתי אתכם כו' שהגאולה הי' מבחי' שם הוי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא דהנה כתי' בראשית ברא אלקים שברה"ע הי' ע"י שם אלקים, וכנודע ממארז"ל שהרקיעים היו מתפשטים עד שגער בהם הקב"ה ואמר להם די, וז"ע שם שדי שאמר לעולמו די, ומבחי' שם שדי הוא שרש כל ההעלמות וההסתרים שכל בחי' לגבי הגבוה ממנה הוא רק משל לבד, וכנודע בכל עולם שנה נפש שכל בחי' שלמטה הוא משל לגבי שלמעלה הימנו עד"מ הארי' שלמטה הוא רק משל לבחי' הארי' שבמרכבה שאומר קדוש וברוך, וכן הארי' דבריאה הוא רק משל לגבי בחי' החסד דאצי' שנק' ג"כ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צה</div></p> <p class=bodytext>ארי', וכן הארי' שבאצי' הוא בחי' החסד דאצי' הוא רק כמו משל לגבי בחי' החכ' שנק' ג"כ ארי' כמ"ש וירא ראשית לו, שראשית היא בחי' ראשית חכ', וארי' הוא אותיות ראי', וכן בחי' ארי' דחכ' הוא רק כמו משל לבחי' הכתר שנק' ג"כ ארי' כמ"ש ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקים דיבר מי לא ינבא ואיתא בספרים שזהו בחי' הדבור דאנכי הוי' אלקיך שהוא בחי' הכתר. וכן עד"ז בכל שארי הנבראים דבי"ע הנה כל בחי' הוא רק משל לגבי שלמעלה הימנו, ועז"נ וידבר שלמה שלשת אלפים משל, פי' שלשת אלפים מדרגות שכל בחי' לגבי שלמעלה הימנו הוא רק כמו בחי' המשל לגבי השכל, ושלשת אלפים מדרגות הם כנגד ג' עולמות בי"ע, ושלמה שהי' בחי' מל' דאצי' השיג שלשת אלפים מדרגות שכל א' הוא משל לחבירו, להיותו המקור לג' עולמות בי"ע כו', לכן השיג ג' אלפים מדריגות שכל א' הוא משל לגבי שלמעלה הימנו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שארז"ל במד"ר פ' תרומה כל מה שברא הקב"ה למעלה ברא למטה, למעלן שרפים עומדים ולמטה עצי שטים עומדים, שנמשלו המלאכים לעצי שטים, וכן כתיב אז ירננו עצי היער שקאי על המלאכים שנק' בשם עצי היער, וכן כתיב כי האדם עץ השדה שנמשלו המלאכים והאדם לעצי השדה, והיינו שכמו עצי השדה הם בחי' צומח שצומח מקטנות לגדלות, שתחלה הוא קטן עד שמתגדל ונעשה אילן גדול, ועד"ז יובן במלאכי מעלה שהגם שמלאך מיכאל עד"מ הוא מבחי' החסד והאהבה מ"מ קודם שאומר שירה או קודם השליחות ששולחין אותו המדה אצלו בקטנות, וכששולחין אותו או בשעת שאומר שירה מתגדל האהבה בתוקף עוז, ולכן המלאך בעת השליחות יכול לקרות עצמו בשם שולחו כמ"ש בי נשבעתי נאום הוי', וכתיב ותקרא שם הוי' הדובר אלי', והיינו שבשעת השליחות הוא בטל כ"כ לגבי המשלח עד שנקרא כל מהותו ע"ש המשלח הרי נגדל בחי' המדות שלו מכמו שהיו, וה"ז כמשל הצומח. ועד"ז הוא מה שנמשל האדם לעץ השדה, היינו שבחי' המדות שבאדם נמשלו לצומח שכמו עץ הצומח הנה הוא צומח מקטנות לגדלות, כמו"כ מדות שבאדם קודם התבוננותו בגדולת הבורא הם קטנים וכשמתבונן ומעמיק דעת בגדולת הבורא מתגדל המדה בתוקף עוז האהבה ביתר שאת ויתר עז מכמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צו</div></p> <p class=bodytext>שהיתה כו'. אמנם העץ הגשמי שנמשל למדות שבאדם ומדות שבמלאכים הנה הוא רק משל לבחי' האהבה שבמלאכים ונשמות, אבל אינו בערך כלל, כ"א כמו ערך המשל לגבי השכל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועד"ז</span> בכל פרטי הנבראים שכל בחי' היא רק משל לגבי שלמעלה הימנה, ואפי' בתורה כתיב כאשר יאמר משל הקדמוני שיש בזה ב' פי' הא' שהתורה שלמטה שנתלבשה בענינים גשמיים כמו ציצית בצמר גשמי ותפילין בקלף גשמי וכדומה, הנה הם רק משל לגבי התורה כמו שהיא למעלה במתיבתא דרקיע שאין שייך שם בחי' גשם צמר הציצית או קלף התפילין כ"א בחי' הרוחניות שבמדריגות אלו שענין הציצית הוא כמ"ש ויקחני בציצית ראשי שרומז לבחי' הקוצי דשערי דז"א שמכה ברישא דנוק', או רוחניות התפילין הו"ע המשכת מוחין לז"א, שהציצית והתפילין הגשמיים הם רק כמו משל לגבי השכל, או י"ל פ"א בענין משל הקדמוני שגם התורה כמו שהיא למעלה הוא ג"כ רק משל להבין בחי' אוא"ס קדמונו של עולם, אך מ"מ אינו דומה בחי' המשלים דתורה לבחי' המשלים שבעש"ן שע"י המשלים דתורה מבינים הנמשל כו', וה"ז כמו השכל שאומרים אותו במשל שהגם שהמשל מלביש את השכל מ"מ ע"י המשל מבינים את השכל, ונמצא כי אינו מסתיר כ"כ שהרי יכולים להבין הנמשל ממשל זה, אבל ענין המשלים דעש"ן מה שכל אחד הוא משל לגבי שלמעלה הימנו הנה ע"י משל שלמטה היינו בחי' הארי' שלמטה עד"מ אינם מבינים כלל בחי' הארי' שלמעלה שאומר קדוש וברוך שאינו בערך כלל שיהי' מובן הארי' שלמעלה מגשמיות הארי' שלמטה, רק שמ"מ הוא משל אליו, שהרי עכ"פ חיותו נמשך מבחי' הארי' שלמעלה כו' כמ"ש במ"א, אבל הנה משל זה מסתיר לגמרי ומכסה מאד את הנמשל שהרי אינו מובן כלל ממנו כו'. ושרש ההעלמות והסתרים אלו שבבחי' עש"ן דבי"ע זהו נמשך מבחי' שם שדי שאמר לעולמו די בבחי' הגבלה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> עדיין צ"ל מ"ש באברהם גבי מילה אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים משמע ששם שדי נגלה לאברהם ע"י מצות מילה ולפמשנ"ל שם שדי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צז</div></p> <p class=bodytext>הוא מברה"ע. אך הענין הוא דהנה רש"י ז"ל פי' ע"פ אני אל שדי שדי באלקותי לכל ברי' והוא מהמד"ר ע"פ הנ"ל, ונמצא לפ"ז יחלק פי' לשון די לשני אופנים הא' די ל' שאמר לעולמו די שהוא פי' לא יותר, וכמו עד פה תבוא ולא יותר. אבל יש פי' בתיבת די כמו די מחסורו הנאמר גבי צדקה שארז"ל אפי' סוס לרכוב עליו, או כמ"ש והריקותי לכם ברכה עד בלי די שארז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די שפי' שיהי' השפעה בריבוי כ"כ עד שיבלו שפתותיהם מלומר די שפי' שיהי' בריבוי מאד, ונמצא פי' שיהי' כ"כ בריבוי עד שכ"א יאמר שההשפעה היא די. ועפ"ז יש לפרש ששם שדי שהי' בברה"ע פי' די שאמר לעולמו די כמו עד פה תבוא וכמאמר רז"ל על הרקיעים שהי' מתפשטים עד שגער בהם ואמר להם די. אבל שם שדי שנגלה לאברהם ע"י מצות מילה הוא ג"כ די, אבל פי' די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די על ריבוי ההשפעה שיהי' כ"כ בריבוי עד שכ"א יאמר די והותר, וזהו מלשון שנאמר במלאכת המשכן והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר (בפ' ויקהל ל"ו ז'). וביאור הענין דהנה הנהגת העולמות מתנהג ע"פ דרכי הטבע שנמשך מבחי' שם אלקי' שהוא בגימ' הטבע, וזהו ג"כ ענין שם שדי שאמר לעולמו די בחי' ההגבלה עד פה תבוא כו' כנ"ל. אבל להאבות נתגלה לאברהם ע"י המילה בבחי' שם שדי שדי באלקותי לכל ברי' פי' שמבחי' זו נמשך גם ענין הנס, וזהו שדי באלוקותי לכל ברי' שיכול להיות נמשך מבחי' זו גם נס, אך היינו בחי' הניסים שמתלבשים בדרכי הטבע כמו נס דאסתר שמלובש בדרכי הטבע שמחמת אהבת אסתר הרג את המן.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> כדי להיות בחי' נסים שיוצאים מדרכי הטבע לגמרי כמו נס דקי"ס שהוא יוצא מדרכי הטבע לגמרי זהו נמשך מבחי' שם הוי', כי שם הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי' כא' שזהו למעלה מבחי' ההגבלה שנמשך מבחי' שם אלקים ושם שדי, שמשני שמות אלו נמשך בחי' מספר שהוא בחי' ההגבלה, אבל בחי' שם הוי' הוא בלי מספר שהוא למעלה מבחי' הגבלת הטבע כו', דהנה כתיב גדול אדונינו ורב כח ולתבונתו אין מספר, פי' ורב כח כי שיעור קומה של יוצר בראשית הם רל"ו אלפים רבבות פרסאות, והפרסאות הם פרסאות של מעלה וה"ז הוא מספר גדול אמנם מ"מ הוא מספר אבל לתבונתו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צח</div></p> <p class=bodytext>אין מספר, ולכאו' צ"ל מה שייך לשון מספר בתבונה והל"ל ולתבונתו אין חקר, אך הענין דמ"ש ולתבונתו אין מספר הכוונה על בחי' ההשגות שבג"ע, שהגם שלא נז' בספרים רק שני בחי' ג"ע היינו בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון, אבל באמת יש כמה בחי' בג"ע וכמ"ש ילכו מחיל אל חיל וארז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שגם בעוה"ב הם הולכים מחיל אל חיל בהשגות שונות זמ"ז, ולכן יש נהר דינור שצריכים נשמות הצדיקים לטבול בו בין עליות מג"ע התחתון לשלמעלה הימנו, בכדי שישכח על ההשגה שהשיג בג"ע התחתון, שלא יבלבל אותו בג"ע שלמעלה הימנו, וכמו ר"ז שצם מאה תעניתא כי היכא דלשכח תלמוד בבלי כדי שלא יבלבל אותו בלימוד תורת ירושלמי שמעלת לימוד הירושלמי ארז"ל במד"ר ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב שאין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י. וזהו ג"כ שארז"ל כל רב מבבל וכל רבי מא"י, ששם מאיר בחי' היו"ד שהוא בחי' חכ', אשר ע"כ היו סמוכים כו', ולכן כדי שלא יבלבל אותו הלימוד מתלמוד בבלי צם מאה תעניתא כי היכא דלישכח ההשגה שהשיג בחו"ל, ועד"ז כשצריכה הנשמה להתעלות מבחי' השגתה בג"ע התחתון להשיג השגה זו עצמה בג"ע שלמעלה הימנה אשר שם הלכה זו עצמה היא נעלי' יותר באין ערוך צריך לטבול בנהר דינור בכדי שישכח מה שהשיג בג"ע שלמטה הימנה בכדי שלא יבלבלנה כו', ועד"ז יש רבבות מדרגות בג"ע בלי מספר השגות עד אין קץ, והיינו מפני שבג"ע נאמר שם מלא הוי' אלקים כמ"ש ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם לכן ולתבונתו הוא בחי' ההשגות שבג"ע הוא בלי מספר להיותו מבחי' שם הוי' שהוא בלי מספר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ענין יצ"מ שפי' לצאת מהמצרים וגבולים, דכמו שיש מצרים בקליפה כמו"כ יש בחי' מצרים בקדושה והיינו בחי' המצרים וגבולים והעלמות שנמשכים מבחי' שם אלקים ושם שדי שאמר לעולמו די, היינו שיהי' די שיהי' מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה, ובין כל רקיע מהלך ת"ק שנה ועובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה שזהו הגבלה לכן נק' זה בשם מיצר, וענין יצ"מ היינו לצאת מהמצרים וגבולים, וז"ע התפלה בחי' ק"ש פסוק ראשון שמע ישראל, שמע הוא ר"ת שאו מרום עיניכם, והיינו להתבונן איך שהוי' אלקינו ה'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צט</div></p> <p class=bodytext>אחד, וארז"ל אין כיוצא בו שפי' שאין ערוך לך לפי שכולא קמי' כלא חשיבי, שלכאו' אינו מובן איך נאמר שכלא חשיבי הלא נתהוו העולמות בבחי' מציאות זמן ומקום, אך הענין הוא דהנה בבחי' שבגדר מספר והגבלה הנה א' לגבי אלף אלפים וריבוי רבבות יש לו ערך ואפי' טיפה נגד הים הגדול יש לו ערך וכמו שאמר ר"י יכולני לשער כמה טיפות יש בים, והיינו כי יכולים לספור כמה טיפות יש ברביעית וכמה רביעית יש בהין וכמה הין יהי' במדה גדולה וכמה מדות יהי' בים, ונמצא שיכולים לשער, אבל לגבי בלי מספר שוה מספר אחד כמו מספר רבוא רבבות, כי מספר לגבי בלי מספר אינו בערך כלל, ולכן הגם כי נתהוו העולמות בבחי' עולמות מוגבלים מ"מ לגבי אוא"ס ב"ה בחי' חד ולא בחושבן כולא קמי' כלא חשיבי כי מספר והגבלה לגבי בלי גבול ומספר אין ערוך לך וכלא חשיבי כו' וע"י העמקת הדעת היטב בבחי' התבוננות עי"ז יבוא לבחי' ואהבת שיהי' לו אהבה ותשוקה ליכלל לבחי' אוא"ס ב"ה, וז"ע יצ"מ לצאת מהמצרים וגבולים שבבחי' ההגבלה בחי' מספר ליכלל וליבטל באוא"ס שבלי גבול כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> אם רץ לבך שוב לאחד הוא בחי' תומ"צ כי שם תמצאנו, וכמ"ש בק"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וארז"ל בד"ת הכתוב מדבר, והיינו שאם ע"י ההתבוננות רץ לבך בבחי' אהבה ורצוא ליכלל באוא"ס ב"ה שוב לאחד היינו בחי' התלבשות אוא"ס בתומ"צ שהם מצות הוי' ותורת הוי', וכמ"ש למען תהי' תורת הוי' בפיך, והמצות הם מצותיו ב"ה שהוא עצמו מקיימם כמארז"ל הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, וכמארז"ל במד"ר ר"פ משפטים פ"ל ע"פ מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לא כמלך ב"ו שמצוה לאחרים לעשות והוא אינו עושה, אבל הקב"ה מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות, שזש"ה מגיד דבריו כו' חוקיו ומשפטיו, פי' החוקים והמשפטים שעושה בעצמו כו', ולהיות כי המצות והתורה הם תורת הוי' ומצותיו כו' לכן א"א להתגלות למטה כ"א בדברים גשמיים דוקא וכידוע שכל הגבוה ביותר א"א להיות נגלה כ"א בדבר היותר גשמי, וכמשל אותיות החותם שהם חקוקים על האבן טוב הנה מחמת רוב בהירות האבן טוב א"א לקרות האותיות, משא"כ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ק</div></p> <p class=bodytext>כשחותמין אותם על השעוה או טיט אז יכולים לקרות האותיות. ועד"מ זה יובן שהמצות להיותם בחי' רצון העליון ב"ה א"א להם להתלבש כ"א בדברים גשמיים דוקא, ציצית בצמר הגשמי ותפילין בקלף גשמי וכן כל המצות, ולכן כשביקשו המלאכים שיותן להם התורה כמ"ש תנה הודך על השמים לא ניתן להם כי להיות כי א"א שיקיימו התורה כמו שניתנה למטה מפני שאין יצה"ר ביניהם, ושיקיימו אותה ברוחניות א"א לבחי' גבוה כזה להתלבש ברוחניות כמשל האותיות שבהיותם חקוקים על האבן טוב מחמת בהירותם א"א לקרוא אותם, או כמו שאין הראי' יכולה לתפוס הקול שהוא רוחני כ"א מתלבש לראות דבר הגשמי דוקא כנודע והיינו מפני כי הראי' הוא בחי' חכמה אינה יכולה להתגלות כ"א שתתפוס דבר גשמי דוקא, משא"כ בחי' השמיעה להיותה נמוך מן הראי' יכולה לתפוס גם הקול שהוא רוחני. ועד"ז יובן בענין המצות שלהיותם גבוהים במדרגה שהם מצותיו ב"ה לכן אינם יכולים להתלבש כ"א בדבר גשמי דוקא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, כי הגם שהאבות קיימו כל התורה כולה כמארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה אפי' עירוב תבשילין עד שלא ניתנה, אך הנה הם קיימו אותם ברוחניות לבד, ולכן ארז"ל במד"ר שה"ש ע"פ לריח שמניך כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקין מכלי אל כלי, פי' ריחות שכמו הריח אינו עצם הדבר כ"א הארה וריח מהדבר כך קיום האבות שקיימו רק ברוחניות הוא הארה מהמצוה כי עצם המצוה לעוצם רוממותה א"א לה להתלבש כ"א בגשמיות דוקא וכנ"ל, אבל הם מאחר שקיימו את המצות ברוחניות זהו הוראה שאינה עצם המצוה כ"א רק ריח המצוה לבד, וזהו שנגלה אליהם בשם שדי לבד ושמי הוי' לא נודעתי להם, וכדי שיהי' מ"ת בקיום המצות בגשמיות הי' צ"ל גילוי שם הוי' דוקא שהמצות הם מצות הוי' ותורה היא תורת הוי', וע"י יצ"מ הי' גילוי שם הוי' כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי' והוצאתי אתכם כו' ואז אח"כ הי' מ"ת שניתנו המצות כמו שהם, דבר שמריקין מכלי אל כלי פי' עצם המצוה ולכן נתלבשו מעשה המצות בגשמיות דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ענין חוקת הפסח כי הנה פסח הוא ל' דילוג כמ"ש ופסח ה' על הפתח, והיינו שכדי שיתלבשו בחי' מצותיו ב"ה במעשה המצות גשמי' זהו בחי' דילוג שאינו בהדרגה, וחוקת הפסח היינו שהעבודה שיעשה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קא</div></p> <p class=bodytext>חקיקה בנפשו שיוכל לקבל בחי' מצות הוי', וכמ"ש באר חפרוה כו' במחקק כו', במחקק גימ' רמ"ח היינו בחי' רמ"ח מ"ע וצריך לעשות חקיקה בנפשו שיהי' לו אהבה ורצוא ותשוקה שיהי' גילוי שם הוי' ע"י עשיית המצות ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח להיות נמשך בחי' שם הוי' ע"י עשיית המצות שהם מצות הוי' כו', וז"ע שמברכין על כל מצוה ברוך אתה הוי', פי' ברוך שיתגלה בחי' שם הוי' שציוה לנו לעשות מצוה זו, וזהו בחי' הכוונה של גשמיות עשיית המצוה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן ענין חקת הפרה שבד"כ ענין הפרה בעבודה היא כנגד בחי' בעלי תשובה, שענין שריפת הפרה הוא בהיות ידוע שכל דבר מפרטי הנבראים הוא מורכב מד' יסודות אש רוח מים עפר, וכששורפין איזה דבר הנה ג' יסודות אמ"ר יוצאי' בעשן ולא נשאר רק יסוד העפר שנעשה ממנו אפר, וכמ"ש בזהר דאפר הוא מאי דאשתייר מן נורא, וכך יובן בענין שריפת הפרה שבחי' ג' יסודות אמ"ר שהיו בהפרה יוצאי' בעשן ע"י שריפתה ואפר הפרה הוא בחי' יסוד העפר שהי' בפרה, ונעשה מהעפר אפר מה דאשתאר מן נורא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכאו'</span> צ"ל מה"ע שריפת הפרה ומהו המכוון במה שנעשה ממנה אפר. והענין הוא דהנה איתא בזהר פ' חוקת דק"פ ע"ב פרה דקבילת משמאלא, מאן הוא לשמאלא פני שור כמד"א ופני שור מהשמאל, והנה נודע שענין בחי' שור שבמרכבה הוא בחי' הרשפי אש והתשוקה בתגבורת גדול ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה. אמנם הנה בהשתלשלות מה שנשתלשל מבחי' פני שור בריבוי ההשתלשלות נשתלשל הנה"ב שבאדם שהוא כח המתאוה לעניני העוה"ז בדברים המותרים, ובהשתלשלות עוד יוכל להתאוות גם דברים האסורים ח"ו. והנה כשהאדם חושק לאיזה דבר מתענוגי עוה"ז הנה החשק הוא רק כלי להרצון והכח המתאוה, וכן המחשבה והדבור שמדבר ומהרהר איך למלאות תאוות לבו הוא רק כלי ולבוש לעצם כח המתאוה, וכ"ש המעשה הוא הכלי וגמר התאוה. אך הנה עצם כח המתאוה אינו רע עדיין כלל רק שמתלבש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קב</div></p> <p class=bodytext>בלבושים רעים שההרהור והדבור והמעשה של תאוות היתר היא בחי' הרע דק"נ, ושל תאוות איסור ח"ו היא מגקה"ט, אבל עצם כח המתאוה אינו רע עדיין כלל שהרי בחי' התאוה זו עצמה יוכל להפכה לטוב, היינו שיתאוה לקיים ציווי הקב"ה במעשה המצות, בבחי' רצון וחפץ גמור כמו שהוא מתאוה תאוות היתר או איסור ח"ו, רק שהוא בשוגג או בזדון לבו ח"ו מלבישו להתאוות תאוות היתר או איסור ח"ו, שהוא מלבישו בלבושים צואים, או שזהו כמו צורה לחומר, שעצם כח המתאוה הוא בחי' חומר עדיין ויכולים לציירה בציור טוב שיתאווה לקיים רצון העליון ב"ה ולדבקה בו ית' וכמ"ש נפשי אויתיך כו', שכמו שהאדם אוהב חיי נפשו כמו"כ יהי' בבחי' אהבה לה' כו' כי באמת כח המתאוה מצד עצמו יסודתו בהררי קדש בחי' פני שור שבמרכבה כו', אבל אם בשגיאתו או בזדון ח"ו מצייר בה צורה להתאוות בבחי' כח המתאוה הטבעי איזה דברים מתאוות היתר שבעוה"ז, וכ"ש בתאוות איסור ח"ו שצייר בחומר צורה רעה עד שמתאווה לדבר רע שנמשך מגקה"ט כו', ולכן כשישוב אל ה' באמת יכול להפוך מן הקצה אל הקצה שגם כח המתאוה שהי' מלובש בתאוה רעה ישוב לאהבה את ה' כמו שהוא בשרש שרשה בחי' פני שור שבמרכבה, אבל בחי' לבושי כח המתאוה או הציור של כח המתאוה מאחר שהוא בעצם רע דנוגה או רע גמור דגקה"ט, א"א להעלותם שיוכלל בקדושה ואין להם תקנה אלא ביטולם והעברתם מן העולם ושבירתם זהו תקנתם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזה"ע</span> שריפת הפרה ששרפו עורה ובשרה ופרשה ויצא בחי' ג' יסודות אמ"ר שהי' בה בעשן ולא נשאר רק האפר והיינו בחי' יסוד העפר, והיינו כי הכל הי' מן העפר אפי' גלגל חמה, וכמו"כ יובן בהפרה שהעיקר שבה הוא יסוד העפר רק שהיתה מורכבת עוד בג' יסודות אמ"ר, והם עשו צורה בבחי' העפר אשר בפרה שתהי' צורתה בבחי' בע"ח בציור פרה, וכששורפין אותה מבטלין בחי' הצורה או הלבושים שלה ולא נשאר רק העצם שהוא העפר ונעשה ממנה אפר והוא בחי' העצם של הפרה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובעבודה</span> ענין שריפת הפרה הוא בחי' ביטול לבושי כח המתאוה דנה"ב או ציור כח המתאוה של הנה"ב שלא ישאר רק עצם המדות דנה"ב שהוא כח המתאוה בעצם שהוא אינו רע כלל ויכולים להפכו שיהי' מתאוה לדבקה בו ית' ובמצותיו וכמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה', והיינו שמבחי' אתכפי' יבוא לבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא להיות אהבת ה' תקוע בלבו בכל לבבך בשני יצריך, וזהו שמע שם ע', שם הוא בחי' ב"ן ורפ"ח כמ"ש בפע"ח ב"ן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קג</div></p> <p class=bodytext>ורפ"ח בגימ' שם, שמתעלין לשרשן בחי' עי"ן ז"ת דס"ג, והיינו ע"י אתכפי' ואתהפכא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"י</span> העלאה זו נמשך אח"כ בחי' מים חיים כמ"ש ונתן עליו מים חיים אל כלי, והיינו שהמים חיים הם שנובעים מתחת לארץ וע"י שחופרין מוציאין מהעלם אל הגילוי בחי' מ"ח, ועד"ז יובן שהוא ית' הוא מקור מים חיים כמ"ש אותי עזבו מקור מ"ח את הוי' וע"י העלאת הפרה שהיא בחי' תשובה נמשך מבחי' מקור מים חיים שזהו למעלה מבחי' חקת הפסח כו', שהגם שנת' לעיל שבחי' המצות הם בחי' מצות הוי' ששם הוי' הוא בחי' הי' הוה ויהי' כו' שלמעלה מבחי' מספר וכנ"ל, מ"מ גם על שם הוי' נאמר אני הוי' הוא שמי שגם שם הוי' הוא רק שם והארה בעלמא וכמו שאין השם נוגע לעצמותו כלל ואינו נצרך לעצמו כ"א לזולתו שיקראנו בשמו כו', כמו"כ בענין שם הוי' שהוא רק שם והארה בעלמא ולכן כתיב אנכי ה' אלקיך שבכדי שיהי' נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי להיות שם הוי' זהו ע"י אלקיך בחי' צמצום וגבורה כו', ולכן שם הוי' מתחיל ביו"ד בחי' צמצום כו', וע"י העלאת חקת הפרה נמשך מבחי' מקור מ"ח היינו בחי' מקור ושרש שם הוי', והיינו כמארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד והיינו בחי' שם הוי' כמו שהוא כלול בעצמותו שזהו בחי' שם הוי' דלעילא שמשם יומשך למלאות כל הפגמים שפגמו בשם הוי', דהנה רמ"ח מ"ע הם מבחי' ו"ה ושס"ה מל"ת הם מבחי' י"ה כמארז"ל שמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח, גם מצוה הוא בחי' אותיות הוי' כי מ"צ בא"ת ב"ש י"ה, ולכן בפגם המצות אומרים בק"ש שעל המטה אם פגמתי באות יו"ד של שמך הגדול בביטול ק"ש כו', שפגם המצות הוא בשם הוי', וע"י התשובה שהוא בחי' אפר הפרה עי"ז נמשך בחי' מ"ח שהוא בחי' מקור מ"ח מקור ושורש שם הוי' בחי' שם הוי' דלעילא להיות ממעמקים בחי' עומקא דכולא קראתיך להיות נמשך שם הוי' מחדש כו', ולכן נאמר ב"פ שם הוי' בחקת הפרה, א' נגד שם הוי' שבבחי' מצות הוי' והב' בחי' שם הוי' דלעילא בחי' מקור ושורש בחי' שם הוי' שבכל מעשה המצות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ל' המד"ר משל לשתי מטרונות דומות וא"י איזהו מהם גדולה, פי' ל' גדולה דהנה כתיב גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר, ונת' לעיל שענין חקת הפסח שנמשך גילוי שם הוי' שנק' גדול כמ"ש גדול ה' כו' לפי שהוא בחי' בלי מספר כו', ולגדולתו אין חקר קאי על חקת הפרה שלגדולתו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קד</div></p> <p class=bodytext>העצמי' אין חקר והיינו בחי' שם הוי' דלעילא, אך לפ"ז אינו מובן מהו שאמרו וא"י איזה מהם גדולה, הענין הוא שמטרונא היא בחי' מל' כנודע, ושתי מטרונות היינו בחי' מל' דאצי' ומל' דבינה וזהו שא' דומות היינו ששניהם הם בחי' מל' ומה שמסופק איזהו מהם גדולה היינו לפי שלע"ל יתעלה בחי' מל' ה' עליות כמ"ש ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ולפ"ז יתעלה המל' למעלה ממקום הבינה, ולכן לע"ל כתיב והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים אל הים הקדמוני פי' ים הקדמוני הוא בחי' חכ' ולע"ל יצאו מ"ח מירושלים בחי' מל' אל החכ' או הבינה, ולכן יתכן שאלתו וא"י איזהו מהם גדולה, אך מ"מ חקת הפרה גדולה היינו שלע"ע בחי' חוקת הפרה היא מל' דבינה שגבוה מחקת הפסח מל' דאצי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ושורש</span> ההפרש בין פסח לפרה, דהנה הפסח הי' ביצ"מ ופרה היא כנגד הגאולה דלע"ל שבפרה מרומז ד' גליות כמארז"ל אדומה זו בבל תמימה זו מדי כו'. והענין הוא דהנה גלות מצרים הי' הקדמה למ"ת שע"י שנצרפו בכור הברזל במצרים זכו לקבל התורה שנק' תורת הוי' כו', אך מ"מ זהו רק חיצוניות התורה שנמשך מבחי' שם הוי' דלתתא, אבל ע"י פרה שהיא בחי' תשובה עי"ז יהי' הגאולה דלעתיד כמארז"ל אם ישראל עושין תשובה נגאלים שהגאולה דלעתיד תלוי בתשובה דוקא, ועי"ז יהי' התגלות בחי' פנימיות התורה ששרשה מבחי' שם הוי' דלעילא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> יהי לבי תמים בחוקיך ב' חוקים חקת הפסח וחקת הפרה כי באמת צ"ל ב' הבחי' והיינו חקת הפסח היא בחי' תומ"צ וחקת הפרה היא בחי' תשובה, כי תשובה אינה על עבירות דוקא, כ"א תשובה היא בחי' החזרת פנים בפנים, דהנה שני אנשים הגם שעומדים סמוכים זל"ז אך הם עומדים אחור באחור הנה הם רחוקים זמ"ז, אבל כשהם מחזירים פב"פ אז הם קרובים, ועד"ז יובן בעבודת ה' דהגם שמקיים התומ"צ שאז הוא קרוב מ"מ כשהוא בבחי' אחור באחור דהיינו שאין לו בחי' אהבה ותשוקה בקיום המצות רק שהוא עושה בבחי' מצות אנשים מלומדה אזי הוא רחוק באמת, וצ"ל בחי' תשובה ע"ז היינו החזרת פב"פ, ולכן איתא בזהר שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא שגם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קה</div></p> <p class=bodytext>הצדיקים שמקיימים התורה והמצות מ"מ צריכים לבחי' תשובה והיינו להיות החזרת פב"ב שלפום גמלא שיחנא שלפי ערך מדריגת הצדיק התשוקה עדיין אינה כדבעי לכן צריך תשובה ע"ז, וזהו שא' דוד יהי לבי תמים בחוקיך ב' החוקים דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יתורץ ג"כ מה שהקשינו ממארז"ל ע"פ אורח חיים פן תפלס לא תהא יושב ושוקל מצותי' של תורה דשם הכוונה שלא יאמר אדם אעשה זו ששכרה גדול, לכן הודיע הקב"ה ששכר מצוה קלה שוה לשכר מצוה חמורה, אבל כאן פי' שפרה גדולה להיותה במעלה ומדריגה גבוה לע"ע, ואוכלי פסח צריכין לפרה כי גם הצדיקים צריכים לעשות תשובה כנ"ל לכן אינו ענין לשקול מצותי' של תורה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>