תורת שמואל - תרכ"ט - וכל העם רואים כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/25/index.htm">וכל העם רואים כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וכל העם רואים כו'</h3><div class=pageno>ריז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>(בס"ד, חגה"ש).</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וכל</span> העם רואים את הקולות כו', וארז"ל רואים את הנשמע ושומעין את הנראה, וצריך להבין הלא בעשרת הדברות נאמרו דברים פשוטים כמו </p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריח</div></p> <p class=bodytext>לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה, ולמה הי' צריך להיות קולות וברקים, וגם צריך להבין [מה] שכשירד ה' על הר סיני אמר דברים פשוטים כאלו. ובכדי להבין זה צריך להקדים מ"ש פנים בפנים דיבר ה', שע"י עשה"ד נעשה שם הוי' בכל אחד ואחד, ובכדי שיהי' הגוף חומר מוכן לקבל צורת הנפש צריך להיות גם בגוף תמונת שם הוי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> ביאור דבר זה ממה שנודע מענין הגלגולים שמתגלגל נפש האדם בבהמה שהצער מזה גדול מאד, ולכאורה יפלא הלא הנפש היא רוחני' ואין בה התחלקות וכמ"ש מזה במ"א שאפי' הכחות רוחני' א"א להבדילם בנפש עצמה כמו שנאמר שכח החכמה מובדל הוא מכח הבינה בנפש עצמה, ועד"ז כח המדות כו' או בכחות הגשמי' כמו ראי' ושמיעה שכאשר מתלבשת הנשמה בגוף הם כחות מובדלים כ"א באבר בפ"ע, זהו רק כשמאירים בגוף, אבל בכח נפשו הם מיוחדים עד שא"א כלל לחלק ביניהם. ולכן במ"ת כתיב וכל העם רואים את הקולות וארז"ל רואים את הנשמע ושומעים את הנראה (וע' בגמ' ברכות ד"ו ע"ב אותם קולות דקודם מ"ת הוו ובפי' רש"י ז"ל שם), והיינו מפני כי עכ"ד פרחה נשמתן פי' שפרחה מלהתלבש להאיר בגוף בכחות פרטיים המובדלים זמ"ז כ"א נכללו בנפשם אשר שם אין שום התחלקות עדיין לכן היו יכולים לראות את הנשמע ולשמוע את הנראה לפי שבעצם הנפש עדיין אינם חלוקים כ"כ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> עדיין צ"ל הלא נתבאר לעיל במשל שלהיות כח הראי' הוא כח דק ורוחני יותר לכן בהכרח שיתלבש בדבר גשמי יותר היינו לתפוס דבר גשמי, כי כל הגבוה יותר בהכרח שיהי' גילוי בדבר הנמוך יותר, וכמשל האותיות החקוקים על החותם הנה כשהם חקוקים על דבר הבלתי מאיר ומבריק כ"כ כמו שחוקקים על הברזל אז יכולים לקרות את האותיות גם כמו שהם חקוקים על החותם, אמנם אם הם חקוקים על האבן הטוב המאיר ומבריק הנה מחמת בהירות האבן הטוב א"א כלל לקרותם, נמצא כי סיבת מה שא"א לקרותם זהו בהירות האבן טוב שהרי כשחקוקים על אבן פשוט שאינו מזהיר בנקל לקרותם, ורק על האבן הטוב א"א לקרותם כ"א כשחותמים אותם על</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ריט</div></p> <p class=bodytext>השעוה שמתרחקים מן האבן טוב אז יכולים לקרותם כו', ונמצא דבר הגבוה יותר בהכרח שיתלבש בדבר הנמוך ביותר דוקא, ואיך בכח הראי' שבנפש יוכל לשמוע, ואדרבה כח הראי' שבנפש שם היא בתגבורת יותר כמו זיו השמש בשמש, ששם הוא ביתר שאת רק שהוא בטל ע"ד שרגא בטיהרא כו', אמנם מ"מ שם הזיו יותר גדול, או כמו אם נאמר בהאותיות החקוקים על האבן הטוב, שמקום האותיות קודם שנחקקו בודאי א"א להבין ומה כשכבר נחקקו א"א לקרותם שהגם שבמקום החקיקה מאפיל קצת מ"מ מחמת בהירות האבן טוב מן הצדדים א"א לקרותם, כ"ש כשעדיין לא נחקקו כלל שא"א כלל להכיר, וכמו"כ יובן שהכחות הפרטיים כמו שהם בנפש עצמה שעדיין לא באו לידי חילוקי מדרגות שם הם בתוקף יותר.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וי"ל</span> ע"ז ג' תירוצים הא' שהרי הם לא ראו קול גשמי כ"א קולו של הקב"ה שאמר עשה"ד או הקולות שהי' בעת מ"ת שא"א לדמותן כלל לשארי הקולות גשמי'. ועוי"ל שמפני שבנפשו עדיין אינם חלוקים כ"כ ממילא עדיין אינו ניכר גודל מעלת כח הראי' על כח השמיעה, דכשהם מובדלים באברים פרטיים אז ניכר ונראה ההבדל וההפרש שביניהם עד שאינו דומה שמיעה לראי' כנ"ל, אבל כשהם מעורבים יחד בכח נפשו עדיין אין לכח הראי' מעלה יתירה על כח השמיעה, וע"ד שנת' במ"א בענין ההבדלה שבין מים תחתונים למים עליונים שקודם ההבדלה כשהי' מים במים לא הי' מ"ע בעילוי כ"כ ומ"ת לא ירדו כ"כ ורק ע"י ההבדלה דוקא נתרחקו בערך זמ"ז, ועד"ז יובן בכחות הנפש שכשהם מתלבשים בגוף אז באמת נעשה הבדלה בין כח הראי' לכח השמיעה, אמנם בהיותם כלולים בנפשו עדיין לא יש ביניהם הבדל כ"כ ואין לכח הראי' מעלה על כח השמיעה לכן היו יכולים לראות את הנשמע שכח הראי' הי' יכול להיות נגלה גם בדבר רוחני. ועוי"ל שזהו כמ"ש המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז, והיינו כמו שני שרים שהם שונאים זל"ז כשעומדים לפני המלך הנה מפני עוצם ביטולם מהמלך נעשים כאוהבים ומדברים זע"ז, ובודאי מחמת שהם אינם תופסים מקום יכולים כ"א לעשות מלאכת חבירו כשיצוה אותו המלך, ועד"ז יובן שכשעל כדו"ד פרחה נשמתם מחמת עוצם הגילוי נתבטלו הכחות הפרטיים ונכללו בעצם הנפש לכן יכולים להחליף פעולתם ג"כ כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכ</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> הגם שבעצם הנפש עדיין אינם מחולקים הכחות זמ"ז עד שנאמר שאין לכח הראי' מעלה יתירה על כח השמיעה מ"מ בהכרח לאמר שיש בנפש כלול כל הכחות פרטיים, דאם נאמר שאין בנפש כלל הכחות הפרטיים במה יובדל נפש האדם מנפש הבהמה, שעיקר ההפרש בין אדם לבהמה הוא בדבור שנפש האדם היא נפש המדברת ונפש השכלית, משא"כ נפש הבהמה, ונמצא ע"כ צ"ל שהגם שהכחות בעת שהם עדיין בנפשו קודם התפשטות בגוף הגם שאינם מחולקים עדיין בבחי' התחלקות מזל"ז כנ"ל מ"מ ישנם בכח נפשו כל הכחות פרטיים, ולכן צער הגלגול גדול מנשוא שכאשר מתגלגל נפש האדם בבהמה אין לה אן להתפשט שציור גוף הבהמה משונה מגוף האדם שהאדם הוא הולך בקומה זקופה משא"כ הבהמה, וכמו שמצינו בהנחש שחשיב המד"ר מעלתו מה שהי' מהלך בקומה זקופה כמארז"ל במד"ר פ"ך אני עשיתיך שתהא מהלך קוממיות כאדם ואתה לא בקשת על גחונך תלך, נשמע מזה שההילוך בקומה זקופה זהו מעלה יתירה, ולכן כשמתגלגל נפש האדם בבהמה שא"א לה להתפשט כחותי' זהו צער גדול מאד. ומזה יובן ענין חומר גוף האדם שהוא ציור חומר מוכן לקבל צורת נפש האדם, שיש בכחותי' שם הוי', וזהו שא' הכתוב כי חלק הוי' עמו שכל נפש מישראל הוא חלק הוי' ממש, ולכן נאמר שם הוי' דוקא כמו שאנו מוצאים בכחותי' בחי' ד' אותיות הוי' כו', וכ"ז נתגלה בנפשם ע"י מ"ת דוקא ע"י עשה"ד שאמר להם, ע"י הדבורים אלו נעשה שיהי' ה' עמכם כנ"ל, ולכאו' צ"ל הלא הציווים בעשה"ד הם דברים פשוטים כמו לא תרצח, לא תענה ברעך עד שקר, שהם דברים פשוטים, ואיך ע"י אשר דיבר ה' עמהם דברים וציוויים פשוטים עי"ז נעשה ה' עמכם שבכאו"א מישראל נעשה והאיר שם הוי', וגם צ"ל למה הי' צ"ל דברים פשוטים כאלו קולות וברקים וקול השופר חזק מאד, וביותר יפלא כשירד הקב"ה בכבודו ובעצמו דיבר דברים פשוטים כאלו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכדי</span> להבין זה צ"ל ג"כ מדוע נאמר אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא נאמר אשר בראתי שמים וארץ שלכאורה זהו פלא יותר, שענין יצ"מ אינו דבר נפלא כ"כ כמו בריאת שמים וארץ, שהרי כל הנסים שהיו במצרים היו כולם יש מיש שהמים נהפכו לדם שזהו יש מיש ועד"ז כל הי' מכות כולם היו יש מיש, משא"כ בריאת שמים וארץ הוא יש מאין, וכמאמר החוקרים שנתהוה דבר מלא דבר, ובמד"ר ארז"ל אלמלא מתכנסין כל באי עולם אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש אחת, נמצא כי בריאת איזה [דבר] א"א לשו"א בעולם,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכא</div></p> <p class=bodytext>וכבישת מלכים מצינו הרבה בכתובים שכבשו זא"ז, ולכאורה כשבא להזהיר את עמו ישראל על אמונת אלקותו הי' צריך לאמר להם דבר היותר גדול שמזה יובן מעלת גדולתו ית', שלכאורה הי' צ"ל אשר בראתי שמים וארץ כו'. אך הענין הוא שגלות מצרים ויצ"מ זהו הקדמה למ"ת, כמ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם כו', והוצאתי כו' והצלתי כו' וגאלתי כו' ולקחתי אתכם לי לעם כו' וידעתם כי אני הוי' שכל עיקר מכוון גלות מצרים הי' לזככם שיוכלו לקבל התורה, ובכלות הזיכוך הוציאם ממצרים ובחמשים יום קיבלו התורה. וגם צ"ל מה שאמר הקב"ה למשה כששלחו לגאול את ישראל ממצרים אלקי אבותיכם שלחני אליכם אלקי אברהם אלקי יצחק כו', והלא אברהם עצמו כשהשביע את אליעזר עבדו השביעו בה' אלקי השמים כמ"ש ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ כו' ומדוע בשליחות גאולת מצרים שהי' הקדמה למ"ת נאמר אלקי אבותיכם אלקי אברהם כו', ובעשה"ד עצמם נאמר אשר הוצאתיך מאמ"צ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם ענין מעלת מ"ת שלכאורה יפלא מ"ע שניתנה התורה בקולות וברקים הלא ארז"ל קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה אפילו עירובי תבשילין ומהו ההתחדשות במ"ת. אך הענין הוא דהנה ארז"ל במד"ר ע"פ לריח שמניך טובים כל המצות שעשו האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקים מכלי אל כלי, והיינו כי האבות המשיכו התורה ע"י עובדות שאברהם ע"י שהרבה חסד בעולם שהאכיל והשקה לכל העוברים ושבים והודיע אלקותו בעולם שאמר להם ברכו לאל עולם שאכלנו משלו, וע"י שעשה ועמד בנסיונותיו בבחי' מס"נ עי"ז המשיך גילוי אלקות וז"ע מה שקיים התורה, שהרי בהכרח לומר שקיימה ברוחניות שהיתכן לאמר שקיים אותה בגשמיות והלא עד"מ מצות תפילין היא כתיבת הד' פרשיות ואיך יכתוב גאולת מצרים הנאמר בפ' קדש והי' כי יביאך ועדיין לא הי' גלות מצרים, אלא ע"כ צ"ל שקיימה ברוחניות והיינו ע"י המס"נ הנ"ל וכמו"כ יצחק ע"י חפירת בארות ויעקב ע"י המקלות, וכדאיתא בזהר שהמקלות של יעקב הי' דוגמת התפילין שלנו, וכ"ז המשיכו ע"י שהיו בבחי' מרכבה במס"נ כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> הנה נודע שהנברא ע"י עבודתו (בלא תורה) אינו יכול להגיע כ"א עד שרשו ולא יותר וכמארז"ל ובפי' רש"י ז"ל גבי מקוה של כה"ג שא"א להגבי' המים כ"א כמקום גובה שרשו ומקורו אשר נובע משם. וזהו שארז"ל כל המצות שעשו האבות ריחות היו, פי' ריח אינו עצם הדבר כ"א הארה מן העצם, אבל אנו שמן תורק שמך דבר שמריקין מכלי אל כלי היינו עצם הדבר שע"י שעושין מצוה ממשיכים עצמיות דבר ההוא ברוחניות כו', וזהו שנתלבשו המצות בדברים גשמיים דוקא, כי לעוצם רוממותם א"א שיתלבשו כ"א בגשמיות דוקא, ולכן כשביקשו המלאכים שינתן להם התורה לא ניתן להם והשיב להם כלום יצה"ר יש ביניהם, ולכאו' צ"ל מהו התשובה על שאלתם שבקשו שינתן להם התורה הלא לא ביקשו התורה בגשמיות כ"א שרצו לקיים התורה ברוחניות, וא"כ הגם כי לא יש יצה"ר ביניהם מ"מ אפשר לקיים התורה ברוחניות, אך הענין הוא דהנה לעוצם מעלת התורה א"א שיתגלה עצמותה ומהותה כ"א בדברים גשמיים דוקא וכנ"ל ממשל כח הראי' ואותיות החקוקים על האבן הטוב המאיר ומבריק, כ"א בהכרח בכדי שיבואו אורות עליונים כאלו להתגלות לע"ל זהו ע"י התלבשותם בדברים גשמיים דוקא, וע"ז השיב להם כלום יצה"ר יש ביניכם שתוכלו לקיים התורה בגשמיות, ולכן ארז"ל יפה שעה א' בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי בעוה"ב ובג"ע אינו מושג רק הארת המצוה, כי מאחר שזהו השגה א"א להשיג עצמיות המצוה, אבל בעוה"ז בהיום לעשותם יש כל המצוה בשלימות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומזה</span> מובן מעלת מ"ת מה שניתנה לנו התורה בגשמיות דוקא שזהו מעלה יתירה על מה שקיים אברהם כל התורה כולה שהרי הוא קיים אותה ברוחניות ולכן ריחות היו היינו בחי' הארה בעלמא כי א"א לאורות עליוני' להתגלות ברוחניות כ"א בגשמיות דוקא, וזהו שהיו קולות וברקים ואח"כ הי' יוצא הדבור ציווי דבר פשוט, והיינו כי כדי שיתגלה אורות עליונים כאילו זהו ע"י ציווי דברים פשוטים דוקא, וגם כשירד ה' על הר סיני לא הי' יכול להתגלות כ"א בדברים פשוטים דוקא, ולכן ארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת והיינו שע"י המצות נמשך המשכה פנימיות המשכה עצמיות, שזהו כמו ע"י החתונה נעשה הולדה בדומה לו ע"י ההשפעה פנימיות מעצמיות מוח האב כו', וכדי שיומשך גילוי אורות כאלו במ"ת הי' צ"ל קולות וברקים וקול שופר כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובכ"ז</span> יובן מ"ש אשר הוצאתיך מאמ"צ ולא נאמר אשר בראתי יש מאין, דהן אמת שברה"ע הוא יש מאין דבר מלא דבר אך זהו מאין היינו מהארה בעלמא כו', וכמ"ש מלכותך מלכות כ"ע שכלליות השתלשלות העולמות זהו רק מהארה בעלמא שאינו נוגע לעצמותו כלל, כי מלך שמו נקרא עליהם שהוא רק שם והארה בעלמא שכמו השם אינו נוגע להאדם, כמו"כ כלליות ההשתלשלות של כל עולמים שתיבת כל הוא גימ' נו"ן והיינו כלליות כל העליות בנו"ן אלפים יובלות הוא רק מהארה בעלמא, וזהו שארז"ל א"ת שמות אלא שמות שכל העליות דבחי' וחד חרוב שיש בכל הנו"ן אלפים יובלות זהו רק בבחי' שם לבד, וזהו מ"ש כי הוא צוה ונבראו מאליו וממילא ורק הודו על ארץ ושמים שפי' הודו הוא זיו והארה לבד זהו מאיר על ארץ ושמים שכולם כלליות הנבראים כמ"ש במ"א בענין את השמים ואת הארץ, וגם ארץ הוא בחי' ג"ע התחתון, ושמים הוא בחי' ג"ע העליון כו' כולם רק מבחי' הוד וזיו לבד, ולכן אני ה' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל שזהו רק מהארה בעלמא כי בי"ה הוי' צור עולמים וארז"ל ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז, שכמו שני אותיות אינם תופסים מקום כנגד כלליות כח הדבור שיכול לדבר אותיות עד אין שיעור, וכ"ש נגד האדם עצמו. ועד"ז יובן לגבי' ית' שכלליות ההשתלשלות עוה"ב ועוה"ז הוא רק משני אותיות שאינם תופסים מקום כלל נגדו ית', אבל במ"ת נמשך המשכה עצמיות וע"י שאיש ישראל עושה מצוה גורם וממשיך שהקב"ה יעשה אותה ג"כ וכמארז"ל הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, וזהו ע"י שאיש ישראל מניח תפילין גורם שהקב"ה יניח תפילין וכמארז"ל במד"ר פ' משפטים פ"ל ע"פ מגיד דבריו ליעקב מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות שנת' פי' בד"ה ויקחו לי תרומה אלקיכם כהן הוא שמה שהוא ית' עושה זהו ע"י שאומר לישראל לעשות כו'. וזהו שנאמר וידבר כו' לאמר שלכאורה תיבת לאמר הוא מיותר, אלא שזהו שניתן הכח לכאו"א מישראל שכשיקרא בתורה הקב"ה יהי' קורא ושונה כנגדו שזהו המשכה עצמיות כו' וכמו במ"ת ממש. ולכן נאמר אשר הוצאתיך מאמ"צ דוקא שענין יציאתם מאמ"צ זהו הקדמה למ"ת שעי"ז נמשך המשכה עצמיות דוקא כו', ומה שאמר להם בשליחות גאולת מצרים אלקי אבותיכם זהו ג"כ מפני כי מעשה אבות סימן לבנים, שזהו ג"כ בכלל ההקדמה למ"ת, משא"כ אברהם עצמו שקיום המצות שלו הי' רק כמו בחי' ריח לבד, לכן אמר ואשביעך בה' אלקי השמים כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רכד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובכ"ז</span> יובן מה שנאמר במ"ת אלקיך ל' יחיד ולא נאמר אלקיכם ל' רבים, וגם נאמר אנכי דוקא שלהיות נמשך לכאו"א בפרט זהו צ"ל ממקום הגבוה יותר, כי בכל התורה שנאמר אני ה' אלקיכם ל' רבים י"ל שאינו השפלה כ"כ שהרי זהו לכלליות נש"י אבל במ"ת נאמר אלקיך ל' יחיד שכאו"א מישראל הי' אומר עמי הדבור מדבר לכן נאמר אנכי דוקא, כנודע ההפרש בין אני לאנכי שכשהוא מדבר בלשון שפלות אומר אני, אבל כשמדבר בל' גבוה אומר אנכי כמ"ש שמואל הנביא אנכי הרואה, והיינו להיותו נביא כו'. ועד"ז יובן ההפרש בין אני לאנכי שנאמר בתורה שאנכי רומז לבחי' הגבוה ביותר והיינו כי אני הוא בחי' מל' ואנכי מורה על הכתר, ולכן מתוסף בתיבת אנכי כ"ף לרמז על בחי' כתר, והיינו כי בכדי שיהי' נמשך הכח לכאו"א להמשיך להיות הקב"ה מניח תפילין ולהיות הקב"ה קורא ושונה כנגדו, שז"ע שהי' כאו"א מישראל אומר עמי הדבור מדבר, פי' שהרגיש הכח האלקי הנמשך לו שיוכל להמשיך המשכה עצמיות ע"י למודו וקיום מצותיו ית', לכן נאמר אנכי דוקא שהוא בחי' אנכי מי שאנכי בחי' כתר כי להיות נמשך לכאו"א בפרט צ"ל מבחי' הגבוה ביותר כמ"ש המגביהי לשבת המשפילי שלהיות המשפילי זהו מבחי' היותר גבוה שז"ע המגביהי לשבת, וכמו"כ במ"ת נאמר אנכי דוקא כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>