תורת שמואל - תרכ"ט - ואיש כי ימרט כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/19/index.htm">ואיש כי ימרט כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ואיש כי ימרט כו'</h3><div class=pageno>קעא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ תזומ"צ, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>אדם איש אנוש - ג"פ</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>תזו"מ</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואיש</span> כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא, הנה מבואר בזהר ע"פ אדם כי יהי' בעור בשרו כו' דכמה שמות יש שנקרא בהן האדם כמו אנוש איש ואדם, ועילא מכולהון אדם שהוא בחי' שלימות כללא דדכר ונוק' כמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ויברך אותם, ולית ברכתא שרי' באתר רקניא כ"א באתר שלים הוא בחי' אדם כללא דדכר ונוק' כו'. והנה למטה מכולן הוא בחי' אנוש כמ"ש מה אנוש כי תזכרנו, שאמרו זה המלאכים בשעת מ"ת מה אנוש כי תזכרנו ליתן להם התורה (והגם כי נאמר ג"כ ובן אדם כי תפקדנו ע' בתוס' בע"ז ד"ג ע"א ד"ה כהנים ולוים וישראלים שמחלק ר"ת בין מ"ש אדם לבני האדם, שבני האדם פי' בני אדה"ר ולכן קאי על העכו"ם ג"כ, וע' בתוס' </p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעב</div></p> <p class=bodytext>בב"ק דל"ח ע"א ד"ה אלא האדם), וכתיב אנוש כחציר ימיו, כי אנוש הוא לשון חלישות כמ"ש (ירמי' י"ז) עקוב הלב מכל ואנוש הוא, משא"כ איש הוא לשון התגברות כמ"ש רז"ל ע"פ אשרי איש ירא כו' כשהוא איש כו' האיש דרכו לכבוש כו', גם איש הוא לשון שררה כמו איש הר הבית כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ופי'</span> עקוב הלב מכל, כי הנה כנס"י נק' לבי כמ"ש לבבתני אחותי כלה, והיינו דכמו הלב הוא כלי קיבול לרוח החיים שעיקר משכנו הוא בלב ולכן הלב דופק תמיד כי החיות הוא בבחי' רצוא ושוב, והיינו כי גשמיות ורוחניות הם רחוקים זמ"ז בערך לכן א"א להתיישב כ"א בדרך דפיקא שהו"ע רצו"ש משא"כ שאר כל האברים הם נחים, וזהו מ"ש יוצר רוח האדם בקרבו (בזכרי' סי' י"ב) פי' קרב הוא לשון תוך ואמצעות כל הגוף שהוא בחי' הלב שהוא באמצע כל הגוף שבה הוא עיקר בחי' רוח האדם, וכמו שהלב הוא הכלי לרוח החיים כך כנסת ישראל נקראת כן לשון כנסת ע"ש היותה בחי' כלי קיבול לגילוי האור וחיות הנמשך מבחי' ישראל דלעילא שהוא בחי' על הכסא דמות כמראה אדם כו' שהוא בחי' שם הוי' שנקרא ישראל ע"ש כי שרית עם אלקים שהוא למעלה מבחי' שם אלקים, וההשפעה וההמשכה מבחי' שם הוי' נקלט ונמשך בכנס"י שהוא בחי' כלי קיבול לאור וגילוי זה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בחי' זו יש בכל נשמה מישראל והוא בחי' נקודת פנימיות הלב שבכל א' יש נקודה זו להיות כלתה נפשו לה' ולכן נק' כנס"י כלה כו' וזהו לבבתני אחותי כלה, אלא שבחי' זו אין הגילוי שוה בכל א' והיינו כי מפני שמלביש שכלו ומחדו"מ בצרכי עוה"ז ממילא אין בחי' נקודה זו בגילוי מחמת העדר הכלים וגם מפני הסתר חומר הגוף ונה"ב שמסתירים ומעלימים על בחי' הנשמה כנודע, והעיקר מפני שהלביש ג"כ פנימיות הלב בעניני עוה"ז (וכמבואר באגה"ק ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה), ולכן השבטים בחרו להיות רועי צאן בכדי שלא יבלבל להם ענין עסקם בעוה"ז בכדי שיוכלו להיות מרכבה, משא"כ יוסף שהי' נשמה דאצי' בעת שהי' משנה למלך במצרים בעת מעשה הי' מרכבה ג"כ ולא בלבל לו כלל מה שבגשמיות הי' מלך במצרים ועל פיו הנהיג כל אמ"צ, ונמצא כי יש נשמות גבוהות שעניני העוה"ז אינם מבלבלים אותן. ועד"ז י"ל גם בנשמות דבי"ע זרע בהמה ג"כ אין כולם שוה שיש שאינם מבלבלים אותו עניני עוה"ז שהגם שעוסק בעניני עוה"ז מ"מ הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעג</div></p> <p class=bodytext>קובע עתים לתורה, ויש מי שעניני עוה"ז מבלבלים אותו כ"כ עד שאינו יכול לפנות את עצמו כלל, וע"ז נאמר עקוב הלב מכל שהוא בחי' עיוות ועיקום שהעווה דרכו להלביש ולהכניס פנימיות לבו בדברים אשר לא לה' המה, ועי"ז ואנוש הוא לשון חלישות וכמ"ש כשל בעוני כחי, שמחמת זה נחלש כח הנפש עד שאין יכולה להתגבר על הגוף להוציא ממסגר אסיר להיות כלתה נפשו לה'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והעצה</span> לזה הוא כמ"ש ולחם לבב אנוש יסעד, לחם הוא בחי' תורה שהוא רצון העליון ועי"ז נותן כח בלבב אנוש וחלוש לעורר בו גילוי בחי' רעותא דלבא ע"י גילוי רצון העליון בנפשו וכו' ועי"ז יתעלה מבחי' אנוש וחלוש להיות בחי' איש שהוא בחי' גבור להתגבר על יצרו. וזהו מה שארז"ל בסוכה דנ"ב ב' אם פגע בך מנוול זה פי' היצה"ר משכהו לבהמ"ד, אם אבן הוא נימוח פי' שאפי' אם לבו כלב האבן שנטמטם כאבן ע"י שהוא תמיד נמשך אחר תאוות לבו והלביש גם פנימיות לבו להיות משוקע תמיד בעניני העוה"ז למלאות תאוותו, מ"מ אם אבן הוא נמוח שיש בכח התורה להמיחו כי התורה נק' עוז ותושי' שהיא נותנת כח ועוז לנה"א ומתשת כח הנה"ב, וע' בלק"ת בד"ה האזינו השמים השלישי ס"ה, ומענין עוז ותושי' בת"א ד"ה בחדש השלישי לצאת בנ"י מאמ"צ. ועד"ז יובן ענין הלחם דתורה שהיא לבב אנוש יסעד, וגם איש הוא אש יו"ד, פי' יו"ד הוא בחי' ח"ע ורצון העליון שהוא קוצו של יו"ד שהוא רצונו וחכמתו שבתורה, וע"ז נאמר פותח את ידיך פתיחו דיודי"ן ומשביע לכל חי מבחי' רצון העליון שיהי' לו רעותא דלבא והוא בחי' אש הנמשך מבחי' היו"ד, וזהו איש אש יו"ד וכו', וכתיב כאיש גבורתו גבורת הלב שהוא ההיפך מבחי' עקוב הלב ואנוש כנ"ל וכ"ז ע"י לחם התורה כנ"ל, וע' באריכות בלק"ת ע"פ צאינה וראינה כו' השני בדרוש השייך למתן תורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> יובן למעלה ענין ההפרש בין בחי' אנוש לבחי' איש, דהנה כתיב ה' איש מלחמה, כי באמת מצד מהו"ע הוא למעלה מבחי' חכמה ומדות שהם בחי' אדם ואיש, כי לאו מכל אינון מדות איהו כלל רק שמתלבש בבחי' מדות אלו ונק' כמראה אדם או בחי' איש, ושם אדם הוא רק אדמה לעליון בדרך דמיון לבד, ונקרא בשמות אלו אדם ואיש כדי להשפיע עי"ז</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעד</div></p> <p class=bodytext>לכנס"י שיהיו יכולים לקבל האור והגילוי ע"י מדת החסד כו', ודרך כלל הן ז' מדות וג' שכליים כו', ולהיות התלבשות אור א"ס בחכמה ומדות הוא ע"י צמצומים גדולים, וזהו שאמר הכתוב ה' איש מלחמה פי' שכדי להיות התלבשות שם הוי' בבחי' ומדריגת איש הוא ע"י מלחמה שה"ע בחי' גבורות וצמצומים, אך המדות האלו הם ג"כ עדיין בחי' א"ס וכמ"ש ולגדולתו אין חקר, שגם מדת הגדולה היא ג"כ אין חקר כו', ובכדי שיהי' התהוות בעלי גבול מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו' הוא עוד ע"י צמצום ההשפעה מהמדות עליונות ונקרא אנוש שהוא בחי' התלבשות במט"ט שר העולם היינו בחי' ו"ק דיצי' כו' שאינן ערוך למדות דאצי' הנקרא איש ולכן נקרא אנוש כמ"ש בזח"ג פ' פנחס דרי"ז סע"א אנוש דא רזא דההוא נער, ונקרא אנוש ל' חלוש וגם ל' קטנות כמ"ש במ"א בענין כרוב כרביא אדם הקטן בחי' אנפי זוטרי כו', ונקרא נער כמ"ש נער הייתי גם זקנתי שר העולם אמרו שנקרא נער להיותו בחי' קטנות וצמצום (ויש עוד שם והוא גבר והיינו בחי' ממוצע בין בחי' אנוש וחלוש לבחי' איש וגבור שלהתעורר משינתו הוא ע"י המשכה עליונה מבחי' גבריאל והוא התעוררות חצות לילה קרא הגבר וכמ"ש במ"א ע"פ הנותן לשכוי בינה, וע' מזה בד"ה מהיכן זכו ישראל לק"ש (ך"ז) ובד"ה מי כמוכה (ך"ט)).</p> <p class=bodytext>ב) <span class=cup>והנה</span> בבחי' איש כתיב ואיש כי ימרט ראשו, דהיינו דאע"פ שבחי' איש גדלה וגבהה מדרגתו מבחי' אנוש שהוא בחי' עקוב הלב מכל ואנוש הוא שהמדות שבלב הם בבחי' חלישות מאד כנ"ל, משא"כ בחי' איש הוא גבור מלחמה לאכפיא לסט"א והוא בחי' תיקון המדות שבלב שלא להיות בחי' עקוב הלב כו', עכ"ז צריך עדיין תיקון ושלימות עוד שיתעלה להיות בבחי' ומדרגת אדם שהוא למעלה מבחי' איש, והיינו ע"י שמתחלה כי ימרט ראשו (שהראש הוא משכן וכלי לבחי' המוחין ובחי' איש הוא שלימות המדות שבלב ע"י בחי' מוחין דיניקה, אבל צריך עדיין תיקון להמשכת מוחין דגדלות והיינו ע"י כי ימרט ראשו), והוא מ"ש בזהר פ' ויחי דף רי"ז ע"א עד לא מריט דא רישי' דמרי' ועד לא גליש למטרוניתא וע"ש במק"מ, וע"ז נאמר בשיר השירים שערך כעדר העזים שגלשו מהר הגלעד. וביאור הענין עפמ"ש במ"א בביאור מארז"ל (בפ' חז"ה) דר' בנאה הוה מציין מערתא כו' ואשכחי' לאברהם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעה</div></p> <p class=bodytext>דהוה גאני בכנפי דשרה ומעיינא לי' ברישי', דהוא תמוה, והענין שיש ב' מיני השפעות, הא' המשכה בסדר השתלשלות כמו המשכה מהראש ומוחין שנמשך חיות בידים וכח המעשה, והב' המשכה בדילוג הערך כמו המשכת השערות מהמוח, שבהשערות נמשך איזה יניקה מהמוח אבל הוא רק מותרי מוחין ולכן יוכל לגזוז השערות ולהפרידן ולא ירגיש כאב כלל מחמת שהחיות ויניקה שבהן אין לו ערך לעצמיות המוח, ולא כמו החיות הנמשך מהמוח ביד שהוא המשכה מעצמות החיות ולא בחי' מותרות כבשערות. והנמשל הוא כי אברהם הוא בחי' חסד עליון, והנה ההמשכה מבחי' חסד לנש"י הוא בבחי' קירוב דהיינו השפעה מבחי' מהות ועצמות החסד וכמ"ש אהבתי אתכם אמר ה' והוא כמשל המשכה והתקשרות מהמוח עם הידים ושאר האברים וכדכתיב בנים אתם לה' ברא כרעא דאבוהי כרעא ממש שהרגל יש לו התקשרות ממש עם הראש, משא"כ ההשפעה הנמשכת מבחי' אברהם וחסד עליון להיות בחי' והנפש אשר עשו בחרן הוא בדילוג הערך בבחי' שערות לבד, ולכן אמרו דהוה מעיינא לי' ברישי' כי בבחי' שערות יוכל להתדבק הפסולת וכמארז"ל שסורו רע ולכן צריך שם בירור ותיקון להפריד הפסולת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ג"כ ענין ואיש כי ימרט ראשו, כי בחי' איש למעלה הוא בחי' המדות עליונות חסד וגבורה כו', שמהן נמשך ההשפעה וחיות לעולמות יום ראשון בחי' חסד, יום ב' גבורה יום ג' רחמים כו', ויש בחי' ההשפעה שנמשכת בבחי' קירוב מעצם המדות, אך יש ההשפעה הנמשכת בבחי' דילוג והוא בחי' שערות דהאי איש שמבואר בזהר שמבחי' זו הוא הסתעפות הדינים, דהיינו שהמלאכים שהם שלוחי הדין וגבורות קשות יניקתם הוא מבחי' שערות הנ"ל, כי באור פני מלך חיים כתיב, ולא שייך התהוות גבורות קשות רק ע"י המשכה שבדילוג הערך בבחי' שערות לבד (והא דקשה לכאורה איך יתכן שהמדות יהיו מתוקנים ומהמוחין יהי' יניקה לחיצונים יובן ע"ד מ"ש במ"א בענין קפידא וכעס שהקפידא שהיא במח' היא בקל לבוא יותר ויותר מהכעס שהוא מדה שבלב כו', ולכן לאה דינא קשיא ורחל דינא רפיא), וזהו ענין דגליש למטרוניתא כדי להעביר הדינים הנמשכים מבחי' שערות דהאי איש שלא יומשך יניקה לשלוחי הדין כו'. והנה כמו"כ יובן בחי' זו למטה בעבודה שבחי' מותרי מוחין הוא ההתחכמות היתירה במילי דעלמא שהוא דילוג הערך לגבי הנשמה, וכמ"ש במ"א שע"ז נאמר ביפ"ת וגלחה את ראשה כו' להעביר מותרי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעו</div></p> <p class=bodytext>מוחין כי לא לחכמים לחם, רק יגיע כפיך כי תאכל כתיב יגיע כפיך דוקא ולא לייגע השכל, אך כי ימרט ראשו הוא עקירת בחי' זו לגמרי שלא יזכר ולא יפקד והוא בחי' אתהפכא ממש משא"כ וגלחה כו' שעכ"ז נשארו המותרות בעיקרם רק שלא יגדלו ויצמחו זהו בחי' אתכפיא, וגם עמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה הסבי עינייך בפסוק שגלשו מהר כו' שבהעמיק מחשבתו בדברים תחתונים גם בתומ"צ צ"ל בחי' זו שלא ישאר ח"ו בלי כוונת הלב כו', ועי"ז קרח הוא טהור הוא, הוא ע"ד מ"ש בלוים לשון טהרה וטהרת אותם והיינו ע"י והעבירו תער על כל בשרם כו' כי הנה בחי' לוים הוא כמ"ש ועבד הלוי הוא כמ"ש במ"א.</p> <p class=bodytext>ג) <span class=cup>והנה</span> טהרה מביאה לידי קדושה ובכהנים דכתיב ל' קדושה קדושים יהיו כתיב לא יגלחו כי קדושה הוא כד תלי שערא, והיינו שכשההמשכה ממקום עליון ביותר אזי ההמשכה דוקא ע"י שערות וכמו יג"מ הרחמים שהן בחי' שערות וכו' לפי שהן המשכות מבחי' שלמעלה מההשתלשלות שצ"ל ע"י שערות שאל"כ ע"פ עילה ועלול לא היו יכולים לקבל וכו', משא"כ מבחי' שלמטה כשנמשך דרך בחי' שערות יוכל להיות יניקת החיצונים כנ"ל, וכנודע משל לזה מענין שיחת חולין של ת"ח דוקא, משא"כ השיחה של שארי אנשים הם דברי הבאי כו' וכן משלי שלמה כו', להיות כי בשלמה כתיב ויחכם מכל האדם לכן גם המשלים שלו הם חכמה עמוקה ונפלאה, ולכן ארז"ל משמת ר"מ בטלו מושלי משלים, והיינו כי ר"מ הי' מבחי' מקור האור שלכן נק' מאיר ל' מאור הי' יכול להמשיל משלים כו', וזהו ענין שהלכות דתושבע"פ נק' בשם שערות כו' כמ"ש סלסלה ותרוממך, לפי שההמשכה היא מרצונו וחכמתו ית' שלמעלה מעלה מהשתלשלות כו' לכן א"א כ"א דרך שערות ולא בבחי' עו"ע כו', וכענין אבא יונק ממזלא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ספירת העומר וספרתם ל' זיכוך ובהירות להיות בבחי' טהור הוא, שז"ע כי ימרט ראשו, כי בשעת יצ"מ הי' כי ברח העם ופי' בסש"ב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעז</div></p> <p class=bodytext>שז"ע אתכפיא שברחו מהרע והיינו שהגם שהי' הרע אצלם בשלימות מ"מ ברחו ממנו והיו בבחי' אתכפיא, וזהו כמ"ש וגלחה את ראשה שה"ע אתכפיא כי הגילוח הוא להעביר השערות, אבל עיקר השערות נשארים במקום גידולן שזהו כמשל אתכפיא עדיין, אבל ע"י ספה"ע בררו המדות להיות בבחי' איש הוא תיקון המדות בבחי' אתכפיא שז"ע כי ימרט ראשו טהור הוא כו' (אלא שאין מגלחין עד ערב שבועות שא"א להעביר המותרות עד שמתחלה יתבררו ויתפרדו להיות בפני עצמו כו', ויש מגלחין בל"ג בעומר י"ל דהיינו ענין שגלשו מהר הגלעד גל הוא ל"ג בעומר כמ"ש בסידור ע"פ עד הגל, מיהו ע"פ הקבלה אין לגלח עד ערב שבועות כו' ונ"ל משום דהוד שבהוד זהו בחי' ג"ל הנה זהו כשמונין הז' מדות כל א' כלולה מז' אז הוד שבהוד הוא בחי' ל"ג, משא"כ כשמונין הנש"ב ה"ח וה"ג וכל א' כלול מה' אז הוד שבהוד הוא בחג השבועות כו'), ואח"כ מתן תורה הוא התגלות בחי' קדושה כנ"ל, וכמארז"ל במ"ת נדמה להם כזקן כו'. והנה פי' ותרוממך הוא ע"ד מ"ש ואנשי קדש תהיון לי שבחי' קדוש קדש ו' הנה הו' הוא המשכת בחי' שערות, אך קדש עליון הוא המקור שממנו נמשכים והוא בחי' רצונו וחכמתו כו' קרקפתא דתפילין ומוחא וכו', וע"י סלסלה דשערות והלכות דתושבע"פ יהי' בחי' ותרוממך לבחי' קדש כנ"ל וכמ"ש במ"א ע"פ סמכוני באשישות כו'. נמצא סדר הדברים תחלה כשהוא בחי' אנוש צריך לבוא לעורר עצמו להיות בחי' גבר כו', ובעבודה ז"ע תיקון חצות כו', ואח"כ יבוא לבחי' איש אש יו"ד בחי' רצוא ושוב, ובהעמיק מחשבתו בדברים תחתונים צ"ל כי ימרט כו' ואז נקרא טהור הוא, ואח"כ יעלה ויגיע לבחי' אדם בחי' עסק התורה שהוא בחי' קדושה דתלי שערא מבחי' שער רישי' כעמר נקא וע"ז נאמר סלסלה ותרוממך כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>