תורת שמואל - תרכ"ט - מי כמוכה

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/17/index.htm">מי כמוכה</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>מי כמוכה</h3><div class=pageno>קנה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ יתרו ופ' שמיני, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>שמיני</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>מי</span> כמוכה באלים הוי' מי כמוכה נאדר בקדש כו', ות"י לית כוותך באילי מרומא הוי' כו', והיינו כי לפי הנראה מפשט הפסוק הי' אפ"ל שמי כמוכה שיהי' נאדר בקדש ונורא תהלות כו', אבל יש ח"ו מי שאינו נאדר בקדש ונורא תהלות, לזה תירגם לית כוותך באילי מרומא שזהו ע"ד מ"ש אין עוד מלבדו. ואונקלוס תירגם לית בר מינך, ולכאו' אינו מובן איך נא' שלית בר מינך הלא כתיב בראשית ברא כו' שנבראו הרבה דברים בשי"ב.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין יובן בהקדם ענין מ"ש אין עוד מלבדו ע"ד שפי' הרמב"ם בהל' יסודי התורה פ"א ה"ד ע"פ וה' אלקים אמת, וז"ל הוא שהנביא אומר וה' אלקי' אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו, והוא שהתורה אמרה אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו עכ"ל, והיינו שכוונתו להוציא ענין השיתוף, שהרמ"א באו"ח סוסי' קנ"ו כתב שבני נח אין מוזהרי' על השיתוף, והוא מהתוס' פ"ק דבכורות ד"ב סע"א ד"ה שמא יתחייב לו עכו"ם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנו</div></p> <p class=bodytext>שבועה, ובסנהדרין פ"ז דס"ג ע"ב ד"ה אסור לאדם, ומהר"ן ספ"ק דעכו"ם, ורי"ו ני"ז ח"ה. אבל בתשו' ושב הכהן סי' ל"ח, ובתשו' שער אפרים סי' ך"ד נחלקו עליו וס"ל דב"נ מוזהרים על השיתוף. והיינו כי ענין השיתוף אינו ע"ז כלל, אלא ע"ד שארז"ל במד"ר פ"א בענין המלאכים שר' יוחנן אומר שנבראו בשני ור' חנינא אומר שנבראו בחמישי ועוף יעופף, ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל, א"ר לולינא בר טברין בין על דעתו דר"ח בין על דעתו דר"י הכל מודים שלא נברא בראשון כלום שלא יאמרו שמיכאל מותח בדרומו וגבריאל בצפונו והקב"ה ממדד באמצע, הה"ד אנכי ה' עושה כל מי אתי, מי הי' שותף אתי במע"ב. נשמע מזה שענין השיתוף יתכן גם על המלאכים מיכאל וגבריאל שהם נבראים ואם היו נבראים בראשון היו יכולים לומר שהיו שותפים ח"ו במע"ב לזה נבראו בשני או בחמישי שלא יאמרו שהם שותפים ח"ו, וא"כ ענין השיתוף אינו כמו ע"ז, שמאחר שהם נבראים הנה אפי' אם היו נבראים בראשון ג"כ אינו נופל לאמר עליהם ח"ו ל' אלקים כ"א לשון שיתוף, ונמצא מובן שענין השיתוף אינו כמו ע"ז, אלא ע"ד שארז"ל ג' שותפין באדם אב ואם כו' והקב"ה נותן בו נשמה הנה הגם שחלק הקב"ה הוא העיקר שהרי בצאת הנפש מן הגוף הרי מוטל חלק אב ואם כאבן דומם, ואינו בערך לחלק הקב"ה שהוא האדם וחיותו, ומ"מ חלק להם כבוד כמ"ש כבד את אביך ואת אמך, וכמשי"ת אי"ה, ונק' שותפים, ועד"ז הו"ע השיתוף שמשתפים לש"ש כו' אבל אינו ע"ז.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מארז"ל במד"ר ששה דברים נצטווה אדה"ר ואחד מהם הוא ע"ז, ואם נאמר ששיתוף הוא ע"ז האיך יסברו התוס' והר"ן ורי"ו והרמ"א שב"נ אינם מוזהרים על השיתוף מאחר שאדה"ר נצטווה על זה. אך הענין הוא כנ"ל שהשיתוף אינו ע"ז כלל, כ"א כמו שהמלך הוא אחד על כל בני מדינתו ומ"מ חולק כבוד להשרים אשר בכל מדינות מלכותו כו', ובאמת לאו דע"ז הוא מפסוק לא יהי' לך אלקים אחרים על פני, וענין השיתוף הוא ממצות לייחדו שיוצא מפסוק שמע ישראל כו' ה' אחד, כמ"ש הרמב"ם והסמ"ג והרא"ה ז"ל במנין המצות, והיינו כי מצות לייחדו מזה יוצא ענין אזהרת השיתוף והוא מפסוק ה' אחד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה צ"ל מ"ש במצות לייחדו ה' אחד, דלכאו' אם הי' נאמר יחיד הי' מורה על אחדות יותר, כי אחד יש גם אחד המנוי, והיינו עד"מ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנז</div></p> <p class=bodytext>שבטי ישראל שהיו י"ב ואעפ"כ נק' אחד מהם בשם אחד כמ"ש שלחו מכם אחד או אחיכם אחד הגם שיש שני ושלישי, או כמו בשי"ב שהם ששת ימים ואעפ"כ נק' הראשון אחד כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, וז"ע אחד המנוי מה שא"א ח"ו לומר כן באלקות, וא"כ אם הי' נאמר ה' יחיד הי' מורה יותר על אחדותו ית', וע' בת"א בד"ה וארא, ומאחר שבפסוק אשר למדים ממנו מצות לייחדו נאמר דוקא אחד מההכרח לאמר שמתיבת אחד אנו יכולים להבין יותר ענין אחדותו ית' וצ"ל מהו. אך הענין הוא דהנה ארז"ל כד אמליכתי' למעלה ולמטה ולד' רוחות תו לא צריכת, וזה מרומז בתיבת אחד שהחי"ת רומז לז' רקיעים וארץ והדלי"ת רומז לד' רוחות העולם, והיינו כי הגם שנתהוו ז"ר וארץ וד"ר העולם עכ"ז הם בטלים בתכלית לבחי' אל"ף הוא בחי' א"ס אלופו של עולם המהוום כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין לקרב אל השכל איך העולם ומלואה בטל לגבי אוא"ס ב"ה, הנה ארז"ל בפדר"א הארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסה"כ, מעפר שבה נעשה ארץ, ומצרורים שבה נעשה הרים שנאמר כי לשלג אמר הוי ארץ (באיוב). ולכאו' צ"ל מה החקירה ארץ מהיכן נבראת, הלא היא נבראת מאין ליש, ואפי' החוקרים מודים בזה וכמ"ש הרס"ג בענין הבריאה שנברא דבר מלא דבר, ומה"ע השאלה מהיכן נבראת. ועד"ז יש במד"ר ג"כ שארז"ל האורה מהיכן נבראת מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית לבנה והבהיק זיו הדרו, שגם בזה צ"ל כנ"ל מה השאלה מהיכן נברא, שנברא יש מאין ממאמר יהי אור שבע"מ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא שלכל דבר ודבר שבפרטי גשמיות הנבראים יש שורש ומקור ברוחניות, וכמארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו ואומר לו גדל שענין המזל הוא שורש ומקור הדשא והעשב הצומח למטה עד שגבוה מעל גבוה הם המלאכים שנקראים בשם דשא ועשב או חציר ועשב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנח</div></p> <p class=bodytext>וכמ"ש בזהר בענין מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם, והם המלאכים שנקראים בשם יוצר משרתים שאומרים שירה בכל יום ונכללים ונבטלים לאין, ואשר משרתיו שעומדים ברום עולם משי"ב, כמ"ש במ"א, ובזה יובן מארז"ל בחולין שנשאו דשאים ק"ו בעצמם ומה אילנות שאין דרכם לצאת בערבוביא אמר הכתוב למיניהם אנו שדרכינו לצאת בערבוביא עאכו"כ, שלכאו' יפלא איך ישאו דשאים ק"ו בעצמם הלא הם צומח ואיך יהי' בהם הדבור והשכל לאמר ק"ו כו'. אך הענין הוא שאין הדשא והעשב אומר הק"ו כ"א שרשו ומקורו ברוחניות שהוא בחי' המזל שגבוה מעל גבוה עד המלאכים העליונים שיש בהם הדבור שאומרים שירה והם יכולים ג"כ לשאת ק"ו, ועכ"ז הם מקורים על בחי' הצומח להיות כי בהם הוא עיקר בחי' המדות שהם בבחי' צמיחה קטנות וגדלות, מקודם השליחות לשעת השליחות, או מקודם השירה לשעת השירה שהצמיחה והתוס' היא בהגדלה בתוס' וריבוי, עד כי בשעת השליחות יכול המלאך לקרוא א"ע בשם ה' כמ"ש ויאמר בי נשבעתי נאום הוי' וכתיב ותקרא שם ה' הדובר אלי', והיינו לפי שבעת השליחות הוא בטל לגמרי עד שקורא לעצמו ע"ש המשלח לפי שמתבטל כל מהותו לגמרי שאין בו רק כח השליחות כו' וה"ז כמשל הצומח שמשתנה מקטנות לגדלות כו', ולכן הם מקורים על בחי' הצומח הגם כי יש בהם הדיבור ג"כ כו' עכ"ז העיקר הוא המדה כו'. וזהו שארז"ל במד"ר פ' תרומה שכל מה שיש למעלה יש למטה, למעלה שרפים עומדים ולמטה עצי שטים עומדים, וכתיב אז ירננו כל עצי היער שקאי על המלאכים שנק' בשם עצי היער, והיינו להיותם מקורים ושרשים לבחי' הצומח אילנות ודשאים שלמטה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו</span> שהוא במין הצומח דשא ועשב ואילנות כמו"כ הוא בכל פרטי דברים דצח"מ שנתהוו במע"ב, וכמארז"ל כד קארי תרנגולתא מברך הנותן לשכוי בינה, שלכאו' אינו מובן מה שייכות ענין ברכת הנותן לשכוי בינה לקריאת התרנגול דוקא, שכאשר קורא אז חיוב הברכה ולא קודם לכן, אך הענין הוא דמה שלמטה הוא תרנגול למעלה בשורש שרשו ביצירה הוא מלאך גבריאל ובשרשו באצי' הוא בחי' ה"ג דבינה שמעוררים בחי' המל' מירידתה בבי"ע בכל לילה, כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה ובחצות לילה מעוררים ה"ג דבינה את המל' מירידתה בבי"ע להתעלות באצי' כו' כנודע,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנט</div></p> <p class=bodytext>ועד"ז בנבראים דבי"ע, הנה בחצות לילה קוב"ה אתי לאשתעשע עם צדיקייא בגינתא דעדן, לכן מלאך גבריאל מעורר הנשמות שיתענגו ויהנו מזיו השכינה שבג"ע התחתון והעליון כו', וכמו"כ בעוה"ז הנה בחצות הלילה צריך לקום להודות כמ"ש דוד חצות לילה אקום להודות לך כו', אז קורא התרנגול ששרשו מבחי' גבריאל לעורר את האדם שיקום בחצות הלילה, וכמ"ש בזהר שהתרנגול קורא שלא בטובתו, להיות כי תרין שלהובין דנורא מוקדין לי' תחות גדפיא, שקורא מחמת זה בהכרח כמו האדם שצועק כשמכין אותו כו', ונמצא כי ברכת הנותן לשכוי בינה היא על שורש ומקור שבאצי' בבינה או במל' דאצי' ע' בד"ה יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז (ך"ט), בענין חי חי יודך כמוני, הנה זמן ברכה זו הוא דוקא בזמן קריאת התרנגול להיות כי זמן קריאתו הוא בזמן ההתעוררות דה"ג דבינה, ובבי"ע אז זמן שגבריאל מעורר הצדיקים, ולמטה בכדי שיקום בחצות הלילה להודות קורא אז התרנגול לעורר אותנו מן השינה, לכן אז דוקא הזמן ששייך ברכה זו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כשיתבונן כמה רבבות מדרגות צ"ל דרך השתלשלות עד שיהי' יכול להיות ולהשתלשל מן מלאך גבריאל בחי' התרנגול הגשמי, שהרי המלאכים הם הנבראים הגדולים שבמע"ב שעליהם אמר דוד מה גדלו מעשיך, כנודע מענין ההפרש בין מה רבו למה גדלו שמה רבו קאי על פרטי הנבראים שבדצח"מ, ומה גדלו קאי על הנבראים הגדולים כמ"ש מזה בד"ה מי יתנך ובהביאור וההגהות לשם, וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה יונתי בחגוי, בענין המלאכים שהמלאך בשליש העולם עומד כו', וכשצריך להשתלשל מן גבריאל בחי' התרנגול הגשמי בהכרח שיהי' רבבות מדרגות השתלשלות, ועד"ז מכל בחי' שברוחניות צ"ל רבבות מדרגות השתלשלות עד שיהי' מקור מציאת דבר הגשמי, והנה אם הי' השתלשלות לבד לא הי' יכול להיות מציאת דבר הגשמי כלל כי הי' הכל רק רוחניות, כי אם הי' ריבוי רבבות מדרגות השתלשלות לא הי' מתהוה מרוחניות גשמיות כ"א הי' הכל רוחניות, וכדי שיהי' מציאות הגשמיות זהו בדרך בריאה יש מאין דוקא, וכמאמר בעל העיקרים שהתהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה כו', ונמצא כי הגם שלכל דבר ודבר מפרטי הנבראים דבי"ע יש שורש ומקור למעלה ברוחניות כמו שורש התרנגול הוא גבריאל ולמעלה יותר באצי' הוא בחי' ה"ג דאימא,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קס</div></p> <p class=bodytext>הרי צ"ל תחלה רבבות מדרגות השתלשלות ואח"כ מתהוה הדבר בדרך בריאה יש מאין.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> יובן בענין מאמר שבפדר"א שאמר ארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסה"כ, והנה אם הי' השלג גשמי כמו שהוא למטה היינו צריכין לשאול מהיכן נברא השלג, כמו שאנו שואלין הארץ מהיכן נבראת, אלא שענין השלג הוא בחי' יחידות עשירות מאות, שהגימ"ל הוא שלשה ביחידות, והלמ"ד הוא שלשה בעשירות, והשי"ן הוא שלשה במאות, ונמצא כי מבחי' יחידות עשירות מאות הם בחי' מל' וז"א ובינה הוא שורש הארץ, והרי צ"ל רבבות מדרגות השתלשלות ואח"כ מתהוה בדרך בריאה יש מאין בחי' מציאת הארץ הגשמי. ולגירסת המד"ר ר"פ בא שגורס מעפר מתחת כסה"כ היינו מבחי' מל' לבד כנודע ממ"ש במ"א מענין עפר שבקרקע המשכן, עפרא דבי מקדשא דלעילא כו'. וכמו"כ הוא בענין התהוות האורה שהוא ממה שנתעטף בטלית לבנה דוקא הוא בחי' לבושיה כתלג חיור שע"י לבוש המעלים יוכל להיות מציאות התהוות האור ע"י רבבות מדרגות השתלשלות ואח"כ בדרך בריאה יש מאין כו'. וכמו"כ יובן בכל פרטי הנבראים כמו עד"מ מציאת הארי' למטה שרשו הוא מבחי' הארי' שבמרכבה, רק שזהו בדרך שבירה כו' כנודע ועכ"ז הוא שורש ומקור, והרי בכדי שישתלשל מבחי' הארי' שבמרכבה שאומר קדוש בחי' הארי' שלמטה שטורף ודורס צ"ל תחלה רבבות מדרגות השתלשלות, ואח"כ בדרך בריאה יש מאין מתהוה הארי' הגשמי, ובאמת יש שורש הארי' גם הגבה למעלה יותר, שבאצי' בחי' החסד הוא ג"כ כמו בחי' הארי' במרכבה דבי"ע, וכנודע שהחיות הם ביצי' ובבריאה הם הכרובים שהם מיכאל וגבריאל כמ"ש בזהר, ובאצי' הם בחי' חו"ג מרכבתא עילאה, ועוד גבוה יותר הנה בחי' החכ' נק' ארי' שארי' הוא אותיות ראי' וכתיב וירא ראשית לו שהוא בחי' ראשית חכמה, ולכן נק' החכמים עיני העדה, ועוד גבוה יותר הנה גם הכתר נק' ארי' כמ"ש ארי' שאג מי לא יירא ה' אלקים דיבר מי לא ינבא ואיתא בספרים שקאי על דבור אנכי ה' אלקיך, שנקרא ג"כ ארי', והיינו כי ג'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסא</div></p> <p class=bodytext>ידות ג"פ ע"ב עולה רי"ו כמנין ארי' כו', ונמצא כי יש בחי' ארי' עד רום המעלות שכל בחי' ארי' מתהוה זמ"ז בדרך השתלשלות המדרגות, ומהם אח"כ בדרך בריאה יש מאין.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכן</span> עד"ז בכל דבר ודבר מדצח"ם, או ממה שלמטה הוא יום ולילה ולמעלה כשהי' משה בהר מאין הי' יודע יום ולילה הנה פעם ארז"ל כשהיו לומדים עמו תושב"כ ידע שהוא יום וכשלמדו עמו תושבע"פ ידע שהוא לילה, ופעם ארז"ל כשהמלאכים אמרו קדוש ידע שהוא יום וכשאמרו ברוך ידע שהוא לילה, הנה אין ערוך כלל בחי' יום ולילה הגשמי לגבי תושב"כ ותושבע"פ שהם בחי' משל הקדמוני, והיינו שהתורה היא משל להבין בחי' אוא"ס ב"ה קדמונו של עולם, שהגם כי המשל מסתיר קצת על הנמשל מ"מ ע"י המשל מבינים הנמשל כו', או ענין קדוש וברוך שניהם בחי' הביטול, רק שהביטול דשרפים שאומרים קדוש הוא מצד שמשיגים איך שהוא ית' הוא קדוש ומובדל, וברוך אומרים האופנים שרוצים ההמשכה, ומ"מ הוא ג"כ בחי' הביטול ואינו ערך לבחי' יום ולילה הגשמי' ומ"מ שרש יום ולילה הוא מהם שהרי משה ידע מזה, ונמצא כי למעלה בחי' יום הוא תושב"כ או קדוש, ובחי' לילה הוא ענין תושבע"פ ובחי' ברוך כו', שצ"ל רבבות מדרגות השתלשלות תחלה, ואח"כ בדרך בריאה יש מאין וכנ"ל, וכ"ה בכל פרט דבר ודבר שבכל מע"ב כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ענין בריאה יש מאין הוא שדבר המהוה מסתתר מבחי' דבר המתהוה שזהו ההפרש בין השתלשלות לבחי' בריאה יש מאין, שענין ההשתלשלות הוא שהעלול משיג העילה שלו והיינו שבחי' התחתונה שבעילה מושג' לבחי' העלול המתהוה ממנה, כמו שכל ומדות, ולכן נק' השתלשלות כמו השלשלת שטבעת אחת דבוקה בחברתה כו', אבל ענין בריאת היש מאין הנה בחי' האין אינו מושג כלל שזהו פי' מאין שאינו מושג ממה נתהוה בחי' זו, ואם הי' מושג לא הי' מתהוה מציאת הגשמיות כו', ונמצא כי בכל דבר הנברא בגשמיות משרשו שברוחניות תחלה משתלשל רבבות מדרגות השתלשלות שהוא כענין השגת עו"ע, ואח"כ מתעלם מן הדבר המתהוה עד שמתהוה מציאת יש של הנברא מאין שאינו מושג לפי שמתעלם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן שגם אם נאמר שמציאות העולם וכל מה שנברא הוא מציאות, דאל"כ מהו שנברא בשי"ב, שאם נאמר שזהו רק מה שנדמה לנו א"כ מהו שכתב בראשית ברא הלא לא נברא כלל כ"א שנדמה לנו, לכן בהכרח לומר שנמצא העולם ליש ודבר, וכדמות ראי' לזה ממארז"ל במשנה ספ"ז דסנהדרין שנים לוקטים קשואין אחד לוקט חייב וא' לוקט פטור העושה מעשה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסב</div></p> <p class=bodytext>חייב האוחז את העינים פטור, ואם נאמר שלא יש מציאות העולם כלל מפני מה העושה מעשה חייב הלא אינו עושה בהכישוף שלו כלל מאחר שלא יש קשואין כלל כ"א נדמה לנו שזה קשואין כו', אשר מטעם זה האוחז את העינים מאחר שבאמת אינו עושה ה"ה פטור כו', ואם נאמר שאם לא יש מציאת העולם כלל הרי גם הסקילה אינה כלל, נמצא שלא יש שכר ועונש ולא יש תומ"צ שזה א"א כלל, אלא הענין הוא דבאמת מציאת העולם הוא מציאות, רק שלכל דבר ודבר מפרטי הנבראים דבי"ע יש שורש ומקור למעלה, ותחלה משתלשל מן מקורו בדרך השתלשלות המדרגות, ואח"כ בדרך בריאה יש מאין היינו שבחי' המהוה מסתתר מן הדבר המתהוה, אבל אם הי' מתגלה דבר המהוה על הדבר המתהוה הי' נעשה מן הדבר הנתהוה אין ואפס ממש, והמופת לזה שהרי גם המלאכים שהם שכלי' נבדלים והם הנבראים הגדולים שעליהם נאמר מה גדלו מעשיך וכנ"ל הנה ארז"ל הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם, פי' שכאשר נתגלה עליהם יותר מהחוק הקצוב להם נתבטלו לגמרי, וכ"ש כשהי' מתגלה על שארי הנבראים הי' נעשה מהם אין ואפס לגמרי, וא"כ גם בעת אשר אינו מתגלה עליהם והרי הם נמצאים ליש ודבר מ"מ אינם מציאות אמיתי, והראי' לזה מנהרות המכזבים שמכזבין אחת בשבוע היינו אחת לשבע שנים הרי הם פסולים לקידוש מי חטאת, והגם שכעת הם הולכים בטוב רק מאחר שאחת לשבע שנים נפסק הילוכן הם פסולים גם בעת שהולכים, וא"כ הלא ארז"ל שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב שנמצא אחת בשבוע הם מכזבים ונפסקים, לכן גם בעת אשר העולם נמצא הוא ג"כ אינו מציאות אמיתי, ומה גם אשר ברצות הבורא יוכל להתגלות דבר המהוה על הדבר המתהוה ויהי' אין ואפס מהכל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ש</span> הרמב"ם ע"פ וה' אלקים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו כו' וזהו אין עוד מלבדו, שאין שם אמת מצוי מלבדו כמותו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסג</div></p> <p class=bodytext>כו'. ועפ"ז יובן מה שת"י לית כוותך באילי מרומא שגם אילי מרומא הם נבראים יש מאין וברצות הבורא יכול להגלות עליהם שרשם ומקורם ויתבטלו לגמרי וכענין הושיט כו' לכן גם עכשיו אינם קיום אמיתי ולכן לית כוותך כי הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולפי'</span> הת"א שפי' לית בר מינך י"ל דהנה כד דייקת שפיר בכל דברים הגשמי' כשתתבונן בהם היטב תמצא שגם כל דברים הגשמי' הם אינם גשמי', והוא עד"מ מציאת העץ הנה הוא מורכב מד"י ארמ"ע, ועכ"ז הגם כי יש בו כל הד' יסודות מ"מ מציאותו אינו אחד מן היסודות הנ"ל כ"א עיקרו הוא כח המרכיב את הד"י, ונמצא כי עיקר מציאותו הוא הדבר המהוה אותו ומקיימו הוא המאמר, וכששורפים העץ ונשאר רק האפר שהוא יסוד העפר הנמצא בהעץ, והג"י אמ"ר יוצאין בעשן, הנה בהאפר יש ג"כ ד"י, אשר האפר הוא ג"כ אינו א' מן הד"י כ"א דבר המהוה אותו ומקיימו, וכשתפריד כל היסודות אז לא ישאר מאומה, ונמצא כי כל דברים הגשמי' כשישנם איזה מציאות הנה עיקר מציאותם הוא כח המרכיב ששרשו מן המאמר המחי' אותו ומהוה אותו בכל עת ובכל רגע, וכשתפריד כל היסודות לא ישאר מאומה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ונמצא</span> כי אין שום מציאות גשמי זולת אלקות, כי באמת כח המסתיר הוא ג"כ אלקות כמו כח הנגלה, וכמ"ש וחכיתי להוי' המסתיר פניו שכמו שיש שם הוי' הנראה כמו"כ שם הוי' מסתיר פניו, שכח ההסתר וכח המגביל הם אלקות כמו כח הבלתי בע"ג, וכמ"ש בעה"ק שא"ת שאלקות הוא כח בבע"ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו, ובאמת שרש הגבול הוא נעלה יותר מכח הבבע"ג כמ"ש במ"א מענין הרשימה, וע' במ"א בענין רשימה חקיקה חציבה עשי'. וזהו מ"ש אכן אתה אל מסתתר, פי' אתה הוא בחי' גילוי לנוכח, וכשם שאתה הוא בבחי' הגילוי כמו"כ אתה ממש הוא מסתתר היינו בחי' כח ההסתר כו'. ונמצא שלפ"ז לא יש כלל שום דבר זולתו ית', כי כל הדברים הגשמיים אשר נתהוו הם הם אלקות ממש בחי' דבר ה' המהוהו ומקיימו, וכמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג אלמלא ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסד</div></p> <p class=bodytext>את החיות והרוחניות שבכל נברא השופע בו ממוצא פי ה' ורוח פיו לא הי' גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש לגבי החיות והרוחניות שבו מאחר שמבלעדי הרוחניות הוא אין ואפס ממש כמו קודם שי"ב ממש, והרוחניות השופע עליו ממוצא פי הוי' ורוח פיו הוא לבדו המוציאו תמיד מאין ליש ומהוה אותו א"כ אפס בלעדו באמת. וביאור דבריו שאמר שהוא בטל במציאות ממש הנה נודע כי ביטול במציאות הוא כענין מ"ש במשה ונחנו מה שהוא ביטול בלי שום מציאות מהות, וכענין בלי מה שנזכר בס"י, והיינו מפני כי באמת גם מה שנראה הנברא למציאות דבר מה כשתשכיל בו היטב תמצא שגם זה כח אלקה כו', ונמצא כי לא יש שום מציאות זולתו ית' המחי' ומהוה כל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים והוא הוא מציאותם וקיומם וחיותם ואין שום מציאות זולתו ית' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> כל הנ"ל יובן ענין מצות לייחדו שמרומז בתיבת אחד, היינו שהגם שנבראו ז"ר וארץ וד"ר העולם מ"מ מאחר שהם בטלים לגמרי וכנ"ל, נמצא שאין שום מציאות זולתו ית', וזהו מרומז בתיבת אחד דוקא, שאם הי' נאמר יחיד הי' נשמע שאלקות הוא יחיד ומיוחד, אבל הנבר' בשי"ב הוא מציאות, אבל כשנאמר אחד מרומז שהגם שנברא העולם בז"ר וארץ וד' רוחות הם בטלים בתכלית לבחי' האל"ף אלופו ש"ע המחי' ומהוה הכל כו', ועל אחד זה נאמר יש אחד ואין שני פי' הגם כי אחד יש גם אחד המנוי אבל אלקות הוא אחד שאין שני, וא"כ פי' אחד זה הוא כמו יחיד, רק נאמר אחד בכדי שיובן וירומז בהתיבה שהגם שנבראו ז"ר וארץ וד"ר מ"מ הם בטלים בתכלית לבחי' האל"ף הוא אלופו ש"ע המחי' ומהוה כל הנבראים כו', ונמצא לפ"ז לא שייך ענין השיתוף כלל מאחר שלא יש שום מציאות זולתו ית' ומה נשתף לו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שת"א לית בר מינך שהכוונה להוציא ענין השיתוף, והיינו שהגם שהמלאכים הם נבראים הגדולים מ"מ גם הם אינם מציאות כלל, כי ברצות הבורא יתגלה עליהם יתר מחוק הקצוב להם ויתבטלו לגמרי וכמו שהי' כשהושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם שנשרפו פי' שנתבטלו לגמרי כמו"כ ברצות הבורא יוכל לגלות גם על שארי המלאכים ויתבטלו ממציאותם, ולכן גם בעת אשר אינו מתגלה עליהם יתר מכפי חוק הקצוב מ"מ אינם מציאות אמיתי', רק הם שלוחים שע"י נמשך ההשפעה והם כגרזן ביד החוצב בו בלתי שום בחירה כלל, ולכן אינו שייך לקרותם בשם שותף כלל, כמו לאב ואם שחלק הקב"ה כבוד כמ"ש כבד את אביך ואת אמך להיות כי ג' שותפים באדם,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסה</div></p> <p class=bodytext>נקראו שותפים הגם כי חלק אב ואם אינו בערך כלל לחלק הקב"ה מ"מ נקראו שותפים להיותם בעלי בחירה עכ"פ, אבל המלאכים אינם בעלי בחירה כלל, רק כגרזן ביד החוצב בו (ומה שארז"ל אפקוהו למט"ט וכן ארז"ל בב"מ דפ"ה על אלי' ומחיוהו שיתין פולסין דנורא, והיינו מפני כי שינה וגילה בעוה"ז מהרזין עילאין, י"ל שהמלאכים אלו היו תחלה נשמות, שמט"ט הוא חנוך, וא"כ י"ל שגם עתה הם בעלי בחירה, אבל שארי המלאכים הם בלתי בחירה ורק כגרזן ביד החוצב בו).</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מי כמוכה באלים הוי' שגם באילי מרומא הם המלאכים שכלי' נבדלים לית בר מינך, שבאמת גם גוף המלאך הוא משני יסודות אש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט והעיקר הוא קיום והרכבת היסודות שזהו מהמאמר ורוח פיו של הקב"ה המקיימם, ונמצא כי לית בר מינך כו', וממילא א"א לומר ענין השיתוף שהוא לשתף ש"ש וד"א שבאמת כד דייקית שפיר לא יש שום מציאות כלל כו' זולתו ית' כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>