תורת שמואל - תרכ"ט - וזאת תורת זבח השלמים כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/14/index.htm">וזאת תורת זבח השלמים כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וזאת תורת זבח השלמים כו'</h3><div class=pageno>קכב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ צו, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>עולה חטאת שלמים כו' חלב ודם כו' שור, עז, צאן</p></p> <p class=bodytext>וזאת תורת זבח השלמים אשר יקריב לה', וצ"ל מה שבשלמים נאמר וזאת בוא"ו, ובעולה וחטאת נאמר זאת בלא וא"ו. וגם צ"ל מה שקרבן עולה הי' זכר דוקא ולא נקבה והחטאת הי' נקבה דוקא ולא זכר, והשלמים הי' אם זכר או נקבה, ואיתא בבחיי פ' ויקרא דקל"ב ע"א (שהוא דף קמ"ב סע"ג בדפוס אמשטרדם) וז"ל גם צריך שתתעורר במה שהי' קרבן עולה זכר ולא נקבה והחטאת נקבה ולא זכר, והשלמים אם זכר אם נקבה הטעם הוא כי תכלית הכוונה בקרבן עולה למעלה מהמקום ששם מתחלקין זכר ונקבה כלומר למעלה מן המדות שיש בהם פועל ומקבל, אבל קרבן שלמים הי' בין זכר ובין נקבה כי הוא לקו האמצעי המשלים בין המדות וכלול מהם, וכן שלמים אותיות משלים ולכן שלמים בין זכר ובין נקבה, והחטאת היא נקבה ולא זכר כי היא למדת שמור (פי' מדת המל') ובדין שיהי' הקרבן נקבה עכ"ל. ומה שהי' קרבן אשם זכר כי האשם בא על חיוב כרת כדי שיתכפר בו החוטא ותשוב נפשו אל האלקים אשר נתנה כלומר אל הבינה אשר שם יסוד הנפשות ושמה תשובתן ע"כ הי' זכר, כי המקום הוא למעלה מן המדות, וזהו שארז"ל במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, וביאור סוד המאמר הזה כי צדיק יסוד עולם מעונה של עולם אבל בע"ת תשובתם הרמתה כי שם ביתם עכ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ואינו</span> מובן דא"כ גם החטאת שהיא באה על השוגג על דבר שחייבים על זדונה כרת כמארז"ל בריש פ"א דכריתות מ"א שלשים ושש כריתות כו' על אלו חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, ועל לא הודע שלהם אשם תלוי, וכ"פ הרמב"ם בריש ה' שגגות פ"א ה"א וז"ל כל העובר בשגגה על אחת ממצות לא תעשה שיש בה מעשה שחייבין עלי' כרת ה"ז חייב להקריב קרבן חטאת. ובה"ב כתב וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתה חטאת, חוץ מג' עבירות מגדף ומבטל מילה ופסח, מילה ופסח מפני שהם מ"ע, וחטאת אינה אלא על שגגת ל"ת, והמגדף מפני שאין בו מעשה. ובפ"ח מה' שגגות כ' כל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי, ומהו לא נודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא שגג ה"ז מצוה להקריב אשם שנא' ולא ידע ואשם כו' והביא איל. ובריש פ"ט כ' על חמש עבירות מביא קרבן אשם והוא הנק' אשם ודאי, ואלו הן על שפחה חרופה ועל הגזל ועל המעילה ועל טומאת נזיר ועל הצרעת כשיטהר ממנה. ולפ"ז גם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכג</div></p> <p class=bodytext>החטאת הי' צריך להיות זכר כמו האשם שהוא איל, וגם מעלת החטאת הוא ג"כ ענין התשובה על שגגתו אשר שגג שהיא ג"כ בבינה, שגם בחטאת י"ל ע"ד מקום שבע"ת עומדין צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> השל"ה במס' פסחים שלו דקנ"ד ע"ב כ' בשם הזהר כי אותיות י"ה משם הוי' הם זכר וסימנך ישמחו השמים ל' זכר ר"ת י"ה, ותגל הארץ לשון נקבה ר"ת ו"ה, וענין זכר ר"ל תגבורת השפע, וענין נקבה תש כחו כנקבה וכ' האלקי האריז"ל כי לעתיד יתגבר הרחמים וגם אותיות ו"ה יהי' כאותיות י"ה וכענין שארז"ל עתה שירה חדשה ל' נקבה ולעתיד שיר זכר כמ"ש ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה בישעי' רס"י ך"ו, וזהו סוד ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד כי אותיות דשם הוי' יהי' כמו יהי' והיינו ב"פ י"ה. ובדף קנ"ו סע"א כ' עולה כולה כליל לה' וכן מנחה שהיא מצה, וזהו שאלי' לא נענה אלא בתפלת המנחה שכן יצחק שהי' עולה תקנה במקום מנחה כי אין עולה בלא מנחה והם כנגד אותיות י"ה מהשם, חטאת ואשם כנגד ו"ה, שלמים הוא בחי' חיבור י"ה עם ו"ה כי בזמן הגלות אין השם שלם והשלמים הוא בחי' חיבור י"ה ו"ה, וזהו וזאת תורת זבח השלמים והיינו שהם משלימים, וז"ע מילואים כי מילוי ה' אחרונה יהי' כראשונה. ולפי פי' השל"ה קאי זה על לע"ל, ולפ"ז יש לפרש שהעולה הי' מן הזכרים דוקא לפי שהעולה היא ביו"ד של שם הוי' שי"ה של שם הוי' הם בחי' זכר כמ"ש ישמחו השמים ל' זכר, ר"ת י"ה, וחטאת נקבה כנגד בחי' ו"ה ותגל הארץ ל' נקבה בחי' אותיות ו"ה של שם הוי'. אך עדיין אינו מובן הלא האשם הי' זכר דוקא כמ"ש איל מן הצאן, ולפי פי' ו"ה הם בחי' נקבה. וי"ל שבאותיות ו"ה עצמם הוא"ו הוא בחי' זכר כמ"ש זכר חסדו, וכנודע שבז"א רובו חסדים, לכן האשם שהוא כנגד הוא"ו הי' איל זכר, והחטאת בחי' ה' אחרונה שבה מגיע הפגם לכן היא נקבה, והשלמים להיות כי הם מחברים בחי' י"ה ו"ה, ונודע שהמחבר בהכרח שיהי' כלול משניהם דוקא, והיינו כמו ממוצע שצ"ל כלול משניהם דוקא לכן היו באים מן הזכרים ומן הנקבות בכדי שיהי' בהם כדי לחבר בחי' י"ה בחי' זכר עם ו"ה בחי' נקבה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> בכדי לתרץ את הבחיי בענין מה שהקשינו שלפי פירושו האשם הוא בבינה הי' צ"ל החטאת ג"כ בבינה, ע"ד במקום שבע"ת עומדים צד"ג אין יכולים לעמוד, יש לתרץ שענין קרבן האשם ודאי הי' בא על מצות שהם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכד</div></p> <p class=bodytext>תלוים בי"ה, שהמצות הם שפחה חרופה וגזל ומעילה ונזיר וטהרת המצורע, הנה נודע כי שורש ענין הנגעים הוא מבחי' הסתלקות אור אבא ומזה הוא סיבת הנגע כמ"ש באריכות בד"ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע בלק"ת פ' תזריע ובההגהות לשם, וכשנטהר המצורע מצרעתו זהו הוראה שנטהר הנגע והתחיל להאיר בחי' אור אבא, ולכן צ"ל הקרבן זכר דוקא, וז"ש שאשם הוא בבינה אשר שם מאיר בחי' אור אבא כו', והנזיר הנה נודע שהנזירות הוא בא"א, וזה שטימא את ראש נזרו מגיע הפגם בג"ר וכפרתו הוא להביא אשם, ומההכרח לומר שהאשם הוא בבינה אשר היא כוללת ג"ר, ואשם מעילה הוא ג"כ על שמעל בקדשים שנהנה מדבר קדש אשר זהו ג"כ בג"ר כו', וענין הגזילה י"ל ג"כ ע"ש מ"ש גוזל אביו ואמו שג"כ הפגם הוא בי"ה, ואשם שפחה חרופה י"ל ג"כ מפני שהיא חצי' שפחה וחצי' משוחררת והיא נחרפת לאיש ויכול להיות דתפסי בה קדושין, ונודע כי איש ואשה הם בחי' י"ה ולכן יש י"ה בתיבת איש ואשה שי"ה שרוי ביניהם, וכמ"ש במ"א בענין הולדת בן ובת שאז קיים מצות פו"ר לדעת ב"ה לפי שנשלם שם הוי' כי איש ואשה הם י"ה ובן ובת הם זו"נ, ולהיות כי האשם מכפר על הפגמים אשר בי"ה לכן פי' הבחיי שהוא בבינה, ע"ד במקום שבע"ת עומדים צד"ג אין יכולים לעמוד, והגם כי כל הל"ת הם בי"ה כנודע שמ"ע תלוי' בו"ה ומצות ל"ת בי"ה, מ"מ הרי מצינו במ"ע ג"כ שהם בי"ה, כמו מצות כיבוד אב שהם בי"ה, ונזירות שהם בא"א וסוכה שהיא מקיפים דבינה כמש"נ ענין זה במ"א, והנוגע לתירוץ קושי' זו היינו לפי שבכלל כל המצות הן עשה והן ל"ת הם נק' מצות המלך שהם במל', כמשל המלך שמצוה לעשות דבר זה, ודבר זה לא יעשו, אבל ה' מצות הנ"ל שמביא עלי' אשם יש לחלקם מכל שארי מל"ת כו'. אמנם כ"ז בכדי לתרץ הבחיי, אבל במאו"א אות א' סי' קל"ב כ' אשם סתם ת"ת, ואשם תלוי יסוד והיינו בחי' וא"ו כמ"ש השל"ה, וחטאת היא במל' לדברי כולם כמ"ש הבחיי שהוא כנגד מדת שמור, וכן משמע דעת השל"ה שכ' שהם ו"ה, וכ"כ במאו"א אות ח' סעי' ך"ד חטאת במל'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכה</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> כ"ז צ"ל שורש ענין הקרבן שהיו מקריבין חלב ודם ע"ג המזבח, ופי' בזהר חלב ודם הם חיוור וסומק היינו בחי' חו"ג, וע"י העלאת חו"ג דחלב ודם מעוררים למעלה בחי' חיות המרכבה פני ארי' פני שור שהם ג"כ בחי' חו"ג דיצי', וע"י עלייתם מעוררים בחי' מרכבה דבריאה מיכאל וגבריאל בחי' חו"ג מיכאל מימין מהלל וגבריאל משמאל, וע"י עליית מרכבה דבי"ע עולה המרכבה באצי' בחי' האבות הן הן המרכבה בחי' מרכבתא עילאה שהכסא היא בחי' בינה והחיות הנושאים את הכסא הם בחי' המדות עליונות בחי' חיוון עילאין, כי כמו שיש בחי' חיוון תתאין דבי"ע כמו"כ באצי' הם בחי' חיוון עילאין היינו המדות חג"ת, שאברהם הי' מרכבה לבחי' החסד ולכן הי' עיקר עבודתו בבחי' ההילוך שלו בעבודה עד שהגיע לבחי' הנגבה כמ"ש הלוך ונסוע הנגבה, ויצחק הי' מרכבה לבחי' הגבורה וכמ"ש ופחד יצחק הי' לי שמדרגת יצחק הי' בחי' הפחד היינו בחי' הגבורה, ולכן עבודתו הי' בענין חפירת בארות שהם מתתא לעילא שהנביעה היא מלמטלמ"ע כענין הגבורות שהם בחי' עליות מלמטלמ"ע ולכן הי' יצחק לעולה שהיא כולה כליל להיות מדרגתו בבחי' עלי' מלמטלמ"ע, ויעקב הי' מרכבה לבחי' הת"ת קו האמצעי שמחבר שני בחי' חו"ג, והוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מן קצה התחתון עד קצה העליון וכשם שהוא מבריח מן קצה התחתון עד קצה העליון כמו"כ הוא מחבר חו"ג כמ"ש מזה בזהר פ' תרומה דקע"ה ב', וע' מזה בד"ה ציון במשפט תפדה בספר תרך"ב, ונמצא כי מחבר כלליות הע"ס, ולכן הי' עבודתו במקלות שלקח לו מקל לבנה לוז כו', ופצל בהם פצלות לבנות שמקום אשר פצל הי' מתגלה הלובן כמ"ש מחשוף הלבן, ומקל הלוז הוא אדום וז"ע התכללות חו"ג, וע' מזה בד"ה כי במקלי דתרי"ט, וכמ"ש יעקב אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי שהי' מיחד ב' בחי' אברהם ויצחק, וע"י המס"נ שלהם בעבודתם כל ימיהם היו בחי' מרכבה לבחי' המדות חג"ת שהוא בחי' מרכבתא עילאה לבחי' הבינה שנק' כסא הכבוד היינו בחי' הכסא של בחי' הכבוד עילאה, והרקיע שעל ראשי חיות אלו זהו כמ"ש ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא וכתיב מבטן מי יצא הקרח, מי הוא בחי' בינה, ומבחי' בינה יצא הקרח היינו בחי' הרקיע שע"ג חיוון עילאין כו', וע"י עלייתן הם עולים לבחי' היותר גבוה ונעלה והיינו בחי' ביטול המדות לבחי' אוא"ס דלאו מכל אינון [מדות] איהו כלל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ש</span> עולה הוא זכר להיותה עולה למעלה מבחי' פועל ומקבל, היינו זו"נ, כי עליית העולה שהיא כולה כליל גורמת להיות ביטול המדות לבחי' אוא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל כו', וזהו למעלה מבחי' פועל ומקבל כי אב ואם הוא בחי' חו"ב, אבל על בחי' הכתר נאמר יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו, וארז"ל במד"ר אח אין לו בן מאין לו, ופי' המת"כ אח ל' אחות וחיבור היינו בחי' חיבור ב' זוגות, כי זהו למעלה מבחי' היחודים, כמ"ש מזה באורך בד"ה הגידה לי שאהבה נפשי שבספר תרך"ב, וז"ע מ"ש רז"ל במד"ר בס"פ ואתחנן כל מה שבראתי בראתי זוגות, אבל כבודי אחד ומיוחד כו'. וזהו שאיתא בזהר רזא דקורבנא עולה עד רזא דא"ס כי ע"י עליית הקרבן הוא בחי' עליית חו"ג לבחי' אוא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל שז"ע רזא דא"ס.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"י</span> בחי' ביטול המדות לבחי' אוא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל שז"ע לך ה' הגדולה כו' שמדת הגדולה והגבורה בטל וטפל לך כו' עי"ז נמשך כי כל בשמים ובארץ, פי' כל הוא ל' כלליות ע"ד שפי' המגיד נ"ע ע"פ אמרו אליו כל תשא עון שהוא בחי' מקיף הכללי שכולל ומקיף כל הד' עולמות בשוה, שמשם נמשך להיות נושא עון ועובר על פשע, וכמו"כ ע"י ביטול המדות לבחי' אוא"ס דלאו מכל אינון מדות עי"ז נמשך מבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות שיומשך בשמים ובארץ הם זו"נ דאצי', ובקרבנות ז"ע מ"ש ריח ניחוח להוי' ריח הוא בחי' העלאת הקרבנות שעולים עד רזא דא"ס ועי"ז נמשך נחוח ל' המשכה מל' נחות דרגא להוי' שיומשך שם הוי' והיינו כי כדי להיות שם הוי' ל' מהוה זהו ע"י צמצום וז"ע צמצום היו"ד דשם הוי' שהיא נקודה קטנה, ומבחי' נקודה זו נמשך אח"כ התפשטות הה"א, וכנודע ממ"ש בספרי הקבלה בענין כתיבת שם הוי' שמאות ה"א צריך לעשות תחלה יו"ד ואח"כ מן היו"ד ממשיכים לרוחב קצת עד שנעשה גג הה"א, ואח"כ עושים לה רגל ימין ואח"כ רגל השמאל הוא היו"ד שבה"א, וכ"ז להורות שהה"א נמשך מצמצום היו"ד, ואח"כ וא"ו הוא בחי' המשכה כנודע לבחי' ה' אחרונה, וע"י בחי' העלאת הריח של הקרבנות עי"ז נמשך תוס' וריבוי אור בבחי' שם הוי' כו' וז"ע ריח נחוח להוי'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ועכשיו</span> תפלה במקום קרבנות תיקנו, שז"ע הק"ש שהוא כנגד עולה כמארז"ל כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה הרי שהק"ש הוא כאילו הקריב עולה, והיינו מ"ש בק"ש ואהבת בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר להיות זובח את יצרו שגם הוא ישוב לאהבה את ה', שזהו ג"כ העלאה כמו העלאת נפש הבהמה הגשמי' שמקריבין ע"ג המזבח, וכנודע שגם נה"ב שרשה מפני שור שבמרכבה כמו נפש הבהמה הגשמי', וע"י העלאת נה"ב שבאדם הוא עליית המדות כמו ע"י הקרבנות ממש ביתר שאת ויתר עז.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מ"ש אדם כי יקריב מכם קרבן, ולא נאמר אדם מכם כי יקריב קרבן, שאם הי' נאמר אדם מכם הי' פי' שאם ירצה מכם איזה אדם להקריב קרבן אזי יקריב אותו מן הבהמה כו' אבל כשנאמר אדם כי יקריב מכם פי' שההקרבה שיקריב האדם יהי' מכם היינו מן האדם עצמו, ואומרו אח"כ מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו י"ל שכמו שבבהמות יש חילוק בין בקר לצאן ועזים כמו"כ בנה"ב שבאדם יש חילוקי מדריגות אלו, וכמו שבכלל נש"י כתי' וזרעתי את בית ישראל זרע אדם ונת' במ"א שיש בנש"י ב' בחי' היינו נשמות גבוהות שהם בחי' זרע אדם, והנשמות שבעקבות משיחא שהם מבחי' זרע בהמה, כמ"ש מזה בת"א בד"ה ואלה המשפטים ובהביאור ע"פ הנ"ל שלא נדפס, שבודאי א"א לומר שבכלל כל הנשמות שהם מזרע בהמה בכלל הוא שם ב"ן, יהי' שוים ממש באין תוס' ומגרעת מזל"ז כלל, שהרי אנו רואים שיש בעלי תורה ובעלי עוסקי במצות וגמ"ח, ויש אנשים פשוטים ואינם עוסקים בגמ"ח וכדומה וכולם הם מזרע בהמה האם נאמר שכולם שוים, הלא בודאי יש מעלה ומדריגה לזה שעוסק בתורה או בגמ"ח על איש הפשוט שאינו עוסק בטובת זולתו, הגם שגם הבעל תורה והעוסק במצות הוא ג"כ רק מהנשמות שנק' זרע בהמה בכלל, מ"מ יש הפרש והבדל ביניהם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> י"ל בנה"ב ג"כ הגם שכלליות כל הנה"ב שבאדם הוא מבחי' פני אדם שבפני שור מ"מ הרי אנו רואים שיש שנפשו הבהמית אינו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכח</div></p> <p class=bodytext>מתאוה לתאוות גדולות בתענוגים גשמיים, ויש מי שהוא מתאוה ביותר ונמשך אחריהם, וכמו"כ יש מי שבנקל לבוא לבחי' אתכפיא לסגף נפשו הבהמית שהגם שרוצה בתענוגים הגשמיים מ"מ הוא מסגף א"ע, ויש שכבד לו מאד לסגף א"ע עד שע"י ריבוי התאמצות יסגפו, ויש מי שגם ע"י ריבוי התאמצות שלו לא יוכל לבוא לידי אתכפיא כ"א ע"י זולתו או איזה ביטושים שע"י יבוא לבחי' אתכפיא, וכמ"ש בתוכחה דויקרא אז יכנע לבבם הערל, ואז ירצו את עוונם, פי' שע"י ריבוי הצרות ר"ל שבגלות עי"ז יכנע לבבם הערל, והיינו להיות כי הם עצמם אינם מכניעים את נפשם הבהמי מסיבת גסותו או מהעדר ההתבוננות והעבודה בהכנעת נפשו הבהמית כו'. ועד"ז נוכל לחלק בנפש הבהמי שיש שנק' בשם צאן שהם רכי הטבע, וחלושים ביותר מכל שאר הבע"ח, וטבע העז הוא עז ביותר כמארז"ל בביצה דך"ה ע"ב ג' עזין הן כו' וי"א אף עז בבהמה, כמו עז פנים שמעיז גם למי שאינו לפי ערכו כלל, כמו"כ טבע העז שהיא בעזות הגם שאין כוחה גדול כ"כ, והבקר הוא השור כתיב בו ואם שור נגח הוא. ועד"ז בנה"ב שבאדם יש שנפשו הבהמית רכה וחלושה זהו כמו טבע הצאן, ויש שנפשו הבהמית עזה יותר מדאי היינו שמדמה בנפשו לעשות למלאות תאוות לבו מה שלא יעשה ולא יהי' כלל זהו כמו טבע העז, ויש שנפשו הבהמית חזקה ביותר והולך בשרירות לבו ה"ז כמו שור נגח שכמו השור מנגח ומבעט כמו"כ מי שהולך בשרירות לבו הרע ה"ה מבעט ביוצרו, וכמו שטבעם לנגח ולבעט מי שאומר להם מדוע יעשה ככה כו', ונמצא כי גם בההקרבה אשר יקריבו לה' מכם היינו מן האדם עצמו יש ג"כ כל חילוקי מדרגות שור כשב ועז, והיינו מפני כי הפני אדם שבפני שור הוא ג"כ כלול מד' צורות כמ"ש הת"י ורש"י ז"ל שלכל חי' יש ט"ז פנים ונמצא כי פני אדם שבפני שור יש ד' חיות ארי' שור נשר ואדם וה"ה כלולים זמ"ז, ויש שנפשו הבהמית נמשך מפני אדם שבפני אדם שבפני שור, ויש שנפשו הבהמית נמשך מפני שור שבפני אדם שבפני שור, ויש מי שנפשו הבהמית נמשך מפני נשר שבפני אדם שבפני שור, וכדומה, ומזה נמשך החילוקים שבנה"ב שבאדם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מן הבקר ומן הצאן, ואם עז קרבנו (ויקרא ג' י"ב) כי באמת יכול להפוך כל המדות הרעות להעלותם לאלקות כי הכח המתאוה עצמו אינו רע כלל רק הוא באוות נפשו מלבישו בלבושים צואים להתאוות תאוות גשמיים, שהרי שרשו הוא מפני שור שבמרכבה שהוא מהחיות הכסא שנושאים את הכסא ועי"ז הם מנושאות כנודע, והיינו שהשור שבמרכבה הוא בבחי' רשפי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכט</div></p> <p class=bodytext>אש בבחי' עליות לאלקות, וכאשר נשתלשל למטה ממנו נפש הבהמית שבאדם הרי אין רע יורד מלמעלה, ולכן נפשו הבהמית היא רק כח המתאווה לבד, ובכח המתאוה הלזה יכול להתאוות לדבקה בו ית', רק שהוא מלביש כח המתאוה שבנפשו להתאוות תאוות גשמיות בדברים המותרים או בשאט נפש בדברים האסורים ח"ו שהוא הוא המלבישו בלבושים רעים כאלו (וע' מזה בד"ה זאת חקת, יהי לבי תמים בחוקיך (ך"ט)), ולכן צריך לדחות הלבושים ולהתפשט מהם לגמרי בעקירת הרצון בחרטה על העבר והקבלה על להבא כי זה א"א להעלותם כ"א שבירתם ודחייתם זהו תקנתם, ועצם כח המתאוה עצמו יכול להפכו מן הקצה אל הקצה, ותחת שהי' מלובש תחלה בלבושים צואים, יתהפך כחומר חותם להיות בבחי' רצוא ותשוקה לאלקים חיים ומלך עולם, ואז כחו גדול להעלות נפשו האלקית ביתר שאת ויתר עז, כמו שאנו רואים שהבהמה יכולה להוביל את האדם למקום אשר הוא בעצמו א"י לילך לשם, להיותה בשרשה מבחי' התהו שקדם לתיקון, ועד"ז ע"י הנה"ב שגם הוא שרשו מפני אדם שבפני שור שחיות המרכבה הם מה שכבר נתברר מבחי' התהו, יכול להעלות את הנה"א ששרשו מבחי' התיקון, וע' מזה בד"ה מהלכים בין העומדים בת"א ובהגהות לשם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו</span> בקרבנות שהיו מקריבים ע"ג המזבח היו מקריבין חלב ודם כמו"כ הקרבה שבאדם הוא ג"כ בחי' חלב ודם, והיינו כי גידול החלב באדם שאינו מייגע א"ע בעבודת הגוף, הוא מהתענוג, שמזה שמתענג מכל דבר עי"ז מתרבה ומתגדל אצלו התענוג, ובעבודה ענין הקרבת התענוג הוא כמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי, פי' מי לי בשמים שלא יחפוץ לא בג"ע התחתון ולא העליון ולא בעוה"ב כ"א כל חפצו האמיתי יהי' ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, וכל שעמך לא חפצתי פי' עמך הוא כמ"ש כי עמך מקו"ח מקור התענוגים לא יחפוץ בזה כלל כ"א בו ית' אוא"ס ב"ה עצומ"ה וכל הענינים ההכרחיים לצורכי גופו יהי' בע"כ אתה חי כמו שהוא בע"כ אתה מת כמו"כ יהי' בעל כרחך אתה חי וחפצו האמיתי יהי' לדבקה בו ית' כו'. והקרבת הדם הוא בחי' הרשפי אש ורתיחת הדמים שיש לו בהבלי העולם יהפך את עצם כח הרתיחה להיות בבחי' רתיחה היא אהבה ברשפי אש שלהבת י"ה, וכענין הרתיחה של המלאכים שיש משריין ורתיכין, והגם כי רתיכין בכ"ף הוא תרגום של רכב, ולכאו' אינו ענין לרתיחה של רתיחות הדמים שזהו מל' הקדש לשון רותח, אך בבה"ז על מאמר הזהר בשלח דמ"ח ע"ב בענין משריין ורתיכין, פי' שהמלאכים שהם בבחי' או"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קל</div></p> <p class=bodytext>הם נק' משריין ומלאכים שבבחי' או"ח הם הנק' רתיכין והם בחי' השרפים כמ"ש בבה"ז שנק' שרפים ע"ש שהם תמיד בבחי' רשפי אש, כמ"ש מזה בד"ה אם כסף תלוה (ך"ט), והם מ"ש וריבוי רבבון קדמוהי יקומון שהם המלאכים שעומדים בבחי' הביטול תמיד ואינו נמשך מהם השפעה למטה, כמ"ש מזה בד"ה אר"י יהי חלקי מגומרי הלל בכ"י (ך"ט), והם שורש כח המתאוה של הנה"ב ששרשו מפני שור, ונמצא כי רתיחת הדמים שבתאוות עוה"ז כשמעלה עצם כח הרתיחה הרי הוא אז בבחי' רשפי אש לאלקות וה"ז כמו רתיכין שהם המרכבה שנק' רתיכין כו'. ולבושי הרתיחה בעת שהי' לו רתיחות הדמים להבלי עולם היינו בחי' המחודו"מ שהי' אז ידחה אותם לגמרי מכל וכל כי לבושי הרתיחה א"א להעלותם ודחייתן זהו תיקונם וכענין מצות ל"ת, שצריך להיות בבחי' לא היינו ענין הדחי', וכמשל כלי חרס ששבירתן זהו תקנתם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"י</span> העלאת חלב ודם שבאדם עי"ז ממשיכים להיות הוי' אלקינו פי' שכמו בקרבנות ע"י העלי' נמשך נחוח להוי' שיהי' נמשך בחי' שם הוי', כמו"כ נש"י להיות כי חלק ה' עמו שיש בכאו"א מישראל חלק משם הוי', וע"י העלי' גורמים שבחי' ה' יהי' בבחי' אלקינו אלקים שלנו, והיינו מבחי' הוי' דסוכ"ע, כי בפסוק ראשון יש שני שמות הוי', ה' אחד הוא בחי' ממכ"ע היינו מה שהוא אחד הגם שנברא ז"ר וארץ וד"ר, שזהו בחי' ממכ"ע, וה' אלקינו הוא בחי' סוכ"ע, וע"י ההעלאה בבחי' חלב ודם נמשך שבחי' הוי' דסוכ"ע יהי' בבחי' אלקינו אלקים שלנו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ע</span> הקרבנות בכלל שהם עליות, רק פרטי הקרבנות העולה הי' זכר להיותה כולה כליל ועולה עד למעלה מבחי' פועל ומקבל, ואם כי גם החטאת עולה ג"כ עד רזא דא"ס מ"מ היתה נקבה להורות שהפגם מגיע בבחי' מל' הנק' שמור לכן היתה נקבה, אמנם השלמים הי' בין זכר ובין נקבה, והיינו כי השלמים הם ל' שלום, שמחברים בחי' י"ה עם ו"ה, ושלמים אותיות משלים, שז"ע מילואים שמילוי ה' אחרונה יהי' כראשונה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ברבות גבי קרבנות הנשיאים בפ' נשא גבי קרבן נחשון בפי"ג דף רנ"ג ע"ד פי' הפסוק ולזבח השלמים בקר שנים אלו דוד ושלמה, שלמים שהיו צדיקים גמורים והיו ישראל בימיהם מושלמים, ובימי שלמה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלא</div></p> <p class=bodytext>היתה המל' שלימה שנאמר וישב שלמה על כסא ה' למלך כו', הרי שמפרש ג"כ שלמים לשון שלימות, ופי' שלימות הוא כמ"ש בלק"ת בד"ה אני ישינה בענין תמתי שז"ע כאילו עשאוני שהשלימות הוא להיות התלבשות אוא"ס ב"ה במדות, ובד"ה תקעו בחדש שופר מה שמשלים כל חסרון כענין לא תחסר כל בה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ענין השלמים שממשיכים בחי' שלימות שלכאו' איך בחי' זו בשלמים יותר מבחטאת ועולה ואשם כו', הענין הוא דהנה ארז"ל במד"ר פ' צו ספ"ט ולמה שלמים באחרונה שיש בה מינים הרבה, דם ואימורים למזבח, חזה ושוק לכהנים, עור ובשר לבעלים, והיינו כי מה שיש בה מינים הרבה זהו התכללות הרבה בחי' יחד, וזהו הוראה על בחי' השלום והיחוד, והנה אכילת בעלים שהבעלים אוכלים בשר השלמים בודאי אינה הנאה גשמיות כ"א אכילתם הוא לפני ה' ע"ד מ"ש וישמחו בך ישראל, ועל שמחה זו ארז"ל אין שמחה אלא בבשר, והנה ע"י שהי' בקרבן זריקת הדם והקטרת אימורים שנכלל נפש הבהמה בשרשה כנ"ל בחי' והחיות נושאות כו', וע"י אכילת כהנים שהוא אכילת אדם שם מ"ה כו' אזי מה שהבעלים אוכלים ז"ע שנמשך גם למטה בבי"ע מבחי' הביטול הנ"ל ולכן גם הבעלים אוכלים בשמחה לפני ה' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> זה ע"ד משנ"ת במ"א בביאור ע"פ ואלה המשפטים דתקס"ב ע"פ מאמר הזח"ב ר"פ תרומה בענין בענין אפרסמון ואפריון דקוב"ה משתעשע מעונג הצדיקים בג"ע זהו עד"מ אדם העושה חתונה לבנו או לבתו או איזה בשורה טובה שמתענג ממנה אזי עושה משתה וסעודה לאוהביו שרוצה מאד שיתענגו באותו הסעודה, ומזה שהם מתענגים מסעודתו ושמחים בשמחתו הרי הוא מתענג מאד, וסיבת כ"ז הוא העונג העצמי מהבשורה טובה או חתונת בנו כו', ועד"ז הוא עונג הצדיקים בג"ע זהו כמשל עונג הסעודה שעושה לאוהביו בעת שמחתו, שכ"ז בא מסיבת עונג העליון שיש לו ית' תענוג כביכול מביטול היש והאמיתי של הצדיקים ומשמחת בתו היא התורה כו', ומחמת זה עושה הסעודה הוא ענין התענוג לצדיקים בג"ע, וזהו ע"ד שארז"ל יותר משהעגל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלב</div></p> <p class=bodytext>רוצה לינק הפרה רוצה להניק. ועד"ז יובן ענין השלמים שגם כל אדם שאינם כהנים כלל נהנים ושמחים ומתענגים מהקרבן שה"ע וישמחו בך, ולא הכהנים והמזבח בלבד, וכ"ז נמשך להם מהקרבן שהוא משל גבוה, שזה מורה על עוצם עונג העליון למעלה, אז עושה סעודה לאוהביו ע"ד שכתיב אכלתי יערי כו' אח"כ אכלו ריעים שתו ושכרו דודים, וזהו ענין השלמים ב"פ שלום שלום למעלה ושלום למטה, שלמעלה נעשה שלום לחבר בחי' י"ה עם ו"ה, כי בזמן הגלות אין השם שלם כו', אבל בזמן שהי' בהמ"ק קיים ע"י השלמים הי' נעשה השם שלם חיבור בחי' י"ה עם ו"ה, ושלום למטה שיומשך הגילוי אור גם בבי"ע שזהו ענין שע"י אכילת מזבח ואכילת כהנים נמשך שגם הבעלים יאכלו לפני ה' ע"ד וישמחו בך כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מ"ש בשלמים וזאת תורת זבח השלמים בוא"ו, משא"כ בעולה וחטאת נאמר זאת בלא וא"ו, דהנה בהשמטת זח"א סי' ך"ה פי' זאת בלא וא"ו זהו מל' לבד והיא דין, אבל וזאת בוא"ו היינו כשמתחבר ומתייחד הוא"ו שהוא ז"א עם מל' הנק' זאת, וע' מזה בזח"ג ר"פ חוקת, ולכן בשלמים להיות שע"י השלמים עושים שלום למעלה ושלום למטה היינו שמתחברים שם י"ה עם ו"ה להיות השם שלם נאמר וזאת בוא"ו להורות על ההמשכה במל' שז"ע מילואים שגם ה' אחרונה יהי' כמו ה' ראשונה, ומבחי' מל' נמשך גם למטה בבי"ע שז"ע אכילת בעלים כו', שגם הם יהנו מסעודת שמחתו כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>