תרכ"ט - וידבר כו' אנכי כו' - ריב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/24/index.htm">וידבר כו' אנכי כו'</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/24/212.htm">ריב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/24/213.htm><<</a></td> </tr></table> <p class=bodytext><h3>וידבר כו' אנכי כו'</h3><div class=pageno>ריב</div></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. חגה"ש, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלקיך, וצ"ל מ"ש לאמר, שלכאו' תיבת לאמר הוא מיותר, הנה ארז"ל בילקוט פ' יתרו רמז רפ"ו כשהי' הקב"ה מדבר הי' כל אחד מישראל אומר עמי הדבור מדבר שנאמר אנכי ה' אלקיך ולא נאמר אלקיכם, והיינו מדכתיב ל' יחיד משמע שנתייחד הדבור עם כל אחד, וכ"מ ברבות פך"ט ע"פ הנ"ל שלפי כח של כל אחד שמעו הדברות הבחורים לפי כחן והזקנים לפי כחן והקטנים לפי כחן, וצ"ל מפני מה בכל התורה נאמר אני ה' אלקיכם, ובעשה"ד נאמר אלקיך ל' יחיד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> כתיב רכב אלקים רבותים אד' בם סיני בקדש, וארז"ל בילקוט רמז הנ"ל פי' אד' בם ששמו של הקב"ה משותף בהם מיכאל גבריאל רפאל, ושמא תאמר בהם לבד אף בשעה שבא ליתן תורתו לא פתח אלא בלשון הזה, והיינו שע"י מ"ת משותף שמו של הקב"ה בישראל וקראן אלקים שנאמר אלקים אלקיך אנכי, וע"י מ"ת שאמר אנכי ה' אלקיך בל' יחיד שיתף שמו בכל אחד עד שקראן אלקים, וכמו שהמלאך יכול לקרות עצמו בשם ה' כמ"ש בי נשבעתי נאום ה', וכתיב ותקרא שם הוי' הדובר אלי', הגם שהי' מלאך והיינו לפי ששם אל משותף בהם, והם אינם תופסים מקום כלל לפני חיות אלקות השורה בתוכם ע' מזה בתו"א בפ' תשא בד"ה שמאלו תחת לראשי, והעיקר הוא בחי' השם שהוא החיות של דבר ההוא, כמ"ש מזה באורך בג' דרושים שע"פ זאת חוקת יהי לבי תמים, ובד"ה שה תמים, ובד"ה וזאת תורת זבח השלמים מענין ויקרא האדם שמות, שזה הי' חכמה נפלאה באדה"ר, ונמצא כי השיתוף שנשתתף שמו בהם הוא העיקר והוא גובר [על] גוף המלאך, שהרי הוא רק מב' יסודות אש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ולכן המלאך בעת השליחות שאז משתנה מהותו לגמרי להיות בטל בתכלית לעשות רצון המשלח שלכן נקרא צומח כמ"ש בדרושים הנ"ל בענין מצמיח חציר, ובענין דשא ועשב, אשר ע"כ יכול המלאך לאמר על עצמו בי נשבעתי נאום ה'. וע"ד</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr> <td width=10% style="text-align:right"><a title='press > for next page' id=gonext href=http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/24/213.htm><<</a></td> </tr></table> </span> </body>