תורת שמואל - תרכ"ט - א"ר זירא פתילות ושמנים כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/2/index.htm">א"ר זירא פתילות ושמנים כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>א"ר זירא פתילות ושמנים כו'</h3><div class=pageno>ו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד.</p></p> <p class=bodytext>א"ר זירא פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה בין בחול בין בשבת, א"ר ירמי' מ"ט דרב קסבר כבתה אינו זקוק לה ואסור להשתמש לאורה ופי' רש"י ז"ל וליכא למיחש להטי' עכ"ל, אבל בשבת חיישינן שמא יטה. וצ"ל מהו ענין ההפרש בין נר שבת לנר חנוכה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם ענין השבת, דהנה ארז"ל בחגיגה די"ב ע"א א"ר זוטרא בר טובי' א"ר בעשרה דברים נברא העולם בחכ' ובתבונה ובדעת ובכח ובגערה ובגבורה בצדק ובמשפט בחסד וברחמים, ומביא ראי' מקראי יעו"ש. והנה עשר בחי' אלו הם ע"ס שבמל' כי מלכותך מלכות כל עולמים שמקור כל השתלשלו' הנבראים דבי"ע הוא מבחי' מל' מלך שמו נק' עליהם, וכמ"ש בזהר ח"א דק"ט ע"ב ע"פ והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם, לפעלם דבני נשא כהדין טקלא דאסתחרת קמי'. שקאי על ע"ס דמל' שמתהפך בתחבולותיו </p> <p class=bodytext><div class=pageno>ז</div></p> <p class=bodytext>הם ע"ס דמל' לפי ההנהגה וההעלאת מ"ן העולה מלמטה אם לטב אם לביש, ומקור הראשון לבחי' סדר ההשתלשלו' הוא מבחי' כלים דז"א דאצי' כמשנ"ת באריכות בד"ה והי' מספר שלא נדפס בענין איהו וגרמוהי, ועי' מזה בד"ה ויצוום ובהביאור בענין ההפרש שבין שם שדי לש' הוי', וכנודע שמלמ"ד כלים דז"א נעשה נר"נ לבי"ע, יו"ד כלים הפנימי' בבריאה ויו"ד כלים התיכוני' ביצי' ויו"ד כלים החיצוני' בעשי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בד"כ בכל שי"ב הי' האור בדרך ירידה והמשכה, כנודע מענין מ"ש בפדר"א ארץ מהיכן נבראת משלג שתחת כסא הכבוד, או ממארז"ל כד קרא תרנגולתא מברך הנותן לשכוי בינה, או בריאת האור שארז"ל במד"ר האורה מהיכן נבראת מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית לבנה והבהיק זיו הדרו, שכ"ז הוא בדרך ירידה והמשכה, וכן ביום שני שנברא הרקיע, שלכן הרקיע עגול ומקיף את הארץ כדמיון המדות שמקיפי' את הדבור, שאין לגשמיות הרקיע* נגד בחי' מדות עליונות והי' צ"ל רבבות מדרגות השתלשלו' ואח"כ נתהווה הרקיע בדרך בריאה יש מאין, כי התהוות הגשמיות מן הרוחניות אין לך בריאה יש מאין גדול מזה. וכן עד"ז ביום שלישי שנבראו דשא ועשב שארז"ל בחולין ד"ס ע"א נשאו דשאים ק"ו, ולכאו' הרי הם צומח ואין להם מעלת הדבור כלל ואיך ישאו ק"ו, אך אין לך עשב מלמטה כו' והכח הנשפע הוא מהוה את הדבר ע"ד בריאה יש מאין, וכמ"ש בזהר בענין דשא ועשב שהם שני בחי' מלאכים (וע' בלק"ת בשה"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים בענין בריאת העולמות דבי"ע ע"י מלאך סנד"ל, וע' בזח"א ויצא דקנ"ו קנ"ז בענין הדודאי' ובמק"מ בשם הרב איך שהיחוד עליון הוא ע"י המלאך, וחולקי' על המד"ר בזה כמ"ש מזה במ"א באורך), וכמשנ"ת ג"כ במד"ר פ' תרומה למעלה שרפי' עומדים ולמטה עצי שטים עומדים, כמ"ש מזה בד"ה והי' מספר הנ"ל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ח</div></p> <p class=bodytext>בענין אז ירננו כל עצי היער שקאי על מלאכי' שהם שורש ומקור הצומח, ובהם יש בחי' הדבור שאומרי' קדוש וברוך, ועכ"ז הם מקורי' לצומח כי העיקר בהם הוא בחי' המדות שיש בהם צמיחה מקטנות לגדלות, וכמו קודם השליחות לשעת השליחות או קודם השירה לשעת השירה וכדומה. אך עכ"ז צ"ל ירידות והמשכות האור בהשתלשלו' רבות, ותחלה צ"ל בראשית נמי מאמר הוא שכולל כלליות המאמרות ואח"כ נפרטו בט' מאמרות פרטי' ע' מזה בד"ה כי תבואו אל הארץ ושבתה, בענין וכל בניך למודי הוי', וז"ע מ"ש ששת ימים עשה ולא בששת ימים כי בחי' ששת ימים ו' קצוות דמל' הי' בבחי' ירידה והמשכה בבחי' השתלשלו' המדרגות עד שנתהוה בבחי' בריאה יש מאין כלליות הנבראי' דבי"ע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> ענין השבת, כי בו שבת, כמשל אדם העושה מלאכה שבשעת עשיית המלאכה מושפלי' המוחין ג"כ וטרוד בענין ציור המלאכה איך תהי' (וע' בהגהות לד"ה מזוזה מימין שהציור הוא מבחי' חכ'), ואח"כ כשגומר מלאכתו חוזרי' המוחין שהושפלו תחלה למקורן (וע' מזה בד"ה את שבתותי תשמורו שלא נדפס), ועד"ז יובן למעלה שבחי' המוחין שהושפלו בבריאת העולם (כמארז"ל דחגיגה הנ"ל שביו"ד דברים נברא העולם בחכ' ובתבונה ובדעת), נתעלו למקורן, ולכן בע"ש קודם מנחה אומרי' במאמר פתח אלי' ובראת שמיא וארעא כו' דברים הגשמי' איך שעולים, כי אינו דומה האכילה דשבת לאכילה דחול, כי בשבת בורר אסור כ"א הבירור נעשה ממילא כמ"ש מזה במ"א, וע' בד"ה את שבתותי הנ"ל ובהביאור.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ט</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין דהנה בכל השתלשלו' עו"ע בד"כ הוא כלול משני בחי' שכל ומדות, והנה אנו רואים שכל עיקר ענין המדות הוא גילוי לזולתו, כמו עד"מ חסד או רחמים שייך כשיש על מי להתחסד או להתרחם, שעל עצמו אינו שייך לאמר חסד או רחמים, או עד"מ ענין אהוי"ר אינו שייך לומר כ"א שיש איזה מציאות מה לאהוב או ממה לירא, שאם לא יש ממי לירא או מה לאהוב מתבטל המדה לגמרי, ונמצא כי המדות הן מצד עצמם או מצד פעולתם הם דוקא* כשיש זולת דוקא. ועד"ז יובן למעלה ג"כ דכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה שבחי' רחמים וחסדים שייכים כשיש עולמות דוקא, וכתי' כי אמרתי עולם חסד יבנה, ויש בזה ב' פי' או שראשית ומקור העולמות הם מבחי' חסד, או שכדי להיות בחי' עולמות צריכים לבנות מדת החסד ע' מזה בד"ה ולקחתם אגודת אזוב (ך"ח). אבל ענין המוחין אינם שייכי' לזולתו כלל, שהגם שלא יש לפני מי להשפיע מ"מ יוכל לישב ולהשכיל השכלות, ואדרבה שכשצריך לעיין בעיון שכלו איך נוטה אם לחסד או לגבורה בהכרח שישתיק פעולת השכל ולא ישפיע כלל, וכענין שתיק רב, דהנה השכל בעצם יכולים להטותו הן לחסד והן לגבורה, והראי' ממ"ש גבי המבול אמחה את האדם כו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואח"כ כתי' לא אוסיף עוד להכות את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו, הרי שמטעם שחייב תחלה מבול, מטעם זה גופא אמר אח"כ שלא יוסיף עוד, והיינו מפני כי השכל בעצם באפשרי להטותו הן לחסד והן לדין, וע' מזה בבה"ז בפ' פנחס באורך, אבל כשצריך לידע אמיתית הענין איך הוא נוטה אם לחסד או לדין בהכרח שישתיק השפעת השכל לגמרי והראי' לזה מסנהדרין כשהיו מעבירין דינו למחר היו נושאין ונותנים בדבר כמ"ש בפ"ה דסנהדרין, ופי' התוס' יו"ט בשם רש"י ז"ל נושאי' ונותנים בדבר כל א' לעצמו, והרמב"ם פי' כל א' לעצמו או עם בן זוגו, הרי כי לא היו נושאי' ונותנים הסנהדרין כולם בבת אחת, כי אם כל א' לעצמו דוקא, והיינו כי בכדי לבוא אל אמיתית הסברא בהכרח להשתיק השפעת השכל, ונמצא כי טבע ומהות המוחין וטבע ומהות המדות משונים זמ"ז, שטבע ומהות המדות הוא השפעה דוקא, וטבע ומהות המוחין הוא או שיעמדו בקיומם או להעלות כלי שכלו לקבל ממקור השכל, ומאחר שכל עו"ע כלול מעשר בחי' שמתחלקי' בכלל לשני בחי' שכל ומדות, הנה מה שהעילה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>י</div></p> <p class=bodytext>משפיע להעלול זהו רק מז"ת, אבל ג"ר שלו הוא בחי' עלול לקבל מעילה הגבוה הימנו, ולכן נק' השתלשלות כמו השלשלת שמליאה טבעות שכל טבעת אוחזת בטבעת אחרת עד"ז הוא ענין השתלשלו' עו"ע שכל עלול דבוק בעילה שלמעלה הימנו. והנה כ"ז הוא בששת ימי החול, שהאור הוא בדרך ירידה והמשכה, אבל בשבת כשהאור בדרך עלי' מלמטלמ"ע להיות כי אז העיקר הוא בחי' ג"ר וכנ"ל ההפרש בין מוחין למדות, לכן מתעלי' בחי' עשי' ביצי' ויצי' בבריאה ובריאה באצי', כנודע מענין נער הייתי גם זקנתי דסליק לסיבא כו', להיות כי בו שבת מבחי' הדבור אשר דבורו של הקב"ה חשיב מעשה, ונתעלה בחי' המוחין שהיו מאירים בשי"ב בבחי' הדבור למקורן, והעולם מקבל חיות מבחי' המחשבה כמ"ש בלק"ת בד"ה שובה ישראל עד פ"ב, ולכן ממצוא חפצך ודבר דבר, דבור אסור כו' להיות כי שבת מבחי' הדבור, אך מפני כי דבורו של הקב"ה חשיב מעשה לכן עיקר השביתה היא מל"ט מלאכות החורש והזורע כו', אבל מ"מ גם דבור אסור מד"ס שעכ"פ הוא בחי' דבור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ענין ההפרש בין נר של שבת לנר חנוכה, ומפני מה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה לפי שאסור להשתמש לאורה, דהנה בכלל נר של שבת הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע כמו שנת"ל שרש ענין השבת שהוא בחי' העלאות מלמטלמ"ע כי בו שבת כו', אבל ענין נר חנוכה הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין יובן ע"פ משארז"ל במד"ר ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב (וכ"ה בגמ' ב"ב דט"ז), לא הי' העולם כדאי להשתמש בזהב ולא נברא אלא לבנין בהמ"ק, נאמר כאן טוב, וזהב הארץ ההיא טוב ונאמר להלן טוב, ההר הטוב הזה והלבנון, והענין הוא כמשנ"ת בסש"ב פ"נ דיש עוד בחי' אהבה העולה על כולנה כמעלת הזהב על הכסף, פי' כסף הוא בחי' חסד מלשון נכסוף נכספת לבית אביך שהוא בחי' אהבה וחסד, אבל שרש הזהב הוא מבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יא</div></p> <p class=bodytext>הגבורות דבינה והיא אהבה כרשפי אש מבחי' גבורות עליונות דבינה עילאה דהיינו שע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה דכולא קמי' כלא חשיב תתלהט ותתלהב הנפש ליקר תפארת גדולתו ולאסתכלא ביקרא דמלכא כרשפי אש שלהבת עזה העולה למעלה וליפרד מהפתילה והעצים שנאחזת בהם, והיינו ע"י תגבורת יסוד האש אלקי שבנפש האלקית, ומזה באה לידי צמאון וכמ"ש צמאה לך נפשי ואח"כ לבחי' חולת אהבה, ואח"כ באה לבחי' כלות הנפש ממש כמ"ש כלתה נפשי כו'. והנה שרש כל העולמות הוא מבחי' חסד כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שהיא המדריגה היותר גבוה שמאיר בעולמות, וזהו שאמרו במד"ר לא הי' העולם כדאי להשתמש בזהב לפי שזהב הוא בחי' בינה ואין העולמות יכולים לקבל בחי' ומדריגה גבוה כזו, ולא נברא אלא לבנין בהמ"ק לפי שבבהמ"ק בב"ר הי' מאיר ה' עילאה בחי' בינה, ועיקר גילוי בחי' זו יהי' לע"ל כי עוה"ב הוא בחי' בינה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מארז"ל באבות ודאשתמש בתגא חלף והיינו לפי שבתורה כתי' הנחמדים מזהב כו', כי אורייתא מחכ' נפקת ולכן היא נחמדת יותר מזהב דבינה, ולכן אסור להשתמש בת"ח. וזהו שנענש דוד על שקרא דברי תורה בשם זמירות כמארז"ל בסוטה דל"ה סע"א, וכמשנ"ת מזה במ"א באריכות שהוא שיבח ד"ת שכל קיום וחיות העולמות תלוי' בדקדוק א' מד"ת, ע' באגה"ק ד"ה דוד זמירות קרית להו, ובאמת בחי' זו הוא בחי' אחור דמגילה עפה, אבל בחי' פנים הוא בחי' ואהי' אצלו שעשועי' בחי' שעשועי המלך בעצמותו ואינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו, אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה כי אלקי' הבין דרכה וידע מקומה ומעלתה בידיעת עצמו כביכול, אבל נעלמה מעין כל חי וכמ"ש ופני לא יראו דהיינו בחי' פנימיותה שהיא מיוחדת לגמרי בא"ס ב"ה המלובש בה בתכלית היחוד, ולגבי א"ס ב"ה כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש כי אתה הוא עד שלא נבה"ע כו', והלכך גם לבחי' פנימיות התורה אין לשבחה כלל בתהילת חיות כל העולמות מאחר דלא ממש חשיבי כו', ולכן ג"כ אסור להשתמש בת"ח כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ג"כ מה שנר חנוכה אסור להשתמש לאורה, דהנה נר של שבת הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ובדרך ההעלאה היא עד ז"א דאצי'. ומה שנק' בינה ג"כ שבת זהו בחי' שבת שבתון כמ"ש בפרדס מהרמ"ק ז"ל בעה"כ בערך שבת, וע' בלק"ת בד"ה והניף את העומר פ"ב מעלי שבתא הוא בחי' מל'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יב</div></p> <p class=bodytext>ויומא דשבתא בחי' ז"א וממחרת השבת הוא בחי' בינה, ע"ד שהחכ' נק' בעבר הנהר, כך הבינה הוא בחי' ממחרת השבת שהיא למעלה מבחי' זו"נ שהם בחי' שבתא דלילא ושבתא דיומא, והגם כי בינה נק' ג"כ שבת אבל זהו בחי' שבת שבתון יעו"ש. וע' בספר תרטו"ב בד"ה וכל אדם לא יהי' באוהל מועד, ובספר חורף תרט"ז בד"ה בריתי היתה אתו החיים והשלום מענין מילה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת, ולכן ארז"ל במד"ר באיזה זכות הי' נכנס אהרן לקה"ק זכות המילה היתה נכנסת עמו, והיינו כי שבת היא בחי' קדש, אבל כדי לכנוס לקוה"ק זהו ע"י זכות המילה שניתנה בשמיני כדי שיעבור עליו שבת אחת שהיא למעלה מבחי' ומדריגת השבת, כ"א ע"ד שבת שבתון ולכן בזכות המילה הי' נכנס לקוה"ק כו'. היוצא מזה ששבת בעצם הוא בחי' שבת להוי' בחי' ז"א, והב' נרות דשבת הם כנגד זכור ושמור הם בחי' זו"נ זכור לדכורא ושמור לנוק', שהיא מקור בחי' השתלשלו' העולמות כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים, ולכן מותר להשתמש לאורה, ועיקר הנרות להשתמש לפניהם ולכן חיישינן שמא יטה כו' כמשי"ת, משא"כ נר חנוכה שמצאו פך של שמן חתום בחותמו של כה"ג, כה"ג הוא בחי' א"א, והחותם הוא בחי' יסוד דא"א, אי אפשר להמשיך בחי' זו בעולמות הנבראים בבחי' גילוי שהרי גם הזהב אין העולם כדאי להשתמש בו כ"ש בחי' שמן זה כו' שאין העולמות יכולים לקבל בחי' זו לכן אסור להשתמש לאורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכן</span> השמנים והפתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת לפי שבשבת מותר להשתמש לאורה ועיקר מצותה להשתמש לאורה חיישינן שמא יטה, אבל בנ"ח שאסור להשתמש לאורה לכן לא חיישינן שמא יטה. והענין הוא, דהנה איתא בטו"ב צלותא הוא לשון הטי' כמ"ש לא תטה משפט ומתרגמינן לא תצלי דינא, ופי' וענין ההטי', דשורש ענין התפלה היא בחי' יהי רצון להמשיך רצון חדש לרפאות החולה ולברך השנים, וז"ע מט"ט קושר כתרי' לקונו מתפילותיהם של ישראל, כי אותיות התפלה נק' בשם אבנים כמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים כו'. והנה באבנים יש כמה מינים ממינים שונים מאבנים פשוטי' עד אבנים טובות שמאירים, אך הכתר והעטרה עושים מאבנים טובות שמאירי', ועד"ז יובן בנמשל בנפש האדם,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יג</div></p> <p class=bodytext>כשמתפלל בלא אהוי"ר אז האבנים הם אבנים פשוטים שאינם ראוים לעשות מהם בחי' כתר ועטרה, אבל כשמתפלל באהוי"ר אז האבנים הם אותיות התפלה הם זכים וברורים ומאירים עד שע"י סיוע המלאכי' המקבלי' את התפלה וכמ"ש בזהר דגפיף להון ומנשק להון, פי' שדבור האדם הגם שמתפלל באהוי"ר מ"מ הוא גשמי בערך שיוכל להיות מהם בחי' כתר ועטרה, לכן המלאכי' מזככי' האותיות מגשמיותם כי הדבור שלהם הוא בערך המחשבה שלנו, וגבוה מעל גבוה שומר עד שמלאך מט"ט או סנד"ל קושר כתרים לקונו מתפלותינו, וענין הכתר היינו שיומשך יהי רצון להמשיך אותו ית' בבחי' רצון אותיות צנור שיתצמצם בבחי' רצון. וז"ע ההטי' בקדושה שהוא ענין ההטי' להיות רצון אותיות צנור, והו"ע מה שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה, ועד"ז עוד גבוה יותר ע' מזה בלק"ת בד"ה ע"כ יאמרו המושלי' ובהביאור, וע' בספר תקס"ו בכ"י אאזמו"ר ז"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הנה זלע"ז עשה האלקי', יש ג"כ ענין ההטי' בקלי' וכמ"ש בזח"א וישב דקפ"ו ע"א ע"פ ויט יהודה עד איש עדולמי שנטה עד דרגא דחיוויא, והיינו כי יש הטי' לגריעותא מה שמל' דעשי' מתלבשת בק"נ ונעשית כדוגמת עת"י לק"נ, ועז"נ אל תט באף עבדך, אל תט לבי לדבר רע, ויהודה הוא בחי' מל' כנודע ממ"ש בזהר בענין כי הנה המלכים נועדו וממ"ש במד"ר ע"פ זה, וע' בת"א פ' בראשית מ"ש בשם הה"ק ר"א ז"ל, וז"ל, ויט יהודה עד איש עדולמי ושמו חירה שמחמת מעשה דיוסף אזי ויט, פי' ויט היינו שנטה למטה בהיכלות הקליפות עד איש עדולמי כדי להעלות ניצוצות משם וזהו ענין הכוונה דנפילת אפים. והגם כי ענין זה הוא כמ"ש עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ששליטת אדם בליעל באדם דקדושה הוא לרע לו בכדי שיוציאו ממנו כל ניצוצות הקדושות שנפלו בשבה"כ, אעפ"כ לע"ע הוא שולט, וז"ע גלות השכינה, וז"ע מה שחששו בנר של שבת שמא יטה לפי שב' נרות דשבת הם זו"נ כמשנ"ת לעיל שבבחי' זו יש זלעו"ז ע' בת"א בד"ה ויאבק איש עמו ובההגהות לשם, ולכן מבחי' זו יכול להיות הטי' לקלי' ח"ו, משא"כ בנר חנוכה שהיא המשכה מבחי' א"א וכמשנ"ת לעיל שכה"ג הוא בחי' א"א וחתום בחותמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יד</div></p> <p class=bodytext>הוא בחי' יסוד דא"א שבחי' זו הוא למעלה מסדר ההשתל', וע' בת"א ד"ה ויאבק הנ"ל שגם נגד המוחין דאצי' אין לעו"ע* כ"ש לגבי בחי' א"א שלמעלה מאצי' (אך צ"ע מההגהות לד"ה תער השכירה מהרמ"ז שיש בעשי' לעו"ז גם נגד ע"י, ומההגהות לד"ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע מענין ד' מראות נגעים שנגע היפך הענג, וי"ל כי רבינו ז"ל חולק בזה על הרמ"ז וצע"ג) ואדרבה בחי' נר חנוכה דוחה יניקת החיצוני' ולכן מצוה להניחה על פתח הבית מבחוץ ברה"ר טורי דפרודא לפי שדוחה יניקתם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ג"כ מה שבחנוכה היא שמונה נרות, דהנה ארז"ל כנור של בהמ"ק היתה של ז' נימין ושל ימות המשיח של שמונה נימין, והענין הוא דכנור פי' בת"ז ובפרד"ס בערך כנור הוא ך"ו נר, ך"ו הוא מספר של ש' הוי' ואיהו נהיר בנר היא בחי' מל' וז"ע כי אתה נרי הוי', ונר הוי' נשמת אדם. ומה ששייך בהכנור בחי' זו כי בחצות לילה הי' מנגן, אשר חצות לילה הוא עת רצון ועליית המל' ע' מזה בד"ה ועבר ה' לנגוף את מצרים ובההגהות לשם, וא"כ של שבעת נימין היינו ש' הוי' המאיר בז' מדות, אבל של שמונת נימין זהו כשמאיר ש' הוי' דא"א המתגלה בבינה. ולכן בחנוכה שמצאו פך חתום בחותמו של כה"ג הדליקו ממנו שמונה ימים להורות על ההמשכה מבחי' ש' הוי' דא"א שמתגלה בבינה, והנה נר הוא רמ"ח אברים דמלכא ותרין דרועין שהם שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וז"ע נר מצוה, ובתוך רמ"ח אברים מלובש ש' הוי' וזהו ך"ו נר, אמנם כשהכנור של שמונה נימין היינו שבבחי' נר זה מלובש ש' הוי' דלעילא, וזהו כענין ההפרש שבין יעקב ליצחק, יעקב גימ' ז"פ הוי' ע"ד כנור של ז' נימין, ויצחק גימ' ח"פ הוי' היינו כנור של ח' נימין שלע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו, שיצחק הוא ל' צחוק ותענוג עליון המתגלה בבינה ע"כ הוא ח"פ הוי', שבינה היא תמינאה ולכן הכנור יהי' של ח' נימין וע' במ"א מענין הזאות דיוהכ"פ אחת למעלה בינה שבע למטה ז"ת.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>טו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וגם</span> י"ל דח' ימי חנוכה הם כנגד ד' אותיות דש' הוי' שבסדר השתלשלות וד' אותיות דש' הוי' דא"א שלמעלה מסדר ההשתלשלות. גם הנס הי' על* מתתיהו כה"ג שהיו לו שמונה בגדים ד' בגדי לבן וד' בגדי זהב, וע' בירושלמי דיומא שהם כנגד ח' ימי מילה, והיינו כדי שיעבור עליו שבת א' כו', ונקראו בגדי* קדש לאהרן, אהרן הוא בחי' באורך נראה אור, והלבושי' דבגדי קדש הם שע"י יוכל להיות גילוי האור וידוע שהימים הם ג"כ לבושי', שהלבושי' הם יומין עילאין, לכן הם שמונת ימי חנוכה בחי' שמונה לבושי' לבחי' באורך נראה אור והוא הנמשך מבחי' פך של שמן שהי' חתום בחותמו של כה"ג שהוא יסוד דא"א שבו נמשך השמן הטוב כו' שמן משחת קדש, וע' בי"נ* במאו"א אות נ' סי' ל"א דנר גימ' הוי' אהי' הוי' אלקי' הוי' אד', שמאירים בנר, פי' הוי' אהי' בחי' מוחין דז"א, הוי' אלקי' חג"ת, הוי' אד' נה"י דז"א שמאירי' בנר בחי' מל'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> נר דשבעה נרות היינו מבחי' ש' הוי' דסדר השתלשלות, ולכן הם שבעה כנגד ז' מדות מקור סדר ההשתלשלות, אבל בחנוכה שמונה נרות היינו מבחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מסדר ההשתלשלות שמתגלה בבינה לכן הם שמונה, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל כי שמח אינו אומר אלא ישמח שעיקר גילוי השמחה דבינה יהי' לע"ל, והארה מבחי' זו מאיר בנ"ח לכן פתילות ושמנים שאין מדליקין בהם בשבת כי חיישינן שמא יטה, כי יש זלעו"ז נגד בחי' זו וכנ"ל, אבל מדליקין בהם בחנוכה כי בינה היא בחי' דרור עלמא דחירו לכן לא חיישינן שמא יטה, ואדרבה עיקר מצותה על פתח הבית מבחוץ בכדי לדחות יניקתם כי אור דוחה כו', ולא חיישינן שמא יטה כלל כי אין בלעו"ז נגד בחי' זו, וכמ"ש בד"ה ויאבק הנ"ל שגם נגד המוחין לא יש בלעו"ז כ"ש נגד בחי' א"א, וכנודע מענין שהמקיף מסמא כו', ובינה היא מקור כל המקיפי', וכ"ש בחי' א"א, ולכן עיקר מצותה על פתח הבית מבחוץ שיוכללו הניצוצי' כנר בפני האבוקה ולא ע"ד ההתלבשות כו' כנ"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>