תורת שמואל - תרכ"ט - דבר כו' קדושים כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/20/index.htm">דבר כו' קדושים כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>דבר כו' קדושים כו'</h3><div class=pageno>קעח</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ אחו"ק, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>ירידה צורך עלי'</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>אחו"ק</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>דבר</span> אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני, וצ"ל הטעם שאמר קדושים תהיו מפני כי קדוש אני מהו דמיון הערך בין קדוש אני למה שאמר קדושים תהיו. הנה כתיב והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, וארז"ל בב"ב דע"ה ע"ב אר"א עתידין צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, ובס' כלי פז ע"פ זה הקשה בשם הרמ"ק איך שייך שיאמרו קדוש לפני הצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה. אך הנה יובן זה בהקדם ביאור ענין קדושים תהיו, הנה במד"ר ע"פ קדושים תהיו א"ר אבין משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות מה עשה המלך נטל עטרה א' ונתן בראשו ושנים בראש בניו כו' יעו"ש, כך כתיב כי קדוש אני שנטל לעצמו פ"א קדוש, ושנים נתן בראש בניו שנאמר קדושים תהיו וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים, הרי ב"פ קדוש שנתן לבניו. ולהבין זה צ"ל מה שחשיב בכ"מ שלשה דוקא כמו ג"פ קדוש וג' אבות וג' מדרגות בישראל כהנים לוים וישראלים, ויעקב וישראל וישורון, וגם התורה היא בחי' אוריין תליתאי, וכאן חשיב ג"כ ג"פ קדוש. הנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, שעל ג' דברים אלו הוא קיום ועמידת העולם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> זה בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה צורך עלי', וצ"ל מהו ענין הירידה הלא הנשמה כמו שהיתה למעלה קודם התלבשותה בגוף ונה"ב, הנה כתיב חי ה' אשר עמדתי לפניו שהי' למעלה בבחי' עמידה וביטול לאלקות והיא מבחי' טהורה היא כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא, ולמה היתה כזאת מלפניו שתרד בגוף ותתלבש בגוף ונה"ב, אך הענין הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קעט</div></p> <p class=bodytext>דהנה הירידה היא צורך עלי', ועלי' זו הוא ע"ד שארז"ל מקום שבע"ת עומדין צד"ג אין יכולים לעמוד שם, כי הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה בבחי' צדיקים, כי ענין הצדיקים הוא שלא חטאו, וכמו"כ הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה בלא חטא ועון, וז"ע טהורה היא בלי חטא ועון, אך אחר ירידתה בגוף היא נעשית במדריגת בע"ת, כי התשובה אינה מעבירות דוקא כו', כ"א כמ"ש והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, וזהו ענין העלי' שאחר הירידה שע"י ירידתה בגוף ונה"ב עי"ז היא מתעלית בעילוי מכמו שהיתה קודם ירידתה. וביאור ענין ירידת הנשמה בגוף וענין עלייתה, הנה איתא בזהר שהמלאכים נקראים בשם נוני ימא, והיינו כמו שהדגים שבים הם מובלעים בים כך הנה המלאכים ההם הם תמיד בבחי' ביטול בתוך הים, וכך הנה יש נשמות שהם ג"כ בטלים בים והיינו הנשמה קודם התלבשותה בגוף היא עומדת בבחי' ביטול שזהו מ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו וכמו"כ המלאכים נקראים ג"כ עומדים כמ"ש שרפים עומדים שהנשמות קודם התלבשותם בגוף והמלאכים בבחי' זו הם במדרגה אחת שעומדים בבחי' ביטול, וזהו בחי' ים, ובחי' יבשה היא בחי' ארץ נפרדים וזהו הירידה מבחי' ים לבחי' יבשה ארץ נפרדים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין ים ויבשה הנה כתיב לרוקע הארץ על המים, פי' כי הנה מתחלת הבריאה היו המים מקיפים את הארץ והארץ הי' מוקף מהמים מכל צד, ועל המים הי' בחי' הרוח כמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, והיינו כי יש ד' יסודות ארמ"ע וכל היסוד שהוא גשמי' וכבד יותר הוא הי' למטה ביותר והיסוד הרוחני ממנו שוכן עליו, ולכן יסוד העפר שהוא גשמי' וכבד יותר מכל הד' יסודות לכן הי' למטה יותר מכל הד' יסודות, ויסוד המים שהוא רוחני וקל יותר מיסוד העפר הי' מקיף את העפר, והרוח שהוא רוחני יותר מיסוד המים הוא שוכן על יסוד המים וכמ"ש ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים, וזהו מצד טבע הבריאה, ואח"כ גזר שיקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה דוקא שהמים לא יחופו על העפר כ"א המים יסתלקו למקום אחד, וזהו לרוקע הארץ על המים שיהי' הארץ על המים דוקא, כי עיקר המכוון הוא בשביל בריאת האדם וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפ</div></p> <p class=bodytext>ובריאת האדם א"א כ"א בארץ דוקא ולא בים כו' ולכן כתיב יורדי הים, שעכשיו לאחר הגזירה כשצריכין להלוך על הים נקרא ירידה כי העפר הוא למעלה מבחי' הים, וזהו ע"פ פשוט.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה בלשון החסידות, הנה מי הים הם מלוחים בטבע שא"א לשתות אותם מחמת שהם מלוחים, והנה המים אלו שבים גופא כאשר בוקעים את עפר הארץ ויוצאין אזי הם מים חיים שאז הם מתוקים וערבים לשתות, הרי שמי הים גופא כשבוקעים את עפר הארץ נעשו מים חיים כו', כך הנה הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים שהמים הם מלוחים ובירידתה לגוף שנמשל לארץ אזי נעשה עי"ז בשם מים חיים כו'. ולפ"ז הנה מים מלוחים הם חסרון כו'. אך באמת הנה מי הים שהם מים מלוחים הם ג"כ מדרגה גבוה אך אינם כמו מים חיים כו', כי הנה כתיב ולא תשבית מלח ברית אלקיך על כל קרבנך תקריב מלח, ובאהרן כתיב ברית מלח עולם כו', שענין המלח הוא שנותן טעם בדבר הנמלח בו, וכמו כאשר מולחים בשר הנה ראשית פעולתו שמוציא את הדם שהוא בחי' פסולת, ואח"כ נותן טעם בהבשר שבלא מלח א"א לאכול וכמ"ש היאכל תפל מבלי מלח שהמלח משלים הדבר ומקיימו, כך הנה יובן למעלה ששרש המלח הוא מבחי' טעמים שהוא גבוה מאד, וז"ש מלח ברית אלקיך שהמלח הוא ברית המקשר ומחבר והיינו שמחבר בחי' שם הוי' בשם אלקים וזהו ברית אלקיך, ולכן מי הים מלוחים כי הנה בשם אלקים יש ק"ך צירופים שיש בו ה' אותיות וכל אות יש בו כ"ד צירופים, והנה משני אותיות אחרונים שהם אותיות ים יכול להיות יניקה לחיצונים, וז"ע אדמת בני חם שהם מ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים, וזהו פעולת המלח שהוא בחי' טעם והיינו מבחי' חכמה, שבחכמה אתברירו שלא יהי' יניקה לחיצונים ולכן מי הים מלוחים כו' כדי שלא יהי' יניקה לחיצונים מבחי' ים אותיות אחרונים דשם אלקים. והנה כאשר מי הים בוקעים את עפר הארץ אזי הם נעשים מים חיים שבחי' מים חיים הם גבוהים יותר מבחי' מי הים וכמשארז"ל שהמעיין מטהר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפא</div></p> <p class=bodytext>בכל שהוא, וגם המעיין מטהר אפי' טומאות חמורות כמו זבין ומצורעין וכן לקידוש מי חטאת צ"ל מים חיים דוקא, אבל מי הים יש דיעה שמי הים אינם אלא כמקוה ויש דיעה שמטהרים בזוחלין, אבל עכ"ז אינם כמו מים חיים. וזהו הירידה צורך עלי' כי הנשמה כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' ים שמי הים הם מלוחים בחי' טעם דהיינו שהיתה בבחי' טעם והשגה באלקות, ונמצא שהביטול שלה הי' ע"פ הטעם וההשגה, אבל אחר ירידתה בגוף יכולה לבוא לבחי' מים חיים שגבוהים יותר מבחי' מי הים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה בעבודה, הנה יש ב' מיני אהבות, והם אהבה שבכל נפשך ואהבת בכל מאדך, והנה אהבת שבכל נפשך היא אהבה שע"פ טעם ושכל וכמשל הנפש שמחי' את הגוף, הנה אם האדם אינו בשלימות בריאותו ירצה מאד שיתפשט הנפש שנית להחיות את הגוף מפני שיודע שטוב לו יותר כו', וכמו"כ יובן למעלה שהקב"ה מחי' את כל העולם לכן הוא אוהב אותו וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך כו', אכן אהבת בכל מאדך הוא אהבה שלמעלה מן הטעם ודעת שהיא בלי גבול, והיינו לצאת מבחי' ההגבלה שע"י הגוף, ובכדי לבוא לבחי' אה"ר כזו זהו דוקא ע"י התלבשות הנשמה בגוף, והגוף והנה"ב מעלימים מסתירים עי"ז נעשה התגברות התשוקה והאהבה לצאת מכלי הגוף המעלימים ומסתירים, וכמשל המים כאשר סותמים אותם לבלי יצאו הנה עי"ז מתגברים המים יותר ושוברים הסתימה והולכים בתגבורת יותר, כן ממש הנה הנפש כמו שהיתה למעלה היתה בבחי' אהבה בכל נפשך אך לאחר ירידתה בגוף שהגוף ונה"ב מסתירים ומעלימים ונמשל לעפר שמסתיר ומעלים הנה כשבוקע את עפר הארץ דהיינו הגוף ונה"ב המסתירים נעשה בחי' מים חיים, שבעבודה הוא ענין אהבה שבכל מאדך שהיא בלי גבול בבחי' מס"נ, ונמשלה אהבה זו לבחי' מים חיים היינו כמו שהמים הנובעין מן המעיין הם נובעים תמיד, כך הנה אהבה זו יכולה להיות בתמידות, וזהו מ"ש זכור אב נמשך אחריך כמים שאהבה זו היא כמים שנמשכין תמיד מן המעיין, כי יש אהבה שהיא ברשפי אש והיא בחי' אהבה דבכל נפשך, אך הנה אהבה זו היא מחמת הטעם כנ"ל, ולכן בהחלף ההתבוננות הנה חולף ועובר גם האהבה הנולדה מההתבוננות, אבל בחי' אהבה זו שבכל מאדך יכולה להיות בתמידות שהיא למעלה מן הטעם כו'. וזהו לרוקע הארץ על המים שבחי' זו באה דוקא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפב</div></p> <p class=bodytext>ע"י בחי' ארץ הוא בחי' הגוף דוקא כדמיון המים כאשר בוקעים עפר הארץ נעשו מים חיים כן הוא כאשר יוצא' מהגוף במס"נ באהבה דבכל מאדך היא יותר נעלה מכמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף שהיתה בבחי' אהבה דבכל נפשך כו'. והנה הבהמ"ק נקרא בשם באר כמ"ש הרמב"ן שענין הבארות שחפר יצחק זהו ענין המקדשים בית ראשון ובית שני ע"ש, והנה בבהמ"ק היו מקריבין בהמה גשמית ע"ג המזבח והיו מעלים אותה, ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנום ובתפלה הוא בחי' העלאת הנפש באהבה דבכל מאדך ולכן אומרים אחר שמו"ע אליך ה' נפשי אשא שהוא בחי' מס"נ אהבה דבכל מאדך, וזה"ע עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע דוגמת עבודת הקרבנות שהי' מלמטלמ"ע וזהו בחי' רצוא, והוא בחי' קדוש הא' שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ועי"ז ממשיכים בחי' קדוש הא'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> אחר הרצוא הוא ענין השוב וכמ"ש והחיות רצוא ושוב, והשוב הוא בחי' עמוד הגמ"ח שהוא כל המצות שנקראים בדרך כלל בשם מצות הצדקה וחסד כו', כי הנה אנו מברכין אשר קדשנו במצותיו שע"י המצות ממשיכים מבחי' אשר תענוג עליון, דהנה כתיב תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, פי' כי ענין עבודת המצות הוא יותר טוב מרוב כל, פי' כל הוא עמוד המחבר געה"ת וגעה"ע, ופי' רוב כל היינו [כי] יש כמה בחי' געה"ת וגעה"ע, ועשיית המצות בגשמיות הוא יותר טוב מכל בחי' הג"ע כי אף שהג"ע הוא תענוג נפלא מאד, וכמשארז"ל מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי שכדאי כל יסורי גיהנם בכדי לבוא לבחי' ג"ע, אך עכ"ז הנה המצוה בגשמיות היא יותר מכל תענוג שבג"ע וזהו כמשארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי בעוה"ב בג"ע התשלום שכר הוא רק הארה מבחי' המצוה כנודע ולא המצוה עצמה, אכן למטה בעשיית המצוה הנה הוא עושה כל המצוה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> לרוקע הארץ דוקא שבחי' זו היא ג"כ בארץ דוקא, כי המלאכים ביקשו שינתן להם התורה והיינו שביקשו שיותן להם פנימיות התורה היינו כי ל"ב חוטי הציצית רומזין לל"ב נתיבות החכמה ורצו שישיגו בחי' ל"ב נתיבות החכמה כו' וכדומה, ולא ניתן להם כ"א ניתנה למטה בארץ דוקא, והיינו מפני שמה שהוא גבוה מאד הנה הוא נשפל למטה יותר, וכמו משל האותיות כאשר הם חקוקים על האבן טוב הנה מחמת בהירות האבן טוב אינם ניכרים כלל, כ"א כאשר חותמים אותם על השעוה אז הם ניכרים דוקא, או כמו משל ראי' ושמיעה שכח הראי' הוא רוחני יותר מכמו השמיעה וכמשארז"ל אינו דומה שמיעה לראי' שכח הראי' נעלה יותר, ואעפ"כ הנה כח הראי' תופס דבר גשמי דוקא ולא רוחני, כמו כח השמיעה שאינו תופס כ"א דבר רוחני שהוא הקול כו', והיינו מפני שכל הוא רוחני יותר הוא משפיל למטה ביותר, כך הנה המצות מחמת שהם גבוהים בשרשן מאד א"א להם להיות נגלים למעלה למלאכים כ"א למטה דוקא בארץ לנשמות כו'. וזהו לרוקע הארץ על המים כל"ח שהוא בחי' המשכת החסדים שבדרך כלל נקראת התורה ג"כ בשם חסד כמ"ש פי' פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כו', וזהו בחי' קדוש הב' שנמשך ע"י המצות, וזהו מה שתרגם על הפסוק קק"ק קדיש בשמי מרומא עילאה בית שכינתי', והיינו קדוש הא' שהוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע ועי"ז נמשך המשכה מלמעלה וזהו בשמי מרומא עילאה בית שכינתי', וקדוש הב' הוא בחי' המשכה מלמעלה למטה וזהו מה שתרגם קדיש על ארעא עובד גבורתי' שהוא בחי' המשכה למטה בארץ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>קדיש</span> לעלם ולעלמי עלמיא זהו בחי' קדוש הג' שהוא בחי' קדוש דתורה, והיינו שכדי שיוכל להיות ההעלאה מלמטלמ"ע וההמשכה מלמעלמ"ט, צריך להיות כח ע"ז מלמעלה, הן אמת שע"י שבוקעים את עפר הארץ דהיינו הגוף נעשה בחי' מים חיים, אך הכח ע"ז שיוכל לבקוע את עפר הארץ הוא הגוף צריך להיות כח ע"ז מלמעלה וכמו"כ בענין ההמשכה ע"י המצות, וזהו מעלת ומדריגת התורה, כי התורה יש בה בחי' העלאה ובחי' המשכה, כי הנה בתורה יש דיבור התורה ובחי' עיון התורה, דיבור התורה הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפד</div></p> <p class=bodytext>בחי' המשכה ועיון התורה הוא בחי' העלאה, כי העיון הוא שמקשר שכלו ומחשבתו בתורה, ובדרך כלל הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ תושב"כ בחי' דבור וכמ"ש וידבר לאמר כו' ותושבע"פ העיקר הוא בבחי' עיון כו', וזהו הנותן כח לבא לבחי' ההעלאה הוא בחי' עיון התורה, והנותן כח לבוא לבחי' המשכה דמצות זהו בחי' דיבור התורה כו', וזהו קדיש לעלם ולעלמי עלמיא שכח זה ניתן לעלם ולעלמי עלמיא, פי' שניתן כח זה לדורות ע"י התורה כדי שיוכל להיות בחי' העלאה והמשכה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> קדושים תהיו כי קדוש אני, פי' כי קדוש אני הוא בחי' הנותן כח בכם שתוכלו להיות קדושים, והוא בחי' עמוד התורה הנותן כח שיוכל להיות ב"פ קדוש ע"י העלאה והמשכה כנ"ל, וזהו פי' א' בפי' כי קדוש אני, וא"כ לא קשה מידי מהו דמיון הערך קדושים תהיו לבחי' כי קדוש אני כי בחי' קדוש אני הוא הנותן כח שתוכלו להיות בחי' קדושים כו', ואפ"ל שג' פעמים קדוש זהו ענין ג' פרשיות של ק"ש פ' ראשונה הוא בחי' העלאה שם מ"ב וכמ"ש בזהר ששם מ"ב עולה ואינו יורד, ופ' שני' הוא בחי' המשכה שם ע"ב, ופ' ציצית הוא כנגד עמוד התורה הנותן כח שכתיב בה אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ, פי' אני הוא שנתתי בכם כח שתוכלו לצאת ממ"ט שע"ט שהייתם באמ"צ כו', וכמו"כ יש בחי' זו בכ"י להיות כח על ההעלאה וההמשכה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> המדרש הנ"ל במשל למלך כו' נטל עטרה א' ונתנה בראשו ושנים בראש בניו, צ"ל מ"ש כי קדוש אני קאי על עמוד העבודה שהוא בחי' העלאה בכל מאדך ואינו נמשך מהעלאה למטה כלל כ"א ע"י העלאה זו נמשך למעלה, וזהו נטל עטרה א' ונתן בראשו דהיינו בחי' קדוש א' שנטל לעצמו, ושנים בראש בניו שהם ב' בחי' קדוש דהיינו בחי' קדוש דתורה וקדוש דגמ"ח הם בחי' המצות כנ"ל. והכח שיש בנש"י שיכולים לקבל ב' בחי' קדוש אלו זהו מפני שהם בני ישראל, וזהו מ"ש כאן דבר אל בנ"י, פי' כי האבות נקראים ישראל כמו שארז"ל במד"ר שאברהם נק' ישראל ממ"ש ומושב בנ"י אשר ישבו במצרים ארבע מאות ושלשים שנה, והתחלת החשבון הוא מאברהם, א"כ נק' אברהם ישראל וכמו"כ יצחק דכתיב ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה את יעקב שגם יעקב הוא בכלל בנ"י ונמצא שגם יצחק נקרא ישראל, והיינו כי פי' ישראל הוא ל' שררה מל' כי שרית עם אלקים שהוא בחי' שם הוי' המושל על שם אלקים, כי האבות היו מרכבה לבחי' חג"ת שלמעלה מבחי' שם אלקים כו', ונש"י הם בנ"י לכן הם הזוכים לקבל ב' בחי' קדוש אלו.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפה</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הקבלה הנה ג"פ קדוש אלו הם כתר דאריך וכתר דז"א וכתר דמל', והנה פי' עטרה א' שנטל לעצמו הוא בחי' כתר דאריך שנמשך ע"י בחי' בכל מאדך שהיא מגעת בעצמיות אוא"ס כי מאד היא בלי גבול ולכן מגיע לבחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' גבול, ושנים שנתן בראש בניו הם בחי' כתר דז"א וכתר דנוק', וישראל מפני שהם בני ישראל בחי' אבות הם המרכבה לבחי' חג"ת לכן הם הזוכים לקבל בחי' כתר דז"א וכתר דמל' וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכ"ז</span> הוא עכשיו, אבל לעתיד כתיב והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, פי' ציון הוא לשון סימן כמשארז"ל הוה מציין כו' והוא בחי' תורה שהיא סימן כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וקאי על התורה כנודע שהתורה היא רק סימנים כמו שענין ל"ב חוטי הציצית רומזים לל"ב נתיבות החכמה שאין ערוך בין הל"ב חוטים לל"ב נתיבות החכמה רק שהם סימנים וכן ד' רשויות לשבת שרומזים למעלה כו', וירושלים הם בחי' המצות כנודע, וציון הוא פנימיות ירושלים שהוא בחי' תורה וכמ"ש כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים כו', והנה הנשאר בציון והנותר בירושלים, פי' שנשאר בבחי' התורה והמצות אזי לע"ל קדוש יאמר לו, שהמלאכים יאמרו קדוש לצדיקים כדרך שאומרים לפני הקב"ה, פי' כי עכשיו ההמשכה הוא רק מלמעלה למטה אבל לא מלמטלמ"ע, אבל לע"ל הנה ה' עושה חדשה בארץ שיהי' המשכה מלמטה למעלה ג"כ פי' שההמשכה שמלמעלה למטה יהי' גם לע"ל אך יהי' ההמשכה מלמטה למעלה ג"כ, וע"ד מ"ש והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חציים אל הים הקדמוני שיומשך מבחי' ירושלים אל הים הקדמוני בחי' חכמה, והיינו כי בחי' מל' יהי' כמו בחי' כתר, לכן הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו שקדוש הוא בחי' קדוש וא"ו בחי' המשכה שיומשך מירושלים אל הים הקדמוני כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>בערה"כ</span> מסה"ד הביא בשם ספר [שמ"ל] שהביא בשם תיקונים שענין ירידת הנשמה בגוף נקרא בשם עיסקא, והוא ע"ד שארז"ל במד"ר שאדה"ר נקרא אריסו של הקב"ה וכן אברהם כו', וכמו"כ ענין ירידת הנשמה בגוף נקרא בשם עיסקא, כי למעלה יש ג"כ ריוח מירידת הנשמה בגוף והוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קפו</div></p> <p class=bodytext>התוס' אור שממשיכים הנשמות למעלה. וא"כ לפי"ז שנקרא עיסקא י"ל כמו שבדין העיסקא ארז"ל או פלגא באגרא תרי תילתא בהפסידא או פלגא בהפסידא ותילתא באגרא, וכמו"כ כאן בענין ירידת הנשמה בגוף שנקרא עיסקא, הנה הקב"ה הוא הנותן את הנשמה שהוא המלוה ע"כ אינו נוטל לעצמו כ"א פעם א' קדוש ושנים בראש בניו שהוא תרי תילתא כו' (ופלגא בהפסידא י"ל ע"ד שאמר יצחק לפני הקב"ה פלגא עלי ופלגא עלך כו' ד"ע).</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>