תורת שמואל - תרכ"ט - וידבר כו' אנכי כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/24/index.htm">וידבר כו' אנכי כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וידבר כו' אנכי כו'</h3><div class=pageno>ריב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. חגה"ש, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלקיך, וצ"ל מ"ש לאמר, שלכאו' תיבת לאמר הוא מיותר, הנה ארז"ל בילקוט פ' יתרו רמז רפ"ו כשהי' הקב"ה מדבר הי' כל אחד מישראל אומר עמי הדבור מדבר שנאמר אנכי ה' אלקיך ולא נאמר אלקיכם, והיינו מדכתיב ל' יחיד משמע שנתייחד הדבור עם כל אחד, וכ"מ ברבות פך"ט ע"פ הנ"ל שלפי כח של כל אחד שמעו הדברות הבחורים לפי כחן והזקנים לפי כחן והקטנים לפי כחן, וצ"ל מפני מה בכל התורה נאמר אני ה' אלקיכם, ובעשה"ד נאמר אלקיך ל' יחיד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> כתיב רכב אלקים רבותים אד' בם סיני בקדש, וארז"ל בילקוט רמז הנ"ל פי' אד' בם ששמו של הקב"ה משותף בהם מיכאל גבריאל רפאל, ושמא תאמר בהם לבד אף בשעה שבא ליתן תורתו לא פתח אלא בלשון הזה, והיינו שע"י מ"ת משותף שמו של הקב"ה בישראל וקראן אלקים שנאמר אלקים אלקיך אנכי, וע"י מ"ת שאמר אנכי ה' אלקיך בל' יחיד שיתף שמו בכל אחד עד שקראן אלקים, וכמו שהמלאך יכול לקרות עצמו בשם ה' כמ"ש בי נשבעתי נאום ה', וכתיב ותקרא שם הוי' הדובר אלי', הגם שהי' מלאך והיינו לפי ששם אל משותף בהם, והם אינם תופסים מקום כלל לפני חיות אלקות השורה בתוכם ע' מזה בתו"א בפ' תשא בד"ה שמאלו תחת לראשי, והעיקר הוא בחי' השם שהוא החיות של דבר ההוא, כמ"ש מזה באורך בג' דרושים שע"פ זאת חוקת יהי לבי תמים, ובד"ה שה תמים, ובד"ה וזאת תורת זבח השלמים מענין ויקרא האדם שמות, שזה הי' חכמה נפלאה באדה"ר, ונמצא כי השיתוף שנשתתף שמו בהם הוא העיקר והוא גובר [על] גוף המלאך, שהרי הוא רק מב' יסודות אש ורוח כמ"ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ולכן המלאך בעת השליחות שאז משתנה מהותו לגמרי להיות בטל בתכלית לעשות רצון המשלח שלכן נקרא צומח כמ"ש בדרושים הנ"ל בענין מצמיח חציר, ובענין דשא ועשב, אשר ע"כ יכול המלאך לאמר על עצמו בי נשבעתי נאום ה'. וע"ד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריג</div></p> <p class=bodytext>משנ"ת במ"א בענין ההפרש שבין ברואים שבים לברואים שביבשה שברואים שביבשה הגם שהם מקבלים חיותם מן הארץ כמ"ש ארץ ממנה יצא לחם מ"מ הרי הם נפרדים מן הארץ שהרי ביכולת הנבראים לשוט בים או להיות באויר ואינו מוכרח כלל להיות ע"פ הארץ דוקא, משא"כ ברואים שבים מאחר שהם מקבלים חיות מן הים הרי הם מובלעים במי הים וכמו דגים שבים מיד שפורשין מן המים הם מתים שא"א לחיות בלא המים. ועד"ז יובן בענין המלאכים שנק' בשם נוני ימא פי' שזהו שם המושאל שכמו הדגים שבים הם מובלעים תמיד במי הים כמו"כ המלאכים אלו הם בבחי' הביטול תמיד ולכן יכולים לאמר ע"ע שם הוי' כמ"ש בי נשבעתי כי הוא בטל בתכלית לגבי שמו ית' שמשותף בו, שהשם זהו חיותו והרי הוא בטל תמיד וקורא א"ע בשם ה' כו', וכמו"כ הנשמות קודם התלבשותם בגוף כתיב בהם ג"כ חי ה' אשר עמדתי לפניו ע"ד ויעמידם לעד שנאמר במלאכים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> הנשמות שירדו להתלבש בגוף ונה"ב זהו כמו בחי' ארץ, שברואים שביבשה שהגם שמקבלים חיות מהארץ מ"מ הם נפרדים מן הארץ כו', אך ע"י התורה שאמר אנכי ה' אלקיך האיר אלקותו בכל א' מישראל שנשתתף שמו ית' בישראל, ולכן נקרא ישראל שזהו מורכב משני תיבות ישר אל, והיינו כמו מיכאל וגבריאל שמשותף בהם שם אל כמו"כ בישראל משותף שם אל, וע"י שיתוף זה נעשה בהם ג"כ הביטול ע"ד דגים שבים, וכמארז"ל בברכות דס"א גבי ר"ע שהקהיל קהילות, וא"ל פב"י אי אתה מתירא כו' וא"ל אמשול לך משל לשועל שהי' מהלך ע"ג הנהר וראה הדגים שמקבצים קבוצים קבוצים ושאל להם מפני מה אתם מתקבצים וא"ל שזהו מרשתות של בנ"א שרוצים ללכדם, א"ל רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם א"ל אתה הוא פקח שבחיות לא פקח אתה אלא טפש אתה ומה במקום חיותינו אנו מתייראים במקום מיתתינו עאכו"כ, [כך] א"ל עכשיו שאנו יושבין ועוסקין בתורה שכתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך כך, אם אנו הולכין ומתבטלין עאכו"כ. נמצא כי המשיל ר"ע לימוד ועסק התורה שזהו כמו דגים שבים כו', והיינו כמו הדגים בעת שהם מובלעים במי הים. וזהו מפני שע"י מ"ת נשתתף שמו של הקב"ה בהם עד שנעשו במדריגה כמו ברואים שבים היינו בחי' עלמא דאתכסיא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומה</span> שנש"י נתלבשו בגופים ונה"ב זהו הוראה שהשיתוף שנשתתף בישראל זהו מבחי' הגבוה יותר מבמלאכים שכל מה שיכול לשפול א"ע למטה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריד</div></p> <p class=bodytext>יותר שרשו מבחי' גבוה יותר שלהיות כן יכול להשפיל א"ע למטה יותר, וכמו כח הראי' שהוא כח גבוה ודק יותר מכח השמיעה שלכן ארז"ל שאינו דומה שמיעה לראי', פי' שמה שמבין ע"י שמיעה אינו בערך למה שהוא מבין ע"י ראי', שכאשר שומע איזה דבר תחלה הגם שמבין אותה בטוב, מ"מ אח"כ כשרואה הדבר ההוא מבין אותו הדבר ביתר שאת מכמו ששמע תחלה שהנחת והבנת הדבר ההיא מובנת בנפשו ביתר שאת כו', ונמצא כי גדולה מעלת הראי' על השמיעה ומ"מ הראי' תופסת דבר גשמי והשמיעה דבר רוחני דוקא כמו הקול, שלכאורה הי' מהראוי להיות בהיפך דוקא, והיינו מפני שהראי' היא כח יותר דק ורוחני לכן אין ביכולתו להשפיל כ"א בדבר גשמי דוקא, וכמו האותיות החקוקים על האבן טוב מחמת רוב בהירות האבן טוב אין יכולים לקרוא את האותיות, רק כשחותמים על השעוה שמתרחקים מן האבן הטוב אז יכולים לקרוא אותם, אבל כשחוקקים אותיות על אבן שאינו מבריק אז יכולים לקרותם גם בהיותם חקוקים על האבן ג"כ, ונמצא כי מה שאינו על מקור הגבוה כ"כ יכולים לקרותו גם בעודנו על המקור, אבל אם המקור היינו האבן אשר נחקק עליו הוא מאיר ומבריק אז כמו שהם א"א לקרותם כ"א כשחותמים על השיש או השעוה שמתרחקים מהמקור כו'. ועד"ז יובן שכח הראי' אינו יכול להשפיל א"ע בבחי' הקול שהוא רוחני כ"א לתפוס דבר גשמי דוקא עץ ואבן שזה מורה על עצם מעלתו, כמו"כ מה שישראל נתלבשו נשמות בגופים זהו מצד עוצם מעלתם בשרשם, והשיתוף שנשתתף שמו ית' בהם זהו ג"כ מבחי' הגבוה יותר מבמלאכים, שזהו שאמר אנכי הוי' אלקיך שבחי' הוי' הנמשך להיות אלקיך להשתתף עם כאו"א מישראל הוא מבחי' אנכי מי שאנכי בחי' כתר כי בכדי לבוא להשתתף עם הנשמות שמלובשים בגופים צ"ל מבחי' הגבוה יותר וזהו מבחי' אנכי דוקא בחי' כתר.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכן</span> מצינו במשה שאמר בפ' והא"ש תשמעו, ונתתי מטר ארצכם, ולכאורה צ"ל איך אמר כן שהוא הנותן מטר שזהו מהדברים שלא נמסרו לשליח, כמארז"ל ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ליד שליח וא' מהם הוא מפתח של גשמים ואיך אמר ע"ע ונתתי מטר ארצכם כו'. אך הענין הוא דבמשה כתיב כי מן המים משיתיהו והיינו מבחי' מים עליונים שמעל השמים, ומשה משה לא פסיק טעמא, והיינו שמשה למטה הי' כמו שהוא בשרשו והי' בטל בתכלית לבחי' שמו של הקב"ה שהי' משותף בו כמו המלאכים שנקראים בשם נוני ימא, ולכן כמו שהמלאך אומר ע"ע בי נשבעתי נאום הוי' שהגם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רטו</div></p> <p class=bodytext>שהוא עצמו נברא רק מפני עוצם ביטולו לבחי' שמו של הקב"ה שמשותף עמו הרי קורא א"ע בשם ה', כמו"כ משה ע"י שהי' תמיד בבחי' הביטול כמ"ש ונחנו מ"ה שהי' תמיד בבחי' ביטול ע"ד שכ' בס"י עשר ספי' בלי מ"ה בלי מהות, כמו"כ הי' ביטולו לאלקות היינו לבחי' שמו ית' שמשותף בו לכן הי' יכול לאמר ע"ע ונתתי מטר ארצכם, והכוונה על שמו ית' המשותף בו, והוא עצמו אינו מהות כלל כ"א בטל בתכלית כמו המלאכים שנקראו בשם נוני ימא, ועד"ז נאמר וידגו לרוב בקרב הארץ, פי' שכמו הדגים שבים שכל חיותם הוא בים דוקא כנ"ל שמובלעים במי הים, ובעבודה הוא שיהי' תמיד בבחי' הביטול כמו המלאכים שנקראו נוני ימא, כמו"כ יהי' בקרב הארץ שגם בארץ היא בחי' עלמא דאתגלי' נשמות שמלובשים בגופים יהי' ג"כ במדריגת כמו דגים שבים כו', ובחי' זו בים עצמו הוא בחי' גבוה כי גם בעדאת"כ יש חילוקי מדריגות כו', וי"ל שזהו שכ' וידגו לרוב ע"ד ההפרש שנת' במ"א בין חסד לרב חסד, כמו"כ כאן ההפרש בין דגים סתם לוידגו לרוב כו', והיינו כי זהו שיומשך בנש"י כמו מדריגת משה. וביאור הענין יש לבאר ע"ד שנת' בד"ה זימנא חדא שזהו ההפרש בין מלמטלמ"ע לבחי' מלמעלמ"ט שזהו שרצה משה ליכנס לארץ בכדי שיהי' עבודת נש"י מלמעלמ"ט, וע' מזה בד"ה ואתחנן כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> אד' בם סיני בקדש פי' שכמו אד' בם היינו במלאכים שמשותף בהם שמו ית' כמו"כ ע"י סיני בקדש היינו ע"י שקיבלו ישראל קדושת התורה והמצות בהר סיני עי"ז נשתתף בהם שמו ית' וקראן אלקים כמ"ש אלקים אלקיך אנכי, ואדרבה גילוי זה שבנשמות זהו מבחי' הגבוה יותר מבמלאכים, והיינו מפני כי הנשמות נתלבשו בגופים בהכרח שיומשך ממקום גבוה יותר כי כל הגבוה יותר יכול להשפיל א"ע ביותר, וגילוי הגבוה יותר א"א להיות כ"א בבחי' הנמוכה ביותר כנ"ל ממשל כח הראי' שנת"ל. וזהו מ"ש כי תרכב על סוסיך שקאי על מ"ת שנמשל מרכבה זו לסוסים דוקא, להיות כי הגילוי שהי' בעת מ"ת שז"ע ששיתף שמו עם ישראל היא הגבה למעלה מבחי' מה שנשתתף שמו ית' עם המלאכים לכן מרכבה שהי' בעת מ"ת הי' של סוסים דוקא שלמעלה מבחי' המרכבה דכרוב קל של המלאכים כו', והיינו כי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רטז</div></p> <p class=bodytext>כדי שיהי' נמשך לישראל שהם נשמות המלובשים בגופים זהו צ"ל נמשך מבחי' הגבוה ביותר לכן היא ע"י סוסים דוקא, והיינו כמו שאנו רואים שהסוס יכול להוביל את האדם ע"ג הר גבוה וכמו"כ להוריד ממקום גבוה למקום נמוך מאד, כמו"כ להיות הגילוי במ"ת וירד ה' על הר סיני, זהו ע"י סוסים דוקא כו'. וזהו פנים בפנים דיבר ה' עמכם פי' שע"י עשה"ד שדיבר ה' עמכם עי"ז נעשה ה' עמכם שנשתתף שמו עם כל אחד מישראל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שיש בעבודה בכאו"א מישראל שם הוי', שהיו"ד הוא בחי' חכמה והה"א הוא בחי' השגה והבנה, פי' שהיו"ד הוא בחי' נקודת וסקירת השכל והה"א הוא בחי' השגה והבנה להתבונן בגדולת א"ס ב"ה באריכות ההתבוננות להבין דבר מתוך דבר, פי' תוך דבר הוא בחי' ממכ"ע הוא בחי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, שבכל עת ובכל רגע נמשך המשכה חדשה להחיות ולחדש העולמות מאין ליש, וזהו שא' הכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים שפי' במד"ת ע"פ זה (ובסש"ב בשם הבעש"ט ז"ל) שדבר ה' הוא מאמר יהי רקיע עומד תמיד בשמים להוותו מאין ליש, ואם הי' מסתלק כרגע הי' חוזר לאין ואפס ועד"ז כל המאמרות כו', ומתוך דבר זה צ"ל בחי' דבר הוא בחי' סוכ"ע, היינו בחי' אוא"ס שעז"נ את השמים ואת הארץ אני מלא, אני הוא בחי' א"ס ב"ה עצמותו ומהותו רק שזהו בהעלם שאינו מאיר בגילוי, אך ע"י אריכות ההתבוננות בבחי' תוך דבר הוא בחי' ממכ"ע שע"ז ארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם שבחי' זו מורגש כאילו רואה, והיינו כמו שמשיג ומרגיש היטב כאלו רואה את נפשו המחי' אותו הגם כי אינו רואה את נפשו, מ"מ הנה ידיעה זו מורגשת כאלו רואה ממש, ועד"ז בחי' ממכ"ע ג"כ נראה ונרגש, והיינו שע"כ צ"ל חיות איזה דבר מה, מה שמחי' את העולם שהעולם הוא כמו גוף גדול והקב"ה מחי' את העולם כמו הנשמה שמחי' את הגוף, ומבחי' תוך דבר היינו ממכ"ע צ"ל בחי' דבר הוא בחי' סוכ"ע, וי"ל כי תוך דבר ז"ע ברה"ע שהם ע"מ, וצ"ל שעיקר המכוון הוא בשביל עשה"ד כי עשרה עשרה הכף כו' שע"מ מכוון כנגד עשה"ד, והיינו כי תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקיימו ישראל תורתי מוטב ובא"ל יחזור את העולם לתהו, וזהו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריז</div></p> <p class=bodytext>שארז"ל ברבות אלה תולדות השמים כו' אלה שמות, אלה העדות, אלה בזכות מי הם עומדים בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים כו', וזהו בחי' דבר הוא בחי' סוכ"ע שע"י המצות ממשיכים מבחי' סוכ"ע, וזהו בחי' ה' שבנפש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והוא"ו</span> הוא בחי' מדות בחי' אהבה לאהבה את ה' כי הוא חייך שכמו שאוהב חיי נפשו, כמו"כ כאשר יתבונן ויבין שאוא"ס ב"ה הוא חיי החיים כמ"ש כי עמך מקור חיים שמקור החיים הוא עמך, מזה יבוא לבחי' אהבה ותשוקה להיות קשור ודבוק בבחי' אוא"ס ב"ה, וה"א אחרונה הוא בחי' היראה בזאת יבא אהרן אל הקדש, וקוצו של יו"ד הוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל, וזהו שם הוי' שבנפש שע"י שדבר ה' עמכם עי"ז נעשה שם ה' בנפש כאו"א מישראל. ובכדי שיהי' הגוף חומר מוכן לקבל צורת הנפש יש בגוף ג"כ תמונת שם הוי' שהראש היא כציור תמונת היו"ד והגוף הוא כציור תמונת הוא"ו, וה' אצבעות שביד וה' אצבעות שברגל זהו ב' ההי"ן שבשם הוי', וי"ל שלכן יש עשר אצבעות בידים ועשר אצבעות ברגלים כמו בשם הוי' במילוי ההי"ן שכל ה"א הוא ב' ההי"ן (ה"ה) לכן במספר האצבעות יש ג"כ עשר אצבעות ביד וברגל, וע"י שבגוף האדם יש ציור שם הוי' לכן הוא חומר מוכן לקבל צורת הנפש שציור החומר שבגוף מוכן לקבל צורת הנפש.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>