תורת שמואל - תרכ"ט - שה תמים זכר כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/13/index.htm">שה תמים זכר כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>שה תמים זכר כו'</h3><div class=pageno>קה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ ויקרא פ' החדש, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>כבשים ועזים כו' כהן, חלב ודם</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>ויקרא פה"ח</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שה</span> תמים זכר בן שנה יהי' לכם מן הכבשים ומן העיזים תקחו, שהקרבן פסח הי' מן הכבשים ומן העיזים, וכמארז"ל שקרבן פסח בא מן הכבשים ומן העיזים, וכן ארז"ל במשנה שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל. והנה בקרבנות העולה והחטאת הנה קרבן עולה הי' בא מן הכבשים ומן הבקר אבל לא מן העיזים, וחטאת הי' בא מן העיזים ומן הבקר אבל לא מן הכבשים, וכמ"ש הרמב"ם בה' מעשה הקרבנות פ"א הלכה ט"ו וז"ל חטאות של ציבור מן העז או מן הבקר ואין בהם מן הכבשים, וכל עולות הצבור מן הכבשים ומן הבקר ואין להם עולה מן העז, כל חטאת יחיד כו' ואינה באה מן הבקר חוץ משלש חטאת, חטאת הנשיא שהיא עז וחטאת כהן המשיח שהוא פר ופר שמביא הכה"ג ביוה"כ והוא חטאת עכ"ל, וגם היחיד הי' מביא לפעמים כבשה לחטאת, נמצא שרוב קרבנות העולה הי' מכבשים וכמ"ש את הכבש הא' תעשה כו' ואת הכבש השני כו' שהתמידין היו באים מן הכבשים והם עולת הצבור, וכן בשבת שני </p> <p class=bodytext><div class=pageno>קו</div></p> <p class=bodytext>כבשים היו ג"כ עולות, וקרבן החטאת הי' ע"פ רוב מעזים וכמ"ש ושעירי עזים לחטאת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובכדי</span> להבין מפני מה העולות הי' העיקר מכבשים והחטאות מן העזים צריך להקדים תחלה שורש ענין הקרבן, שלכאו' הדבר פלא איך יכופר להחוטא ע"י שמביא קרבן ומקריב אותה על המזבח עי"ז יכופר להחוטא על חטאתו אשר חטא, והגם שלהקרבן הי' צריך להתוודות על חטאתו אשר חטא, וכמ"ש הרמב"ם במנין המצות מ"ע ע"ג להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן שנאמר והתוודו את חטאתם אשר עשו, מ"מ הי' צריך להקריב קרבן לכפרת עון, וצ"ל מהו ענינו שיתקן חטא האדם כו'. הנה כתיב את קרבני לחמי לאשי שהקרבנות שמקריבים חלב ודם ע"ג המזבח נק' בחי' לחם למעלה לבחי' האישים עליונים, שהם השרפים שנק' אש ע"ש הרשפי אש, ונק' שרפים ע"ש שנתוקדו כבר ע"י הרשפי אש כו', וכמו"כ הם נק' אישים ג"כ כו', וע' מזה בד"ה אם כסף תלוה את עמי, וזהו שארז"ל רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר שע"י הקרבנות יהי' בחי' לחם למעלה, וגם מה צריכים ללחם הלא משה כשהי' בהר ארבעים יום כתיב בי' לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי כי אזלת למדינתא עבדית כמנהגה, וכ"ש המלאכים אישים עליונים, וכ"ש שאינו מובן ענין רעייתי פרנסתי ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם שורש ומקור בחי' הצומח, דהנה ארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר גדל, שכל עשב פרטי יש לו שורש ומקור למעלה השופע בו חיות להחיותו ולהצמיחו, וכנודע ממ"ש בזהר בראשית די"ח ע"פ מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם שחציר ועשב הם שני בחי' מלאכים, שיש מלאכים שהם עומדים משי"ב ואומרים שירה, וכמו מיכאל וגבריאל שמחנה מיכאל באהבה משי"ב ומחנה גבריאל ביראה ג"כ משי"ב הם חיים וקיימים באהוי"ר והם הנק' בשם עשב. ויש מלאכים שנק' בשם חציר והיינו שכמו החציר קוצרים אותה ומצמחת עוד הפעם כמו"כ מלאכים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קז</div></p> <p class=bodytext>אלו נבראים בכ"י ואומרים שירה ונכללים בבחי' הביטול, וחוזרים ונבראים מלאכים ואומרים ג"כ שירה ונכללים בבחי' הביטול וכמ"ש חדשים לבקרים, וה"ז כמשל החציר שצומח במהירות ונקצר וחוזר וצומח. וזהו שאנו אומרים בברכת יוצר אור יוצר משרתים ואשר משרתיו, יוצר משרתים הם המלאכים שנבראים בכ"י ואומרים שירה ונכללים בבחי' הביטול כנ"ל, ואשר משרתיו הם המלאכים שנק' בשם עשב שעומדים ברום עולם משי"ב ואומרים שירה באהוי"ר.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ועשב לעבודת האדם שהם מלאכים שמעלים תפלות ישראל, וכמ"ש בזהר הנ"ל שעשב הם המלאכים שנק' אופנים חיות וכרובים, ופי' המק"מ בשם האריז"ל אופנים בעשי' חיות ביצי' וכרובים בבריאה, כי מט"ט וסנד"ל הם זו"נ דבריאה עכ"ל, ונודע ממארז"ל שמט"ט (סנד"ל) קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, וזהו ועשב לעבודת האדם שהם מעלים התפלות וכמ"ש בת"א בד"ה מזוזה מימין שבכדי להיות כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל שהם גשמיים זהו ע"י המלאכים שמזככים האותיות כי הדבור שלהם הוא בערך דקות המחשבה שלנו, וגבוה מעל גבוה עד משכן מלאך מט"ט (או סנד"ל) שקושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל, כי כשעוברים ע"י מזככים האותיות, וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון ועי"ז מזדככים האותיות מגשמיותם להיות יכול להיות מהם כתרים לקונו כו' היינו בחי' יהי רצון שיומשך רצון חדש לרפאות החולה ולברך השנים להיות בחי' ברכה בתוס' וריבוי וכמ"ש ביצחק ויזרע יצחק כו' וימצא מאה שערים שזהו יותר מכמו שצומח ע"פ דרכי הטבע שנמשך מבחי' הצמצומים דשם אלקים כמ"ש מזה בד"ה זאת חקת התורה (ך"ט), וע"ז נאמר ויברכהו הוי' שזהו הנק' ברכה להיותה בבחי' תוס' וריבוי כו' וידוע שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו', ובחי' ברכה זו נמשך מבחי' שם הוי' שלמעלה מבחי' שם אלקים כמ"ש מזה ג"כ בד"ה זאת חקת הנ"ל יעו"ש. וכדי שיומשך הברכה זהו ע"י העלאת המלאכים שמעלים התפלה שלנו שאנו מתפללים ומבקשים בברכת ברך עלינו כו' ותן ברכה וברך שנתינו כו', וע"י העלאה זו נמשך הברכה, ולכן נא' ועשב לעבודת האדם.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> לפ"ז המלאכים שנק' בשם דשא שהם הנק' בברכת יוצר בשם יוצר משרתים שהם מתהווים בכ"י ואחר השירה נכללים בבחי' הביטול וכמ"ש חדשים לבקרים, וארז"ל במד"ר וישלח פע"ח ע"פ זה א"ר חלבו בשם רשב"נ לעולם אין כת של מעלה מקלסת (פי' אומרת שירה) ושונה, אלא בכ"י הקב"ה בורא כת של מלאכים חדשים ואומרים שירה חדשה והולכין להם (פי' שנכללי' בבחי' הביטול לאין וכמ"ש במד"ר אח"כ כששאל אדרינוס לאן הולכין השיבו לו מהיכן שנבראו, והיינו מבחי' האין שנברא היש, כשמתבטל היש הוא מתבטל ונכלל בבחי' אין זה ג"כ כו') א"ר ברכת השבת מדכתי' שלחני כי עלה השחר הרי יש מי שנברא אתמול ואומר שירה למחר והשיב לו ר' חלבו שמיכאל וגבריאל כולם מתחלפין והם אינם מתחלפין, והביא המת"כ, שבילקוט מביא בשם מדרש אבכיר שאותו שר מיכאל הי' שבא להראות לו שלא ירא מעשו כו', נמצא שמפרש המד"ר שחדשים לבקרים קאי על המלאכים שנבראים בכ"י וכ"ה במד"ר איכה ע"פ חדשים לבקרים בשינוי לשון קצת, וכן איתא בזח"א די"ח ע"ב הנ"ל, ולפ"ז אינם שייכים לעבודת האדם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> במק"מ בפירושו על מאמר הזח"א די"ח הנ"ל כתב וז"ל דשא וחציר הכל דבר אחד והם הבירורים שאנו מבררים ע"י תפלתינו ועולי' בסוד מ"ן למל' ונעשי' מהם מלאכים, ויש מלאכים שמתבטלי' בכ"י ומתחדשי' בכ"י כמ"ש יוצר משרתים, שחוזרת המל' ואוכלת אותם והם הנק' דשא וחציר, ויש מלאכים שהם קיימים לעולם וע"י תפלתינו אנו מתקנים אותם בשפע גדול שמביאים אליהם מהמל' וע"י בא השפע אלינו ואלו נק' עשב עכ"ל. ובד"ה וכד אינון מתקנין פי' כמש"ל שאחר שעלו הבירורים למל' בסוד מ"ן ע"י תפלתינו ונעשה מהם חציר ועשב, החציר הוא דשא אוכלת אותם המל' שחוזרים להיות חלק מחלקיה לפי ששורש הרפ"ח ניצוצין מז' מלכין דמתו ולכך אוכלת אותם ונעשים עצמותה וחלקי', אבל עשב אחר שנבראו אז ע"י תפלות או קרבנות מביאים להם שפע מהמל' וזהו תיקונם ואח"כ ע"י בא השפע אלינו. ונמצא שמפרש שגם המלאכים שנק' דשא וחציר הם ג"כ מה שאנו מעלים מ"ן לבחי' המל' רק שדשא הוא שהמל' אוכלת אותם, ולא נמשך ע"י העלאה זו עוד רק שזהו נשאר להיות עצמותה וחלקי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אבל</span> באגה"ק סד"ה איהו וחיוהי, בענין רגלי א"ק שמסתיימים בתחתית העשי' כ' וז"ל ועי"ז יש כח ועוז בסיום הכלי דמל' דמל' דעשי' שביסוד העפר והוא מאמר תדשא הארץ דשא להיות פועל בקרב הארץ תמיד לעולם ועד להצמיח עשבים מדי שנה בשנה אלא שיש מהם ע"י העלאת מ"ן והם הזרועים והנטועים, ואעפ"כ הם כמו יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערך כלל לגבי הפרי וכל האילן והענפים והעלים וכן במיני זרעונים וירקות וגם במיני תבואה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קט</div></p> <p class=bodytext>להתהוות מאות גרעינים מגרעין א' הוא כמו יש מאין וכ"ש הקשין והשבלים, והנה הפירות שע"י העלאת מ"ן הם הזרועים והנטועים הם משובחים מאד מאד מהעולים מאליהם מכח הצומח לבדו שבארץ עכ"ל, ומזה יש לפרש שענין דשא ועשב הם ב' היחודים שבחו"ב, שענין הדשא שצומח מאליו בלי זריעה זהו מיחוד חיצוני דחו"ב שחידוש הישנות זהו נמשך מיחוד חיצוני דחו"ב לצורך קיום העולמות, אבל זיווג פנימי דחו"ב זהו ע"י העלאת מ"ן שלנו בק"ש ותפלה ותומ"צ וז"ע ועשב לעבודת האדם. ובזה יתפרש מ"ש ר' שמעון בר' אבא ע"פ חדשים לבקרים על שאתה מחדשינו בכל בקר ובקר אנו יודעים שאמונתיך רבה להחיות לנו את המתים, וי"ל פי' שענין החידוש שמחדש לנו בכ"י זהו ענין ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, ז"ע חידוש הישנות שנמשך מזווג חיצוני דחו"ב, ובעבודה בנפש האדם ענין החידוש שאתה מחדשינו בכל בקר י"ל ע"י העבודה בכל בקר היינו בחי' ק"ש שהיא בבקר עי"ז ממשיכים יחוד פנימי דחו"ב וכנודע שע"י ק"ש ממשיכים זיווג פנימי דחו"ב, ועי"ז אנו יודעים שאמונתיך רבה להחיות לנו המתים ע"י בחי' טל תחי', ואז אור חדש על ציון תאיר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומ"מ</span> יש לפרש פי' האגה"ק שדשא הוא בחי' ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב שזהו ג"כ ע"י העלאת המלאכים ועבודת הנשמות ע"י מו"מ באמונה כמ"ש מזה בד"ה זכור את יום השבת (ך"ז), ובד"ה ששת ימים תעבוד בסופו בספר תרח"י, ונמצא כי דשא הוא ג"כ ע"י העלאותינו כמ"ש המק"מ, ויתפרש לפ"ז פסוק תדשא הארץ דשא, ארץ היא בחי' מל' כנס"י, דשא הוא בחי' העלאת כנס"י בכדי להיות ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, ובחי' זו היא מאכל המל' עצמה, ועשב הם המלאכים שמתהווים ע"י המצות שע"י עשיית כל מצוה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קי</div></p> <p class=bodytext>נעשה מלאך אחד כנודע, ועי"ז נמשך לנו שפע ע"י המלאכים מיכאל וגבריאל שעומדים משי"ב כו', וכמו"כ ז"ע העלי' ע"י ק"ש להמשיך אור חדש בחי' זווג הפנימי דחו"ב. ועכ"פ מבואר שענין דשא ועשב למעלה הם בחי' גבוהות, ובהשתלשלותם למטה ע"י ריבוי ההשתלשלות נתהווה בדרך בריאה יש מאין בחי' דשא ועשב הגשמי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו</span> שהוא בצומח כמו"כ הוא בדומם וחי ומדבר, דהנה ארז"ל שלש שותפי' באדם אב מזריע לובן כו' ואם אודם כו' והקב"ה נותן בו נשמה כמ"ש כי חלק הוי' עמו שיש בכאו"א חלק הוי' ממש, ונמצא שכמו חיות הדשא והעשב הוא מבחי' המזל השופע לו שהם בחי' המלאכים שנק' בשם דשא ועשב, או ב' היחודים דחו"ב כנ"ל, כמו"כ חלק הוי' עמו שיש בנש"י בכאו"א חלק מבחי' שם הוי' כו', וכמו"כ בבע"ח הנה גם הבהמה יש לה נפש רק שנפשה נשתלשלה מבחי' פני שור שבמרכבה, וכנודע שד' חיות המרכבה הם שרשי כל הבע"ח שהארי' הוא מקור וחיות לכל החיות ופני שור הוא מקור וחיות לכל הבהמה ופני נשר מקור חיות כל העופות, והאדם הוא מפני אדם שבמרכבה או בחי' האדם העליון שעל הכסא כמ"ש מזה במ"א. ולהיות כי נפש הבהמה היא מבחי' פני שור שבמרכבה לכן ע"י שמקריבין הבהמה ע"ג המזבח והיתה נכללת באש שלמעלה הי' עולה נפשה לשורשה ומקורה הוא בחי' פני שור שבמרכבה, ועי"ז גרמו להיות החיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, כי הנה נודע שבחי' אדם הוא בחי' התיקון, והבהמות והחיות שרשן מבחי' התהו שקדם לתיקון וע"י שמעלי' הבהמה ששרשה מבחי' התהו עי"ז עולה ונכללת בבחי' פני שור שבמרכבה ששרשו ג"כ מבחי' התהו רק הוא ממה שכבר נתברר, ולהיותם מבחי' התהו לכן ביכולת חיות המרכבה להגבי' את בחי' האדם דתיקון שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ג"כ איך יתוקן חטא האדם ע"י הקרבת הבהמה, דהנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא ושס"ה ל"ת הם בחי' שס"ה גידי' וכמ"ש זאת התורה אדם שכלליות התורה זהו בחי' אדם, וא"כ כ"ז הוא בחי' התיקון, ולכן ע"י שהחיות מעלים את בחי' אדם דתיקון לבחי' התהו שקדם לתיקון נמשך משם למלאות כל הפגמים לתקן נפש החוטא, שחטא הוא מל' חסרון, שע"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיא</div></p> <p class=bodytext>העדר קיום מ"ע חסר אצלו ההמשכה שהי' ממשיך ע"י קיום המ"ע, או בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם שזהו ג"כ חסרון שחסר במה שלא קיים רצון העליון ב"ה שרצונו הוא שלא לעשות והוא עבר ועשה שזהו ג"כ ענין חסרון וע"י ההמשכה מבחי' כי לא אדם הוא נמשך למלאות כל החסרונות כו'. זאת ועוד אחרת כי להיות ע"י העלאת נפש הבהמה שהיא ניצוץ מניצוצי דתהו שנפלו בשבה"כ ונפרדו זמ"ז מאז היתה שבה"כ, וכשמקרבין הניצוץ לשרשו נעשה מזה שמחה גדולה, וה"ז כמו שני אוהבים נאמנים שלא ראו זא"ז זה זמן רב, הנה כשמתראים זה עם זה פנים בפנים נעשה אצלם שמחה גדולה, עד"ז ויותר מכן באין ערוך השמחה הגדולה שנעשה מהעלאת הניצוץ דתהו שהיתה בנפש הבהמה כשמעלין אותה לשרשה דתהו, ונודע כי שמחה ממתיק דינים לכן מזה נמשך סליחת עוונות, כמשל המלך בעת שמחתו קורא דרור לכל אסירי המלך שחייבים לו שעברו על רצונו, כך כשנעשה השמחה מהעלאת הניצוץ מוחלין לאדם על חטאתו אשר חטא ונסלח לו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכן</span> ההקרבה הי' ע"י הכהן איש החסד דוקא כי ימין מקרבת כו', לכן כדי לקרב הניצוץ זהו ע"י הכהן איש החסד כו', וסדר עלייתן הוא שע"י שנכלל הבהמה באש של מעלה שהו"ע ארי' דאכיל קרבנין שבחי' הארי' ג"כ בחי' ימין כמ"ש פני ארי' אל הימין, ובחי' ארי' הזה הי' מגבי' ניצוץ הבהמה לבחי' פני שור שבמרכבה שזהו במרכבה דיצי' כנודע שהחיות הם ביצי', וכמ"ש לעיל בשם האריז"ל, ושרשם הוא בחי' המרכבה דבריאה ששם הם מיכאל וגבריאל כמו ארי' ושור דיצי' ולכן מיכאל הוא ג"כ כהן כמ"ש בזהר יתרו דפ"ז אית מלך לתתא ותחותי' אית כהן כו' מיכאל כהנא רבה, והיינו בבחי' בריאה (וע' בביאור מאה"ז אית מלך לעילא כו' הנ"ל בספר תקס"ה שמפרש מיכאל כה"ג על חסד דמל' דאצי' יעו"ש), ועי"ז מתעורר גם המרכבה דאצי' כי כמו שיש חיוון תתאין כמו"כ יש חיוון עילאין והיינו בחי' המדות דאצי' שנק' בשם חיוון עילאין, והכסא זהו בחי' בינה וע"י עליית החיות דבי"ע עם בחי' הכסא והאדם שעל הכסא דבי"ע מעוררין עי"ז עליית חיוון עילאין עם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיב</div></p> <p class=bodytext>הכסא שלהם היא בחי' בינה שכינתא עילאה, ועד"ז עד רום המעלות וכמ"ש בזהר שרזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס. וכמו שהמעלה הבהמה הגשמי הוא הכהן איש החסד כנ"ל כמו"כ למעלה העליות הוא ג"כ ע"י הכהן, וכנודע ממ"ש בזהר אית חסד ואית חסד, אית חסד דאקרי חסד זוטא ואית חסד דאקרי רב חסד הוא בחי' חסד דא"א, ועד"ז יובן בענין הכהנים שלמעלה שבכל בחי' ומדריגה שגבוה יש בחי' כהן, וכמ"ש בזהר יתרו דפ"ז אית מלך לעילא וכהן משמש תחותי' ברזא דקה"ק ואית מלך לתתא וכהן משמש תחותי' רזא דאור קדמאה כו', וע"י הכהן שמשמש בקה"ק ע"י הוא העלי' עד רזא דא"ס, וכנודע שקדש הוא בחי' חכ' וקה"ק הוא כתר כו', וזהו מ"ש בקרבנות ריח נחוח להוי' פי' ריח הוא בחי' העלאה, וכמארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני וע"י עשי' זו הוא בחי' העלאה לבעל הרצון, ועי"ז נעשה נחוח ל' המשכה מל' נחות דרגא, להוי' שיומשך בחי' שם הוי' שהיו"ד הוא צמצום והיינו שכדי להיות בחי' שם הוי' זהו ע"י צמצום בחי' היו"ד ואח"כ בחי' ה"א הוא התפשטות שאחר הצמצום ואח"כ ו"ה להיות נמשך הגילוי למטה כו', שגם למטה יומשך המשכת אוא"ס ב"ה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מה שנק' הקרבנות בשם לחם, פי' כמו הלחם אנו רואים את פעולתו שכאשר האדם אוכל לחם הנה פעולת הלחם שסועד לבב אנוש שלא יסתלק הנפש מן הגוף, כי אם לא יאכל יחלש מעט מעט עד שיכול ליפרד הנפש מן הגוף וימות ברעב, ועד"ז יובן למעלה שבחי' כלי המדות עליונות נק' בשם גופין כמ"ש בת"ז וכמה גופין תקינת לון, שנק' המדות בשם גופין, וההוא נביעו איהי כנשמתא לגופא דאיהי חיים לגופא, והיינו שכמו שהגוף חי מהנשמה המחי' את הגוף כמו"כ המדות עליונות הם חיים מהאור של ההיא נביעא דאיהו חיים לבחי' הגופא שלהם, וכד אנת תסתלק מינייהו אשתארו כולא שמהן כגופא בלא נשמתא, וכדי להיות חיבור האורות בכלים זהו ע"י הקרבנות שלכן נק' בשם לחם, פרנסתי, ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, פי' שזהו משל כמו הלחם הגשמי מפרנס את האדם להיות חיבור נשמתו בגופו, כמו"כ הלחם דקרבנות הם הפרנסה שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים וכמ"ש במד"ר הן שירעו אותי בשני תמידין כמ"ש את הכבש אחד תעשה בבקר שזהו פרנסה כמו מרעה כו'. וזהו ג"כ מה שהקרבת הבהמה נעשה לחם לבחי' האישים שהם השרפים שנק' אישים ג"כ, כי ע"י העלאת הקרבן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיג</div></p> <p class=bodytext>שע"י החיות המרכבה עי"ז נעשה נחוח להוי' וממילא נמשך תוס' אור וחיות גם לבחי' בי"ע כו'. וגם עלייתם שהם מעלי' הניצוץ זהו ג"כ חיות שלהם שזה"ע הרצוא שנעשה להם שעי"ז הם מעלים את הכסא, והיינו ע"י שמקבלים לחם הוא בחי' הניצוץ שגורם להם העלי', ונמצא שזהו ג"כ משל שכמו הלחם מחבר הנשמה עם הגוף כמו"כ הניצוץ שמתעלה מנפש הבהמה נעשה בחי' לחם להשרפים שיוכלו להיות בבחי' רצוא שזהו החיות שלהם ואח"כ נעשה שוב הוא כשנמשך בחי' נחוח להוי' נמשך גם בהם השוב שהוא בחי' ההמשכה בכלים מכלים שונים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> העיקר בהקרבן הי' הקרבת חלב ודם, ופי' בזהר חלב ודם בחי' חיוור וסומק שהחלב שרשו מחסד והדם שרשו מגבורה וע"י הכהן שהי' מעלה חלב ודם הגשמי' בחי' חו"ג עי"ז הי' מעורר ההעלאה עד רום המעלות עד חו"ג היותר עליונים, והעלאה זה גורם המשכה במדות עליונות, וכמ"ש במ"א בענין הללו את ה' מן השמים עי"ז נמשך הללוהו במרומים ומלאכיו וצבאיו, כי ע"י העלאת וביטול המדות לאוא"ס דלאו מכל אינון מדות שז"ע לך ה' הגדולה כו' עי"ז נמשך כי כל בשמים ובארץ כל הוא בחי' כלליות מל' אמרו אליו כל תשא עון כתר הכללי שיומשך בשמים ובארץ, והיינו שיומשך במדות עליוני' מבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו', וזהו ענין הקרבן בכלל, הקרבת חלב ודם חו"ג, ורזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס ומשם הוא בחי' אוא"ס דלאו מכל אינון [מדות] אשר שם אם צדקת כו' שאינו תופס מקום כלל, נמשך לכפר על נפש החוטא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועכשיו</span> שאין לנו קרבנות תיקנו לנו התפלה כנגד תמידי', שתפלה וק"ש שבכ"י הם בחי' עולת תמיד, שלכן ארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכי' נמצא שנק' הק"ש בשם עולה, שע"י התבוננות בק"ש בפסוק ראשון עי"ז הוא זובח את יצרו להיות ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבה את ה' כו', והיינו בחי' הנה"ב שהיא בחי' רוח הבהמה היורדת למטה בארץ בתענוגים ותאוות גשמיות יהפך להיות רוח האדם עולה למעלה מעלה לה' כעולה וכקרבן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיד</div></p> <p class=bodytext>שגם נה"ב שרשה מפני שור רק שזהו מבחי' פני אדם שבפני שור אבל מ"מ זהו מבחי' פני שור, ולכן עלייתה שוה ממש לבחי' עליית הקרבן ככל משנ"ת לעיל בענין שורש שרשה מבחי' התהו ואדרבה גדלה מעלת נה"ב שבאדם ששרשה מפני אדם שבפני שור וא"כ בענין שרשה בתהו היא ג"כ מבחי' הגבוה יותר, ושמא תאמר שנפש הבהמה מאחר שנשפלה להיות נפש לבהמה ולא נה"ב באדם הרי שרשה מבחי' הגבוה יותר כי כל הגבוה יותר נופל לבחי' נמוכה ביותר, כמשל האבנים הגבוהים מן החומה כשנופל הכותל הנה הגבוהים והעליונים שבכותל נופלים למרחוק יותר, אינו כן שהרי כשאדם ממלא תאוות לבו אפי' בתאוות היתר ה"ה כבהמה ממש, ואז באמת הוא גרוע יותר שהרי הבהמה אין לה שכל והאדם יש לו שכל ועכ"ז עושה מעשה בהמה, וכ"ש באיזהו דבר תאוות איסור ח"ו הרי הוא גרוע הרבה מהבהמה, וכמארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, וע' מזה בד"ה וידבר משה אל ראשי המטות שלא נדפס, וא"כ כשמעלי' נה"ב שבאדם עלייתו ג"כ גבוה יותר מנפש הבהמה שהיו מעלים ע"ג המזבח כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו</span> שבקרבן הבהמה עיקר ההקרבה הי' חלב ודם כמו"כ בהקרבת וזביחת הנה"ב שבאדם ג"כ עיקר ההקרבה הוא בחי' החלב והדם, כי הנה כתיב כמו חלב ודשן תשבע נפשי, כי החלב באדם שאינו יושב על מקום אחד, הנה עיקר גידולו הוא מן התענוג, וצריך להיות התענוג מאלקות והיינו להיות בבחי' אהבה בתענוגים מבבחי' ההתבוננות בק"ש בבחי' אני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל כי כולא קמי' כלא חשיב, וע' בד"ה זאת חקת (ך"ט), שהגם שהעולם הוא בחי' מציאות מ"מ הוא כלא חשיב כו' ואין עוד מלבדו, וע' בד"ה מי כמוכה באלים בענין אין עוד כו', ועי"ז לא יחפוץ בשום תענוג גשמי כלל ואפי' תענוג רוחני לא יחפוץ כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי שלא יחפוץ בג"ע ובעוה"ב כל שהוא עמך היינו אפי' בחי' מקור החיים מקור התענוגים כמ"ש כי עמך מקו"ח ג"כ לא יחפוץ, וזהו כוונת מ"ש ועמך לא חפצתי אפי' מה שהוא עמך לא חפצתי ג"כ, כי הנה יש ברצון שני בחי' חפץ ורצון, חפץ הוא פנימיות הרצון, ורצון סתם הוא בחי' חיצוניות הרצון, וכמארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קטו</div></p> <p class=bodytext>אני שזהו ג"כ רצון הגם כי אינו חפץ בפנימיותו כך מ"מ זה נק' רצון כו'. והנה הנהגת האדם צ"ל שכל חפצו האמיתי יהי' רק בבחי' א"ס עצמותו ומהותו ב"ה, ולא יחפוץ בשום תענוג גשמי, וההנהגה בדברים ההכרחי' לא יהי' בתאוה למלאות נפשו הטבעית והבהמית כ"א בדרך כפי' והכרח, וכמארז"ל כאילו כפאו כו', ואפי' בתענוגים רוחנים לא יהי' ג"כ פנימיות רצונו בזה כי כל שהוא עמך היינו אפי' בחי' עמך מקו"ח לא חפצתי וכנ"ל, ועיקר פנימיות הרצון הוא החפץ יהי' בבחי' אוא"ס בתענוג נפלא, וחייו הגשמי' יהי' אצלו בבחי' בעל כרחך אתה חי כמו שבע"כ אתה מת כו' ועיקר חפצו האמיתי יהי' בבחי' ביטול אמיתי בבחי' אהבה בתענוגי' לאלקות כו', וז"ע הקרבת החלב שבחי' התענוג שלו יקריב להיות רק תענוג בבחי' אוא"ס ב"ה כו'. ועד"ז יובן ענין הקרבת הדם ג"כ כי הנה הדם הוא הנפש, והיינו שכל החמימות שבנפשו ובחי' רתיחות הדמים בהבלי עולם ובחי' רשפי אש שבנפשו הבהמית בחמדת עוה"ז יהפך להיות רשפי אש שלהבת י"ה בכל יום ע"י ההתבוננות בק"ש ותפלה שז"ע רוח האדם עולה למעלה מעלה כעולת התמיד וזבח דקרבנות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ע</span> ההעלאה שבתפלה, ועי"ז נעשה אח"כ המשכה, וכמו בקרבנות הוא בחי' ריח ניחוח להוי' שע"י העלאת הריח נמשך בחי' נחוח להוי', כמו"כ ע"י ההעלאות בחי' חלב ודם שבאדם בק"ש עי"ז נמשך בחי' המשכות אלקות הוי' אלקינו שיהי' בבחי' אלקים שלנו, וכמ"ש בלק"ת בסד"ה כי כארץ תוציא צמחה שבשם אלקים אומרים אלקינו שע"י הצמצום הוא נעשה אלקים שלנו, וכמו"כ ע"י הביטול דק"ש יהי' נמשך בחי' ניחוח להיות שם הוי' ג"כ אלקינו וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך שנמשך מבחי' אנכי מי שאנכי שהוי' יהי' בבחי' אלקיך אלקים שלך, וכמ"ש רז"ל עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה, ופי' רש"י ז"ל שיהי' שמם הוי', והיינו ע"י העבודה בהיום לעשותם כו', ובחי' שם הוי' זה היינו בחי' שם הוי' שהוא בבחי' סוכ"ע, כי בק"ש כתיב שני שמות הוי', ה' אלקינו ה' אחד, סוכ"ע וממכ"ע, פי' ממכ"ע הוא בחי' סדרי ההשתלשלות שראשית הגילוי הוא בע"ס דאצי' ואח"כ נמשך בעולם הנשמות ואח"כ במלאכים עד שע"י המזלות נמשך בעוה"ז הגשמי, שע"ז ארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, פי' שכמו הנשמה שמחי' את הגוף הנה היא מחי' לכל אבר לפי ערכו שאינו דומה החיות שבראש לחיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קטז</div></p> <p class=bodytext>שברגל. ועד"ז יובן בענין שהקב"ה ממלא את כל העולם הוא ג"כ בכל חד לפום שיעורא דילי' בכל עולם לפי ערכו וזהו בחי' ממכ"ע, אבל בחי' סוכ"ע הוא מובדל מגדרי ההשתל' ומעלה ומטה שוין לפניו ית' וכמ"ש השוה ומשוה קטן וגדול. ועל בחי' זו ארז"ל אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך כי באוא"ס הסוכ"ע שוה קטן וגדול ולכן בבחי' זו גם ההדיוט יכול לברך וכמ"ש במ"א בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי שגם הלב הגשמי יוכל לרנן בבחי' אל חי כו' היינו להתפעל מבחי' א"ס ב"ה עצמותו ומהותו, וב' בחי' אלו ממכ"ע וסוכ"ע זהו ב' שמות שבק"ש ה' אלקינו בחי' סוכ"ע וה' אחד הוא בחי' ממכ"ע, כי אחד הח' רומז לז"ר וארץ וד"ר העולם והיינו בחי' ממכ"ע שאפי' לאחר שנעשה ז"ר וארץ וד' רוחות מ"מ הם בטלים לאחד א"כ זהו ממכ"ע רק שזהו בחי' הארת סוכ"ע בממכ"ע כו', אבל ה' אלקינו הוא בחי' סוכ"ע הארת אוא"ס עצומ"ה שלמעלה מגדר עלמין ומשם נמשך להיות אלקינו, וכמ"ש היכל הוי' המה, שכמו ההיכל הוא דירת המלך כמו"כ אנחנו בנ"י הם היכל ה' כו' גילוי בחי' אוא"ס כמו ניחוח דקרבנות, וכמ"ש במ"א בענין ונקדשתי בתוך בנ"י ובענין ושכנתי בתוכם, בתוך תוך פנימיות נקודת לבב נש"י כו'. וע"ז כתיב עולת תמיד העשוי' בהר סיני שהכח לזה להיות יכולים להמשיך בחי' אוא"ס ב"ה הסוכ"ע, היינו שיהי' ביכולת להעלאת מ"ן ושיומשך בחי' המשכת מ"ד כזה זהו מהר סיני שהכח לזה ניתן מהר סיני בשעת מ"ת שעל כל דבור פרחה נשמתן כמ"ש נפשי יצאה בדברו, ומזה נמשך הכח על בחי' העלאת מ"ן אח"כ בק"ש, והמשכת מ"ד הוא מבחי' אנכי שאמר במ"ת, שמבחי' אנכי נמשך להיות ה' אלקיך אלקים שלך כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> צ"ל למה התמידין שהם עולות היו מכבשים דוקא וכנ"ל שרוב העולות הם מכבשים דוקא, הנה ארז"ל במד"ר (במדבר פי"ג דרנ"ג ד' שהוא בדפוס שקלאוו דמ"ו ע"ד), שהקרבנות היו כנגד האבות פרים בני בקר כנגד אברהם, אלים כנגד יצחק שהוא בחי' אילו של יצחק, כבשים כנגד יעקב כמ"ש והכשבים הפריד יעקב, ולכן קול הכבשים מורה על רחמים היא מדתו של יעקב להיות ברחמיך הרבים רחם עלינו, והיינו שכדי שיהי' העלאת מ"ן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיז</div></p> <p class=bodytext>והמשכת מ"ד צ"ל נמשך כח ע"ז מלמעלה שהגם שנת"ל שהכח ניתן מהר סיני כו' מ"מ הרי אנו מברכים נותן התורה ל' הוה, שכמו שיש יצ"מ בכל יום כמו"כ יש בחי' מ"ת, וכמו שקודם מ"ת כתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים בחי' רחמים ועי"ז ואביא אתכם אלי, כמו"כ ע"י בחי' ר"ר דיעקב נמשך להיות העלאת הקרבנות דאברהם ויצחק וזהו ליעקב אשר פדה את אברהם, ולכן בתפלה קודם ק"ש אנו אומרים פסוקי רחמים והוא רחום כו' ואנו מבקשים אבינו אב הרחמן ברחמיך הרבים כו' היינו בכדי לעורר בחי' ר"ר על ירידת הנשמה בגוף ונה"ב מקום החשך וההעלם עוה"ז השפל והגשמי בכדי להיות בחי' ההעלאה בק"ש שיהי' רוח האדם עולה בבחי' עולת תמיד למעלה מעלה באהבה בתענוגים כנ"ל שזהו ע"י בחי' כבשים דיעקב דוקא, בחי' בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה העליון בחי' היותר גבוה כו'. ועוד מעלת הכבשים שטבעם הוא בבחי' ביטול יותר משארי הבע"ח וכמ"ש כרחל לפני גוזזי' כו', משא"כ בשור יש בחי' שור נגח כו'. ועוי"ל מעלת הכבשים שיש צמר בעורם שמהצמר עושים לבושים כמ"ש ומגז כבשים יתחמם, ובעבודה היינו בחי' הלבושים דתומ"צ שהתורה היא בחי' קווצותיו תלתלים תלי תלים של הלכות, והוא בחי' ושער רישי' כעמר נקי בחי' צמר, ובחי' המצות זהו מבחי' לבושי' כתלג חיור, וב' בחי' אלו דתומ"צ מרומז בצמר הכבשים שמגז כבשים יתחמם היינו לבושים דמצות, וצמר הכבשים הוא בחי' שער רישי' כעמר נקי. ועוי"ל טעם ג' שכבשים הוא מל' כובש והיינו בעבודה בחי' כובש את יצרו שע"ז ארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנאמר טוב ארך אפים מגבור והיינו שע"י שכובש את יצרו הוא ממשיך מבחי' א"א בחי' סוכ"ע והיינו כמו הקרבן כי קרבן בגימ' א"א, וזהו עלה בכבש ופנה לסובב שע"י העליות בבחי' כבש הוא בחי' כובש את יצרו עי"ז פנה לסובב הוא בחי' סוכ"ע, ולכן עולת התמידין וכן רוב העולות הם מכבשים דוקא להיות ע"י עלייתם נמשך בחי' סוכ"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן למה חטאת הי' משעיר עזים, וכמ"ש בר"ח ושעיר עזים לחטאת, וכן בכל היו"ט נאמר ושעירי עזים לחטאת כו', דהנה שורש ההפרש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיח</div></p> <p class=bodytext>בין כבשים לעזים דהנה ארז"ל מ"ט עזי מסגי ברישא והדר אימרי כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר, ולכן לפני בחי' התיקון הי' בחי' התהו תחלה כמ"ש ואלה המלכים אשר כו' לפני מלוך מלך לבנ"י שהם בחי' זמ"ק דתהו שקדמו לתקון והיינו כי קליפה קדמה לפרי, וכמו שאנו רואים שכאשר זורעין תבואה הגם שעיקר המכוון מהזריעה הוא החטים מ"מ צומח תחלה התבן והקש, ולאחר שנצמח מבררין התבואה מן הפסולת, וכמארז"ל במד"ר החטים והתבן והקש מדיינין זב"ז, אמר להם החטה תבוא הגורן כו' שכאשר יבוא זמן הגורן אז מלקטין התבואה מן התבן והקש שאז נראה ונגלה שהעיקר הוא התבואה, וכן הוא בנטיעות אילנות ג"כ שהעיקר הם הפרי הצומח על האילן מ"מ צומח תחלה האילן והענפים והעלין ואח"כ הפרי, או כמו אחד שמבקש איזה דבר מחבירו מקדים לו תחלה הקדמות מענינים אחרים ואח"כ מבקש הבקשה שנצרך לו שזהו עיקר מכוון ביאתו, או שמקדים עוד לבקש איש אחר שיבקש גינו ואח"כ בא בעצמו לבקש הטובה הנצרכת לו כו', וגם בענין השפעת שכל עמוק לזולתו מקדים תחלה לאמר משלים עד שמתוך המשלים יבין זולתו הנמשל, הרי שעיקר המכוון בא לבסוף, וכמו"כ יובן ענין קליפה קדמה לפרי שבכדי להיות הפרי בהכרח שיצמח תחלה הקליפה, כמו באגוז שיש ד' קליפות סביב הפרי והקליפות גדלים תחלה, ואח"כ צומח הפרי בתוכם, וכשיגמר בישול פירות האגוז משברים את קליפת האגוז ונוטלים האגוז שבתוכה. ועד"ז יובן בענין התהו שקדמה לתיקון שהעבודה שבעולם התיקון הוא לתקן מה שנפל בשבירה בשבה"כ דתהו וא"כ בהכרח שיקדים התהו לתיקון, כמו בברייתו של עולם נאמר ויהי ערב תחלה, ובאמת אם לא הי' קדימת החשך לאור לא הי' ניכר ונגלה כלל שזהו אור, וכמארז"ל באדה"ר שכאשר חשך במוצאי שבת נתיירא אדה"ר ואמר אך חשך ישופני, וכאשר האיר ביום א' ארז"ל במד"ר שאמר א"כ מנהגו של עולם הוא, הרי דאדה"ר שנברא ביום וא"ו וליל שבת לא הי' חשך שהאור דיום ועש"ק שימש ל"ו שעות כמארז"ל במד"ר בראשית פי"א, וא"כ מובן שבלא קדימת החשך לא ניכר מעלת האור כלל, וא"כ בהכרח שיהי' תחלה ערב ואח"כ בקר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ג"כ ענין מה שעיזי מסגי ברישא והדר אימרי, עזים הגם שהם מותרים באכילה מ"מ הם מבחי' גבורות קשות, ובמאו"א אות ע' סט"ו עזים זו"נ דנוגה, וביא"נ כ' שמ"כ בשם הרב עזים גימ' קך"ו עם הכולל רבוע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיט</div></p> <p class=bodytext>אד' כי משם יונקים מאחורי אד' עכ"ל, וזהו שהעזים נקראים בשם חשך ברישא חשוכא, ולכן רוב העזים הם שחורות להורות על מדריגתם כו' והדר אימרא הוא בחי' ויהי בקר בחי' אור, והיינו כי אימרי זהו מדריגת הצדיקים ע"ש הכתוב את ה' האמרת היום כו' וה' האמירך כו' ולתתך עליון כו' ולכן ביעקב נאמר והכשבים הפריד יעקב וכמשנ"ל, ועפ"ז יובן מפני מה חטאת בא מעזים כמ"ש ושעיר עזים לחטאת, כי החטאת הי' בא על החטא נמצא זהו מדרגת הבע"ת, שהחשך נהפך לאור צריך להיות קרבנו שעיר דוקא שבהעלאת השעיר עזים לקרבן לה' מורה העלאת בחי' הגבורות קשות דנוגה שיוכללו בבחי' הביטול כו', וזה מורה על מעשיו ג"כ שחשך זהו מעשיהם של רשעים כמארז"ל במד"ר, וע"י התשובה והקרבת הקרבן הי' נהפך מחשך לאור, ועי"ז נמשך מבחי' ישת חשך סתרו בחי' כתר דכל נהורין מתחשכאין קמי', ועי"ז מתמלא הפגם שפגם כו', ושורש ענין הקרבת השעיר הוא קרבן לבחי' ומדריגת התהו וכמו המנחה ששלח יעקב לעשו אחיו שנת' בת"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה, שזהו הי' קרבן לבחי' התהו שיעקב ידע ענינם שאינם כמו הקרבנות דתיקון, שהרי הקריב דברים טמאים ג"כ שאינו ע"פ התורה רק יעקב ידע ענינם איך שצ"ל ההקרבה לעולם התהו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועד"ז</span> הוא ענין השעיר שהוא חטאת, וכמו בר"ח שהחטאת שהקריבו בר"ח הוא שארז"ל בחולין דרש רשב"פ אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח והיינו של' חטא הוא מל' חסרון והיינו בחי' חסרון הלבנה, ובכדי למלאות החסרון צריכים להמשיך מבחי' התהו, שהרי לאחר בירור התהו לא יהי' חסרון בלבנה ויהי' אור הלבנה כאור החמה כו', וז"ע השעיר דר"ח, ודלא כמ"ש בתולע"י בסתרי ר"ח שז"ע החלק להשר של עמלק ע"ד שעיר המשתלח כ"א שזהו ע"ד ההקרבה לבחי' התהו כו' להמשיך האור דתהו שקדם לתיקון כו', וז"ע עבודת הבע"ת דמשכין לי' לקוב"ה בחילא יתיר ועי"ז ממשיכים תוס' וריבוי אור. ועפ"ז יובן הלשון שאמר הביאו עלי כפרה פי' עלי היינו בחי' על הוי', וכמו ביוהכ"פ לפני ה' תטהרו, וא"כ שעיר דר"ח הוא למעלה מבחי' כבשים שהכבשים הם בחי' קרבן העולה ע"י העלאתם ממשיכים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכ</div></p> <p class=bodytext>בחי' נחוח לה' וכנ"ל שיהי' המשכת שם הוי' וע"י השעיר ממשיכים בחי' לפני הוי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכן</span> ארז"ל בפ' אמור ע"פ שור או כשב או עז, שור כנגד אברהם ואל הבקר רץ אברהם, כשב כנגד יצחק אילו של יצחק, כי איל וכשב הם דבר א' רק שאיל הוא זכר וכשב היא נקבה, ועז כנגד יעקב כמ"ש ביעקב לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים, והיינו כי ביעקב נאמר ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו, וכתיב וירח את ריח בגדיו ויברכהו, וארז"ל ריח בוגדיו היינו בחי' בע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר וכמארז"ל והלא אין לך ריח רע יותר משטף העזים אלא שנכנס עמו ריח ג"ע והיינו בחי' החשך שנהפך לאור, וכמו כי טוב זה יצ"ט ומאד זה יצה"ר והיינו כשנהפך לאור כו', וז"ע מה שבעולה הי' ההזאות שני מתנות שהן ארבע, והיינו כנגד ד' אותיות דשם הוי' ומ"מ המתנות היו רק שני מתנות כנגד י"ה ו"ה, ולכן הי' א' בקרן מזרחית צפונית בחי' חיבור יו"ד עם ה' ראשונה כי מזרח הוא בחי' יו"ד חכ' וצפון בחי' ה' ראשונה כי מצפון זהב יאתה בחי' בינה, והזאה השני' הי' על קרן דרומית מערבית היינו חיבור ו"ה, דרום וא"ו מדות כמ"ש באברהם איש החסד הלוך ונסוע הנגבה, מערב ה' אחרונה בחי' שכינה במערב, אבל בחטאת הי' ד' הזאות כמארז"ל ארבע מתנות על ארבע קרנות עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, והיינו כי ע"י שעיר החטאת ממשיכים מלמעלה מבחי' שם הוי' וכנ"ל בענין על ה' כמו לפני ה' תטהרו, וזהו ובא לו לקרן בחי' קוצו של יו"ד שזהו בחי' קרן, שגם הכתר הוא נק' קרן שמשם נמשך בחי' קרן עור פני משה כמ"ש מזה בד"ה אר"י יהא חלקי מגומרי הלל בכ"י יעו"ש, שזהו ההמשכה מבחי' לפני ה', והוא ע"י הקרבת שעיר החטאת דוקא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן מה שהקרבן פסח הי' בא מן הכבשים ומן העזים כמ"ש זכר תמים יקריבנו מן הכבשים ומן העזים תקחו, דהנה ארז"ל מלכא ומלכתא הוי יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרי יאי, והיינו כי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכא</div></p> <p class=bodytext>נת"ל שאימרי וגדיא הם צדיקים ובע"ת, והנה נודע כי הבע"ת ע"י עבודתם שהם בחילא יתיר עי"ז ממשיכים להיות נמשך תוס' וריבוי אורות מאוא"ס שלמעלה מבחי' התלבשות אורות בכלים שע"י בחי' בכל מאדך ממשיכים מלמעלה ג"כ מבחי' מאד העליון הבלי גבול ממש, והיינו כי הגם שבלי גבול האדם היינו מה שלמעלה מהגבלת כלי האדם הנה לגבי בחי' הגבוה יותר הוא עדיין בחי' גבול היינו שיכול להתלבש זה בכלי מ"מ מאחר שלגבי האדם הוא בלי גבול ממשיך מלמעלה מבחי' בלי גבול האמיתי כו' להיות נמשך תוס' וריבוי אורות בכלים דע"ס דאצי', אך בכדי שיומשך גילוי זה גם למטה זהו ע"י הצדיקים דוקא כי צדיק יסוד עולם כתיב שע"י בחי' צדיק בחי' יסוד עי"ז נמשך המשכת אלקות בבחי' עולם, וזהו שמלכתא אמרה אימרי יאי כי מלכתא היא בחי' מל' דאצי' מקור ג' עולמות בי"ע אמרה אימרי יאי היינו צדיקים להיות כי ע"י הצדיקים נמשך בבחי' מל' בכדי שיומשך ממל' בבי"ע, ומלכא אמר גדיא יאי להיות כי ע"י הבע"ת נמשך תוס' וריבוי אור בבחי' מלכא הוא ז"א דאצי', ופי' תשובה אינה על עבירות דוקא כי בחי' גדיא קאי על בעלי עסקים שע"י שהם טרודים בעסק במו"מ, ה"ה נפרדים ואינם עוסקים בתורה, ומ"מ מפנה א"ע מכל עסקיו שמטרידים אותו ומפסיק טרדתו לעסוק בתורה ה"ז כמו הבע"ת ששב מדרכו כו', ודבר זה יקר מאד בעיני ה' יותר מכאשר היושב אהל יושב ולומד כל היום כו', ועז"נ ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, רועים הוא בחי' רועי צאן, וגדיותיך הוא על משכנות הרועים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> הקרבן פסח הי' מן הכבשים או מן העזים להיות כי הפסח הוא על בחי' המצות שהם נתלבשו בגשמיות ציצית בצמר גשמי, שזהו פסח ל' דילוג שזה אינו בהדרגה, וכמשנ"ת באריכות בד"ה זאת חוקת (ך"ט), לכן הי' מכבשים שהוא בחי' צדיקים המקיימים תומ"צ, אבל מי שהי' טמא או בדרך רחוקה פי' טמא שהי' מושקע ברע ח"ו, שצריך הזאה שלישי ושביעי שז"ע מה שאוכלי פסח צריכין לפרה, לכן הי' בא מן העזים ג"כ כמו החטאת שבא מן העזים שהוא בחי' בע"ת, וזהו שה תמים כו' מן הכבשים ומן העזים תקחו שבק"פ יש שני הבחי' צדיקים ובע"ת כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>