בשעה שהקדימו כו'
רב
בס"ד. ש"פ במדבר עחה"ש ך"ט.
ב"פ דק"ש
במדבר עח"ש
בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס"ר מלאכי השרת לכל אחד מישראל וקשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ולכאורה אינו מובן שמזה שקשרו שני כתרים משמע שזהו מחמת שהקדימו נעשה לנשמע, ובסוף המאמר מסיים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע, שמשמע שעבור נעשה ונשמע עצמו קשרו להם הכתרים ולא בעבור הקדמת נעשה לנשמע. והנה דוגמת הקדמת נעשה לנשמע מצינו שארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עומ"צ, שקבלת עומ"ש היא הקדמה כללית שמקבל עליו עומ"ש בכלל בכל אשר יגזור אומר ואח"כ מקבל עומ"צ בכל פרטי המצות והציוויים וכמ"ש רז"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, וזהו שהבה"ג לא מנה אנכי בכלל המצות כי אנכי הוא בחי' קב"ע שהוא בחי' קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, ועד"ז ה"ע הקדמת נעשה לנשמע, שנעשה הוא בחי' קבעומ"ש בכלל ואח"כ בחי' נשמע הוא בחי' פרטי המצות, ועוד מצינו דוגמא לזה הוא ב' בחי' תרומה שפי' בזהר שיש ב' פירושים בתרומה הא' ל' ארמותא מלמטלמ"ע והב' לשון אפרשותא שהוא בחי' הפרשה מלמעלמ"ט.
והנה בזהר פי' ענין התרומה שתרומה הוא תרי ממאה וקאי על בחי' הק"ש כי בק"ש בפסוק שמע ישראל יש כ"ה אתוון דיחודא ובפסוק בשכמל"ו יש כ"ד אתוון הרי הם מ"ט אתוון, ובחי' למסור נפשו באחד הוא בחי' א' מחמשים, וק"ש [של] שחרית וק"ש של ערבית הם מאה, וא"כ ב' בחי' למס"נ באחד של שחרית וערבית הם תרי ממאה וזהו ענין תרומה. אמנם לפ"ז צ"ל