תורת שמואל - תרכ"ט - וידבר כו' בהעלותך כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/27/index.htm">וידבר כו' בהעלותך כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וידבר כו' בהעלותך כו'</h3><div class=pageno>רלד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ בהעלותך. שייך לד"ה וידבר כו' אנכי</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>דבר גדול ודבר קטן - שייך לד"ה וידבר כו' אנכי</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>בהעלותך</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> כו' דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, הנה נש"י נקראים נרות כמ"ש נר הוי' נשמת אדם, וכמארז"ל נרי בידך ונרך בידי, אם אתה משמר נרי היא התורה שנק' נר כמ"ש כי נר מצוה ותו"א, אני משמר נרך, ואם כיבתה את נרי אני מכבה נרך מנין דכתיב רק השמר לך ושמור נפשך כו' ע' במד"ר פ' ראה, וצ"ל מה"ע אם שמרת את נרי אני משמר נרך מהו שייכותם זל"ז ומפני מה תלוים זב"ז. אך הענין שארז"ל במד"ר פ' ויקהל פמ"ח ע"פ ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, בזכות מי נבראו אלה תולדות השמים והארץ ובזכות מי הם עומדים בזכות אלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי הן עומדין בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים, ונמצא כי כל עיקר מכוון ברה"ע הוא בשביל נש"י, ונש"י הוא בשביל התורה, וזהו מ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, פי' אנכי עשיתי ארץ היינו כלליות ההשתלשלות הוא בשביל אדם היינו נש"י כי אתם קרוים אדם, ובראתי בגימ' תרי"ג והיינו שע"י תרי"ג מצות עי"ז מתעלה האדם לאשתאבא בגופא דמלכא כמשי"ת, וז"ע נרי בידך ונרך בידי, אם שמרת נרי אני משמר נרך כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלה</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> כ"ז יובן בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף שלכאו' זהו ירידה גדולה ועצומה שהרי הנשמה קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת בבחי' ביטול באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו שהיתה עומדת תמיד באהוי"ר בלי שום הפסק וכמ"ש במלאכים ויעמידם לעד לעולם שעומדים תמיד בבחי' הביטול וכמו"כ הוא לשון עמידה שנאמר בנש"י הוא ג"כ בלי הפסק, והגם שלכאורה י"ל שלכן נאמר במלאכים ויעמידם לעד לעולם שמפני שיכול להיות העמידה לפי שעה לכן נאמר לעולם, ומפני כי בעמידת הנשמה לא נאמר לעולם איך יתכן להשוותם להעמידה דמלאכים, לא כן הוא שהרי במלאכים שנאמר ל' ויעמידם שהוא ל' הוה ועתיד צ"ל לעולם, אבל בנשמות דכתיב לשון עמדתי שזהו ל' עבר א"צ לכתוב לשון שמשמע מזה שעמדה תמיד כל ימי היותה שם, שלשון עמדתי משמע כל ימי היותי שם קודם שנתלבשה בגוף עמדתי באהוי"ר, שא"צ כלל לכתוב זה עוד, וכשירדה הנשמה להתלבש בגוף הרי היא מתלבשת ומתעלמת בגוף עד שהגוף מעלים ומסתיר לגמרי, והאהבה היא מוסתרת ונעלמת, עד שגם בכדי לבוא לבחי' היראה צ"ל יגיעה עצומה, וכמאמר יגעת ביראה, וא"כ למה היתה זאת מלפניו ית' שתרד הנשמה פלאים להתלבש בגוף ונה"ב המעלימים ומסתירים לגמרי על אור האהבה ויראה שהי' לה מקודם התלבשותה, ובהיותה מלובשת הנה גם בעת התעוררותה באהוי"ר אינה בערך לבחי' אהוי"ר שהי' לה מקודם התלבשותה, וה"ז הוא ירידה גדולה ועצומה, והלואי תהי' השבה למעליותא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא דכתיב טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, פי' אלפי זהב וכסף הוא בחי' אהוי"ר שהיתה לה להנשמה קודם התלבשותה בגוף, שכסף וזהב הם חו"ג שזהו בחי' אהוי"ר, וטוב לי תורת פיך הוא בחי' לימוד התורה שהנשמה כמו שהיא מלובשת בגוף היא לומדת תורה, מאלפי זהב וכסף הוא בחי' אהוי"ר שהי' לה מקודם, ופי' אלפי זהב וכסף אלפי הוא לשון למוד היינו גם בחי' הלימוד וההתבוננות איך לבוא לבחי' אהוי"ר שהלימוד הוא בחי' ההשגה וההבנה שע"י התבוננות זו תבוא לבחי' האהוי"ר הנה גם מבחי' זו טוב לי תורת פיך היא בחי' לימוד התורה שלומדת שזהו דוקא כשהנשמה מלובשת בגוף דוקא, והיינו מפני שבתורה מלובש אוא"ס עצומ"ה ית', ולכן ארז"ל ע"פ ויקחו לי תרומה אותי אתם לוקחים פי' אותי היינו בחי' אוא"ס עצומ"ה, אתם לוקחים ע"י המצות שזהו כמו לקיחה ע"י דבר אחר, כמו"כ ענין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלו</div></p> <p class=bodytext>המצות גשמיות הם כמו ד"א אשר בהם נתלבש אוא"ס עצומ"ה וע"י המצות לוקחים אותו. והענין דכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא פי' אש שכמו האש א"א לאחוז בו כ"א ע"י איזה דבר שע"י אותו הדבר נאחז, כמו שמן ופתילה או עץ שע"י הפתילה או העץ נאחז האש, כמו"כ ה' אלקיך א"א להמשיכו כ"א ע"י דבר אחר הם המצות שבהם נתלבש עצמיות רצונו וחכמתו, ובהם וע"י נמשך המשכה עצמיות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שפתח עשה"ד באנכי שאנכי הוא בחי' אנכי מי שאנכי אור א"ס עצומ"ה זהו שנמשך ע"י מעשה המצות, ולכן ארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת שנמשל לחתונה, והיינו כי להיות שלא כל ההשפעות שוות כי כשהרב משפיע איזהו שכל לתלמידו הנה אינו נשפע רק הארה מהשכל, וכמ"ש במ"א שההשפעה היא רק חלק עשירי לבד והוא בחי' הדבור והיינו עם בחי' השכל שמלובש בהדבור, אבל אינו נשפע מעצמיות חכמתו כלום, וה"ז רק הארה מעצם הדבר, וכ"ש בשארי השפעות שהם דברים אחרים כמו שפע צדקה וחסד שהם דברים אחרים שאינם מערך עצמיות האדם כלל, שהרי ההשפעה הוא דבר גשמי כמו כסף וזהב שאינו בערך מעלת האדם כלל, אלא אפילו השפעת השכל שהיא השפעה מהאדם עצמו מ"מ הוא רק הארה בעלמא וכנ"ל, אבל ביום חתונתו זה מ"ת שנמשל לחתונה שהוא בחי' השפעה להוליד בדומה לו ממש, שהשפעה זו אינה דומה לשארי ההשפעות שהם רק הארה בעלמא כנ"ל, ונמצא מובן שע"י התורה נמשכת המשכה עצמיות. ולכן ע"י דבור התורה נעשה שם הוי' בכאו"א מישראל כמ"ש פב"פ דיבר ה' עמכם, והיינו שלהיות דיבור התורה היא המשכה עצמיות, לכן ע"י שדיבר בנו נעשה שם הוי' בכאו"א מישראל ולכן נמשל לחתונה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> בתוס' ביאור צ"ל משארז"ל אמרו עליו על ריב"ז שלא הניח דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה ודבר קטן הויות דאביי ורבא, וצ"ל איך אמרו רז"ל על הויות דאביי ורבא שזהו כל לימוד הגמ' בחי' תושבע"פ בשם דבר קטן, שאין הכוונה על אביי ורבא לבד כ"א שזהו תפסו לדוגמא שהם מן האמוראים שהיו קודם רב אשי שחתם התלמוד כמ"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלז</div></p> <p class=bodytext>הרמב"ם בההקדמה, וגם על אביי ורבא לבד יקשה ג"כ כנ"ל שזהו עיקר בתושבע"פ כו'. ויובן בהקדם ענין המרכבה שנקרא דבר גדול, הנה כתיב והחיות רצוא ושוב, פי' שהחיות הם ברצו"ש שענין הרצוא הוא התשוקה ליכלל וליבטל באלקות, ומחמת כי בע"כ אתה חי לכן הם בבחי' שוב, וע"י הרצוא והתשוקה שלהם עי"ז הם מעלים ומגביהים את הכסא עם בחי' אדם שעל כסא שלהם לאוא"ס שבבחי' כי לא אדם הוא לגבי מדריגתם. והנה בבחי' המרכבה יש גבוה מעל גבוה, וכמ"ש בכתהאריז"ל ע"פ הזהר שכרוב וחיות ואופנים, כרובים בבריאה וחיות ביצירה ואופנים בעשי', וכמארז"ל על ישעי' ויחזקאל למה הוא דומה לבן כרך שראה את המלך ולבן כפר שראה את המלך, שלהיות כי ישעי' ראה המרכבה בשרפים כמ"ש שרפים עומדים ממעל לו ה"ה דומה לבן כרך שראה את המלך ויחזקאל להיות כי לא ראה רק בחיות ואופנים לכן ה"ה דומה לבן כפר שראה. והענין הוא שההפרש ביניהם כך הוא שבן כרך כשרואה את המלך שלהיות הדבר עצמו אינו דבר חדש אצלו כ"כ שהרי הוא רואה את המלך תמיד ונמצא שעיקר הענין אצלו בראייתו שלהיותו מכיר גדולת המלך ה"ה מתענג בתענוג נפלא מכבוד יקר תפארת גדולת המלך, כי הדבר מושג אצלו ויודע היטב כל הנהגות המלוכה לכן הוא מתענג מזה ומהוד יקר גדולת המלך, משא"כ בן כפר כשרואה מאחר שאינו משיג יקר תפארת גדולת המלך, רק הוא בהתפעלות גדול מאשר רואה התחדשות זו בעיניו ומתפעל מכל דבר בפרט.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועד"ז</span> יובן ענין ההפרש בין שרפים לאופנים, שבהיות השרפים משיגים גדולת הבורא איך שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות וכולא קמי' כלא חשיב לכן הם בבחי' הביטול בבחי' רצוא ותשוקה, אבל האופנים בהיות כי אינם משיגים איך שהוא קדוש ומובדל רק משיגים שיש בחי' שלמעלה מהשגתם אבל אינם משיגים מהו, לכן הם ברעש גדול, וה"ז כמו בן כפר שראה כו'. ובזה יובן מ"ש באופנים רעש גדול שלכאורה הלא הם אינם משיגים כמו השרפים ומדוע הרעש אצלם גדול כ"כ יתר מבשרפים, אך הענין הוא דהרעש הוא על העדר ההשגה שמפני שאינם משיגים לכן הם מרעישים על העדר ההשגה, וכמו שאנו רואים טבעי בנ"א מי שמשיג היטב ויודע בטוב הדבר ההוא ה"ה בהשקט, אבל מי שיודע שיש איזה דבר חדש והוא אינו יודע מהו ה"ה ברעש ובהעדר המנוחה עד שיודע מהו הדבר ההיא, ועד"ז יובן באופנים להיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלח</div></p> <p class=bodytext>כי משיגים שיש בחי' מה שהוא למעלה מהשגתם, אבל אינם משיגים מהו לכן הם ברעש גדול והיינו שהרעש הוא על העדר ההשגה כו'. ובכ"ז יובן ההפרש וההבדל המרכבה דשרפים למרכבה דאופנים, שגדלה וגבהה מעלת מרכבת השרפים על מרכבת האופנים עד שנמשלו להשגת בן כרך גבי בן כפר.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועד"ז</span> יש גבוה מעל גבוה עד המרכבה היותר עליונה שבאצי' שהוא בחי' האבות הן הן המרכבה שאינה בערך כלל לגבי המרכבה דבי"ע, שבי"ע הם נבראים ואפי' בחי' היותר עליונה שבמרכבה דבי"ע מ"מ ה"ה נבראים מאין ליש, משא"כ מרכבה דאצי' זהו אלקות, רק שענין המרכבה הוא דכמו שהמרכבה דבי"ע נושאות את הכסא עם בחי' אדם דבי"ע לבחי' כי לא אדם שלגבי בחי' אדם דבי"ע, כמו"כ באצי' בחי' אדם הוא מה שהוא בציור ג' קוין חח"ן מימין בג"ה משמאל דת"י באמצע, זהו הנקרא בחי' אדם, והאבות ע"י שהיו מרכבה בבחי' מס"נ שאברהם הי' מרכבה נגד בחי' חסד דאצי', ולכן איתא בספר הבהיר הובא בפרד"ס אמרה מדת החסד לפני הקב"ה כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, והיינו ע"י שהרבה חסד בעולם ונתן מאכל ומשתה לכל והודיע אלקותו בעולם שא"ל ברכו לאל עולם שאכלנו משלו, ועשה בבחי' עבודה במס"נ עי"ז הי' מרכבה לבחי' מדת החסד. ויצחק ע"י העקידה מס"נ בפו"מ וע"י חפירת בארות שהו"ע ההעלאות מלמטלמ"ע שהבאר נובע מתתא לעילא עי"ז הי' מרכבה לבחי' הגבורה שעיקר העליות הוא הגבורה, שלכן בכל העליות אומרים אנא בכח שם מ"ב, כמ"ש מזה בד"ה בשעה שהקדימו ובד"ה ביום השני (ך"ט). ויעקב הי' בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מן קצה העליון עד קצה התחתון, בחי' מרכבה לבחי' ת"ת שעולה עד הכתר. וע"י עבודתם במס"נ היו מרכבה להעלות בחי' אדם דאצי' הוא בחי' ג' קוין שנק' בחי' אדם לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא כו' והיינו בחי' א"א, וזהו שנק' המרכבה בשם דבר גדול שע"י בחי' המרכבה העלו את בחי' אדם שנקרא בכלל בשם ז"א, שהוא בחי' זעיר וצמצום אל בחי' א"א שנקרא גדול בחי' אריך היפך הצמצום דז"א כ"א בבחי' אריכות כו'. ולכן ארז"ל ע"פ ויעש אברהם משתה גדול, גדול העולמים הי' שם לפי שההמשכה שלו הי' לפ"ע ההעלאה, שכמו ע"י המרכבה שלו העלה בחי' אדם דז"א אל בחי' כי לא אדם, הוא בחי' א"א בחי' גדול, כמו"כ המשיך שיהי' ג"כ בחי' גדול העולמים בחי' א"א בבחי' המשכה כו', ולכן נקרא אברהם בשם גדול, כמ"ש האדם הגדול בענקים שקאי על אברהם להיות כי העלה והמשיך, מבחי' גדול העולמים בחי' א"א כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רלט</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן ענין שארז"ל דבר קטן הויות דאביי ורבא, בהיות נתבאר לעיל בענין משארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת שההמשכה שבתורה אינו דומה כלל לכל ההשפעות, שבזה מלובש המשכה עצמיות וכמארז"ל אותי אתם לוקחים, רק שנתצמצמו בדברים קטנים כמו כל דיני התורה במצות גשמי' תפילין בקלף גשמי, וציצית בצמר גשמי, וסוכה בסכך גשמי, וד"מ שבלולב בצמחים גשמיים, ותרומות ומעשרות בתבואות גשמיים, וכל הקרבנות בהקרבת הבהמה גשמיות וכדומה בכל מצותי' של תורה ובכל איסורי תורה שהכל הוא בדברים גשמיים, והם הם רצונותיו ית' שרוצה דוקא כך וכך, ובכל מצוה בפרט יש פרטי רצונות כמו חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה, והיינו שע"פ הרצון העליון כך שחמשה אלו לא יתרמו תרומה ואפילו אם תרמו אין תרומתן תרומה אפילו בדיעבד כו', חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה, נמצא יש חילוקי מדריגות ופרטיות רצונות ברצון א' מד"ת, וכמו"כ בכל פרטי המצות, לולב הגזול והיבש פסול, וכדומה בכל פרטי המצות, שלא ימצא מצוה אחת שלא יהי' בה חילוקי דינים רבים, ובזה דוקא מלובש עצמיות רצונו וחכמתו ית' המשכה עצמיות, וכמשנ"ת בד"ה וידבר אלקים אנכי, שלהיות ההמשכה עצמיות לכן נתלבשו בדברים גשמיים דוקא, ושלכן לא ניתנה התורה למלאכים כי הם ביקשו שינתן להם התורה ברוחניות ולעוצם מעלת ומדריגת התורה א"א שתתגלה כ"א בדבר גשמי, ולכן נק' הויות דאביי ורבא בשם דבר קטן להיות כי נתצמצמו בדברים קטנים מאד שהם הם פרטי כל המצות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוי"ל</span> שלהיות כי המצות דעכשיו זהו רק בחי' אירוסין טבעת קדושין בחי' מקיף, ולע"ל יתגלה בחי' פנימיות התורה ולכן לגבי הפנימיות נקראים הויות דאביי ורבא שהם פי' וביאור המצות שזהו כל הלכות התורה בשם דבר קטן. ועוי"ל שהלכותי' של תורה נק' בשם דבר קטן נגד בחי' אוא"ס המלובש בה, וכמשנ"ת שזהו המשכה עצמיות לכן נק' הלכות התורה עם ההשגה שבההלכות ג"כ בשם דבר קטן, וכמשנ"ת במ"א בענין מה שנקראת התורה משל הקדמוני, שפי' שהתורה היא משל להבין בחי' אוא"ס קדמונו של עולם, ובודאי המשל לגבי הנמשל זהו דבר קטן, ולכן נק' הויות דאביי ורבא בשם דבר קטן, אבל כמו שע"י המשל מבינים הנמשל כמו"כ בבחי' דבר קטן זה מלובש אוא"ס ב"ה המשכה עצמיות כו', ואינו דומה לכל ההשפעות שהם רק הארה וכמשנ"ת לעיל שזהו רק חלק עשירי אבל התורה הוא ביום חתונתו המשכה עצמיות עד שנעשה בכאו"א מישראל שם הוי' כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רמ</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן העלי' שע"י ירידת הנשמה בגוף דעם היות הנשמה כמו שהיתה קודם התלבשותה בגוף היתה עומדת באהוי"ר בבחי' ביטול כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו מ"מ טוב לי תורת פיך שע"י בחי' תורת פיך שהוא בחי' הויות דאביי ורבא שנק' דבר קטן בהם מלובש אוא"ס ב"ה, וי"ל שנק' דבר קטן ע"ש עוצם ביטול דבר ההלכה נגד בחי' אוא"ס ב"ה שבדבר ההלכה, וכמ"ש תען לשוני אמרתך שהם בחי' אמרותיו ית', וכעונה אחר הקורא, לכן נק' דבר קטן שאינם תופסים מקום כלל, ואינה כמו המרכבה כי הגם שהם מנושאות עם הכסא מ"מ הם נושאות את הכסא, אבל לימוד התורה היא היא דבר ה' שדיבר בסיני שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתנה מסיני, וכמ"ש במ"א בענין את כל הדברים, ע' במד"ר ע"פ זה, ובד"ה וידבר אלקים את כל הדברים, דברי חכמים כדרבונות (ך"ז), ולכן הם נק' דבר קטן שאינם מהות בפ"ע מחמת העדר התפיסת מקום כלל, וכמו קטן לגבי הגדול שמחמת ביטולו אינו נחשב כלל, ואם חושבים אותו חושבים אותו לכה"פ לקטן, כמו"כ יובן ענין מה שנק' הויות דאביי ורבא בשם דבר קטן ע"ש עוצם ביטול דבר ההלכה נגד השראת עצמיות אוא"ס שבה היא נחשבת לדבר קטן כו', ונמצא כי דבר קטן אין פי' שהם דבר קטן כ"א מחמת הצמצום או לגבי בחי' פנימיות שיתגלה לע"ל או נגד ההשראות אוא"ס שבהם, או שהם בטלים לגמרי נגד בחי' אוא"ס ב"ה השורה בם, וה"ז כמו הכוכבים שנראים קטנים ובאמת הם גבוהים יותר מהשמש ושארי הכוכבים הגדולים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שע"י התורה היא עלי' גדולה לנפש האדם, שהרי האהוי"ר שהי' להנפש קודם התלבשותה בגוף הנה היא באה רק מהארת המוחין שז"ע ההתבוננות שמזה בא האהוי"ר, אבל ע"י ירידתה בגוף קיבלה התורה שיש בה המשכה עצמיות כו', אמנם הנה מ"מ ירדה הנשמה להתלבש בגוף ונפש הבהמית, וגם דבור התורה שלומד הוא בחי' דבור גשמי, ונתבאר במ"א שדבור התפלה של האדם הגם כשמתפלל באהוי"ר מ"מ דבורו הוא גשמי לכן צריכים המלאכים להעלות את התפלה וזהו דאיתא בזהר בענין המלאכים דגפיף להון ומנשק להון עד שמזככים את התפלה כי הדבור שלהם הוא בערך המחשבה שלנו, וגבוה מעל גבוה עד משכן מלאך מט"ט שקושר כתרים לקונו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רמא</div></p> <p class=bodytext>מתפלותיהם של ישראל, ע' מזה בת"א בד"ה מזוזה מימין, ובד"ה זימנא חדא, ובד"ה כל כהן שמברך, ועד"ז יובן בתורה ג"כ שהגם כי בתורה מלובש עצמיות אוא"ס ב"ה, אמנם דבור האדם הוא גשמי והנשמה נתלבשה בגוף ונה"ב, לכן ז"ע דכתיב בהעלותך שאהרן כה"ג מעלה ומגבי' הנרות הם נש"י להעלותן לשרשן ומקורן ביתר שאת ויתר עז, וע"י עסק תורתן יתעלו לאשתאבא בגופא דמלכא והעלי' הוא ע"י אהרן כהנא רבא בחי' שושבינא דמטרוניתא המעלה את הנרות הם נש"י.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין מעלת אהרן כה"ג יובן מענין המרכבה דאברהם שנתבאר שע"י האהבה במס"נ העלה והגבי' את בחי' אדם דאצי' לבחי' כי לא אדם, וממילא יובן שאהרן הוא בחי' אה"ר שגבוה מאד נעלה מבחי' אהבה דאברהם, ולכן מעלה נש"י לבחי' היותר גבוה, ומכ"ש שזהו ע"פ התורה, שנודע שאינו דומה עבודת הנברא בעצמו למה שניתנה לנו הכח במ"ת, ומאחר שהציווי לאהרן שיעלה נש"י כמ"ש בהעלותך את הנרות שזהו בחי' המשכה עצמיות ממילא מובן שההעלאה הוא לאשתאבא בגופא דמלכא, שא"א לומר שבהציווי יהי' בחי' היותר עליונה מהדבר שמצוים כו', ונמצא פי' בהעלותך את הנרות להעלות נש"י לבחי' אוא"ס לאשתאבא בגופא דמלכא כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>