תורת שמואל - תרכ"ט - ויגש כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/3/index.htm">ויגש כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ויגש כו'</h3><div class=pageno>טז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>קיצור מד"ה ויגש אליו יהודה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>יהודה ויוסף - קיצור מד"ה ויגש אליו יהודה</p></p> <p class=bodytext>ענין הגשת יהודה ליוסף נת' בזהר שז"ע סמיכת גאולה לתפלה, כי יוסף הוא בחי' צ"ע שנק' גואל כמ"ש אם יגאלך טוב יגאל, וכתי' אמרו לצדיק כי טוב, ויש להעיר מענין שבע עשרה שנה שזהו ג"כ טוב, ויהודה הוא בחי' תפלה דשמו"ע, כי יהודה הוא מל' הפעם אודה והודאה הוא בחי' ביטול והן הן בחי' ההשתחוואות שבשמו"ע, וגם בלידת יהודה כתי' ותעמוד מלדת, ועמידה הוא בחי' ביטול וכמ"ש בעמדם תרפינה כנפיהם, ופי' בעמדם של ישראל בתפלת שמו"ע, וכן דהע"ה שהוא מיהודה כתי' בי' תפלה לדוד, ולכן סמכו בזהר ענין סמיכת גאולה לתפלה לויגש אליו יהודה וכדאיתא במדרש שעז"נ אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם, שאין מפסיקין בין גאולה לתפלה, ואחד באחד הוא בחי' יחו"ת ויחו"ע שהם בחי' יהודה ויוסף וכמאמר למהוי אחד באחד והן בחי' גאולה ותפלה כנ"ל. אך צ"ל ל' סמיכת גאולה לתפלה הלא* יהודה הגיש ליוסף, וסמיכת גאולה זהו יוסף ליהודה, שהרי יהודה הוא בחי' תפלה והוא ניגש ליוסף שהוא בחי' גואל כו', ובבעה"ט ס"ת שוה, ולכן ארז"ל כי [הנה] המלכים נועדו יהודה ויוסף, וצ"ל איך הם שוים. כתי' רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף שנק' ישראל ע"ש יוסף, ולע"ל יהי' יהודה העיקר כמ"ש (יחזקאל ל"ז) בהפטרה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יז</div></p> <p class=bodytext>זו ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם, וע' בד"ה עתיד הקב"ה להקים לנו דוד אחר, וע' בהגהות לד"ה כל מחלוקת, מענין ארוממך כי דליתני, ומענין לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחי' ואח"כ יתפלל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>הנה</span> ארז"ל בברכות ד"ז סע"ב כל הקובע מקום לתפלתו (נ"א לתורתו) אויביו נופלים תחתיו שנא' ושמתי מקום כו' ולא יוסיפו כו' (בש"ב ז'), וגירסת רב אלפס ותוס' ר"י לתורתו, והענין דמקום פי' בהמ"ק כמובן מתוך הפסוק בש"ב סי' הנ"ל וממארז"ל הנ"ל, ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו, לכן צ"ל קביעת מקום, ולגי' ר"א ותר"י לתורתו ג"כ אמת נכון הדבר, כי משחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה לכן צ"ל קביעת מקום לתורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> כ"ז יובן בהקדם מ"ש בדבר ה' שמים נעשו משמע שנברא הכל מבחי' דבר ה' וכמארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם, וכמארז"ל לא בעמל ולא ביגיעה כו' אלא במאמר וברוח פיו, וצ"ל הלא כתי' כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, שנברא מבחי' חפץ ה' ולא מבחי' הדבור לבד. אך הענין הוא דהנה נודע שלכל נברא מכל הנבראי' דבי"ע יש חומר וצורה, פי' החומר הוא עצם גוף דבר ההוא בכלל, כמו השמים בכלל או הארץ בכלל, ועד"ז בכל נברא זהו הנק' חומר, וצורה הוא שיהי' ציור כדור השמים באופן שיהי' מהארץ לרקיע ת"ק שנה, וכן מה שהשמים והארץ והגלגלי' יהיו כדורי', ושהגלגלים יהיו מאירים, ועד"ז בכל פרטי הנבראי' שיעור מדת ארכם ורחבם ואיך שיהי' אם עגול או בעל קרנות או משולש, ותוארו במראה ושטח ושינוי הנבראי' בדמותם זמ"ז זהו הנק' ציור החומר שזהו בחי' הצורה הנצטיירה בגוף</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יח</div></p> <p class=bodytext>החומר, למען שהגוף יהי' כלי שתוכל להיות בו השראת הנפש המחי' אותו, ובזה יובן ענין צער הגלגולי', שלכאו' אינו מובן ענין הצער כ"כ, אך הענין הוא דכתי' כי חלק ה' עמו, ולכן בעבודה בנפש האדם נמצא שם ה' יו"ד חכ', ה' התפשטות ההשגה והבנה בגדולת א"ס, ו"ה הוא בחי' מדות ודבור כמ"ש מזה בכ"ד בלקו"ת, ולהיות הגוף חומר מוכן לקבל צורת הנפש בהכרח שגם בציור החומר של הגוף יהי' ג"כ תמונת ד' אותיות דשם הוי' ולכן תמונת הראש כציור יו"ד של שם, והגוף ארוך כציור הוא"ו, וה' אצבעות שביד, וה' אצבעות הרגל הם ב' ההי"ן דשם, וכמ"ש מזה במ"א באריכות, ולכן כשמתגלגל נפש האדם בבהמה עד"מ, או באיזה דבר צומח וכדומה הנה צער הנפש גדלה מאד, שאין לה התפשטות ע"ד כמו שהיא בגוף האדם שהרי ציור חומר זה משונה מציור חומר גוף האדם כמשנ"ת ענין זה באריכות בד"ה קדש ישראל דתרי"ד. ועפ"ז יובן מ"ש בדבר ה' וכל אשר חפץ הוי', דהנה התהוות החומר הוא מבחי' דבר הוי' וכמארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם שע"י מאמר יהי אור נעשה מציאות האור מאין ליש, וע"י מאמר יהי רקיע נתהוה מציאות הרקיע מאין ליש וכן כל פרטי הנבראי' דבי"ע, אמנם ציור הדבר איך יהי' הרקיע עד"מ וכן ציור כל פרטי הנבראי' דבי"ע הלא לא נפרטו בהמאמרות איך שיהיו בדמותם ובצלמם הנה זהו מבחי' חפץ ורצון הוי' המלובש בהאותיות דע"מ הנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומה</span> שלא נתהוה הכל מבחי' חפץ ורצון ה', מפני כי אז לא הי' מציאות ההתהוות היש הגשמי כי היו העולמות בטלי' בתכלית והי' העולם רוחני. ויובן זה ממה שאנו רואים בענין ההשתלשלו' עו"ע, שהעלול בטל להעילה עד"מ מדות הנולדי' משכל הנה המדה בטילה להשכל, וע"פ השכל יהי' הנהגת המדות כמ"ש ע"פ שכלו יהולל איש, ובזה יתורץ מ"ש ואהבת את ה' דלכאו' יפלא איך יתכן ל' ציווי על אהבה שהיא מדה שבלב, אך הענין הוא דבאמת הציווי הוא על ההתבוננות שאומר תחלה בפסוק שמע ישראל, שמ"ע ר"ת שאו מרום עיניכם וראו בראיית השכל בענין ההתבוננות באוא"ס ב"ה איך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>יט</div></p> <p class=bodytext>שה' אחד גם לאחר שנבה"ע בז' רקיעים וארץ וד"ר העולם שע"ז רומז תי' אחד כמ"ש מזה במ"א באריכות, וע"י העמקת הדעת בהתבוננות הפסוק שמע עי"ז יולד מדה שבלב להיות ואהבת את ה', והיינו מפני כי המדות מקבלי' מהשכל דרך השתלשלו' עו"ע בבחי' קירוב, וכמו"כ בגשמי' במשא ומתן או בשאר דברי' אנו רואים שהנהגת והתהוות המדות הוא ע"פ השכל שאם מתבונן בשכלו שטוב לפניו כן אזי מוליד אהבה לחפוץ ולאהוב הדבר ההוא (והיינו בחי' אבה ל' רצון שנולד מן השכל כי אית רצון ואית רצון כו'), ועד"ז יובן בכל השתלשלו' עו"ע שהעלול בטל להעילה, ואם הי' התהוות העולם מבחי' חפץ ה' היינו שגם החומר הי' התהוותו מבחי' חפץ ה' בבחי' קירוב לא הי' יכול להיות מציאות היש כלל, ומה עולמות עליונים שנק' בשם עלמא דאתכסי' שהתהוותם מבחי' המח' כמ"ש במ"א מענין במח' אחת נבראו כל העולמות הנה הם בטלים בתכלית, וכ"ש אם הי' מתהוה מבחי' חפץ ורצון ה' לא הי' יכול להיות מציאות התהוות היש כלל, והיו העולמות בטלי' בתכלית ע"ד עלמא דאתכסי' ויותר וא"כ לא הי' עבודה כלל, שעיקר המכוון הוא שיהי' מציאות התהוות היש, וע"י עבודה יהי' ביטול היש לאין כמשי"ת, ולכן בכדי שיהי' מציאת התהוות חומר היש זהו ע"י בחי' דבר ה' כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו היינו בחי' חומר גוף כדור השמים, והוא כמו שאנו רואים שענין אותיות דבור האדם נראה כאלו הם נעשי' נפרדי' מן האדם, ועד"ז יובן למעלה הגם שאין לך דבר שחוץ ממנו ח"ו מ"מ דברה תורה כלשון בנ"א כו', ולכן בכדי שיהי' מציאת נבראי' נפרדי' בע"ג זהו ע"י בחי' דבר ה' שע"י המאמרות בע"מ נברא העולם בבחי' מציאות יש ודבר נפרד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בחי' דבר ה' הוא בחי' מל' בכלל כי מלכותך מל' כל עולמי' שכללות השתלשלות העולמות נמשך מבחי' מל', ותי' כל כולל כלליות נו"ן אלפי' יובלות שכולם הם מבחי' מל' אך זהו מבחי' מלכותך כמ"ש במ"א ההפרש בין מלכותך לבחי' מל' כל עולמי', והתהוות עולמות הנבראי' דבי"ע הוא מבחי' מל' דאצי' שנק' דבר ה', וזהו כל הנק' בשמי ולכבודי כו' כל הנק' בשמי הוא בחי' עולם האצי' בכלל, וכדי להיות התהוות בי"ע זהו ע"י ולכבודי ר"י קארי למאנא מכבדותא הוא בחי' ה' מלך גיאות לבש שהוא בחי' לבוש מל' ואין מלך בלא עם מל' עוממות נבראי' נפרדים בעלי גבול, שהתהוותם הוא מבחי' לבוש מל' בחי' ההתנשאות וההסתלקות שלא יאיר ויתגלה רק בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כ</div></p> <p class=bodytext>שמו לבד, וכמשל המלך שמובדל ומרומם ואין עצמותו מתפשט כלל רק שמו נקרא על בני מדינתו, ועד"ז יובן למעלה שכלליות עולמות בי"ע נבראו רק מבחי' מל' שהוא הארה מבחי' שמו, כי על ש' הוי' נא' יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו ממילא ומאליו ולא בבחי' התלבשות כח הפועל בנפעל, ולכן אומרי' אתה הוא עד שלא נברא ואתה הוא משנברא, שתי' ל' נברא משמע מאליו ולא בבחי' כח הפועל בנפעל, וכמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש בד"ה קול דודי, ועל שם ה' הוא שארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, שה"ע השם כמ"ש כלול בעצמותו, כ"א הארה מבחי' שם זה הוא מקור התהוות עולמות בי"ע שהוא רק זיו והארה בעלמא בבחי' ההתנשאות וריחוק בחי' דבר ה' בחי' לבוש מל' כדי שיתהוה מציאות היש בבי"ע מאין דמל' ע"י בחי' הפרסא שבין אצי' לבי"ע, ואם הי' התהוות העולמות דבי"ע בבחי' השתלשלו' הי' העולם בטל במציאות ממש, ולא הי' יכול להיות התהוות היש כלל ולזה נברא החומר מבחי' דבר ה'. ושורש הענין הוא כי אותיות הדבור הם בחי' חומר לגבי הצורה הוא בחי' אור החכ' וההשכלה המלובש בהאותיות, וכמו עד"מ מ"ש כי ביום אכלך ממנו כו' שלא נפרט בדבורו של הקב"ה איזהו יום אם יום האדם או יומו של הקב"ה, וע"פ החכ' הוא בחי' הצורה שבאותיות גזרה חכמתו שזהו בחי' יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה וחי תתק"ל שנים, ולכן הדבור בחי' דבר ה' הוא מקור להתהוות החומר בנבראי' דבי"ע ע"י בחי' הפרסא המעלמת אור האצי' להיות אור של תולדה בבי"ע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> אם הי' מתהוה הצורה ג"כ מבחי' דבר ה' היו העולמות נבראי' נפרדים לגמרי ולא הי' בהם בחי' הביטול כלל, ותכלית המכוון מברה"ע בכדי להיות יש וע"י העבודה יהי' היש בטל לאין ויהי' גילוי כבוד ה' למטה כמו למעלה וכמ"ש לע"ל כי עין בעין יראו, וכתי' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר שכ"ז הוא ע"י העבודה דעכשיו בבחי' היום לעשותם, לכן התהוות הצורה הוא בחי' ציור החומר, בכדי שיהי' כלי לקבל צורת הנפש כנ"ל הוא מבחי' חכמה, וכמ"ש כולם בחכ' עשית, אשר יצר את האדם בחכ' הוא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול, ובשרשו הוא בחי' מו"ס שבו מלובש גבו' דע"י בוצינא דקרדוניתא, המודד כל המדידות איך יהיו בציורם בצלמם וכתבניתם כו', וזהו בחי' חפץ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כא</div></p> <p class=bodytext>ורצון ה' שכל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ, ועי"ז יוכל להיות ע"י עבודה בחי' ביטול היש לאין כי בחכ' אתברירו כמ"ש מזה במ"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מ"ש רז"ל במד"ר בראשית פי"ב הוא עשך ויכוננך הוא וב"ד נמנו על כל אבר ואבר שבאדם, וי"ל הוא דא עתיקא כמ"ש בזהר ע"פ ועבד הלוי הוא, וכמ"ש מזה בכ"ד, וב"ד היינו בחי' חב"ד כי ב"ד הגדול הוא בבינה כמ"ש ברע"מ ס"פ משפטים, וע' באו"ת פ' בראשית בד"ה ויכולו השמים בענין בינה ציירא ציורין, והוא וב"ד נמנו על כל אבר ואבר דז"א שנק' אדם רמ"ח פקודי' רמ"ח אברים דמלכא וכתי' זאת התורה אדם כו', ומשם נמשך ג"כ ציור החומר שבאדם שיהי' בתמונת הגוף ציור ד' אותיות הוי' כנ"ל בכדי שע"י מ"ת יהי' פב"פ דבר ה' עמכם ודבורו של הקב"ה חשיב מעשה שיתגלה בחי' ש' הוי' שבנפש בחי' חלק ה' עמו בעבודה בתומ"צ ותפלה, בבחי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כדי לזכות לעוה"ב, כי כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב ע"י העבודה בבחי' היום לעשותם ביטול היש לאין ועי"ז ונגלה כבוד הוי' לע"ל וראו כל בשר וכתי' כי עין בעין יראו בבחי' ראי' דחכ' כח מ"ה כי חו"ב הם תרין ריעין דלא מתפרשי', ושכר מצוה היא בחי' המצוה בעצמה כו' כמ"ש מזה במ"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> פי' עוה"ב הכוונה הוא על עולם התחי' שיעמדו נשמות להתלבש בגופי' ויהי' הגוף ג"כ ניזון ממזון רוחני הוא בחי' השגת אלקות,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כב</div></p> <p class=bodytext>וכמארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי', שא"א לומר שהכוונה הוא על ג"ע דא"כ מאי רבותי' שאין בו לא אכילה ולא שתי' ששם הוא תענוג הנשמות שבלי גופי', שלא שייך בהם או"ש כלל. אלא הכוונה הוא על זמן התחי' שהגם שיתלבשו הנשמות בגופי' מ"מ לא יהי' או"ש כ"א הגוף יזון ג"כ מרוחני' ההשגה, וז"ע מה שלע"ל יהי' עצו ופריו שוין שעכשיו שינתה הארץ מהציווי עץ פרי עושה פרי, שאין טעם העץ כפריו ולע"ל יהי' עצו כפריו. ובעבודה בנפש האדם כי האדם עץ השדה יהי' עצו כפריו שגם הגוף יזון מרוחני' כמו תענוג הנשמות עכשיו בג"ע ויתר על כן, להיות כי אז יהי' גילוי ממדריגה היותר גבוה. ולכאו' צ"ל מהו יתרון המעלה דלע"ל שיצטרכו הנשמות שיושבין בג"ע זה זמן רב ומתענגי' מזיו השכינה כמו נשמת אברהם או משה, שמשיגי' השגות עד אין קץ זה יותר מג' אלפי' שנה, וכמ"ש וקדושים בכ"י יהללוך סלה בלי הפסק, וכמארז"ל צדיקי' אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנא' ילכו מחיל אל חיל שעולים תמיד ממדריגה למדריגה היותר עליונה, ולע"ל יצטרכו להתלבש בגופי' דוקא שלכאו' זהו ירידה גדולה. אך הענין הוא שירידה זו היא צורך עלי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ענין עלי' זו, צ"ל שורש ענין ההפרש שבין יוסף ליהודה, שהמשכן הי' בחלקו של יוסף שעמד שס"ט שנה בשילה, וז"ע שבשילה היו נאכלים ק"ק בכל הרואה, ובירושלים לפנים מן החומה, והיינו לפי שעמד בחלקו של יוסף, וארז"ל בשכר שלא זן עיניו מן הערוה ולא הביט ברע זכה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כג</div></p> <p class=bodytext>שיהיו ק"ק נאכלין בכל הרואה, והבהמ"ק הי' בחלק יהודה ובנימין. והנה המשכן הי' מעצי שטים והמכסה הי' מיריעות עזים, שהם צומח וחי, ובהמ"ק הי' מאבנים ועפר ולא הי' נמצא בו עץ בולט כלל, ע' ברמב"ם פ"א מהל' בית הבחירה, ובחינוך מצוה תצ"ב, רק בתקרת האולם היו כלונסאות של ארז, ונמצא הי' מבחי' דומם, ולכאו' יפלא הלא המשכן הי' רק דירת עראי וכמ"ש ואהי' מתהלך באהל ובמשכן (ש"ב ז'), ובהמ"ק נק' דירת קבע וכמ"ש ושמתי מקום, ונק' מנוחה לחיי העולמי', ולכן הי' צריך שלמה לבנותו דוקא שהי' איש מנוחה, שהי' דור ט"ו לאברהם דקיימא סיהרא באשלמותא, ומ"מ הבנין הי' מאבנים ועפר שהם בחי' דומם שגרוע במדריגה מבחי' צומח וחי כנודע מענין דצח"ם שבחי' הדומם גרוע במדריגה מבחי' צומח, אך הענין הוא דהגם שדומם למטה מצומח מ"מ מצד שרשו יש בו מעלה יתירה על שורש צומח וחי.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין, דהנה ידוע שרש מחלוקת התנאים ב"ש וב"ה בחגיגה, ובמד"ר פ' בראשית ספ"א בש"א שמים קדמו שנא' בראשית כו' את השמים, וב"ה אומרי' ארץ קדמה שנא' ביום עשות כו' ארץ ושמים, אמר רשב"י תמה אני על אבות העולם אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסוי' שנא' קורא אני עליהם יעמדו יחדיו (בישעי' סי' מ"ח), ובאמת אלו ואלו דא"ח (וכמ"ש מזה בד"ה וידבר אלקי', דברי חכמים כדרבונות ך"ח) שבמח' ארץ קדמה, וכשברא ברא השמים תחלה, כי סוף מעשה עלה במח' תחלה, ולכן הארץ שהיא סוף המעשה הנה היא על[ת]ה במח' תחלה, רק סדר הבריאה מאין ליש ברא השמים תחלה, והם תחלת המעשה, אבל במח' הם אחרונים, שסוף מעשה עלה במחשבה תחלה דוקא, והיינו לפי שעיקר המכוון נשלם בסוף דוקא, וכמו שאנו רואי' בכ"ד שעיקר המכוון בא לבסוף עד"מ צמיחת התבואה או האילנות הנה עיקר זריעתם או נטיעתם הוא בשביל התבואה או הפירות והם באים לבסוף שתחלה צומח התבן והקש או האילן והענפים והעלי', והתבואה או</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כד</div></p> <p class=bodytext>הפירות הם באים לבסוף, וכן אפי' בהשפעת איזה שכל עמוק מקדימי' משלים תחלה שע"י המשל יבין עומק הנמשל, ואפי' בתורה הנה רש"י ז"ל הביא הדרש של ר"י שלא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, אלא כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים ומכח זה הקדים מע"ב, שעיקר התורה מתחלת מהחדש הזה, וכל ספר בראשית הגם שהוא למעלה משאר ספרים שנק' ספר הישר מ"מ הוא רק הקדמה לתורה. ועד"ז יובן שהגם שבסדר ברה"ע נבראו השמים תחלה לפי שהארץ מקבל משמים וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, מ"מ במח' ארץ קדמה שעיקר המכוון בא לבסוף, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראתי גימט' תרי"ג שכל עיקר [ה]מכוון מברה"ע הי' בשביל התורה וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקיימו ישראל תורתי מוטב וא"ל יחזיר את העולם לתהו, וכמארז"ל כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה שנא' כי זה כל האדם, נמצא שעיקר המכוון מברה"ע זהו בשביל האדם הנברא לבסוף ששת ימי בראשי' וכמארז"ל אפי' יתוש קדמך, ושהוא יקיים תומ"צ שבשביל זה אנכי מי שאנכי עשיתי ארץ, שהוא ג"כ אחר בריאת השמים, שהוא עיקר המכוון הבא לבסוף ועלה במח' תחלה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ג"כ ענין הפלוגתא אם תלמוד גדול או מעשה גדול נמנו וגמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה נמצא לבסוף מעשה גדול, וכל גדלות התלמוד הוא מפני שמביא לידי מעשה, והיינו לפי שבשורש מעשה גדול כי לע"ל יתעלה בחי' מעשה אשת חיל עטרת בעלה, אך כעת תלמוד גדול שמביא לידי מעשה שע"י התורה נעשה המצוה, והתורה היא פי' וביאור המצוה איך לעשותה לפי שבחכ' אתברירו, וע"י בירור החכ' נעשה המצוה גשמי' שיעורר עי"ז אתעדל"ע באתעדל"ת זו של עשיית המצוה, וזהו שבפ' ראשונה של ק"ש נאמר תחלה והיו הדברים האלה שארז"ל בד"ת הכתוב מדבר, וכתי' ושננתם לבניך, ואח"כ וקשרתם כי זהו כענין תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, אבל לע"ל יהי' מעשה גדול, ולכן בפ' שני' שבק"ש שמדברת איך שיהי' הגילוי לע"ל ע"י העבודה דעכשיו נא' וקשרתם תחלה ואח"כ ולמדתם, והיינו לפי כי שרש המצות הוא בבחי' גלגלתא בבחי' כתר, ושכר מצוה (לע"ל) מצוה גילוי בחי' המצוה בעצמה כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ושרש</span> הענין הוא, דהנה יש בחי' השתלשלו' ולמעלה מהשתל', וכדי שיהי' התהוות העולמות נבראי' בע"ג מאור א"ס ב"ה הבלתי בע"ג הי' צ"ל צמצום ומק"פ תחלה, וז"ע יו"ד של ש' הוי' שהיו"ד הוא בחי' חכ'. אך הנה כתי' כולם בחכ' עשית שבחי' החכ' נחשבת כעשי' גשמי' לגבי אוא"ס, ולכן כדי שיתהוה מציאות החכ' זהו ע"י צמצום דוקא, ורמיזת אות יו"ד מורה על ההארה המצומצמת שנמשך להיות בחי' חכ' כו', והנה מחכ' ולמטה הוא בחי' סדר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כה</div></p> <p class=bodytext>השתלשלו', אבל התהוות החכ' מלמעלה מן החכ' אינו נמשך בדרך סדר השתלשלות כ"א בדרך דילוג, וכמ"ש והחכ' מאין תמצא שמציאת החכ' מאין דכתר הוא כמו אחד שמוצא מציאה שא"י מאין בא לו המציאה, וכך התהוות החכ' מאין דכתר בא בדרך מציאה. אמנם עיקר המכוון הוא שע"י העבודה ימשיכו להיות התגלות אוא"ס שלמעלה מן הצמצום היינו מה שלמעלה מסדר השתלשלות, בבחי' סדר ההשתל', ומ"מ לא יתבטלו סדרי ההשתל' ממציאותם, שמאחר שכבר נעשו סדרי השתלשלו' ע"י בחי' הצמצום כנ"ל, הנה אח"כ כשממשיכי' ע"י העבודה בתומ"צ גילוי אוא"ס, הגם שהמשכה זו היא בתוס' וריבוי וכמ"ש מזה במ"א בענין תוספתו של הקב"ה שמרובה על העיקר, וע' מזה בד"ה אשר ברא אלקי' לעשות, ך"ח, ושרשה מבחי' אוא"ס שלמעלה מהשתל' מ"מ אינם מתבטלי' סדרי ההשתל' ויכולים לקבל גילוי אור זה, רק שלכתחלה הי' צ"ל צמצום דאל"כ לא הי' יכול להיות התהוות הכלים ועולמות הא"ס, ואחר שנתהוו אינם מתבטלי' מחמת התוס' אור, וכמ"ש בכתהאריז"ל שתחלה הי' צמצום ומק"פ ואח"כ נמשך הקו, ולכאו' למה לא נשאר הקו, אלא אם הי' נשאר הקו בתחלה לא הי' יכול להיות התהוות העולמות מזה כמו שהם עתה בבחי' הגבלה, אבל כשכבר נעשה הצמצום ומקו"פ, ונתהוו הכלים ועולמות הא"ס (וע' בהגהות לד"ה תקעו שבלק"ת מענין עולמות הא"ס) אינם מתבטלי' ע"י המשכת הקו, וכמו"כ ממש הוא בענין ההשתל' ולמעלה מסדרי השתלשלות, שכאשר כבר נעשה סדרי ההשתל' אינם מתבטלי' ע"י מה שממשיכי' תוס' וריבוי אור ע"י התומ"צ להוסיף אורות באצי' מאוא"ס שלמעלה מאצי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן דעת ב"ה שסובר שארץ קדמה והיינו לפי שעיקר* המכוון הי' בשביל הארץ דוקא וכנ"ל שאנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, וע"י עבודת האדם נמשך תוס' וריבוי אורות באצי' ולע"ל יהי' הגילוי בחי' זו ויהי' נמשך אוא"ס ב"ה למטה כמו למעלה ונגלה כבוד ה', אמנם בכדי שיהי' התהוות הארץ הי' צריך להיות שמים, שבסדר ההשתל' שמים קדמו, ועכשיו הארץ מקבלת משמים וכנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ג"כ ההפרש בין משכן לבהמ"ק, שהמשכן הי' דירת עראי והיינו בחי' סדר השתלשלות, ולכן הי' מצומח וחי כי בסדר ההשתל' צומח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כו</div></p> <p class=bodytext>וחי גבוהים במדרגה מבחי' הדומם, ולכן ארז"ל שכל מה שיש בברה"ע הי' במשכן והי' הכיסוי שלו מיריעות ע"ש נוטה שמים כיריעה היינו בחי' שמים קדמו, אבל בהמ"ק שהי' מעין הגילוי דלע"ל שיהי' הגילוי מלמעלה מבחי' סדר ההשתל' לכן הי' דירת קבע שהקביעות הוא מבחי' אוא"ס מה שאני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע שכלליות ההשתל' אינו תופס מקום כלל לגבי בחי' זו, ולכן ארז"ל במד"ר ויקרא פ"ב ובשוחר טוב, כ"מ שנא' לי אינו זז כו' ובמקדש נא' ועשו לי מקדש והיינו בחי' דירת קבע, לכן הי' מאבנים ועפר דוקא בחי' דומם שז"ע ארץ קדמה שבחי' ארץ הגם שבהשתלשלו' הי' בחי' אחרונה מ"מ סוף מעשה עלה במח' תחלה. ועפ"ז יובן ג"כ מחלוקת שבגמ' סוכה אם דירת קבע בעינן או דירת עראי, והיינו שהפלוגתא היא בההמשכה דסוכה שע"י הסכך דסוכה ממשיכי' מקיפי' עליונים ששורש המקיפי' היא מבחי' בינה עלמא עילאה מעין עוה"ב, אם היא דירת עראי היינו עכ"פ מבחי' המקיפי' שבסדר ההשתל' או דירת קבע שלמעלה מהשתל' כמו לע"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן ענין העלי' שיהי' בתחה"מ שיצטרכו הנשמות שיושבי' יותר מג' אלפי' שנה בג"ע להתלבש בגופי' דוקא, והיינו שהגילוי שבג"ע הגם שיושבי' ונהנים מזיו השכינה, מ"מ הוא רק הגילוי שבסדר ההשתל', וכמ"ש ונהר* יוצא מעדן להשקות את הגן, וארז"ל באדר"נ ובזהר מה שמי' דההוא נהר יובל שמי' חיים שמי', והיינו בחי' והחכ' תחי', בחי' סדר ההשתל' כנ"ל בחי' ממכ"ע, אבל בתחה"מ יהי' הגילוי מבחי' שלמעלה מסדר ההשתל' בחי' סוכ"ע, וע' במ"א בענין טל תורה מחייהו, ובענין ההפרש בין אור תורה לטל תורה, שהגילוי שיהי' בזמן התחי' זהו מבחי' ג"ר דע"י, כי שאל נא לימים ראשונים ז"ת דע"י, אבל תחה"מ זהו מבחי' ג"ר דע"י, וע"י שהוא משתמש באור תורה להשיג בחי' אור ז' הימים שגנזו בתורה עי"ז טל תורה מחייהו בחי' טלא דנטיף מעתיקא, וגילוי הארה זו הוא דוקא כשהנשמה מתלבשת בגוף זך וצח אחר התחי', כי נעוץ תחב"ס וסוף מעשה במח' תחלה. וזהו העלי' שיהי' בזמן התחי', אך א"א להגיע למדריגה זו עד שיהי' בג"ע תחלה להשיג בחי' ח"ע כו' כפום שיעורא דילי' וטל תורה מחייהו והקיצות היא תשיחך כו', וע' מזה באגה"ק סי' י"ז, והיינו לפי שבסדר ההשתל' שמים קדמו, ואחר שתהי' בג"ע יכולה אח"כ לקבל גם גילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע ששם ארץ קדמה, וכנ"ל בענין הצמצום כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובכ"ז</span> יובן ההפרש בין יוסף ליהודה, יוסף הוא ל' תוס' וריבוי והיינו בחי' צומח מה שמצמיח בריבוי ובהגדלה, וכתי' אלה תולדות יעקב יוסף והיינו כי יעקב הוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, ופי' בזוה"ק מקצה השמים דלעילא עד קצה השמים דלתתא, ותולדות יעקב היינו הגילוי של יעקב הוא ע"י יוסף, והיינו בחי' ומדריגת שמים קדמו, וע' במ"א מענין עץ ארז ואזוב שהם שני ואוי"ן, יעקב ויוסף, אות וא"ו והמילוי ג"כ וא"ו. ויהודה הוא בחי' הודאה כמ"ש הפעם אודה, וזהו בחי' ארץ בחי' הרוממות דמל' דאצי' שזהו בחי' ארץ בחי' דומם, שבדומם יש בו בחי' הביטול יותר, וכמו העפר שהכל דורסי' עלי', ולכן עתה בסדר השתלשלו' ששמים קדמו, יוסף הוא למעלה מיהודה, וישראל נק' ע"ש יוסף נוהג כצאן יוסף להיותו המשפיע השפע במל' בחי' יהודה, וכענין שהשמים משפיעי' לארץ וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, ולכן ויוסף הוא השליט על הארץ והוא המשביר לכל עם הארץ, ויהודה בחי' ארץ מקבל מיוסף. וזהו ויגש אליו יהודה, שהו"ע סמיכת גאולה לתפלה, וצ"ל שלפ"ז הי' צריך יוסף להגיש ליהודה וכנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם פי' וביאור מארז"ל הנ"ל שכל הקובע מקום לתפלתו או לתורתו כו', שלכאו' צ"ל מהו המעלה בהקביעות שהרי ארז"ל אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, אך הענין דפי' ענין קביעות מקום הוא להמשיך בתורה ותפלה כמו בבהמ"ק שנק' מקום כנ"ל שהוא דירת קבע היינו ההמשכה מלמעלה מהשתלשלו' בחי' סוכ"ע, והענין הוא שארז"ל עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי, והנה פי' קבע ועראי אין הפי' בריבוי ומיעוט שימעט במלאכה שהרי ארז"ל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, וכן אמרו ז"ל יפה ת"ת עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עון, משמע שע"י יגיעת התורה אינו פועל כ"כ לשכח עון, ונמצא שגם כדי לשכח עון צ"ל יגיעת ד"א, אך הענין דפי' קבע הוא שיהי' עיקר המכוון במו"מ כדי שיוכל לקבוע עתים לתורה ויוכל להתפלל בכוונה, לעבדו בכל לבבו, וכמארז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה, ושע"י מה שישתכר במו"מ יוכל לקיים מצותיו, והעיקר במצות הצדקה להשפיע לדלים מהטורח והיגיעה שלו במו"מ, וכתי' עושה צדקה בכל עת וארז"ל זה המפרנס בניו וב"ב, כי כמו שפרנסה בגשמי' הוא בחי' מזון ולבוש ובית, כמו"כ יובן עד"ז במשרז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שהמזון הוא בחי' לחם דתורה כמ"ש לכו לחמו בלחמי, וכתי' ותורתך בתוך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כח</div></p> <p class=bodytext>מעי שהוא ההמשכה הנמשכת בבחי' פנימי', ומצות הוא בחי' לבושי' וכמ"ש לבושו צדקה, וכתי' וילבש צדקה, וכל המצות נק' ע"ש צדקה כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה, וע"י מעשה המצות נעשי' לבושי' לנפש בכדי שתוכל להשיג השגת אור א"ס בג"ע, וזהו עדיין בכלל הפירות ממעשה המצות, ושכר המצוה היא המצוה בעצמה זהו מה שיתגלה לע"ל וכמשנת"ל בענין ג"ע ותחה"מ, ובית הוא בחי' תפלה, וכמ"ש איזהו בית אשר תבנו לי שקאי על התפלה כמ"ש במ"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> פי' תורתך קבע ומלאכתך עראי, שיהי' העסק במו"מ בטל וטפל בבחי' עראי, להיות כי א"א להתפרנס בלא זה, אבל העיקר הוא בחי' תומ"צ ותפלה, ועי"ז יוכל לקשר כל הענינים הגשמי' לאלקות שיהי' כל מעשיו לשם שמים, וזהו שאומרי' בק"ש בפ' שני' ואספת דגנך, והיינו שיאסוף כל דברים הגשמי' לבחי' אחד והיינו ע"י שיעבוד בהם לבוראו, עי"ז נאספי' ג"כ לבחי' אחד תחת היותם תחלה בבחי' פירוד כו', וז"ע גוי אחד בארץ שגם בארץ יהי' בחי' אחד כו' כמ"ש מזה במ"א בד"ה ואהבת ך"ו, וז"ע קביעת מקום דתורה ותפלה, כי תפלה הוא ל' התחברות מל' התופל כלי חרס, והיינו שמחבר שורש ומקור הנשמה בחי' מזלא לבחי' הנשמה המלובש' בגוף, שלא כל הנשמה מלובש' בגוף כ"א הארה ומקצת מן הנשמה כמ"ש מזה באורך בד"ה יונתי שבלק"ת, ואופן החיבור אם מלמטלמ"ע או מלמעלמ"ט זהו ההפרש בין תורה לתפלה, וע"י עבודה זו ממשיך מבחי' קבע ע"ד שהי' בהמ"ק דירת קבע, בחי' ההמשכה מלמעלה מסדר השתל', ולכן ארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל שמעלי' התפלה לבחי' כתר שלמעלה מבחי' סדר ההשתל' שנמשך מבחי' חכ' כנ"ל, וכ"ז הוא ע"י הקביעות שמכוון לחבר נפשו לאלקות ע"י תורה או ע"י תפלה, ומשרז"ל אל תעש תפלתך קבע היינו שלא יעשה בדרך חובה כאילו מגיע לו, כ"א רחמים ותחנונים, שהרי מרע"ה רבן של כל הנביאים לא התפלל אלא בל' תחנונים וכמארז"ל במד"ר ע"ז מנין שאין לברי' אצל בוראה כלום שהרי משה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> כדי שיוכל לקשר נפשו בתפלה ז"ע סמיכת גאולה לתפלה, שצריך להיות נמשך הכח ע"ז מלמעלה, וכענין לכה דודי לקראת כלה שנת'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>כט</div></p> <p class=bodytext>בלק"ת בד"ה והי' מדי חדש, שכדי להיות בחי' כליות הנפש דשבת צ"ל אתעדל"ע שמעורר אתעדל"ת, וז"ע סמיכת גאולה בחי'* יוסף היינו שנמשך הארה מאצי' להעלות הנשמות דבי"ע וכענין שודמ"ט, וכענין אש של מעלה שהי' יורד כו', וזהו ג"כ ענין גביע הכסף שהטמין יוסף באמתחת בנימין, כסף הוא בחי' אהבה וכלי ליין המשמח וזהו בחי' צדיק, והארה מבחי' זו נמשך ג"כ לבינונים כדכתי' תחת אשר כו' בשמחה, וע"י גודל השמחה יכול לדלג שור לעלות מבי"ע לאצי', וזהו שאחר מעשה הגביע הגיש יהודה ליוסף התקרבות התפלה לגאולה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> התפלה בכלל בסידור שבחו ש"מ זהו ג' ברכות ראשונות שז"ע הגשת יהודה בחי' הודאה וביטול, ואח"כ ויאמר בי אדוני הוא בחי' י"ב ברכות אמצעיות כנגד י"ב בקר דבריאה, י"ב שבטי' מרכבתא תתאה, ויוסף הוא בחי' יסוד ז"א דאצי', וזהו ויאמר אליו בי אדוני שהוא בקשה שיומשך אליו למרכבתא תתאה, י"ב בקר המשכה מבחי' אצי' שהו"ע הבקש[ו]ת רפאנו וברך עלינו כו'. ואל יחר אפך, הו"ע נפ"א שהוא בחי' יג"מ הרחמים, להיות בירור הניצוצו' כנודע מענין נפ"א שהוא כמאן דמית להוציא הניצוצות דתהו שנפלו בשבה"כ כי מאן דנפיל מדריג' אקרי מית.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כ"ז הוא עכשיו שהוא בחי' סדר ההשתל', אבל לע"ל יהי' יהודה העיקר כי ארץ קדמה במחשבה, ולכן כתי' לא בכסף תגאלו פי' לא כמו גביע הכסף דיוסף כ"א מבחי' זהב, וכענין שרביט הזהב שהיא מבית המל' שמו"ע לחצר הפנימי' ק"ש זהו כענין גביע הכסף רק זהו זהב בחי' גבוה יותר ועי"ז ותעמוד לפני המלך אשת חיל עטרת בעלה ויהי' קול כלה משא"כ עכשיו צלותא בחשאי, וזהו וגאלתיך אנכי שלמעלה מבחי' יגאלך טוב, וז"ע גואל קרוב וגואל רחוק צדיקי' ובע"ת שלום לרחוק ולקרוב, אך זהו רחוק שנעשה קרוב, וי"ל ע"פ משנ"ת בד"ה כי ההרים ימושו כו' בענין וברית שלומי לא תמוט יסוד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ל</div></p> <p class=bodytext>דע"י שזהו גואל רחוק וגאלתיך אנכי, למעלה מבחי' יסוד ז"א בחי' יוסף, וזהו מה רב טובך אשר צפנת, מצפון זהב יאתה למעלה מבחי' כסף ובחי' טוב סתם וזה נמשך ע"י תשובה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> שוה י"ל כי ההפרש בין יוסף ליהודה זהו לפי מחלוקת ב"ש וב"ה אם שמים קדמו או ארץ קדמה, אבל לדעת רשב"י שסובר שמים וארץ כא' נבראו זהו כענין זכור ושמור בד"א נאמרו, שהגם שזכור לדכורא ושמור לנוק' שז"ע מעלי שבתא ושבתא דיומא, מ"מ יש בחי' בשבת שלמעלה משניהם שזכור ושמור בד"א נאמרו, וכמו"כ יובן ענין שו"א כאחד נבראו היינו בחי' שלמעלה משניהם, והיינו הגם שבמח' ארץ קדמה דהיינו בחי' סוכ"ע, מ"מ גם בחי' סוכ"ע שייך לבחי' עלמין, אבל לגבי מקיף הכללי שהוא בחי' מח' הקדומה שצופה ומביט עד סוף כה"ד שניהם שוה כא', וז"ע שוה.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>