תורת שמואל - תרכ"ט - ויחד לבבנו לאהבה כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/18/index.htm">ויחד לבבנו לאהבה כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ויחד לבבנו לאהבה כו'</h3><div class=pageno>קסה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ שמיני, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>יום ולילה</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>שמיני</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויחד</span> לבבינו לאהבה וליראה את שמך, וכתב הרד"א שזהו ע"ש הפסוק יחד לבבי ליראה שמך (בתלים סי' פ"ו י"א), וצ"ל הלא ארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ומהו הבקשה ויחד לבבינו לאהבה וליראה את שמך וכן מהו שאמר דוד יחד לבבי ליראה שמך הלא זהו אינו תלוי בידי שמים. והענין הוא דהנה ארז"ל כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו, וצ"ל מה"ע מאריך באחד, וגם מה"ע שמאריכין לו ימיו ושנותיו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד והיינו שמערב ובקר נעשה יום אחד כי יום אינו נקרא אלא כשהוא כלול מיום ולילה, ולא כשכולו יום או </p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסו</div></p> <p class=bodytext>שכולו לילה, כ"א כשהוא כלול מערב ובקר אז נקרא יום, וכן שנה לא נקראת שנה כ"א כשהיא כלולה מימים שיש בהם יום ולילה דוקא, והיינו מפני כי בתחלת הבריאה עלה במח' לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים שיתף עמו מדה"ר והיינו שעירב חסדים וגבורות, כי מדה"ר היא שכוללת חו"ג, ולכן כל הבריאה הוא מב' מדות חו"ג משותפות יחד וז"ע אור וחשך יום ולילה, והלילה קדמה ליום וכמ"ש ויהי ערב תחלה והיינו להיות כי עלה במח' תחלה לברוא במדה"ד הוא מדת לילה וחשך רק אח"כ שיתף מדה"ר שהיא בחי' יום ולכן הלילה קודמת ליום, וצירוף הלילה ויום הוא יום אחד. ובמד"ר ארז"ל יום אחד יום שהי' הקב"ה יחידי בעולמו, שע"פ פשוט הכוונה שאז לא הי' שום נברא עדיין והי' הקב"ה יחיד בעולמו, וע"פ החסידות פי' שהעבודה בכל יום להמשיך בחי' יום אחד ע"ד מ"ש ימים יצרו ולא אחד בהם שצריכים להמשיך מבחי' אחד בימים כו', וז"ע יום אחד להמשיך בחי' אחד בבחי' יום כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין דהנה בעבודת האדם יש ג"כ בחי' אור וחשך יום ולילה וא"א לשום עבודה תמה בלתי שתהי' משותפת מב' בחי' אלו, דהנה בתחלת העבודה צ"ל ההכנעה והשפלות, וכמו בבהמ"ק הי' בחצות הלילה בחי' תרומת הדשן כמו"כ בעבודה הו"ע מארי דחושבנא לחשוב ולהתבונן בגדולת אוא"ס ב"ה ולהתבושש מגדולת א"ס שכולא קמי' כלא חשיב והוא סוכ"ע וממכ"ע ואין הפי' שסובב ומקיף כ"א שלית אתר פנוי מיני' כמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, רק שזהו בהעלם לכן נקרא סוכ"ע, ואי לזאת כשיתבונן בעצמו איך שהוא רחוק בתכלית מאור פני מלך חיים בתכלית הריחוק ע"י התקשרותו בתענוגים בעניני עוה"ז ותאותי', יתמרמר מאד על ריחוקו מאור פניו ית' ויכנע לבבו, וז"ע מה שארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופי' רש"י ז"ל הכנעה והיינו בחי' ההכנעה והשפלות ממה שנתרחק מאור פני מלך חיים, והיא היא הנק' בשם חשך ולילה ברוחניות שכמו הלילה הוא חשך מחמת שאור השמש הוא מתחת לכדור הארץ, והארץ מסתיר על אור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסז</div></p> <p class=bodytext>השמש, כמו"כ ברוחניות ענין הלילה הוא מה שהגוף ונה"ב מסתירים על גילוי אור ה' וקדושתו למשוך אחר תענוגי העוה"ז שדומה ללילה, וכאשר יתבונן בדברים אלו יתמרמר נפשו על ריחוקו ויכנע לבבו להיות בבחי' הכנעה ושפלות כו', וזהו בחי' החשך שקדום לאור הבא אח"כ בעמדו להתפלל כשיאיר היום שהתפלה היא בחי' קרבת אלקים באהבה רבה בשמחה דוקא כמ"ש קרבת אלקים לי טוב (תלים ע"ג ך"ח), וע"י ההתלהבות רשפי אש מן ההתבוננות יגיל בהוי' אלקים וה"ז ממש כמו האור המאיר את החשך, כן השמחה אלקי' בהתלהבות יאיר את העוצב והמרירות שקדם, ובאמת לשניהם אנו צריכים כי כשם שא"א לאור בלא קדימת החשך להאור, כמ"כ א"א לאהבה ושמחה שבתפלה בלי קדימת המרירות מקודם, ולזה ארז"ל שא"ע להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהו"ע ההכנעה והשפלות במרירות נפשו על עוצם ריחוקו מה' אלקים מחמת שנמשך למלאות נפשו בתענוגי העוה"ז שדומה לחשך ואז יכנע לבבו בהכנעה ושפלות ממרירות לבבו ועוצם ריחוקו, והטעם לזה הוא לפי שבכל כלליות ההשתלשלות דבי"ע החשך קודם לאור כו' וכמ"ש ויהי ערב ויהי בקר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין הנה כתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך משמע שקודם שהבדיל בין האור והחשך היו האור והחשך מעורבין זב"ז, והיינו כי אור וחשך הם בחי' רצו"ש שיש בבחי' המל' שהרצוא נמשל לאור והשוב נמשל לחשך כי ענין הרצוא הוא ליכלל וליבטל למעלה ולכן נמשל לאור, וענין השוב הוא מה שבחי' מל' מחי' ג' עולמות בי"ע שעולם הוא מל' העלם שמעלים ומסתיר וממילא בחי' המל' איך שהיא מחי' את בחי' העולמות בי"ע יחשב זה ג"כ לבחי' חשך והעלם לגבי בחי' המל' איך שהיא באצי' בבחי' רצוא ותשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, אך להיות כי הרצוא ושוב הם תכופים זל"ז שתיכף אחר השוב הוא הרצוא עוד הפעם ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה המאצילה לכן אינו נקרא בשם חשך והעלם עדיין שהרי אין הבדל כ"כ בין האור והחשך שהוא בחי' הרצו"ש שהרי תומ"י אחר השוב הוא הרצוא ונמצא כי לא יש הבדל כ"כ בין האור והחשך שהם בחי' רצו"ש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועד"ז</span> יובן ענין מאריכין לו ימיו, פי' וענין אריכות היום הוא כענין שארז"ל גבי ר"ה שהוא כיומא אריכתא דמיא שפי' שהלילה הוא ג"כ יום,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסח</div></p> <p class=bodytext>וכמ"ש הרמ"ז גבי שבת שליל השבת היא ג"כ כיום יחשב כי לא נאמר ביום השביעי ויהי ערב ויהי בקר, ובכללות השנה הנה ר"ה הוא יום וא"ו למעש"ב יום ברוא אדה"ר שהלילה שאחר יום וא"ו הוא ליל שני דר"ה אינו נחשב בכלל לילה כ"א יום ראשון הוא יום וא"ו למע"ב, וליל ש"ק ויום ש"ק יום שני דר"ה כיומא אריכתא דמי, וכ"ה במד"ר שארז"ל במד"ר בראשית פי"א ר' לוי בשם ר' זעירא אמר ל"ו שעות שמשה אותה האורה (היינו האור של יום ועש"ק) שנים עשר של ערב שבת ושנים עשר של ליל השבת וי"ב של שבת, נמצא פי' אריכות היום שגם הלילה כיום יאיר, והיינו שהאור שנקרא בשם רצוא מאיר גם בההסתר של ההעלם שנקרא בשם שוב והיינו להיותם תכופים זל"ז מאד עד שגם הלילה כיום [יאיר].</p> <p class=bodytext><span class=cup></span>[והיינו ענין אריכות יום שכולו ארוך פי' כשהמדה של האהבה היא ברצון שלמעלה מן השכל והטעם הנק' רעותא דלבא היא ארוכה מאד מאד עד שלא יגבילנה השכל לומר מזה הטעם תעמוד ותתעכב האהבה הרבה כי מים רבים לא יכבנה כו' כידוע. וזהו כללות ענין המאריך באחד מאריכין ימיו, פי' שבאה האהבה שלמטה מן השכל שהובדלה עפ"י השכל וכמ"ש ויבדל כו', ברצון הנק' אריך אנפין כידוע והימים שבו נקראי' אורך ימים יום שכולו ארוך ושם הם בלתי התחלקו' והבדלה כלל להקרות אור מובדל מן החשך כו' מאחר שהוא למעלה מן השכל המבדילם כו' וד"ל. וע"י מה יוכל לבא לאהבה רבה כזו היינו ע"י שמאריך באחד דוקא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין המאריך באחד, יש מתחלה להבין ענין אחד שהוא ענין ו' קצוות עליונים כו', כי הנה ו' קצוות הגשמיים הוא הנקרא מקום שיש בו מעלה ומטה מזרח ומערב צפון ודרום, והיינו לאדם שהוא בגדר מקום, כי אם יעמוד כאן אינו עומד כאן כו' יהי' לו המזרח לפנים והמערב לאחור ודרום וצפון ימינו ושמאלו כשיעמוד כך וכשיעמוד למערב יהי' בהיפך, אבל לגבי מי שאינו בגדר מקום כלל אין המזרח לו לפנים כו' כי כל המקום אינו אלא מהות דבר שנתפשט ונמשך מאין ליש להיות בו קצוות אלו מזרח ומערב כו', אבל מי שבראו מאין הרי הוא אינו בגדר מקום זה כלל, וא"א להבין זה כ"א עפ"י מה שמצינו בארון בהיכל ק"ק שלא הי' מקום הארון מן המדה הגם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסט</div></p> <p class=bodytext>שהי' הארון אמתים וחצי ארכו כו' הי' ממנו לכל צד י' אמות כו', והיינו לפי שהי' גילוי אלקו' די' הדברות בארון, שהאלקו' הוא למעלה מגדר הגבלת מקום ומדה כו', לכך הי' מקום הארון ג"כ למעלה מגדר מקום ומדה ולא הי' תופס מקום כלל שהרי הי' ממנו לכל צד י' אמות כו'. ומתוך זה יובן למעלה באלקי' חיים כח הפועל אלקי בנפעלי' שהם בבחי' מקום ו"ק הגשמיי' מעלה ומטה כו' אינו בגדר מקום זה כלל ואינו מן המדה להיות העולם מקומו כלל מאחר שברא המקום הזה, וכמ"ש הנה מקום אתי שהוא ית' מקומו של עולם ואין העולם מקומו כו' ולא כמו שהאדם נתפס בבחי' מקום ד' אמותיו, וכמ"ש איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי כו', וע"ז הי' עיקר ההוראה בהיכל ק"ק שאין ההיכל ק"ק מקומו לומר שבו ישכון ויתפוס בו הגם שהי' נגלה בו כו' וד"ל. וזהו אחד אל"ף אלופו של עולם פי' האלוף והאדון השוכן בעולם שהם ו"ק הנבראי' מאין ליש הוא החי"ת והדלי"ת, חי"ת הם הז' רקיעים והארץ שהוא מעלה ומטה בכלל, ואח"כ מתפשטי' הד' סטרין מזרח ומערב כו', ועל כולם ארז"ל תמליכהו בשמים וארץ וד' רוחות העולם, וענין המלכות היינו ההתבוננות איך שאין העולם מקומו מאחר שהוא אלופו כו' וכנ"ל וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> המאריך באחד זה היינו להתבונן איך שהתחלקו' ו"ק אלו גם בשרשם בבחי' אין הי' עפ"י החכמה שמבדלת לימין ולשמאל כידוע וכמ"ש כולם בחכמה עשית, והיינו בראשית בחוכמתא ברא המעלה ומטה שהם שמים וארץ כו' וחילקם עוד לד' סטרין יהי אור כו' וכידוע, וזהו עושה בראשית וענין עושה הוא ל' הוה בתמידות כידוע וד"ל. והנה חכמה זו שהמשיכה שרש הו"ק רוחניי' ג"כ נמשכה מבחי' א"א כי מה שהחכמה תחלק לימין ושמאל כו' היינו מצד שהיא כבר כלולה מחו"ג שכל לזכות ושכל לחוב כו' כידוע, ואמנם ברצון העליון שלמעלה מן השכל והטעם אין התחלקו' כלל בין שכל לזכות או לחוב מאחר שהוא למעלה לגמרי מן מהות השכל כו' וא"כ אין שרש ומקור עדיין להתחלקו' הו"ק כו', וגם אם יש הו"ק גם ברצון הם באריכות מופלג למעלה מן השכל כנ"ל במדות שברצון כו' וד"ל. וזהו המאריך באחד אריכות דאחד כי למטה מן החכמה אינו אחד באריכות כי כבר הוא מקור למיצר וגבול כו' וד"ל, ומאריכות האחד יבא לאהבה הרבה שלמעלה מן השכל וההתבוננו' כנ"ל, וזהו שמאריכין ימיו, והטעם הוא באמת לפי שקדם ואמר שמע ישראל, ופי' ישראל ידוע להיות כי ישראל עלה במחשבה, והענין הוא מחשבה דא"א דהיינו למעלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קע</div></p> <p class=bodytext>מן השכל וטעם הגלוי אלא מבחי' העלם החכמה חכים ולא בחכ' ידיעא שהוא בחי' ח"ס כידוע, ולכך ישראל אותיות לי ראש ליבטל המוחי' עליוני' הנק' ראשית כו', והגם שבי' מאמרות נברא העולם והוא הדיבור אבל המח' קדמה להדבור הרבה כי שרש הדבור תלוי בשכל וטעם כי אבא יסד ברתא אבל המחשבה שרשה בחכ' הנ"ל שלמעלה מן השכל, וכענין מארז"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני כלומר הגם שאינך משיג הטעם שתוק כי הוא למעלה מן הטעם והשכל לגמרי והוא המחשבה סתימאה הנ"ל וד"ל, והוא בחי' חכמה שברצון העליון כידוע, ומפני ששרש נשמה האלקי' עלתה במח' סתימאה בבחי' אריכות האחד כנ"ל מזה יוכל לבא לבחי' אריכות הימים אהבה רבה הנ"ל שלמעלה מהשכל בלתי התחלקו' עדיין כנ"ל. וזהו שמע ישראל דוקא ה' אלקינו פי' אחד באריכות שהוא שרש ישראל הוא ה' אחד הוא הממשיך חכמה להיות שרש להתחלקו' הו"ק הנק' אחד סתם כנ"ל וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> המאריך באחד מאריכי' ימיו, כי רעותא דלבא שלמעלה מן השכל שהוא פנימיות הלב והשכל הוא הממשיך חיצוניו' גילוי המדות בלב אהוי"ר כו', ופי' בכל לבבך ב' לבבות היינו להורות על בחי' פנימי' הלב, ולהיות כי הוא בבחי' רצון שלמעלה מן השכל הנק' אורך ימים כנ"ל והוא בא מסיבת אריכות האחד ברצון העליון שלמעלה מחכ' עילאה דהיינו חכים ולא בחכמה ידיעא כו' הרי עי"ז השראת רצון העליון ברצון התחתון שבלב האדם. וזהו בטל רצונך מפני רצונו ופי' רצונך דוקא שהוא אורך ימים כדי שישרה בך רצון העליון הנק' יום שכולו ארוך כנ"ל וד"ל. וענין ושנותיו הוא להיות כי היום שאינו כלול מערב ובקר אינו יום וכן השנה, אמנם בימים עליונים שברצון הגם שאינם בבחי' התחלקו' לגמרי ולילה כיום יאיר וכחשיכה כאורה קודם ההבדלה כנ"ל, עכ"ז נקראי' בשם מדות אך שהן ארוכים מאד כידוע, וגם שם יש בחי' חו"ג ואמנם גם הגבורו' ארוכי' כמו אורך היום, וזהו שמאריכי' ימיו ושנותיו וד"ל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין ויחד לבבינו לאהבה וכו', פי' ויחד שיכוונו ויתאחדו האהבה שמלמטה למעלה עם האהבה שמלמעלמ"ט דהיינו כמו שהאהבה עליונה הנק' אורך ימים כנ"ל הוא למעלה מחכ' עליונה כידוע, כמו"כ תהי' האהבה תחתונה מכנס"י למעלה מן השכל והטעם היינו בכל מאדך כנ"ל שהוא ענין מאריכין ימיו כנ"ל, וזהו ויחד לבבינו לאהבה עליונה שלמעלה מן החכ' שתתאחד גם היא עמה להיות ג"כ למעלה מן השכל וכו', וכענין יוחל לבבינו ליראתיך דפרש"י שהוא הכנת הלב שיהי' מוכן לקבל היראה עליונה וכו' וכמו"כ ענין יהי חסדך עלינו כאשר יחלנו לך כמ"ש במ"א וד"ל].</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>