תורת שמואל - תרכ"ט - מצה זו כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/15/index.htm">מצה זו כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>מצה זו כו'</h3><div class=pageno>קלב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. פסח, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>מצה</span> זו שאנו אוכלים על שום מה על שום שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם שנאמר </p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלג</div></p> <p class=bodytext>ויאפו כו' אשר הוציאו ממצרים עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה כו', נמצא שעיקר ענין אכילת מצה היא ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם, וכן כתיב בפ' ראה שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מאמ"צ שמשמע שענין אכילת מצה הוא לפי שבחפזון יצאת מאמ"צ וז"ע שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ, והקשו כל המפרשים הלא הציווי על אכילת מצה הי' קודם לזה כמ"ש בפ' בא בפ' החדש הזה כו' בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה כו' ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, וכתיב בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות, ונמצא כי קודם שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם נצטוו על אכילת מצה ולא מחמת כי לא הספיק הבצק להחמיץ לבד כ"א כשארי מצות התורה נצטוינו ג"כ לאכול מצה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ונת'</span> תירוץ קושי' זו בלק"ת בד"ה מצה זו שיש ב' בחי' מצה, הא' היא מצה של לילה הראשונה שע"ז נאמר בערב תאכלו מצות, והיא המצוה אשר נצטוו לאכול הפסח עם מצה זו, אבל מפני שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ לכן אכלו גם בכל שאר הימים ג"כ מצה. ובד"ה ששת ימים הראשון תירץ שזהו ב' בחי' מצה הא' מצה שקודם חצות, ומצה הב' היא מצה שלאחר חצות, שבחצות הלילה נגלה עליהם ממ"ה לכן לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ, והמצה שאנו אוכלים קודם חצות זהו על המצה שאכלו אבותינו אחר חצות, ולכן אנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות היא ע"ש כי לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה וגאלם, והגם שאצלם הי' זה אחר חצות אבל אנחנו אוכלים מצה זו קודם חצות. ונמצא כי במצה זו שאנו אוכלים קודם חצות יש ב' המצות היינו מה שנצטוינו לאכול מצה שזהו כמו שנצטוו אבותינו לאכול הפסח צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו, רק שמרור הוא דרבנן ומצה דאורייתא לפי שחזר וכתב בערב תאכלו מצות כמארז"ל בסוף מס' פסחים דק"כ ע"א, וגם אכילת מצה זו גופא אנו אוכלים אותה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ כו', וזהו לפי משנ"ת בלק"ת בד"ה מצה זו ובד"ה ששת ימים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> התירוץ הפשוט הוא דעיקר ענין אכילת מצה הוא כמו שא"א בהגדה מצה זו שאנו אוכלים ע"ש מה ע"ש שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלד</div></p> <p class=bodytext>וכמ"ש כי גורשו ממצרים, ומ"ש בערב תאכלו מצות זהו ע"ד מ"ש מגיד מראשית אחרית שלהיות כי הקב"ה ידע שענין יצ"מ בהכרח שיהי' בחפזון דוקא ויהי' גילוי ממ"ה לגאול אותם ולכן לא יספיק להחמיץ בצקת של אבותינו, לכן הי' הציווי בעשור לחדש שבערב יאכלו מצות, והרי ציווי זה הוא ע"ד שהגיד להם מראשית מה שיהי' באחרית. וי"ל עוד שלכן נא' להם קודם כדי שיהי' מצוה שהרי הם אכלו מצה מחמת כי גורשו ממצרים, ומחמת שהי' גילוי ממ"ה הקב"ה לא הספיק להחמיץ, ונמצא כי לא הי' בזה מצוה כלל לזה נצטוו קודם בכדי שיהי' מצוה בזה שיאכלו, ומה שבאמת אכלו מצה מחמת שלא הספיק אין זה מנגד להמצוה, שאם הי' אופן הגאולה בענין שלא הי' מגורשים ממצרים היו ג"כ אוכלים מצה מחמת הציווי לכן יש בזה מצוה, והקב"ה הגם שידע שהגאולה יהי' באופן זה ולא יספיק להחמיץ מ"מ ציוה אותם כן ע"ד מגיד מראשית אחרית, ובכדי שיהי' מצוה ולא רק ע"ש המאורע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בענין מ"ש שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כי בחפזון יצאת מאמ"צ, משמע שמה שיצאו ממצרים בחפזון זהו מעלה שהגאולה היתה במהירות וע"ש זה אוכלים מצה לזכר שיצאו אבותינו ממצרים בחפזון, והקשה בשל"ה הלא לע"ל כתיב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה', משמע שיש מעלה יתירה במה שלא ילכו בחפזון לע"ל. וגם צ"ל מהו הטעם שלא ילכו בחפזון לע"ל מפני כי הולך לפניהם ה', והלא ביצ"מ נאמר ג"כ וה' הולך לפניהם ומ"מ יצאו בחפזון. הנה בענין החפזון יש ג' דיעות הא' שהי' חפזון דמצרים, כמשארז"ל בברכות ד"ט ע"א ר' אליעזר בן עזרי' סבר מאי חפזון חפזון דמצרים ור"ע סבר מאי חפזון חפזון דישראל, ובמכילתא איתא הובא בילקוט שהחפזון הי' חפזון דשכינה, ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר שנאמר קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים כו' שהדילוג הו"ע חפזון, וצ"ל מה שאמרו שאינו רק זכר לדבר הלא לכאו' הוא ראי' גמורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> במד"ר ארז"ל על ענין החפזון ב' ענינים הא' בס"פ בא משל לסוחר שנכנס לשרות בפונדקי עמד שם כל היום, בלילה כנס כל פרגמטיא שלו ויצא, למחר הוציאה הפונדקית קול שלקח הסוחר כל מה שהי' לה ויצא, שמע הסוחר אמר מי גרם לי שאשמע דבר זה שיצאתי בלילה נשבע אני שאיני יוצא עוד בלילה, כך התקינו ישראל עצמם בלילה לצאת בהשכמה עמדו המצרים אחר שהלכו להם ואמרו נרדפה אחריהם מפני שנטלו כל מה שהי' לנו שנאמר וירדפו מצרים כו', אמר להם הקב"ה מי גרם לכם כל אלו חפזון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלה</div></p> <p class=bodytext>שיצאתם ממצרים, מכאן ואילך כי לא בחפזון תצאו. ובמדרש תהלים ע"פ כי עמך מקור חיים באורך נראה אור משל לאחד שהלך בלילה באפילה הדליק את הנר להאיר את החשך וכבה, הדליק נר שני וכבה, הדליק נר שלישי וכבה, אמר עד מתי אני מתייגע אמתין עד אור הבוקר, והיינו שאור היום אינו כבה, כך אמרה כנס"י לפני הקב"ה בגלות מצרים עמדו משה ואהרן וגאלום וכבה כי גלו לבבל, עמדו חנני' מישאל ועזרי' וגאלום, כי עיקר הגאולה היתה ע"י חנני' מישאל ועזרי' וכבה שגלו ליון, עמדו חשמונאי ובניו וגאלום וכבה שגלו עוד, אמרה עד מתי אני מתייגע להגאל ע"י בו"ד, אמתין עד אור הבקר וזהו באורך נראה אור שהגאולה תהי' ע"י הקב"ה ותהי' גאולה שלימה, וזהו שאמר משה להקב"ה מי אנכי וארז"ל במד"ר שמות פ"ג שא"ל משה להקב"ה לא כך אמרת ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ועתה אתה אומר לכה ואשלחך אל פרעה, ונמצא יהי' פי' הפסוק מי אנכי הכי אני הוא האנכי שאמרת ליעקב אנכי אעלך כו', והיינו כי משה רצה שתהי' הגאולה ע"י הקב"ה ולא ע"י בו"ד בכדי שתהי' הגאולה נצחית, כמו הגאולה דלעתיד שלא יהיו שינוים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ענין הגאולה שנמשל לנר יובן בהקדם הענין מה שלא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם, פי' ממה"מ כי הנה אי' בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, וכ"ה הנוסח מה שאנו אומרים אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא משנברא, וכתיב ג"כ יהללו את שם הוי' כי הוא ציוה ונבראו, שלכאורה אינו מובן ל' נברא ולשון ונבראו דהל"ל בראת וכמ"ש בראשית ברא אלקים. אך הענין הוא שהתהוות כל העולמות הוא מבחי' שמו ית', ושם ואור הוא בחי' אחת, שפי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלו</div></p> <p class=bodytext>אור הוא הארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כלל כמשל אור השמש או אור הנר שאינו נוגע להשמש או להנר כלל אם מאיר האור אם לאו, ועד"מ כשיש איזה מסך המסתיר על השמש לבלי יאיר אורה אחר המסך, לא יש שום שינוי בהשמש או בהנר, וכן כשלא יש דבר המסתיר והשמש או הנר מאירים בטוב לא יש שום תוס' או גרעון בהשמש כלל, וכמו אם ירבה חלוני הבית שבא יבא האור אל הבית ביותר מכמו אשר ימעיטו חלוני הבית שכ"ז אינו פועל שום שינוי בהשמש כלל, והיינו מפני שהאור הוא הארה בעלמא שאינו נוגע להשמש כלל. ועד"ז יובן למעלה ענין אור שמבחי' אור הזה הוא כלליות ההשתלשלות הנה אור זה אינו תופס מקום כלל ואינו נוגע אל עצמותו, ובחי' אור זה הוא בחי' אחת עם שם עד"מ שכמו שמו של האדם אינו נוגע אל האדם כלל שלעצמו אינו צריך להשם כלל כ"א זולתו יקראנו בשמו, אבל לעצמו א"צ להשם כלל. והגם כי השם יש לו קצת שייכות להעצם וכמ"ש ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולכל החי' כו' וכתיב וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו, וארז"ל הוא שמו שקרא לו אדה"ר, ואם נאמר שהשם הוא רק הסכם א"כ מה הי' חכמתו של אדה"ר במה שקרא שמות לכל הבהמה ולכל החי' כו', והלא ארז"ל ע"ז במד"ר בראשית פי"ז דף ך' ע"א אמר (הקב"ה) להם (למלאכי השרת) חכמתו מרובה משלכם הביא לפניהם את הבהמה ואת החי' ואת העוף, א"ל זה מה שמו ולא היו יודעים, העבירן לפני האדם ואמר זה מה שמו אמר זה שור זה חמור זה גמל כו' עד אני מה שמי לך נאה לקרות ה' שאתה אדון לכל בריותיך, הה"ד אני ה' הוא שמי הוא שמי שקרא לי אדה"ר.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וי"ל</span> ע"ד מ"ש בת"ז תיקון מ"ט דפ"ח ע"ב לכולם בשם יקרא הה"ד ויקרא האדם שמות וגו' דא ההוא דאתמר בי' כתפארת אדם לשבת בית (כוונתו על האדם העליון שעל הכסא) דקארי שמהן לכל חיות הקדש לכל שרפין ואופנין וצבא דלעילא לכל חד קארי לי' בשם ידיעא ובדרגא ידיעא לאשתמודע לכל חד מאתר דאתנטיל כו' עכ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> י"ל שזה הי' חכמתו של אדה"ר שידע שהשור הגשמי שלמטה מאיזה בחי' נלקח דהיינו שנלקח מהבחי' שקרא לו האדם העליון פני שור, ע"כ אמר שזה השור הגשמי שמו שור כשם מקורו שנלקח משם וכן עד"ז</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלז</div></p> <p class=bodytext>חמור וסוס וגמל, והטעם שידע זה כי להיותו אדם הי' לו ידיעה והשגה בבחי' השמות שקרא כביכול האדם העליון למעלה, משא"כ המלאכים אין להם השגה רק בבחי' מל' ולא בבחי' ז"א כמ"ש מזה בד"ה רני ושמחי השני בפי' וצדקתך ירננו, וז"ל השל"ה דף י"ד ע"א וזה הי' חכמת אדה"ר אשר קרא שמות לכל דבר כדי שיוכר ע"י השם עד שנאמר שהיתה מעלתו בזה גדולה ממלאכי השרת כי ברוה"ק שעליו בנה אותיות ומלות מיוחסות עם הדבור הפנימי בשביל שהשמות ההם יורו על שורש הדבר, וכאילו נאמר שבידיעת התחתונים ידע סוד המרכבה העליונה כי כל נברא למטה יש לו שורש למעלה שאל"כ איך מתקשרין חלקי העוה"ז אם אין ליסודות שורש למעלה ואם אין לנבראים שורש למעלה איך מתפשט ההשפעה וההשגחה מאדון הכל בהם, וזאת היתה חכמה נפלאה כי השיג מקור ושורש כל דבר וכנהו בשם ההוא והוא שמו ודאי עכ"ל, נמצא נת' שיש להשם שורש בהעצם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא דבאמת זהו חכמה נפלאה להכיר שאותיות שור מחי' את השור ואותיות חמור מחי' החמור, והאותיות של השם הם שייכים לעצם הנברא כמשל אותיות שור שייכים להשור, אבל אם נאמר שהאותיות שהם הארה מן המקור של השור הם שייכים ונוגעים להעצמיות של המקור של השור, ועיקר חכמתו הי' במה שהכיר שאותיות אלו עד"מ שור מחי' את השור ולהחמור מחי' אותיות אחרים היינו אותיות חמור, והכיר שחלוקים הם בשרשם שאותיות שור הם הארה מבחי' פני שור ואותיות חמור מבחי' אחרת כו', וזהו כמ"ש השל"ה שזה הי' חכמה נפלאה כי השיג מקור ושורש כל דבר וכנהו בשם ההוא, וה"ז כמשל שיש הפרש בין זיו השמש לזיו אור הנר שהגם ששניהם הם אור וזיו מ"מ אינו דומה כו', כמו"כ השיג שורש כ"ד איך האור והזיו המחי' את הארי' עד"מ הוא משורש פני ארי' ולכן קרא לו שם ארי', והשיג שההארה המחי' את השור הוא מובדל מההארה המחי' את הארי' ושרשו נמשך מפני שור ולכן קראו למטה שור כו', ועד"ז כל הבהמות והחיות. ונמצא השמות הם שייכים לעצם הנבראים אבל איך נאמר שהחיות שלהם שהוא ההארה המחי' אותו הוא שייך לעצם מקורו שמשם נמשך ההארה וכמו שא"א לומר בזיו השמש ובזיו אור הנר שהוא נוגע אל עצם השמש או הנר כמו"כ אין ההארה נוגע אל עצם המקור אשר משם נמשך ההארה כו'. ועד"ז נשכיל ונבין במה שאמר ואני מה שמי וא"ל לך נאה לקרות ה' שאתה אדון לכל בריותיך היינו שהכיר שהתהוות כל העולמות הוא מבחי' הארה מאתו ית', אבל בודאי ההארה זו אינו נוגע אל עצמו כלל וכלל, ונמצא כי שם הגם שיש לו שייכות אל העצם היינו שנוכל להבדיל ולהכיר לפי גודל ההארה להבין שגודל ההארה הזה לא יהי' כ"א מבחי' ומדריגה גבוה כמו שנוכל להכיר אור הנר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלח</div></p> <p class=bodytext>שהיא הארה מהנר ולא מן השמש, ולאור השמש מאחר שהאור הוא בא"א נוכל להכיר לפי מעלת התפשטות האור שזהו אינו מן הנר כ"א מהשמש, אבל ההארת הזיו אינו נוגע כלל להשמש, כמו"כ נבין שבבחי' אוא"ס השם אינו נוגע כלל וכלל, ונמצא כי שם ואור הכל בחי' אחת היא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שבחי' השם הי' כלול בעצמותו, וה"ז כמשל זיו השמש בשמש הגם כי שם הוא בתוקף יותר מ"מ אינו עולה בשם כלל להיות נק' בשם זיו רק שהוא כלול ובטל בהמאור. ועד"ז יובן שמו שהי' כלול בעצמותו שהגם שבחי' השם כמו שהוא כלול בעצמותו הוא נעלה יותר מכמו שהשם הוא מקור לעולמות מ"מ שם הוא כלול בעצמותו ואינו עולה בשם כלל, וזה הי' עד שלא נברא העולם, וגם לאחר שנברא העולם מבחי' שמו הוא רק ע"ד מ"ש ונבראו שמשמע מאליו וממילא, כי לשון בראת הוא בחי' כח הפועל בנפעל לשון זה אינו שייך כ"א בשם אלקים שהוא האור שמאיר לכל נברא בפרט ולכן נאמר בראשית ברא אלקים שנאמר ל' ברא לפי שנאמרו בע"מ פרטי הדברים שנתהוו, אבל בשם הוי' הוא ל' ונבראו מאליו וממילא, וזהו ל' נברא העולם, ולא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בבחי' שם ואור הזה הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים יש בזה שני בחי' הא' כמ"ש מלכותך, והב' הוא בחי' מלכות כל עולמים שבחי' מלכותך הוא האור כמו שהוא כלול בעצמותו והיינו כמו קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד שהשם והאור הי' כלול בעצמותו, ואז האור הוא ביתר שאת ויתר עז וכמ"ש בסש"ב ממשל זיו השמש כשהוא בכדור השמש הוא ביתר שאת, וזה שיאיר האור והשם הוא ירידה והשפלה, וזהו ההפרש בין מלכותך לבחי' מלכות כ"ע, מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס שהוא בחי' האור כמו שהוא כלול בעצמותו, ומכ"ע הוא בחי' מל' דאצי' שהוא האור כמו שמאיר לההוות עולמות בי"ע, שזהו פי' מלכות כל עולמים שמהוה כל העולמות, שבד"כ נחלקים לג' בחי' בי"ע כמ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו הוא בחי' בריאה יש מאין כמו באדם אותיות המחשבה שהם ראשית הגילוי, ואח"כ בא בבחי' הדיבור שבא לגילוי בדבור בחי' ההעלם שבמח', שהדבור מגלה העלם מחשבתו. ועד"ז יובן למעלה שבחי' בריאה נק' חשך והעלם ויצי' נק' אור כמ"ש יוצר אור ובורא חשך, והיינו שבחי' יצירה מגלה העלם הבריאה, וכענין חומר וצורה שהצורה הוא ציור הדבר מגלה העלם החומר כו', ובד"כ בחי' בריאה הוא בחי' ג"ע תענוג הנשמות, יצי' הוא בחי' עולם המלאכים, אף עשיתיו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלט</div></p> <p class=bodytext>עולם הגלגלי'. ובכללות בחי' ההשתלשלות נחלק ג"כ לג' בחי' בי"ע, והיינו ג' בחי' אדם, אדם דבריאה בחי' א"ק מח' הקדומה, ואדם דיצי' הוא בחי' כתר בכלל, ואדם דעשי' הוא בחי' אצי', וז"ע מ"ש בהבראם בה' בראם שתמונת הה"א הוא ג' קוין ששני קוין הם מחוברים וקו הא' נפרד, והוא מרמז שב' עולמות בריאה ויצי' הם מחוברים זל"ז והם בבחי' הביטול יותר וכמ"ש וצבא השמים לך משתחוים, אף עשיתיו הפסיק הענין שזהו כמו רגל השמאל שבה"א שהוא נפרד ונפסק מן הב' קוין להורות על המקור לבחי' העשי' ועוה"ז הגשמי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מצד ירידת ההשתלשלות נשתלשל בחי' מצרים דקליפה ג"כ כי את זה לעו"ז עשה האלקים שכמו בקדושה יש ד' בחי' אבי"ע כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ ד' בחי' אלו והוא בחי' ק"נ וגקה"ט, נוגה הוא בחי' אצי' דקליפה וגקה"ט הם בי"ע, וז"ע מצרים דקליפה, וכדי להיות יצ"מ א"א להיות מבחי' ממכ"ע שהרי מבחי' זו משתלשל בחי' מצרים שמצד ריבוי ההשתלשלות נשתלשל להיות גם ד' בחי' דלעו"ז כנ"ל שהם הם המצרים כו', ולכן כדי לצאת מבחי' המצרים האלה זהו ע"י גילוי בחי' היותר עליונה, והיינו בחי' מלכותך בחי' מל' דא"ס, וזה"ע עד שנגלה עליהם ממ"ה שהוא בחי' מלכותך ועי"ז וגאלם לצאת מהמצרים וגבולים כו'. וז"ע הנר שמאיר את החשך, והיינו שכמו הנר הגשמי מאיר את חשכת הבית כמו"כ מה שנמשך הארה מבחי' מלכותך שזהו כמשל אור הנר עי"ז האיר את חשך גלות מצרים ועי"ז נגאלו אבותינו ממצרים הם בחי' המיצר וחשך הגלות כו'. והנה בנר יש בד"כ שני בחי' היינו בחי' שמן ופתילה, שמן הוא בחי' חכמה שמן משחת קדש בחי' ח"ע שבה מאיר גילוי אוא"ס ב"ה להיות כי חכמה הוא אחד האמת בחי' ביטול הוא כלי להשראת אוא"ס, וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו שהחכמה היא בחי' כלי שישרה בה האור מבחי' מלכותך בחי' מל' דא"ס, והפתילה היא בחי' מדות, והיינו בחי' יסוד ז"א, וז"ע הנר שמאיר את החשך, כי ע"י בחי' חכמה ומדות מאיר הארה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמ</div></p> <p class=bodytext>מבחי' מל' דא"ס להאיר במל' דאצי' בחי' ממכ"ע ועי"ז האיר את החשך דגלות מצרים שנמשך מצד ריבוי ההשתלשלות שנמשך מבחי' מלכות כל עולמים היינו בחי' מל' דאצי' כנ"ל ובהגלות נגלות בחי' האור מבחי' מלכותך מל' דא"ס במל' דאצי' עי"ז האיר את החשך ונמשך יציאת מצרים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> אנו רואים שהמדליק הנר הוא האדם, שהוא מדליק את הנר. ולהבין זה בנמשל, הענין הוא דהנה באדם יש ג"כ בחי' נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדם שנמשלה נשמת האדם לנר, והיינו שכמו בנר יש שמן ופתילה וב' גווני האור, כמו"כ בעבודה בנשמת האדם השמן הוא בחי' חכ' וביטול של הנה"א שמברר ומעלה את הנה"ב, וב' גווני האור הוא ב' בחי' אהבות, וז"ע ואהבת ב"פ אור נהורא תיכלא ונהורא חיורא, והפתילה היא בחי' יר"ת, וז"ע נר ה' נשמת אדם והכוונה בפי' פסוק זה שע"י נשמת אדם יכול להאיר בחי' נר הוי', והיינו שע"י שמאיר בנפשו בחי' הנר שלו יוכל להמשיך בחי' נר הוי' להאיר את החשך דגלות, וזהו כי נר מצוה שנמשלו המצות לנרות, כי על המצות מברכים ברוך כו' אמ"ה אקב"ו, פי' מלך העולם הוא בחי' ממכ"ע שבריבוי ההשתלשלות נשתלשל מזה בחי' מצרים העלם חשך הגלות, וע"י המצות ממשיכים מבחי' תר"ך עמודי אור, וזהו כי נר מצוה שהמצות הם בחי' נר להאיר את החשך, וז"ע שהגאולה הי' ע"י משה ואהרן כמש"א באו משה ואהרן וגאלם כי אהרן הוא בחי' שושבינא דמטרוניתא המעלה את הנרות הם נש"י שהנשמה היא בחי' נר ואהרן מעלה אותה שתאיר אורה, ומשה הוא בחי' השמן בחי' חכמה כו' יסוד אבא, ועל ידם נמשך האור דנר דבחי' מל' דא"ס בחי' מלכותך בבחי' מל' דאצי' בכדי להיות הגאולה דיצ"מ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כדי לקבל בחי' זו ז"ע מה שנצטוינו לאכול מצה, שהמצה הוא כלי לגילוי אור זה, כי מצה הם אותיות מצוה רק שבתיבת מצוה ניתוסף אות וא"ו, והיינו כי המצוה הוא בוא"ו להורות על ההמשכה שנמשך ע"י עשיית המצות והמצה להיותה רק כלי להמשכת המצות הוא מצה אותיות מצוה בלא וא"ו להורות על שהוא רק כלי לקבלת האור כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין מצה הנה ההפרש בין חמץ למצה שהחמץ הוא בחי' הגבהה והתנשאות ויש בו טעם חמיצות, משא"כ מצה אין בה טעם והוא בחי' ביטול ושפלות, ונק' בזהר מיכלא דמהימנותא, והיינו שאמונה אינה ע"פ טעם ודעת כ"א ביטול שלמעלה מן הטו"ד והמצה להיותה בחי' ביטול ושפלות היא מיכלא דמהימנותא שהיא האכילה שע"י תחזק בחי' האמונה, כי באמת יש הרבה בחי' שא"א לבוא להשיג ע"פ הטו"ד, וכמ"ש כל שאור וכל דבש לא תקטירו כו', והחילוק שבין אותיות חמץ לאותיות מצה היא בין אות חי"ת לאות ה"א שהחמץ הוא בחי"ת ומצה בה"א ונת"ל שתמונת הה"א מרמז על ג' עולמות בי"ע שהם בבחי' הביטול כענין וצבא השמים לך משתחוים, אבל חמץ הוא בחי"ת ל' חטא כי רומז על ג' בחי' בי"ע שבלעו"ז, והיינו בחי' גק"ה שהם ההיפך מבחי' הביטול כו', וכאשר נמשך אור הנר בכלי המצה אזי נעשה מבחי' מצה מצוה כי ע"י ההמשכה מתוסף הוא"ו בתיבת מצה ונעשה מצוה. ובזה יובן מה שפעם נאמר מצת בלא וא"ו כמ"ש בערב תאכלו מצת, ופעם כתיב בוא"ו כמ"ש שבעת ימים תאכל מצות, והיינו כי מ"ש בערב תאכלו מצות בלא וא"ו קאי על מצה שקודם חצות שהמצה הי' רק הכנה וכלי לבחי' הגילוי שהי' בחצות הלילה מבחי' ממה"מ הקב"ה בחי' מל' דא"ס הוא בחי' אור הנר ואז נעשה מצות בוא"ו להורות על ההמשכה, ולכן באכילת שבעת הימים שזה הי' אחר הגילוי שנגלה עליהם ממה"מ נאמר מצות בוא"ו כו', כי אז כבר נמשך האור והגילוי ע"י בחי' השמן ופתילה להאיר את החושך דגלות מצרים שז"ע נר מצוה בחי' מצה עם תוס' וא"ו שהם אותיות מצוה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוד</span> יש לפרש מצה ל' מצה ומריבה, והיינו כי המצה הוא בחי' ביטול היש, שהיש הוא עדיין בשלימות, וז"ש כי ברח העם שברחו מהרע כי הרע הי' עדיין בתוקף אצלם רק שברחו מהרע כמ"ש בסש"ב, ולכן צ"ל מצה ומריבה בבחי' מלחמה עם הנה"ב בכדי שיהי' ביטול היש כו', וז"ע מצה שמורה כמ"ש ושמרתם את המצות, כי הנה הלילה הוא בחי' ההעלם והסתר בחי' היש עדיין בשלימות רק שהמצה הוא בחי' ביטול היש מ"מ היש הוא בשלימות ואפי' כשנמשך הנר להאיר את החשך דלילה הנה הלילה הוא חשך עדיין כמו שהיתה קודם רק שהנר מאיר את החשך מ"מ הלילה עצמו הוא כמו שהיתה קודם, וזהו מ"ש ליל שמורים הלילה הזה כו' שהלילה הוא חשך עדיין רק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמב</div></p> <p class=bodytext>שנמשך בה בחי' זה להאיר את החשך מ"מ צ"ל ליל שמורים שצריכים שמירה, שמאחר שהיש הוא הרע שבמדות הוא בשלימות ובמקומו לכן צ"ל בחי' שמירה שלא יפול ח"ו בישות כו', וכמו שבגשמיות בלילה מצוי מזיקי', וז"ע ג' משמרות הוי הלילה ראשונה חמור נוער שהוא בחי' קליפות לכן צ"ל שמירה, וז"ע מצה שמורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוד</span> צ"ל בחי' מרור שצ"ל ג' דברים פסח מצה ומרור שהמרור הוא קו האמצעי בחי' רחמים כפי הסידור שמסדרים על הקערה, ונת' הקושי' בלק"ת (בד"ה קול דודי), שלכאורה המרור הוא קו השמאל בחי' גבורות, אך הענין הוא מפני שבבחי' מרירות מעורר המשכת ר"ר, כי בחי' רחמים אינו שייך כ"א על מי שהוא במדרגה התחתונה ואין טוב לו, אבל על מי שהוא במדריגה העליונה ואינו חסר לו כלל לא שייך עליו רחמנות כלל, ולעורר בחי' רחמים הוא ע"י שיתבונן איך שהבריאה הוא יש מאין מבחי' שם והארה בעלמא וכ"ש כשנמשך אחר תאוות גשמיות שמתרחק מאד מאור פניו ית', וע"י מרירות זו מעורר ר"ר על נפשו כו', וכתיב ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי שע"י בחי' רחמים אביא אתכם אלי (ונמצא כי ג' דברים פסח מצה ומרור, פסח הוא בחי' הדילוג בחי' המשכת מלכותך לבחי' מצה הוא ביטול היש ע"י המרור קו האמצעי בחי' רחמים).</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן ענין חפזון, דהנה חפזון דמצרים ניחא, וענין חפזון דישראל הוא ע"ד שנת' בתניא שיש ב' בחי' בעבודה אתכפיא ואתהפכא שבחי' אתהפכא הוא כאשר כבר נהפך הרע וכמ"ש אוהבי ה' שנאו רע, מואס ברע שהוא עוד יותר משנאו רע, וזהו בחי' צדיקים. ובחי' בינונים הוא בחי' אתכפיא שהרע הוא בתקפו כתולדתו רק שמוח שליט על הלב, והעצה לבינונים לברוח מהרע וז"ע בחי' יצ"מ שנאמר בה כי ברח העם שברחו מהרע, והבריחה היא בתורה היינו לקשר מחודומ"ע בתומ"צ היינו לקשר מח' ודבורו במח' ודבור התורה ובחי' המעשה במעשה המצות ועי"ז ממילא יתבטלו המדות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמג</div></p> <p class=bodytext>רעות, כי המדות הם מדות האדם וכשמקשר מחדו"מ במחדו"מ דתומ"צ הגם כי מחדו"מ הם רק לבושים מ"מ הרי הם מחדו"מ של הקב"ה, וגם ניתן הכח להיות מוח שליט על הלב לכן מתבטלי' המדות רעות עי"ז להיות בבחי' אתכפי' ביטול היש כו', וז"ע חפזון דישראל שהוא בחי' הבריחה מהרע כו', והיינו מפני כי הרע עדיין בתקפו ולכן הי' צ"ל כי ברח העם, וז"ע המשל שהדליק הנר בלילה שלילה הוא בחי' החשך והוא עדיין כמו שהי' רק שהדליק הנר להאיר את בחי' החשך וכבה, כי עבירה מכבה מצוה היינו בחי' הנר מצוה מכבה עבירה, ולכן ישראל אחר יצ"מ היו במדרגות פעם כך ופעם כך (ר"ל פעם חטאו והיו במדרגה שפלה וכשעשו תשובה נתעלו) ואין עבירה מכבה תורה כי תורה היא בחי' תורה אור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כ"ז הוא מפני שהגאולה הי' ע"י בו"ד, כי גוף האדם הוא הוה ונפסד ואפי' מרע"ה*, ולכן שורש המשכתו הוא מאתר דמשתני, אבל לעתיד תהי' הגאולה ע"י הקב"ה ולכן לא יהי' שינוים כי יהי' מבחי' אני הוי' לא שניתי, וז"ש לע"ל והי' אור הלבנה כאור החמה, שהלילה בעצמה כיום תאיר בחי' שמש הוי' כו', ויהי' ע"ד בחי' אתהפכא ולכן לא בחפזון תצאו שלא יהי' צריך לברוח מהרע שכללות העולם יזדכך ויהי' אור הלבנה כאור החמה וממילא יזדכך האדם ג"כ וכמ"ש והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואת רוה"ט אעביר מן הארץ שלא יהי' רע כלל, ולכן לא בחפזון תצאו כ"א בשובה ונחת תושעון שהוא בחי' ישוב הדעת, אבל יצ"מ מאחר שהוא רק ביטול היש שהרע עדיין בתקפו הי' צ"ל כי ברח העם בחי' חפזון, ולכן ביצ"מ כתיב וחמושים עלו בנ"י שעלו בכלי זיין חרב וקשת דתפלה, אבל לע"ל כתיב וכתתו חרבותם לאתים שלא יצטרכו לזה כלל מטעם הנ"ל וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> חפזון דשכינה כי הנה כתי' קול דודי כו' מדלג מקפץ שהוא בחי' חפזון אך זהו ההמשכה מלמעלמ"ט, ולכן אינו ראי' כ"א רק זכר לדבר, ואמנם עד"ז הי' גם בבחי' השכינה בחי' מלכות כל עולמי' השוכן אתם בתוך טומאתם בגלות, שהיתה בבחי' חפזון מלמטלמ"ע לצאת מהגלות לקבל האור והזיו מבחי' דודי הנמשך בחפזון מלמעלמ"ט, והרי הוא כמשל מי שיושב בבית האסורים בחשך שכאשר מביאים לו נר הנה הוא מחפז ומתאוה להנר כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קמד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן ענין המעלה שיש בחפזון, כי הנה יש יתרון המעלה באתכפיא על בחי' אתהפכא, שבאתהפכא הנה כאשר נתהפך המדות אין בזה שום עבודה עוד יותר, אבל אתכפיא הנה הרע בתקפה, וכד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולא עלמין שנמשך בחי' התענוג עליון מזה, והוא כמו ענין ניצוח מלחמה שיש תענוג נפלא בזה כו', ולכן הציווי על אכילת מצה שתזכור שבחפזון יצאת מאמ"צ שיש בבחי' זה יתרון המעלה כו', וזהו מצה זו כו' ע"ש שלא הספיק כי גורשו כו' ונחפזו ללכת לכן לא החמיץ, שמפני זה הוא עיקר הטעם על אכילת מצה כנ"ל וד"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>