דבר כו' קדושים כו'
קעח
בס"ד. ש"פ אחו"ק, ך"ט.
ירידה צורך עלי'
אחו"ק
דבר אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני, וצ"ל הטעם שאמר קדושים תהיו מפני כי קדוש אני מהו דמיון הערך בין קדוש אני למה שאמר קדושים תהיו. הנה כתיב והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, וארז"ל בב"ב דע"ה ע"ב אר"א עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, ובס' כלי פז ע"פ זה הקשה בשם הרמ"ק איך שייך שיאמרו קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה. אך הנה יובן זה בהקדם ביאור ענין קדושים תהיו, הנה במד"ר ע"פ קדושים תהיו א"ר אבין משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות מה עשה המלך נטל עטרה א' ונתן בראשו ושנים בראש בניו כו' יעו"ש, כך כתיב כי קדוש אני שנטל לעצמו פ"א קדוש, ושנים נתן בראש בניו שנאמר קדושים תהיו וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים, הרי ב"פ קדוש שנתן לבניו. ולהבין זה צ"ל מה שחשיב בכ"מ שלשה דוקא כמו ג"פ קדוש וג' אבות וג' מדרגות בישראל כהנים לוים וישראלים, ויעקב וישראל וישורון, וגם התורה היא בחי' אוריין תליתאי, וכאן חשיב ג"כ ג"פ קדוש. הנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, שעל ג' דברים אלו הוא קיום ועמידת העולם.
ויובן זה בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה צורך עלי', וצ"ל מהו ענין הירידה הלא הנשמה כמו שהיתה למעלה קודם התלבשותה בגוף ונה"ב, הנה כתיב חי ה' אשר עמדתי לפניו שהי' למעלה בבחי' עמידה וביטול לאלקות והיא מבחי' טהורה היא כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא, ולמה היתה כזאת מלפניו שתרד בגוף ותתלבש בגוף ונה"ב, אך הענין הוא