תורת שמואל - תרכ"ט - בשעה שהקדימו כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/23/index.htm">בשעה שהקדימו כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בשעה שהקדימו כו'</h3><div class=pageno>רב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ במדבר עחה"ש ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>ב"פ דק"ש</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>במדבר עח"ש</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>בשעה</span> שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ס"ר מלאכי השרת לכל אחד מישראל וקשרו לו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, ולכאורה אינו מובן שמזה שקשרו שני כתרים משמע שזהו מחמת שהקדימו נעשה לנשמע, ובסוף המאמר מסיים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע, שמשמע שעבור נעשה ונשמע עצמו קשרו להם הכתרים ולא בעבור הקדמת נעשה לנשמע. והנה דוגמת הקדמת נעשה לנשמע מצינו שארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עומ"צ, שקבלת עומ"ש היא הקדמה כללית שמקבל עליו עומ"ש בכלל בכל אשר יגזור אומר ואח"כ מקבל עומ"צ בכל פרטי המצות והציוויים וכמ"ש רז"ל קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, וזהו שהבה"ג לא מנה אנכי בכלל המצות כי אנכי הוא בחי' קב"ע שהוא בחי' קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי, ועד"ז ה"ע הקדמת נעשה לנשמע, שנעשה הוא בחי' קבעומ"ש בכלל ואח"כ בחי' נשמע הוא בחי' פרטי המצות, ועוד מצינו דוגמא לזה הוא ב' בחי' תרומה שפי' בזהר שיש ב' פירושים בתרומה הא' ל' ארמותא מלמטלמ"ע והב' לשון אפרשותא שהוא בחי' הפרשה מלמעלמ"ט.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בזהר פי' ענין התרומה שתרומה הוא תרי ממאה וקאי על בחי' הק"ש כי בק"ש בפסוק שמע ישראל יש כ"ה אתוון דיחודא ובפסוק בשכמל"ו יש כ"ד אתוון הרי הם מ"ט אתוון, ובחי' למסור נפשו באחד הוא בחי' א' מחמשים, וק"ש [של] שחרית וק"ש של ערבית הם מאה, וא"כ ב' בחי' למס"נ באחד של שחרית וערבית הם תרי ממאה וזהו ענין תרומה. אמנם לפ"ז צ"ל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רג</div></p> <p class=bodytext>מה שמפרש בחי' למס"נ שהוא בחי' א' מחמשים שבתרומה שהיא בחי' עין בינונית כנודע שעין יפה א' מארבעים ועין רעה א' מששים ועין בינונית א' מחמשים, וצ"ל הלא בחי' המס"נ הוא בחי' היותר עליונה בעבודה ואיך נאמר שהוא רק בחי' עין בינונית, ומה מצינו שגבוה יותר מבחי' למס"נ באחד שנאמר עלי' שהוא בחי' א' מארבעים, אך באמת פי' בזהר עוד פי' שתרומה הוא בחי' תורה מ' והיינו שהתורה ניתנה למ"ם יום כמ"ש ויהי שם עם ה' ארבעים יום, וזהו שמתחיל המשניות במ"ם ומסיים במ"ם כמשרז"ל מאימתי קורין, ומסיים לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא שלום כמ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, וצ"ל מהו שייך ענין התרומה לתורה מ'. ולהבין כ"ז צ"ל ענין ב' פרשיות דק"ש שפ' שמע הוא בחי' חסד כמ"ש ואהבת כו' ומפני מה מן תיבת ואהבת עד ובשעריך הוא שם מ"ב וכנודע דשם מ"ב הוא שם הגבורה שהוא בחי' עליות כו' כנודע, ופ' והא"ש הוא בחי' הגבורה כמ"ש בה וחרה אף ה', ומפני מה מן והי' עד ושמתם הוא ע"ב תיבין ששם ע"ב הוא בחי' החסד כנודע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין יובן בהקדם ביאור המאמר למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ, ויובן תחלה ענין קבלת עומ"ש, הנה כתיב והחיות רצוא ושוב, ופי' רש"י שחיות הקדש הם ברצו"ש, והיינו כי הם רוצים ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה ומחמת כי בע"כ אתה חי, מחמת זה נמשך השוב, ויש עוד פי' בהחיות רצו"ש שהחיות אלקי שמחי' כל העולמות מריש כל דרגין עד סוכ"ד הוא ברצו"ש. ולכאו' צ"ל איך יתכן לומר על החיות האלקי שהוא ברצו"ש דעל חיות הקדש יתכן ענין הרצו"ש כי החיות הם נבראים אבל על החיות האלקי שהוא אלקות איך יתכן לומר שהוא ברצו"ש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא דהנה החיות שמחי' העולמות הוא רק הארה בעלמא וכמ"ש מלכותך מל' כ"ע ורק שמו נקרא עליהם וכמו שם האדם שאינו נוגע לו כלל, כך בחי' ההארה שמחי' העולמות הוא רק בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רד</div></p> <p class=bodytext>אל עצמותו כלל ואני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא לאחר שנבה"ע. ולקרב אל השכל שהוא רק הארה בעלמא יובן ממה שאנו רואים שהחיות אלקי מחי' בכל עולם לפי ערכו שיוכל שאת, והנה ממה שמתחלק בכל עולם לפי ערכו בהכרח לומר שאינו מבחי' עצמותו כ"א מהארה בעלמא. וגם ענין התפשטות האור מורה ג"כ שאינו עצם כלל, כמו התפשטות זיו השמש שאינו רק זיו מהשמש, שהרי אין השמש עצמו הוא המאור מתפשט כלל, כ"א קבועה בגלגלו כנודע, והמופת לכ"ז ממה שאנו רואים שהנפש מחי' את הגוף הנה הגם כי הנפש מתלבשת בגוף אמנם הנה היא מתלבשת רק במוח ולב, ואין עצמיות הנפש מתפשטת כלל להתחלק ולהתפשט ברמ"ח אברים כי היתכן לומר שכח המעשה עד"מ שהוא ביד, האם נאמר שעצמיות כח המעשה שישנו בנפש מתלבש ביד או כח ההילוך ברגל, כ"א רק ממה שהיא מאירה ומתלבשת במוח ולב מאיר הארת הנפש בכל רמ"ח אברים, וה"ז כמו הנר כשמדליקין בבית ממילא מתמלא כל הבית מאורה הוא זיו התפשטות הארתה ואין הנר מתלבש כלל לדחות החושך כ"א הוא נדחה מאליו וממילא כו', ועד"ז הוא הנשמה שמיד שמאירה בגוף הנה התפשטות הארתה מחי' את הגוף בכל אבר לפי ערכו כו'. ועד"ז יובן למעלה שארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם שרק התפשטות אור וזיו בלבד הוא מה שמחי' כל העולמות רק שבבחי' א' אינו דומה מה שהקב"ה מחי' את העולם עם הנשמה שמחי' את הגוף דהנשמה מתלבשת בגוף עכ"פ להחיותו, אבל למעלה מה שהקב"ה מחי' את העולם יש בחי' התלבשות ויש בחי' שאינם בהתלבשות כלל והוא מ"ש אני הוי' לא שניתי כלל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>היוצא</span> מזה שחיות כל העולמות הוא רק מהארה בעלמא, ומחמת שהוא רק הארה בעלמא ומתחלה היתה ההארה הלזו כלולה במקורה שזהו מ"ש בפדר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, ולאחר שנבה"ע הוא שנפרש ונבדל הארה להחיות העולמות, ובאמת העולמות אינם תופסים מקום כלל אפי' נגד ההארה הלזו כי כל העולמות הם בחי' מדבר צי' ושממה כמ"ש במ"א, ואפי' עולמות עליונים הוא עולם האצי' שנחשב מעולמות הא"ס ג"כ אינו תופס מקום נגד החיות שמחי' את הע"ס, כי הגם שאמרו דאיהו וגרמוהי חד, מ"מ לא אמרו איהו וחיוהי וגרמוהי חד, שנת' פי' במ"א שמה שאיהו וגרמוהי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רה</div></p> <p class=bodytext>חד אינו בערך לגבי מה שהוא ית' מתייחד עם חיוהי הם האורות ולכן אמרו ב"פ חד, וא"כ הכלים לגבי האורות אינם בערך כלל וכמ"ש בת"ז וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וההיא נביעו איהי כנשמתא לגופא, וכ"ש בעולמות בי"ע, לכן ההארה הלזו היא תמיד בבחי' רצוא, להיות כי חפצה ותשוקתה ליכלל בא"ס מקורה ושרשה וכטבע כל דבר להיות רוצה ליכלל בשרשו ולכן מצינו גם בד' יסודות ארמ"ע שטבע ג' יסודות רמ"ע להיות נמשכין מלמעלמ"ט מפני כי שרשן הם למטה, אבל יסוד האש להיות כי שרשו הוא למעלה לכן טבע האש שעולה למעלה, ולכן בלתי שמן ופתילה או שאר דברים המחזיקים את האש א"א להחזיק כלל את האש ואף גם כשמחזיקים את האש ע"י שמן ופתילה הנה הוא תמיד בעליות וירידות אשר הוא בחי' רצו"ש כו'. ועד"ז יובן ענין הרצו"ש של ההארה שמחי' העלמות כנ"ל שלפי שהוא רק הארה בעלמא לכן הוא תמיד בבחי' רצוא, והשוב הוא להחיות העולמות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומחמת</span> כי בכללות השתלשלות העולמות החיות שמחי' אותם הוא בבחי' רצו"ש לכן גם בפרטי הנבראים החיות שלהם הוא ברצו"ש וכמו חיות האדם דהנה הנפש לגבי הגוף אין ערוך כלל והגם שיש ממוצעים שמחברים הנפש והגוף שהוא בחי' הדם והאידים וכמ"ש כי הדם הוא הנפש, מ"מ הרי אין ערוך הנפש לגבי הגוף לכן החיות הוא ברצו"ש וז"ע דפיקא דלבא שהדופק הוא בבחי' הסתלקות והתפשטות. רק ההפרש שבין רצוא ושוב להרצו"ש שלמעלה, שלמטה הוא בחי' רצו"ש שמתחלה הוא הרצוא ואח"כ השוב, אבל למעלה נק' בשם מטי ולא מטי שמתחלה מטי היינו בחי' המשכת האור להחיות ולהוות מאין ליש, אך אם הי' נמשך כך ולא הי' בבחי' ולא מטי היו העולמות בטלים ממציאותם כי לא היו יכולים לקבל גילוי האור כ"כ לכן הוא בבחי' ולא מטי דהיינו בחי' הרצוא וטעם זה הוא נוסף על הטעם שנת"ל מחמת שהוא הארה בעלמא כו'. ועוי"ל שמפני כי עולמות בי"ע הם נבראים והחיות המחי' אותם הוא כח אלקי כנ"ל ולכן א"א להתיישב חיבורם כמו הנפש א"א להתיישב בגוף כ"א בדרך רצוא ושוב שז"ע הדפיקו כנ"ל. ונמצא שעיקר הטעם על ההארה שמפני היותה הארה שנפרשה מאוא"ס להחיות הנבראים לכן היא בבחי' תשוקה תמיד לשרשה, זהו עיקר הטעם, והטעם השני הוא מצד המקבלים שהי' לא הי' בחי' לא מטי היו העולמות בטלים, והטעם הג' הוא מחמת הרכבת שניהם יחד, שכמו שגשמיות ורוחניות א"א להתחבר כ"א בבחי' דפיקו כמו"כ ההארה המחי' ומהוה עולמות ג"כ א"א להתחבר עם עולמות הנבראים כ"א בדרך רצו"ש שז"ע מטולמ"ט כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כאשר יתבונן האדם בכ"ז היטב שחיות כל העולמות הוא ברצו"ש וכמו"כ כל המלאכים והנבראים יתעורר גם אצלו להיות בבחי' רצוא ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, וזהו ענין למסור נפשו באחד, דלכאו' צ"ל מ"ש בזהר בכ"ד ענין המס"נ שהוא באחד, והלא ארז"ל בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, הרי כי ענין המס"נ הוא בבחי' בכל נפשך ולמה אמרו בזהר שהמס"נ הוא באחד וכן משמע ג"כ ממה שאמרו ז"ל על ר"ע שיצאת נשמתו באחד וכן ר' יהודה הנשיא הי' מעביר ידיו ע"ג עיניו ואומר פסוק ראשון בלבד, מזה שהמס"נ הוא באחד, וממאמר הנ"ל נת' שהמס"נ הוא בבכל נפשך, אך הענין הוא דבאמת יש ב' בחי' מס"נ, הא' מצד בחי' הנה"א והב' מצד הנה"ב וז"ע מס"נ באחד ובכל נפשך, דבאמת בכל נפשך הוא בחי' מס"נ בפו"מ, אבל בחי' למסו"נ באחד גבוה יותר שפי' מס"נ הוא בחי' מסירת הרצון, כי נפש הוא בחי' רצון כמ"ש אין נפשי אל העם הזה שפי' אין רצוני, והיינו למסור כל הרצון אליו ית' שלא יהי' [לו] רצון אחר כלל וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, ארץ הוא בחי' ג"ע התחתון ושמים הוא בחי' ג"ע העליון לא חפצתי שלא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בג"ע העליון ולא עוה"ב, וכל מה שעמך לא חפצתי היינו אפי' בחי' כי עמך מקור חיים מקור התענוגים מאחר שהוא רק עמך לא חפצתי כו', ופי' לא חפצתי ידוע כי חפץ הוא בחי' פנימיות הרצון, והיינו כי בהכרח שיהי' איזה רצונות גם לדברי העולם, אך צ"ל בבחי' רצון לבד שאפי' כופין אותו עד שיאמר רוצה אני נק' ג"כ בשם רצון, אבל בחי' פנימיות הרצון דהיינו בחי' חפץ יהי' לו ית' לבדו, ובכל שארי רצונות עוה"ז יהי' כמו שכפאו כמשרז"ל על ר"א, והיינו מפני כי ר"א הי' תמיד מקושר לאלקות ולא הי' לו חפץ אחר כלל ולדברי העולם הי' כמו שכפאו כו', וזהו ענין הרצוא של נפש האדם דהיינו בחי' למס"נ באחד למסור כל הרצונות כנ"ל, וענין מס"נ דבכל נפשך הוא מצד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רז</div></p> <p class=bodytext>נה"ב כי הנה"ב א"א לו כלל לבוא לבחי' מס"נ באחד כ"א בחי' בכל נפשך ונמשך מצד ההתבוננות בפסוק בשכמל"ו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> היטב ההפרש בין מס"נ דנה"א ובין מס"נ דנה"ב יובן מענין ההפרש בין שרפים לאופנים, דהנה באופנים נאמר והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול, ולכאורה יפלא הלא השרפים הם בבחי' היותר עליונה, והראי' הוא כי ישעי' שראה את המרכבה בבחי' השרפים אמרו עליו כבן כרך שראה את המלך, משא"כ יחזקאל שראה המרכבה באופנים וחיות הקדש נקרא בן כפר שראה את המלך, ומפני מה בשרפים לא נאמר רעש כלל, אמנם הענין הוא דהנה השרפים אומרים קדוש ק"ק ה' צבאות מכה"כ, פי' קדוש הוא מה שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות וזהו צבאות, דלכאורה פי' צבאות הוא מל' צבאי צבאות שבראתי בעולמי, אמנם הנה שם צבאות הוא מז' שמות שאינם נמחקין, והיינו ששם צבאות הוא בחי' השם שמחי' בחי' הצבאות והוא החיות שלהם כמו שהוא למעלה, ואעפ"כ כדי שיהי' בחי' צבאות צ"ל תחלה ג"פ קדוש שהוא קדוש ומובדל ואח"כ בחי' שם הוי' כנודע שהיו"ד הוא בחי' צמצום ה' התפשטות וא"ו המשכה ה' אחרונה ג"כ בחי' התפשטות, ואח"כ הוא בחי' צבאות ואף גם החיות של בחי' צבאות המחי' אותם הוא רק בבחי' מקיף לבד כנודע ואח"כ מלא כל הארץ כבודו הוא בחי' פנימיות כו', והנה השרפים מפני שהם משיגים איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות לכן הם בבחי' הביטול וביטול הוא בחשאי, אבל האופנים משיגים שיש בחי' עליונה מאד אבל אינם משיגים מהו לכן הם ברעש והתפעלות, והיינו שהרעש הוא מחמת העדר ההשגה כו', וע"ד ההפרש בין כהנים ללוים שהכהנים עבודתם בחשאי, אבל הלוים עיקר העבודה הוא בשירה וזמרה, וכמ"ש בזהר לארמא קלא, והיינו כי הכהנים שרשם הוא מבחי' חכמה, ובחכמה מושג איך שקמי' כלא חשיב, ולכן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רח</div></p> <p class=bodytext>הכהנים ששרשם מבחי' החכמה עבודתם הוא בחשאי, אבל הלוים להיות כי שרשם הראשון הוא מבחי' בינה שהוא מקור ההשגה דוקא ואינו מושג מה שלמעלה מהשגה והבנה כמו בחכמה שהוא מה שלמעלה משכל המושג לכן עבודת הלוים הוא לארמא קלא מחמת העדר ההשגה איך שקמי' כלא חשיב, כי בבינה מושג שיש מה שלמעלה מהשגה אבל אינו מושג מהו, וגם כמ"ש במ"א בענין קול מעורר הכוונה, נמצא כי הקול הוא כשעדיין אינו מושג הכוונה כו', רק שההפרש שבין כהנים ולוים זהו בבחי' היותר גבוה מההפרש שבין שרפים לחיות ואופנים כו'. ועד"ז יובן ענין ההפרש בין ביטול הנה"א לנה"ב, דהנה הנה"א היא חלק אלק' ממעל ולכן יכולה להיות בבחי' ביטול למס"נ באחד וה"ז ע"ד השרפים, אבל הנה"ב א"א לו לבוא לבחי' ביטול זה כי הנה"ב הוא ע"ד האופנים ובאמת שורש הנה"ב הוא משמרי האופנים, לכן אינו יכול להשיג בחי' גדולה כזו כ"א בחי' בכל נפשך שהו"ע מס"נ בפועל שנמשך מבחי' בשכמל"ו כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הנה כדי שיוכל הנה"א לבוא לבחי' מס"נ זה, דהן אמת שהיא חלק אלקה ממעל, אבל הנה ירדה ונתלבשה בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים, זהו ענין מה שבפ' ראשונה של ק"ש נאמר תורה תחלה והיו הדברים האלה, ושננתם לבניך ודברת בם, כי התורה היא מח"ע כמ"ש בזהר דאורייתא מח"ע נפקת, והגם שהתורה ניתנה למטה בדברים גשמיים אעפ"כ מלובש בזה בחי' ח"ע, ולכן היא הנותנת כח לבוא לבחי' הביטול במס"נ באחד דהיינו בחי' רצוא, וביאור הענין דהנה אנו רואים אע"פ שהתורה ניתנה למטה בגשמיות אעפ"כ שרשי הדינים הם למעלה מן השכל והשגה כמו רה"י ורה"ר שרה"ר אינו תופס כ"א עד עשרה טפחים ורה"י עולה עד לרקיע ולכן הזורק מרה"ר לרה"י אפילו למעלה מעשרה חייב, אבל הזורק מרה"י לרה"ר למעלה מעשרה פטור וכן דין כרמלית שיש בה מקולי רה"י ומקולי רה"ר, הרי שרשי דינים אלו מפני מה רה"י עולה עד לרקיע הרי הוא למעלה מן השכל המושג רק לאחר שיודעים שהדין כך הוא יכולים לשאת וליתן מהו רה"ר ומהו רה"י, אבל שורש הדין הוא למעלה מן השכל וכן איסור בשר בחלב, ושעטנז, וענין הקרבנות בכלל ובפרט, וכדומה שרשי הדינים הם למעלה מן הטו"ד המושג רק שאח"כ יכולים להשיגן בהשגה, והיינו מפני כי שרש התורה הוא מבחי' החכמה שלמעלה מן השגה כי הבינה נק' מקור ההשגה אבל החכמה היא למעלה מן השגה ומפני כי שורש התורה היא מח"ע כנ"ל לכן יכולה ליתן כח ועוז לנה"א לבוא לבחי' הרצוא, והיינו ע"ד שארז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, כך עד"ז גדול תלמוד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רט</div></p> <p class=bodytext>שיכול להביא לבחי' הרצוא, וזהו שנאמר תורה תחלה בפ' ראשונה של ק"ש כי פ' ראשונה של ק"ש הוא מבחי' הרצוא כנ"ל וכדי שיוכל להיות הרצוא זהו ענין התורה שנאמר בפרשה ראשונה של ק"ש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן פ' שני' של ק"ש שהוא בחי' קבלת עול מצות, דהנה ארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים, וכדי שיהי' המשכת אלקותו ית' למטה זהו ע"י המצות דוקא כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברין דמלכא, וכמו שאברי האדם ממשיכים החיות מהנפש כמ"ש במ"א שהגם שאברים הם גשמיים מ"מ ע"י הגידים והעורקים הם ממשיכים חיות מהנפש, ככה עד"מ יובן למעלה שע"י רמ"ח פקודין ממשיכים בחי' רמ"ח אברין דמלכא שהוא בחי' אדם. וזהו לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, פי' תכלה הוא בחי' כלות הנפש שבג"ע, והנה לכל תכלה היינו לכל ההשגות שבג"ע הן בג"ע התחתון ואפי' בג"ע העליון הנה כולם הם בבחי' קץ וגבול, אבל רחבה מצותך היינו בחי' קיום המצות עצמם מאד בלי גבול ושיעור, והנה מאד הוא בחי' אותיות אדם והיינו מה שמגיעים ע"י הרצוא שהוא בלי גבול כנ"ל הנה ע"י המצות ממשיכים זאת למטה ואדרבה שכדי שיוכל להיות נמשך למטה זהו צ"ל ממקום הגבוה יותר כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ, שכדי שיוכל להיות המשפילי בשמים ובארץ צ"ל נמשך מבחי' המגביהי לשבת, ועד"ז הוא שכדי שיומשך ע"י המצות גילוי אלקותו ית' למטה זהו נמשך ממקום הגבוה יותר כו'. וזהו שאה"כ ועשיתם אותם וארז"ל אתם כתיב מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, פי' שאתם הם העושים את בחי' אדם, ולכאו' צ"ל הלא יש בחי' אדם וכמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו', אמנם הענין הוא דישראל ע"י קיום המצות ממשיכים מבחי' כי לא אדם בבחי' אדם כו', וזהו מ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם דהיינו להמשיך החיות בבחי' אדם כו', מבחי' כי לא אדם הוא כו', וזהו ענין פ' שני' של ק"ש שהוא בחי' קבלת עול מצות שבהם וע"י נמשך גילוי אלקותו ית' למטה, ובד"כ ב' פרשיות דק"ש הם רצו"ש פ' ראשונה הוא בחי' הרצוא ופ' שני' הוא בחי' השוב כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מה שבפ' ראשונה הגם שהיא בחי' אהבה עכ"ז יש בה מ"ב תיבין נגד שם מ"ב לפי שהאהבה היא בבחי' רצוא ותשוקה נפלאה ליכלל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רי</div></p> <p class=bodytext>וליבטל אליו ית' לכן יש בה מ"ב תיבין נגד שם מ"ב שהוא בחי' העלאות כנודע שכל העליות הוא ע"י שם מ"ב, ולכן בקבלת שבת שהוא זמן עליות כל העולמות אומרים אנא בכח שהוא שם מ"ב כו', ופ' שני' הגם שהוא בחי' גבורה אעפ"כ הרי הוא בחי' המשכות שע"י המצות כנ"ל, וכמו שארז"ל אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו, גבורה דוקא כו', והיינו כי ההשפעה שנמשך מלמעלה צ"ל ע"י גבורות וצמצומים כמו גבורות גשמים שיורדים בגבורה הגם שהם השפעת החסדים כנודע, ולכן יש בה ע"ב תיבין נגד ע"ב גשרים שהגשר מונע הילוך המים אך היינו בכדי שיבוא המים בהשקט כו' כנודע, וזהו ענין ענין למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ כי קבלת עומ"ש הוא בחי' הקדמה כללית שהוא בחי' הרצוא ואח"כ יכול להיות השוב ע"י קבלת עומ"צ כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן מה שייך בחי' אלו בתורה שז"ע מה שהקדימו נעשה לנשמע, דהנה נודע שיש ג' בחי' בתרומה שעין יפה א' מארבעים ובינוני א' מחמשים ועין רעה א' מששים, ועד"ז יש בתורה מארי מקרא מארי משנה ומארי תלמוד. והענין הוא דהנה בתורה יש ג"כ בחי' אלו, דהנה ארז"ל במד"ר ע"פ שש מעלות לכסא שהם שיתא סדרי משנה, וכן אמרו ז"ל על מ"ש ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות שהם ג"כ בחי' וא"ו שכ"א כלול מיו"ד כנודע, וזהו בחי' תרומה שהוא א' מששים. וביאור הענין הנה ארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי, והנה פי' בת הוא בחי' מקבל והיינו מה שהדבור מקבל מבחי' המדות וזהו ג"כ עלי' כי לפעמים הדבור הוא בגלות בחי' מדבר כמ"ש כרחל לפני גוזזי' נאלמה נאלמתי דומי' החשיתי כו', אבל כשמקבל מבחי' המדות זהו עלי' כו', וזהו בחי' התרומה א' מששים כו'. לא זז מחבבה עד שקראה אחותי היינו כשהדבור מקבל מבינה שוה למדות, כמו שאנו רואים בנפש האדם שע"פ הרוב הדבור מקבל מהמדות אכן לפעמים יקרה שהדבור מקבל מהחכמה כמו כשמדבר דבר שכל, כמו"כ עד"ז יובן למעלה שיש לפעמים עלי' בבחי' הדבור שמקבל מהבינה שוה למדות והבינה היא בחי' אם הבנים שהיא מדרגה היותר עליונה, וזהו בחי' תרומה א' מחמשים כי יש חמשים שע"ב כו'. לא זז מחבבה עד שקראה אמי היינו כשמקבל מבחי' מוחין כחב"ד זהו בחי' א' מארבעים.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> בחי' שיש בתורה שמביא לידי רצוא שהוא בחי' תרומה תורה מ' כמ"ש בזהר וכנ"ל שהוא א' מארבעים, ומאחר שמביא לידי רצוא נמצא שבחי' זו גבוה מבחי' הרצוא עצמו, ולכן הרצוא עצמו הוא רק א' מחמישים, והיינו כי הרצוא שהוא בחי' מס"נ הגם כי זהו בחי' היותר גבוה בעבודה מ"מ ה"ה רק בחי' היותר גבוה בעבודה של נברא, וזאת נודע כי הנברא א"י להגיע בבחי' היותר גבוה שלו רק עד שרשו, וכמובן ממארז"ל ביומא דל"א גבי מקוה של כה"ג שארז"ל ש"מ מעיין של עין עיטם הי' גבוה מקרקע העזרה עשרים ושלש אמה, ואם יכולים להגבי' המים יותר מן המקור אין מה להוכיח מזה כלל, ועד"ז יובן ענין בחי' מס"נ של הנברא, שהגם שאצל הנברא זהו בחי' היותר גבוה מ"מ לגבי המצוה שהיא מלמעלמ"ט זהו רק א' מחמשים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> יובן ענין מה שהקדימו נעשה לנשמע דוקא שזהו בעבור ההקדמה דוקא והיינו כנ"ל שנעשה הוא בחי' רצוא, ונשמע הוא בחי' השוב, ומתחלה צ"ל הרצוא ואח"כ השוב וכמו שקדם פ' שמע לוהא"ש כנ"ל, וענין שני כתרים שקשרו להם כי כתר הוא ל' מקיף מל' כתרו את בנימין, ויש ב' בחי' עליות הא' הוא עליות ממכ"ע בסוכ"ע והב' הוא בחי' המשכת סוכ"ע בממכ"ע, וזהו בשעה שהקדימו נעשה לנשמע כי כדי שיהי' בחי' נשמע דהיינו בחי' השוב צ"ל בחי' נעשה מקודם כי בעשיית המצות נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב דוקא וזהו ע"י נעשה דוקא בחי' רצוא כו', ונמצא כי הגם שהשני כתרים הם כנגד נעשה ונשמע, אמנם העיקר הוא מפני שהקדימו נעשה לנשמע, שז"ע הקדמת הרצוא דוקא כי בלא קדימת הרצוא א"א להיות השוב כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>